חכם יהודה צדקה ע"ה ראש ישיבת פורת יוסף

 

 

חכם יהודה צדקה ע"ה וחכם ששון לוי ע"ה

חכם יהודה צדקה ע"ה וחכם ששון לוי ע"ה

בס"ד

תולדות חייו של חכם יהודה צדקה ע"ה. ההילולא שלו ביום י"ב בחשון. זיע"א.

לאחרונה נוספו כאן פרטים מדהימים אודות הנהגותיו של רבנו זיע"א.
חכם יהודה צדקה ע"ה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב יהודה צדקה. תע"ר – תשנ"ב

ישיבת פורת יוסף בראשה עמד הרב
הרב יהודה יהושע צדקה (ג' בשבט תע"ר (1910) – 1992) ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הדור בדורו.
תולדותיו
הרב יהודה יהושע חיים צדקה נולד בירושלים בג' בשבט ה'תר"ע (1910) לרב שאול ושמחה צדקה. הוא נקרא על שמו של סבו רבי יהודה סומך מבגדד והשם יהושע נתוסף על פי חלום של אמו. אמו של הרב יהודה צדקה היא בת אחותו של הרב יוסף חיים בעל ה"בן איש חי". בילדותו התחנך בת"ת בני ציון ולאחר מכן המשיך בישיבת פורת יוסף. בשנת ה'תרצ"ד (1934) התחתן הרב צדקה עם הרבנית פהימה למשפחת בטאט. בשנת ה'תרצ"ז (1937) מונה על ידי הרב עזרא עטיה למסור שיעורים בישיבה ובשנת ה'תש"ל (1970) נתמנה רבי יהודה לראש הישיבה. התגורר ברח' יואל שבשכונת "גאולה", ובשנותיו האחרונות עבר לגור ברח' שאול עבוד 15, שכונת "בית ישראל".

מתלמידיו: בן אחותו הרב מרדכי אליהו, הרב עובדיה יוסף, הרב יהודה מועלם, הרב עמרם אזולאי, הרב ברוך בן חיים, הרב עזרא עדס, הרב בן ציון אבא שאול, הרב יוסף עדס.

בשנת ה'תשל"ט (1979) נפטרה אשתו ונישא לרבנית תמר (לבית סודרי), בתו של מימון סודרי שהיה השמש בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה. הרבנית תמר נפטרה בי"ד באדר, פורים דפרזות, תשס"ז (2007).
בניו
שבעה בנים לרבנו ומהם חמישה בנים ושתי בנות אשר כולם תפסו מקום של כבוד בעולם התורה.

הבכור הוא רבי משה צדקה ומי שממשיך את דרכו בתפקידו כראש ישיבת פורת יוסף
הרב דוד צדקה שימש בצעירותו רב קהילה בארגניטנה תקופה קצרה כיום משמש בתפקיד רבה הראשי של פרדס חנה – כרכור
הרב אליהו צדקה ראש כולל דורשי תורה (על שם כולל דורשי תורה בבגדד) ברמת גן
הרב שאול צדקה והרב שלמה צדקה רמים ומגידי שעורים
חתניו של הרב הם הרב יעקב שכנזי מו"צ בעדה החרדית הספרדית ומחבר הספרים נעימות נצח וחינוך ילדים ועוד, והרב אבנר מרציאנו אב"ד וראש כולל בירושלים.
פטירתו
כעשר שנים לפני פטירתו עבר התקף לב. נפטר בי"ב בחשוון תשנ"ב (1991).
ספריו
קול יהודה דרושים על פרשיות השבוע חידושים על הש"ס ומאמרים
לקריאה נוספת
אהרן סורסקי, וזאת ליהודה – ספר מקיף על הרב צדקה

מתוך גליון 274 של עקבתא דמשיחא:

פעם באו אצלו שלוחים מישיבה פלונית, אשר בקשו את חתימתו על כרוז הקורא לתרום ולעזור לחולים מסוכנים מטובי לומדיה, שפגעה בהם מדת הדין רח"ל. פתח ואמר להם: מדוע שינו בדור הזה את סדרי הלימוד? הרי הלימוד אחרי חצות לילה מסוגל מאוד להסיר מישראל כל חולי ונגע… הרי בדורות הקודמים היו כל בתי המדרשות בירושלים באישון לילה מלאים לומדים מפה אל פה, והגאון בעל "כף החיים" בא פעם לביהכ"נ באחור קל ולא מצא מקום ישיבה לעצמו…

לפעמים ניסה רבנו לשדל אברכים מסויימים שיתנדבו להפיץ תורה בקרב פשוטי העם וללמד צעירים חלשים מבחינה רוחנית. כשהבחין באחד מהם, שמתכוון להשתמט מהתפקיד שהוא עומד להטיל עליו, אמר לו בהתרגשות: רואה אני ניצוץ מנשמת התנא הגדול רבי חייא משתוקק להתלבש בך ואין אתה רוצה… והמלים האלה כשיצאו מפיו הטהור, פעלו כנוסחת פלא על האוזן השומעת.

ברכת השיר: נשמת כל חי, שחיבר התנא שמעון בן שטח, היתה מן התפילות האהובות עליו ביותר, ועד זקנה ושיבה, כל הימים שעמדו לו כוחותיו, הידר והשתדל לעבור לפני התיבה בשחרית של שבת קדש ולומר תפילה זו מלה במלה, בלהט ובהתרגשות רבה, בנעימה של דביקות וכיסופין, עד שכל הלבבות רעדו לקולו. אף לכל אדם שניצול מצרה כל שהיא, היה מייעץ לומר תפילה זו במקהלות עם ועדה.

כשנולד תינוק ראשון לאחד מתלמידיו, אחרי שחלפו שמונה שנים מנישואיו, הורה לו להגיד ברבים "נשמת כל חי". ואף בברית של אחד מנכדיו, ציוה לחזן לקרוא בנעימה נשמת כל חי.

הוא היה מדייק מן הכתוב על שרו של עשו: "ויאבק איש עמו עד עלות השחר", שבא ללמדנוכי כל זמן שמאבק נטוש בין הכתות השונות בעם ישראל, פעם נאלצים להאבק נגד גיוס בנות, פעם נגד נתוחי מתים, וכדומה, סימן שעדיין לא עלה שחר הגאולה…

שבת אחת ישב עם עוד איש בסעודה שלישית אצל שולחנו, ביקש, איפוא, מאשתו הרבנית שתואיל לפתוח את הדלת, אולי יכנס אדם שיצטרף עמהם לזימון. ואכן, כשחלפו רגעים אחדים, הופיע פתאום איש עני ושאל אם יוכל לסעוד פה סעודה שלישית.

במסכת ברכות דף נ' ע"א אומרים חז"ל: מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם לאו. רבנו זלה"ה השתמש במליצה זו, לא על דרך ההשאלה אלא הלכה למעשה. פעם בא לפניו ת"ח פלוני, שהיה מתעתד לקבל משרה תורנית מסויימת, ונזקק למסמכים ותעודות אשר יעידו על כישוריו. ביקש, איפוא, מרבנו שיאשר אותן בחתימתו. הוא לא בחן את ידיעותיו של האיש כפי שנוהגים לעשות במקרים כאלה, אלא כיבד אותו והגיש לפניו כוס תה. היטה אזנו לשמוע כיצד הלה מברך למי "שהכל נהיה בדברו". ומכיון שנוכח לדעת שמברך מן השפה ולחוץ, בלא כונת הלב, סרב לחתום והשתמט ממנו.

איש פלוני עני בן טובים, היה מאוכלי שולחנו של רבנו זלה"ה במשך הרבה שנים. פעם בחורף ביום סגריר, ראה מישהו את הענילובש מעיל חדש ומכובד, איצטלא דרבנן, שלא היה מעולם בהישג ידו לרכשו בדמים. שאל אותו האיש: מהיכן השיג מעיל כ"כ יפה? סח לו העני לתומו: חכם יהודה צדקה פגשני ברחוב וישאלני: מדוע יצאתי בקור כזה ללא מעיל? ועניתי לו: אין לי מעיל… וכהרף עין נכנס הביתה ופשט את מעילו ויתנהו לי.

 

 

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים