בישולי גויים

בס"ד

הלכות בשולי גויים

מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה.

בישולי עכו"ם – סכנת התבוללות

איסור בישולי עכו"מ חמור ביותר, וכתבו בראשונים שאמנם אין לאיסור זה עיקר מן התורה, אבל הטעם לאיסור חמור זה הוא מחשש שמא יבואו חלילה לידי חתנות והתבוללות. בפרשתנו מובא במוחש עניין זה, שכן מתוך שאכלו ושתו עם בנות מואב ומדין מבישולי העכו"ם שלהם ומיין נסיכם, נכשלו בהם (חתנות). ואפילו אם יקח גוי סיר של יהודי, ומאכל של יהודי, ויחמם על האש שבבית היהודי – יש בזה דין בישולי עכו"ם, ונאסר הסיר והמאכל (בא"ח חוקת, ט). ומכאן צריכים לדעת כל משגיחי הכשרות בארץ ובפרט בעולם, שאופן השגחת הכשרות המוטל עליהם מבטיח את המשך קיומו הטהור של עם ישראל ומציל את ההתבוללות הנוראה המשתוללת בכל כך הרבה קהילות בעולם.

 

התה שנשפך בגלל בישולי עכו"ם

פעם אחת נתתי שיעור בישיבה, והגישו לי כוס תה באמצע השיעור. ודרכי בעת הלימוד לנענע את הידיים, והנה ידי נתנה מכה לכוס והתה נשפך. מיד הלכו והביאו לי כוס תה אחר, והפעם נזהרתי שלא לנענע בידי והרחקתי את הכוס, והנה בטעות משכתי את המפה ושוב נשפכה כוס התה. אמרתי לעצמי בודאי יש כאן איזה ענין. וכששאלתי לגבי התה ראיתי שאין כל בעיה, התה כשר, והסוכר כשר, והכוס טבול כדין, והקומקום טבול. וכשחקרתי עוד התברר שהיה סייד גוי שעבד בישיבה והוא ביקש מהתלמידים כמה ביצים מהמקרר של הישיבה, וכן ביקש את הקומקום ומים של הישיבה, והוא הדליק את האש והכין לעצמו ביצים קשות, ואחד התלמידים השתמש בקומקום זה לכוס התה. אמרתי להם הרי אותו סייד גוי אסר לנו את הקומקום, ולכן צריך להזהר בזה.

 

מכירת המסעדה שהצילה את היהודים

באחד מביקורי באמריקה הגעתי לקהילה של הרה"ג מנשה צדקה שליט"א (נכדו של הרה"ג ח"ר מו"ר צדקה חוצין זצוק"ל) בקוו'ינס, ושאלתי אותו על איזה נושא היה מעוניין שאדבר, ואיזה נושא דרוש חיזוק, ואמר לי שאדבר על העניין של בישולי עכו"ם. עמדתי והרחבתי בנושא, ואני שם לב שאחד המשתתפים יצא, ולאחר זמן מסוים חזר לשיעור. התפלאתי על כך, ושאלתי אותו מה מצא לצאת ומה מצא לחזור, ואמר לי שכיון ששמע על חומרת העניין של בישולי עכו"ם, והוא בעל מסעדה שסועדים בה גם יהודים רבים, ונבהל על הדבר, כי עובדים בה גויים בבישול, ולכן מייד הלך ומכר את המסעדה לגוי וכתב שהמסעדה מעתה שייכת לגוי, וכך הציל את יהודי המקום. אמרתי אשריהם ישראל שמייד כששומעים הלכה, קמים ומבצעים אפילו במקום שיש בזה הפסד ממון.

 

שתיית יין כשר עם גוי

מבוא בהלכה שאסור לשתות יין עם העכו"ם במסיבתם, ואפילו אם היין מבושל ואין בו חשש של יין נסך, כי עדיין קיים החשש של חתנות. בחו"ל מצוי שגויים מזמינים יהודים לשמחה שלהם, והיהודי מביא עימו את הבקבוק יין שלו כדי שיוכל לשתות יין כשר, ויש לדעת שעדיין קיים בזה איסור של שתיית עם הגוי יין, משום שיש גזרה מיוחדת שלא לשתות יין עם הגוי שמא יגיע לידי תועבה וחתנות (עיין לשו"ע יו"ד סי' קי"ד סעי' א', ולבא"ח חוקת אות כ"ו).

 

איסור שתיית בירה של גוי

כתב הבא"ח זיע"א שכל שכר של גוים אסור, בין של תמרים ובין של תאנים או של שעורים או של דבש, והאיסור משום חתנות. דוגמא לדבר, לפעמים יש גויים בשדה תעופה שמוכרים בירה לעוברי ושבים, למרות שהשיכר מיוצר כדת וכדין, אין לשתותו באותו מקום, כיון שהמקום מיועד לשתיה ומצויים בו גויים רבים (עיין לשו"ע שם ולבא"ח שם).

 

התרחקות מבישולי עכו"ם גם במקום שאפשר

עם ישראל קדושים הם, ומתרחקים מבישולי עכו"ם תכלית הריחוק ואפילו בשעת הדחק.

ואני רגיל לספר, במלחמת ששת הימים, כשכבשו צבא ישראל את רמאללה ומשם הגיעו לקבר שמואל הנביא התקשר אלי המפקד שהוא תלמיד חכם ומקובל, הרה"ג ישועה בן שושן הי"ו, ואמר לי, שחייליו לא אכלו כבר שלושה ימים, והלחם היחיד המצוי, היה של הערבים שהיו אופים לעצמם בבתיהם, והוא שאל אם מותר להם לאכול ממנו? אמרתי לו: כיון שאתם עסוקים בכיבוש ארץ ישראל, מהדין מותר.

ולזכותו ייאמר שאחרי שקיבל את הפסק, הוא פנה לחיילים ואמר להם: אמנם הרב התיר, אבל אנחנו נחמיר על עצמנו ולא נאכל מאותו הפת, ובכך נקדש את עצמנו ביותר ונקדש את שמו של הקב"ה בעולם. ואמרתי לו, מן הראוי שלחייליו יהיה כח להלחם, והוא אמר לי שיש להם כח להלחם. ובאמת היתה להם סייעתא דשמיא גדולה והקב"ה עזר להם מעבר לדרך הטבע וכבשו את כל האזור.

 

אפונים קלויים וגרגרי חומוס

ויש לדעת שההלכה אינה משתנה, אלא המציאות משתנה.

הרמ"א כותב שמותר לאכול אפונים קלויים של עכו"ם וכן קטניות קלויים, כיון שאינם עולים על שולחן מלכים (יו"ד סי' קי"ג סעי' ב').

וכל זה בזמנם שלא היו מגישים לאורחים קליות כגון חומוס וכדו', והם לא עלו על שולחן מלכים ולכן היה מותר לאכל משל גויים. אבל כיום הרי הם עולים על שולחן מלכים (אדם מכבד בהם את אורחיו), וגם אינם נאכלים כשהם חיים, ולכן אסור לאכול אם הם נקלו על ידי גוי.

 

פעם הייתי אצל כבוד האדמו"ר מבעלז ה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, והגישו לנו בוטנים קלויים, וכן חומוס. אמרתי לו, חומוס זה הוא בישולי עכו"ם שהרי מייבאים אותו מתורכיה. באו הדיינים מבית הדין של האדמו"ר ואמרו לי הרי כתוב ברמ"א שקטניות לא עולים על שולחן מלכים. אמרתי לאדמו"ר: "כבודו מלך, ואני מלך (מאן מלכי רבנן), אם כן חומוס עולה על שולחן מלכים, ואסור לאוכלו". מששמע זאת האדמו"ר, ביקש מהם שיוציאו את החומוס מעל השולחן, וכן עשו.

 

הרב חיד"א שואל: מה הדין אם במקום שמייצרים את האוכל הוא עולה על שולחן מלכים, אך במקום שאוכלים אותו אינו עולה על שולחן מלכים, ולהיפך? וענה: שהעיקר הוא במקום שאוכלים שבו שייך יותר הטעם "משום חתנות" (עיין לברכ"י סי' קי"ג ד"ה 'וגם לדברי הפר"ח' וכו').

 

ההבדל בין בישול לאפיית פת

לדעת מרן: פת שאפה גוי, מותר לאוכלו רק אם יהודי זרק קיסם עץ לאש. אבל בבישולי גויים, לא יועיל שיהודי יזרוק קיסם עץ לאש שהבעיר הגוי, אלא יש צורך שיהודי יניח את התבשיל על האש, או יניח את המאכל בתוך הסיר שע"ג האש, וז"ל בשו"ע (יו"ד סי' קי"ג סעי' ז'): "אין שגירת (פי' הבערה) התנור מועלת אלא בפת, אבל בשאר המתבשלים אין שגירת התנור ולא הדלקת האש מעלה ומוריד, אלא ההנחה דווקא. לפיכך הרוצה לבשל מחבת בתנור של עובד כוכבים, צריך שיתן ישראל המחבת לתוך התנור, למקום הראוי להתבשל בו".

וכתב הרמ"א: "ויש חולקין וסבירא להו דהדלקת האש או חיתוי בגחלים מהני לענין בישול כמו לענין פת, וכן נוהגין".

 

וכתב הבא"ח (ש"ש חוקת, ז): "פת של ישראל שאפאה הגוי ולא הניח הישראל קיסם, ולא חיתה באש – ה"ז אסור כדין פת בעה"ב גוי".

 

הרה"ג חכם אברהם ענתבי זצ"ל היה מספר, שבארם צובא היה נוהג השמש בכל בוקר לזרוק קיסם עץ לתוך התנור של הגויים. פעם אחת ראה אותו אחד הגויים, ושאל אותו: מה אתה עושה? אמר לו השמש: אנחנו מרחמים עליכם, שאתם קמים בבקר מוקדם לאפות לחם ולכן אנו עוזרים לכם.

 

כן יאבדו כל אויבך ה'

ועוד סיפר הרה"ג אברהם ענתבי זצ"ל: שהיו נוהגין לאסוף צדקה בהלוויה, וכיון שקשה היה להם לבטא את המילה 'צדקה', היו אומרים 'תאה תאה'. פעם אחת ראה זאת השיך ושאל: מה אתם עושים ? ולא רצו לומר לו, חרף הפצרותיו המרובות. לבסוף אמר לו השמש: דע לך שיש בזה סוד גדול. אמר לו השיך: אני אתן לך כסף רב תמורת גילוי סוד זה. אמר לו השמש: בקוראן שלכם כתוב שהנביא שלכם (מוחמ') יושב בשערי גן עדן ואינו מרשה ליהודים להכנס, ואנחנו בהלוויה אומרים למת "תאה תאה" (בלשון ערבי פירושו: חלון) – "תקפוץ מהחלון". שמע זאת השיך ואמר: אתם מרמים את הנביא שלנו ?! אני מיד הולך ומאבד עצמי לדעת, כדי שאני אשמור על החלון. אמר השמש: תלך מהר – "כן יאבדו כל אויבך ה'".

 

בס"ד

המשך הלכות בשולי גויים ממרן מרדכי אליהו ע"ה
כלים שבישל בהם עכו"ם- צריכים הכשר

כתוב בשו"ע (יו"ד סי' קי"ג סעי' ט"ז): "כלים שבישל בהם העכו"ם לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי עכו"ם צריכים הכשר".

 

כיום יש אנשים זקנים הזקוקים לעזרה ומביאים לביתם גוי או גויה ומבשלים להם וכו'. ויש לדעת שיש בזה בעיה של בישולי גויים, ולא רק שהאוכל נאסר אלא גם הסיר, ודבר זה חמור מאד.

אמנם הרמ"א היקל בהדלקת האש, אבל מדברי השו"ע משמע לאסור.

 

שמירה על הטבחים הגויים

היה יהודי יקר מאד שהיתה לו תחנת דלק בשכונת 'בית הכרם', והיתה שם גם מסעדה ובה טבח גוי, ואותו יהודי היה המשגיח. האוכל שהוגש שם תמיד היה טעים, אך בעל המסעדה שם לב שלפתע השביח ביותר טעמו של האוכל, ורצה לברר את הענין. מה עשה ? התחבא בצד, והנה הוא רואה שהטבח הגוי מסתכל ימינה ושמאלה, וירא כי אין איש, והוא מוציא בקבוק קטן מכיסו ומוסיף ממנו כמה טיפות לסירי הבישול. ולבסוף התגלה שהוא הוסיף תמצית של שומן חזיר. מכאן אנו רואים עד כמה יש להשגיח מאד על הטבחים הגויים, ואיש או אשה שמביאים טבח גוי לביתם ישגיחו עליו ביותר, מלבד איסור של בישולי עכו"ם.

 

חמץ גויים ברשות ישראל

יש אנשים שבביתם מצויים עובדים גויים, ובפסח הדבר מהוה בעיה כי הם אוכלים חמץ.

שאלתי כמה רבנים בענין זה, ואמרו לי שאפנה לכמה עשירים גדולים מהודו שבביתם היו מצויות עובדות גויות, ואשאל אותם כיצד הם נהגו בפסח. שאלתי כמה מיוצאי הודו, אך כל אחד אמר לי דבר אחר.

שאלתי את חכם סלמן חוגי עבודי זצ"ל והוא אמר לי: אני לא מהודו, אבל יש יהודי אחד מהודו שאני מכירו ותשאל אותו. כשפגשתי את אותו יהודי הוא אמר לי שסבא שלו בזמנו שלח מכתב לבעל הבא"ח ולחכם עבדאללה סומך ושאל אותם כיצד לנהוג בפסח עם העובדות הגויות שבביתו. אמרתי לעצמי, אם כבר נשאלה שאלה לרבנים אלו, בודאי שנמצאת תשובה בנידון באחד מספריהם. ואכן חיפשתי ומצאתי ב'זבחי צדק' וגם ב'רב פעלים' שהתייחסו לנושא זה והעלו שיש לתת לגויה כסף שבו תקנה לעצמה אוכל בכל שבעת ימי הפסח, ויתן לה סירים שיהיו שלה ובהם תבשל לעצמה, ותאכל בחדר המיוחד לה.

 

בורגול

הרב ב"י דן בשאלה האם יש ב'בורגול' (חיטה גרוסה דק דק) משום בישולי גויים, והעלה שאין בזה כל חשש, כיון שלאחר טחינתו הוא חוזר ומתייבש ואינו מוכן לאכילה, וגם אם בישלוֹ הגוי לפני כן, אין בכך כלום, כי יש צורך לבשלו שנית כדי שיהיה אפשר לאוכלו, וע"כ מותר לאכול 'בורגול' של גויים, ובתנאי שאין בו תערובת של דבר אחר (עיין שו"ת 'אבקת רוכל' סי' ל').

 

חלב שחלבו גוי

כתוב בשו"ע (יו"ד סי' קט"ו סעי' א'): "חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו – אסור שמא עירב בו חלב טמא".

יש מי שאומר, שכיום אין חלב עכו"ם ואין בהמות טמאות, ועוד כל מיני המצאות להתיר. וכן יש אומרים שאבקת חלב של הגויים מותרת, כי בזמנם לא היה אפשרות לעשות מחלב אבקה – וזה אינו, כי ברגע שהחלב נחלב ע"י גוי הוא נאסר, ואין לנו אלא דברי מרן המובאים לעיל.

 

חמאה של גויים

במצרים היו אוכלים חמאה של גויים, כי רק חמאה מחלב כשר יכולה לעמוד.

 

הרה"ג ר' אהרן בן שמעון ע"ה שהיה רב במצרים, נסע לצרפת כדי לברר אם מה שעשו המהנדסים בתעלת סואץ גורם למים להיות שאובים או לא, ואם אפשר להשתמש במים ששם למקוה, אך הם לא רצו לגלות לו את הסוד שבענין.

וכשהוא התארח באחד מבתי המלון שם, הציע לו בעל המלון לאכול, אך הוא סירב. אח"כ הוא הלך לשוק וקנה חמאה כדי לאכול. ראה אותו בעל המלון, ואמר לו: דע לך שעירבו בחמאה זו שומן חזיר. ואז כתב הרב בספרו: "חמאה של המצרים שהם מלוכלכים ומטונפים – מותרת לישראל באכילה, אבל חמאה של האירופאים שהם נקיים ומסודרים – אסורה באכילה, כי הם מערבים בה דבר אחר".

 

אורז ופת אורז

כתוב בבא"ח (ש"ש חוקת, א): אורז שגוי בישלו – אסור באכילה כי הוא עולה על שולחן מלכים. אבל פת אורז – מותרת, כי אינה עולה על שולחן מלכים.

אבל כיום פת אורז עולה על שולחן מלכים, ואסור משום בישולי גויים.

 

הברכת על פת אורז- יש פת אורז המכילה חיטה והיא מתנפחת בפנים – וברכתה "מזונות". ואם יש בה רוב חיטה מברך לאחר אכילתה "על המחיה".

 

לפת שבישלו גוי

לפת (הנקרא בלשון ערבי שלג"ם) שגוי בשלו – יש בו משום בישולי גויים שהרי הוא עולה על שולחן מלכים. אבל לפת שצולין באפר חם ונדבק בו אפר – אין בו משום בשולי גויים שכיון שהוא מלוכלך באפר אינו עולה על שולחן מלכים (בא"ח ש"ש חוקת, יד).

 

בבגדד היו מוכרים פול שלוק או סלק שלוק, כמו שמוכרים היום בארץ תירס חם. וכולם לא נאכלים חיים, ועולים על שולחן מלכים, וע"כ אסורים.

 

קניית קפה מגוי

יש מחמירים ואינם קונים עפר קפה מגוי, ויש מקילין בזה, ונהגו להקל.

 

ומעשה היה בתקופתו של מורנו ורבנו הרה"ג רבי אברהם ענתבי זצ"ל הראשון (בעל 'יושב אהלים'), שהלך יהודי מומר ואמר למושל הגוי שהיה מכונה בשם "ו'אלי" שהיהודים מזלזלים בגויים, וכתוב בשו"ע שלא משביעים על טענת גוי. המושל בארם צובא כעס עד מאד וקרא לרבי אברהם. כשהגיע רבי אברהם, ביקש המושל מאשתו שתכין כוס קפה, והיא בטעות שמה מלח במקום סוכר. כשטעם רבי אברהם מהקפה המשיך לשתותו ולא אמר מאומה, אך כשהמושל טעם מהקפה הוא רצה לצעוק על אשתו. אמר לו רבי אברהם תשתוק ותשתה, וכי בגלל שטעתה, תבייש אותה ?! אמר לו המושל: אתה מתחשב באשה גויה?! מכאן אני רואה שמה שאמרו עליכם שאתם מזלזלים בגויים, הכל שקר וכזב ! ושחרר אותו בכבוד גדול. ורצה הו'אלי להעניש את היהודי המומר. אמר לו הרה"ג ר' אברהם: אל תעניש אותו כי הוא יהודי. אמר לו הו'אלי: הרי הוא השתמד ? ענה לו הרב: יהודי שחטא ישראל הוא.

 

ביצים ששלק גוי

יש חזנים הגומעים ביצה חיה כדי שקולם יהיה צלול. וביצה ששלק גוי אסורה (עיין לשו"ע סי' קי"ג סעי' י"ד, ובא"ח חוקת אות י"א).

 

הדפסת ספרי הבא"ח

להרה"ג חכם בן ציון חזן ע"ה היה קול נעים וחזק, וכשהיה עורך תיקון חצות ומקונן על החורבן היה קולו נשמע למרחוק (לימים כשעלה לארץ מבגדד, והיה מתפלל בכותל תפלת מוסף של שלש רגלים, קולו היה נשמע עד שער יפו). יום אחד בעודו עורך תיקון חצות בבגדד, עבר שיך אחד ושמע את קולו הנעים ונכנס לבית הכנסת ואמר לו: קול נעים זה ברא הקב"ה כדי להללו ולשבחו בראש המסגד, ולקרא שם קטעי קוראן, בא ותתאסלם ותעבוד אצלנו. אמר לו חכם בן ציון חזן: אני מסכים עם דבריך, אך מה המשכורת שתשלם לי? אמר לו השיך: כך וכך אשלם לך. אמר לו הרב תוסיף על זה מחיר עשרים ביצים שאני גומע בכל בוקר כדי שקולי יהיה צלול. אמר לו השיך: מיד אני הולך וקונה לך ביצים ומביא לך. כשהלך השיך, מיד רץ חכם בן ציון חזן זצ"ל לבעל הבא"ח זיע"א ושאל אותו מה לעשות, ואמר לו הרב: עם הגלימה שעליך קום וברח לאר"י. והוא שאל את הבא"ח: וממה אתפרנס ? אמר לו הרב בא"ח אני אשלח לך כת"י של ספרי ואתה תדפיסם בארץ ואשלם לך שכרך (ידוע שכתיבתו של הבא"ח היתה מהירה מאוד בחצי קולמוס, וחכם בן ציון חזן נשלח על ידו לירושלים כדי להדפיס שם את ספריו, כי הבא"ח רצה שיהודים יתפרנסו מעבודה זו. וכיון שהם לא ידעו להדפיס חצי קולמוס, היה חכם בן ציון חזן מעתיק לכתב רש"י ומזה היו מדפיסים. וציוה אותו הבא"ח שלא ימכור שום עותק מהספר, לפני שישלח לבגדד עותק ראשון כדי שיבדוק שלא תהיה בו שום טעות, ולא יהא חלילה גזל) המשיך חכם בן ציון ואמר: אני חושש שהאויבים ירדפו אחרי לשם. וענה לו הבא"ח אני מבטיח לך שלא יגרם לך שום נזק ע"י אדם, ותנוח בשלום על משכבך.

בזמן מלחמת השחרור כבשו הירדנים את העיר העתיקה, ובאו חברי 'ההגנה' ובקשו מחכם בן ציון חזן ומהרב מינצברג ללכת ולהכנע בעיר העתיקה לעבדאללה טל שהיה אחראי על המקום מטעם מלך ירדן, אך חכם בן ציון סירב כדי שלא יאמרו שהרבנים נכנעים, ואמר שעדיף שיכתבו מכתב רשמי בשם הצבא, וכן עשו. והנה בדרכם לתת את המכתב, ראה צלף ערבי את היהודים והחל לירות עליהם עד שהיו בסכנת חיים – הרים חכם בן ציון חזן את עיניו והתחיל לצעוק 'חכם יוסף חיים וו'נאק! ("איפה אתה" בערבית, שהרי הוא הבטיח לו שלא ינזק). אותו ערבי שראה כך נבהל מאוד וחשב שהוא קורא לאיזה מלאך וברח משם, וכך ניצלו חיי היהודים, והתקיימה הבטחתו של הבא"ח.

 

כל ספרי הבא"ח הודפסו בארץ, חוץ מהספר 'חוקי הנשים' שהודפס בבגדד. בבגדד היה חוק האוסר להדפיס ספרי חוקים חוץ מחוקי הקוראן. ועל כן כשהדפיסו שם את 'חוקי הנשים' כתבו בספר "נדפס באו' ירושלים". הצנזורה שראתה זו חשבה שאכן ספר זה הודפס בירושלים. אך כוונת המדפיסים היתה "נדפס באותיות ירושלים".

ספר זה כולל בתוכו ענייני מוסר ודרך ארץ לנשים. ובין הדברים שהוא כותב מובא, שאם לאשה יש נזלת לא תטעם מהתבשיל ותחזיר את הכפית לסיר, שמא תדביק את האחרים במחלתה. ועוד הביא הרב שם: יש נשים שנוהגות ללבוש סינר מלוכלך בביתם בעת שעושות את עבודות הבית, אבל כשיוצאות מחוץ לביתם, לחתונה, הן לובשות בגדים יפים ומהודרים, וראוי שגם בביתם תלבשנה בגדים יפים – כדי שכשישוב הבעל לביתו לא יראנה בבגדים שאינם נקיים. וגם יש שם דיני טומאה וטהרה, והכל בשפה ברורה ובמשלים ובדברי מסר.

 

יין נסך

יש יין נסך שאסור בהנאה, ויש יין נסך שאסור בשתיה אך מותר בהנאה (יכול למוכרו לאחרים).

נוצרי שנגע ביין – היין אסור בהנאה. אך אם מוסלמי נוגע ביין – היין נאסר בשתיה, אך מותר בהנאה. וטעם ההבדל הוא, כי הישמעאלי אינו עובד ע"ז.

 

תרופות מחו"ל

תרופות רבות מיובאות כיום מחו"ל ומעורב בהם יין, ויש לשאול את הבקיאים בנושא כדי שלא להכשל באיסור יין נסך.

 

ג'לטין בתרופות – כיום יש קפסולות העשויות מעורות דגים, או מעורות של בעלי חיים, ויש ג'לטין העשוי מעצמות אדם של גויים.

פעם הביאו ג'לטין העשוי מעצמות של בעלי חיים מהודו, ושם הם עובדי ע"ז לבהמות, ולכן אינם אוכלים בהמות, וכשהם מתות עושים מעצמותיהן ג'לטין.

 

פעם ספרתי זאת לאדם אחד והנה הוא מיד יצא החוצה, ואני שמעתי צעקות. מיד יצאתי אחריו וראיתי שהוא מקיא. והוא אמר לי אני בלעתי כדור המכיל ג'לטין ולאחר ששמעתי את דברי הרב, הדבר העלה בי מיאוס והייתי חייב להקיא.

 

אהבת? נא שתף עם חבריך! בברכה, חיים סלמן
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *