פרשת תצוה

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו להלן לקריאת הפרשה בטעמי יהודי עירק (חלק א') ע"י מנהל האתר חיים סלמן:

להלן האזינו לחלק ב' של הפרשה:

וכאן האזינו לדרשה על הפרשה מספר אדרת אליהו לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א. קורא: חיים סלמן:

בס"ד

הלכות לפרשת תצוה מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

לעילוי נשמת אבינו ועטרת ראשנו שלום בן בתיה ע"ה נא לא לקרוא בזמן התפילה

™\

בס"ד

של רבנו

פרשת תצוה

רבנו מלמדנו ששמים הציץ של כהן גדול על המצח כי תחת אותיות "מצח" יש אותיות "קטן", רמז בזכות הענוה תהיה הגאולה ככתוב בתהילים יח': "כי אתה עם עני תושיע" שבהיותם עם שפל יזכו לגאולה.

שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי שנה א'

1. שאלה: האם שליח ציבור צריך להקריא לכהנים את תיבת "יברכך"?
תשובה: ע"פ הסוד וכך צריך לעשות בכל מקום שיקריא החזן גם את תיבת יברכך, ועל ידי זה מרויחים שלא יאבדו הקהל עניית אמן על ברכת הכהנים שהיו מקומות שמיד מתחילים הכהנים יברכך מעצמם ולא היו הקהל מספיקים לענות אמן.

2. שאלה: האם עונים ברוך הוא וברוך שמו כאשר מזכיר הכהן שם ה' ברוך הוא?

תשובה: יענו ברוך הוא וברוך שמו כל פעם שמזכירים הכהנים שם ה' ברוך הוא.

3. שאלה: האם יש עניין לעלות לדוכן כשניגש לברך הקהל?

תשובה: רבנו מציין שעליה לדוכן עניין חשוב הוא ולא לחינם נקרא לעלות לדוכן ומי שעומד על הקרקע ואפשר לו לעלות לדוכן (המדרגות שלפני ארון הקודש) הרי זה עובר על דברי חז"ל.

4. שאלה: לוי שהוא ת"ח ויש כהנים תלמידי חכמים וגם עמי הארץ ,האם יטול להם ידיים?

תשובה: רבנו מכריע שב ואל תעשה עדיף, לכן לוי שהוא תלמיד חכם במקרה כזה לא יטול ידיים לכהנים. וכן ישראל שאינו בכור לא שייך שיטול ידיו לכהנים.

5. שאלה: כהן שנועל מנעלי בד ,האם יכול לעלות כך לברכת כהנים?

תשובה: אין לעלות לכהנים עם נעלי בד.

6. שאלה: במקום שאין ספר תורה האם עולה לברכת כהנים?

תשובה: יעשו ברכת כהנים גם במקום שאין ספר תורה.

7. שאלה: עד היכן יגביה הכהן ידיו?

תשובה: יגביהו הכהנים ידיהם למעלה מכתפיהם שיהיו ידיהם כנגד ראשם ממש, ויש כמה שיטות לעניין פתיחת האצבעות, יש שחולקין 2 אצבעות לכל צד ויכל פותחים כל עשרת האצבעות (כשיטת הזוהר) וישנם גם שמגביהים ידיהם כלפי מעלה. ולכל השיטות צריך שיד ימין תהיה קצת למעלה מיד שמאל להגביר את מידת הרחמים.

8. שאלה: כהן שבא להתפלל ומוצא הציבור בחזרת העמידה האם יעלה לברכת כוהנים?

תשובה: כהן שעדין לא התפלל אין עיכוב ויכול לעלות לברכת כהנים, ואם אמרו לו לעלות חייב לשמוע להם ואם לא עובר על מצוות עשה.

9. שאלה: המתפללים בבית האבל ,מה הדין לעניין ברכת כהנים?

תשובה: הכהנים שאינם אבלים יברכו הקהל, אך כהן שהוא אבל לא יעלה אלא ילך לחדר אחר.

10. שאלה: ממתי מתחיל זמן עלית כהנים במנחה ?

תשובה: ראוי להורות לעלות לדוכן דוקא שמתפללים חצי שעה סמוך לשקיעה, אך אלו שעולים לדוכן לפני שיעור זה אין למחות בידם , בתנאי שזה לאחר פלג המנחה – שעה ורבע קודם שקיעה בשעות זמניות.

השאלה למעיין: מה צריך לעשות כהן שאינו עולה לכהנים בחזרת הש"ץ?

השאלה למעיין מפרשת תרומה: מה משמעות אמירת אמן?

התשובה למעיין מפרשת תרומה: * ברכה שהיא של שבח כמו הא-ל הקדוש משמעות אמן – אמת. * ברכה שהיא שבח ובקשה כמו הברכות האמצעיות שבעמידה (חונן הדעת, רופא חולי עמו ישראל וכו') אז משמעות האמן – גם אמת וגם יהי רצון. * ובקשות שאדם מברך את חברו משמעות אמן – כן יהי רצון. לכן יעיין האדם בסידור "עבודת ה'" שכתב שם בחזרת העמידה כל אמן מה יש לכוון בה.

ביאורי תפילה

"אתה חונן לאדם דעת… וחננו מאתך חכמה בינה ודעת" ישפוך נפשו לפני ה' שיזכה להיות עמל בתורה ולכוון לאמת, ואפילו מי שאין תורתו אמנותו, ישים עיקר מגמתו שיהא לו חכמה בינה ודעת, להתנהג במדות טובות וישרות וללכת בדרכי טובים. והיותר צריך דעת להכיר כי באמת אין בו דעת, ולהיות עניו באמת וכן צריך להבין, להשכיל, לשמור ולקיים את כל דברי התורה ביראה ובאהבה בשמחה רבה… ויפה אמרו שתיקנו ברכה זו תחילה לכל הברכות האמצעיות לפי שהיא עיקר ושורש הכל כמאמר החכם "אם דעת חסרת – מה קנית, ואם דעת קנית – מה חסרת.

[פלא יועץ]

אורחות צדיקים

הגאוה מביאה לידי רדיפת ממון להשתרר על בני אדם. וכבר ידעת מה ארע לקרח ועדתו מחמת גאותו, שביקש להתגדל ולקח גדולה שלא נתנה לו מן השמים, ומתוך כך נכנס למחלוקת, ומן המחלוקת יצאה קנאה ושנאה. וכל אלו מידות פחותות מאוד.

סוף דבר: כל המקשט גופו כדי להתגאות הוא קרוב לזימה כי יתראה לפני נשים לשא חן בעיניהם, ומתוך כך יתקרב אצלן ויבוא לידי שחוק וקלות ראש. וגם האשה המתקשטת לפני האנשים, בזה היא מדלקת לבם ומכנסת הרהורים בלבם, ובזה ענשה גדול מאוד, שהיא נותנת מכשול לפני רבים. ויש עונש גדול לאשה המתקשטת לפני אנשים המסתכלים בה.

[אורחות צדיקים]

סיפורי צדיקים
מעשה בנערים שהיו עומדים ברחוב אחד ומשחקים ביניהם והשחוק שלהם היה באופן זה שנטלו הכובע מנער אחד שביניהם דרך שחוק וקם נער אחד מהם ונטלו בידו להכריז על מכירתו והיו הנערים זה אומר עלי בשלש פרוטות וזה אומר בחמש וזה בשבע וכן על זה הדרך היו מוסיפים זה על זה בדרך טיול ושחוק ויעבור המלך ויראה אותם ונכנס ביניהם לשחק גם הוא עמהם ולקח המלך את הכובע מיד הנער המכריז בו דרך שחוק והנה הנער שהכובע שלו הוא נגש אצל המלך ויאמר לו דע כי זה הכובע שלי הוא ואתה תניחהו מידך ולא תגמר המכר שלו פחות מאלף דינר זהב אמר לו הנער וכי ימצא בעולם שהמלך יכריז הוא בעצמו למכר כובע ועל כן מכרח שהכובע הזה שהמלך בעצמו מכריז עליו במכירתו נתכבד ונעשה יקר מאד מאד שנעשה ערכו אלף אלפים על דמי שויו ולפי כבוד המלך שהוא עצמו מכריז במכי רתו ראוי שימכר באלף דינר זהב ויצחק המלך על דבריו ויכריז על זה הכובע באלף דינר זהב ויתן לבעל הכובע אלף דינר זהב והלך לו. על זה וכיוצא בזה אמרו דעת קנית מה חסרת . [נפלאים מעשיך מרבינו יוסף חיים]

"ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד (כד' ל'): מסופר על איש תמים ופשוט שהיה בימי האר"י הקדוש ששמע פעם דרשתו של רב העיר בעניין לחם הפנים, והתלהב מאד בשמעו על חשיבותו של הלחם שהיה בבית המקדש. החליט בתמימותו לאפות שתים עשרה חלות נאות ומשובחות בכל ערב שבת ולהניחן בבית הכנסת לפני ארון הקודש. כשהביא את החלות ביום ששי לבית הכנסת הניח אותם בשמחה רבה לפני ארון הקודש והתפלל לה' שיקבל את מנחתו השמימה. אחרי שהלך האיש לביתו ובא שמש בית הכנסת וראה את החלות מונחות ואין איש בא לקחת אותם, לכן החליט ליטלן עמו לביתו. כשבא האיש התמים לתפילת שבת ראה שהחלות אינן מונחות במקום שהניחן שמח מאד על כך בחשבו כי ה' ודאי קיבל את מנחתו והיא עלתה למרום. משום כך החליט להמשיך במעשהו, וגם שבוע לאחר מכן הביא שתים עשרה חלות לבית הכנסת. גם בפעם זו נטל אותן השמש וכך חזר המעשה ונשנה במשך מספר שבועות.

באחד מימי שישי נכח רב העיר בבית הכנסת בעת שהאיש הביא את חלותיו והביט בפליאה על מעשהו "מה פשר חלות אלו שאתה משאיר כאן"? שאל אותו הרב? ענה האיש הפשוט: אני מביא את החלות מידי שבוע כתחליף ללחם הפנים שהיה בבית המקדש והן עולות לשמים בעצמן. כעס הרב על בורותו של האיש, ואמר לו שלא יתכן כדבר הזה וציוה עליו שלא יעשה יותר כדבר הזה כי יש בו משום חלול הקדש, והאיש הלך לביתו בפחי נפש.

האר"י הקדוש אשר ידע מה שארע, קרא אליו את רב העיר וגילה לו כי גזירה נגזרה עליו בשמים משום שמנע האיש הפשוט מלהמשיך במעשהו ואמר לו "צו לביתך כי בן מות אתה" כי מיום חרבן בית המקדש לא היתה נחת רוח לפני הקדוש ברוך הוא כמו הנחת שגרמו לו החלות האלו אשר נתנו בתמימות ובפשטות. הבין הרב כי צדקו דברי האר"י והם עתידים להתקיים, והוא ציוה לביתו כאשר אמר לו האר"י ומיד לאחר מכן נפטר לחיי עולם הבא. [לבוש יוסף]

כי לקח טוב נתתי לכם…
ועשית יריעות עיזים לאהל על המשכן ": כל העושר הרב הזה שהיה במשכן קרשים מצופים זהב טבעות זהב יריעות פשוטות תכלת וארגמן ותולעת שני הכל כוסה לאחר מכן ביריעות פשוטות של עיזים ונתחבר בקרסי נחושת פשוטים וכל כך למה זהו לימוד לקח ודוגמא לעם ישראל כיצד יש לו לאדם לנהוג במתנת העושר שחננו ה' יתברך כלפי חוץ צריך האדם להשתדל לנהוג בפשטות ובצניעות כדי שלא לעורר קנאה בין שכניו ומכריו שלא לגרום לכך שיהיה עשרו בפי הבריות ושלא לנקר את עיניהם לזכור תמיד את משכן ה' שהיה עשיר בזהב ובשאר דברים יקרי ערך – בתוכו וכלפי חוץ היה מכוסה ביריעות עזים ובקרסי נחושת פשוטים . [ספר קניני קדם]

מצוותיך שעשועי
"ויקחו אליך שמן זית זך" – אמרו במדרש: למה נמשלו ישראל לזית, כנאמר: "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך". כי כל המשקים מתערבים, אבל השמן תמיד יצוף למעלה, ופירש ר' סולימאן אוחנא ז"ל מגורי האר"י הקדוש: ישראל קדושים הם, וגם אם יהודי יטעה ויטעה, ירד ויתדרדר, בסוף תצוף יהדותו כשמן, והוא ישוב בתשובה !

ומה השמן אינו מתערב בשום משקה אחר, כי אם צף ועולה תמיד למעלה, כך ישראל עומדים תמיד למעלה מאומות אחרות, ואינם מתערבים בהם, כנאמר: "ולתתך עליון על כל גויי הארץ". [נזר יוסף]

"ולקחת את שתי אבני שהם": לכפר על שתי אבני לוחות שנשתברו ושם נתפרדה החבילה בין ארבע אלו והם הש"י, והלוחות, ומשה, וישראל, וע"י הכפרה נתחברו כולם כי שתי אבני שהם כנגד שני אבני הלוחות, שהם, פירש רבינו בחיי שהוא אותיות הש"ם, והוא אותיות מש"ה, והיה חקוק עליו כל שמות בני ישראל, ומעתה נזדמנו ארבעתן אל פונדק אחד תחת אשר מתחילה שכחו אל מושיעם וגרמו שלעומת זה גם ה' שכחם, הנה אחר הכפרה שחזרו, ויזכרו כי אלהים צורם, אז גם המה יהיו על שתי כתפיו לזכרון. [כלי יקר]

"ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי": חכמי לב אשר בגימטריא יראת. מי שמלא יראת השם והיינו שנאמר (תהלים קיא' י') "ראשית חכמה יראת ה'" [בעל הטורים]

~oOoOoOo~

שבת שלום ומבורך
בס"ד

הלכות לפרשת תצוה מספר בן איש חי שנה ב' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

1 . שאלה: האם מותר להתרחץ במים חמים בשבת?

תשובה: אסור לרחוץ כל גופו או רובו במים חמים אפילו מדובר שהוחם מלפני שבת, אך פניו ידיו ורגליו מותר.

2 . שאלה: אשתי בחודש התשיעי להריונה. מה עלינו לעשות מחשש שמא הלידה תהיה בשבת?

תשובה: כשתגיע אשה לחודש הלידה – יעשו ויכינו כל הדברים הנצרכים מבעוד יום, כדי שלא יצטרכו לחלל שבת בדברים

שיכלו להכין מבעוד יום.

3 . שאלה: אנו נמצאים בתוך 3 ימים מהלידה ואשתי היולדת אומרת שקר לה – האם מותר לי להדליק תנור בשבילה?

תשובה: אם לא נמצא גוי בנקל – מותר אפילו לך הבעל להדליק התנור, שהרי תוך 3 ימים – אפילו שלא אומרת שצריכה

היא לדבר ואנו רואים שהדבר צריך לה, כגון שבא קור גדול – מחללין עליה את השבת אפילו על ידי ישראל.

4 . שאלה: שוחט שבא בשבת לשחוט לחולה שיש בו סכנה – האם יש הבדל אם יקח תרנגול קטן או גדול לשחיטה?

תשובה: צריך לשחוט את התרנגול הקטן ולא את הגדול, ולא כאותם שסוברים שאיו הבדל מה הוא שוחט.

5 . שאלה: אבי חלש מאוד בכל גופו מחמת חולי ויש לו כאבים חזקים, אך ב"ה אין בו סכנה – האם מותר לעשות לו מלאכה

לרפואתו על ידי גוי?

תשובה: רק בחולה שנחלה כל גופו או שמצטער כל גופו עד שהולך בחלישות גדולה מאד – מותר לעשות רפואה על ידי גוי.

6 . שאלה: רצינו לדעת האם מותר לסוך שמן או משחה אחרת בשבת?

תשובה: סיכה בשבת אסורה, ואפילו מי שיש לו פצעים בראשו – לא יסוך אותו בשמן בשבת.

7 . שאלה: כואבות לאחי השיניים – האם מותר לו למלא פיו בארק ולפלוט?

תשובה: אסור למלא פיו ארק ולפלוט, אבל מותר לשתותו כרגיל בשבת ועל ידי כך יוקלו כאביו.

8 . שאלה: איך ניתן להוציא מוגלה בשבת?

תשובה: אם יש לו צער – מותר לפתוח לה פתח, בתנאי שלא איכפת לו אם יסתם אחר כך. וכמובן שאסור לדחוק הפצע

באצבעותיו להוציא המוגלה ממנה.

9 . שאלה: אדם שנשמטה לו עצם ממקומה – האם מותר להחזיר בשבת?

תשובה: לדעת מרן השו"ע מותר לחזירו אף שיש חולקים.

10 . שאלה: האם מותר להוציא קוץ על-ידי מחט בשבת?

תשובה: כן, מותר להוציא קוץ במחט, אך צריך להזהר שלא יוציא דם.

"וחשב אפודתו אשר עליו, כמעשהו ממנו יהיה". לפני שחזרנו

ארצה והתחלנו להיפרד איש מעל אחיו ולהיקרא על שם כל

מיני תנועות או מפלגות, כולנו היו חפצים להיקרא "יראים

וחרדים לדבר ה'" להיות באחדות אחת, תחת כינוי אחד. אך

עתה, איך מחזירים את הגלגל אחורה, על מנת שנוכל להיכנס

כולנו תחת ההגדרה של "ירא וחרד לדבר ה'" גם אם הכיפה של

כולנו אינה בצבע זהה ואינה עשויה מאותו חומר?

וכך מסביר רבינו יוסף חיים )בספרו 'אדרת אליהו', פרשת תצוה( את

הדרך להפוך לכזה: "כמו שהאדם הוא ירא ומתפחד על הבשר

ודם שלו – לשומרו היטב מדברים המזיקים להם, וגם הוא ירא

עליהם ומזדרז לקרב להם התועלת – יפה שעה אחת קודם, כן

האדם יהיה ירא על דברים הנוגעים אל השמים שהם המצוות

ומעשים טובים לשמור אותם מדברים המזיקים ומבטלים

אותם, וגם נמי יזדרז לקרב התועלת לעשייתם ולקיומם, ולזה

אמר ]התנא לתלמידיו[: 'יהי מורא שמים עליכם כמורא בשר

ודם' – שתהיו יראים וחרדים על מעשה שמים כמו שאתם

יראים וחרדים על בשר ודם שלכם".

אין סיבה שלא נהיה 'כולנו כאחד', 'כאיש אחד בלב אחד' רק

בגלל שצבע הכיפות שלנו שונה. אין בכוח הצבע של כיפה זו או

אחרת לגרוע מאדם הירא וחרד לדבר ה', את הגדרתו ככזה, כל

עוד הוא חרד על עבודת ה' לא פחות מעל עסקיו הגשמיים.

"ובזה יובן בסיעתא דשמיא רמז הפסוק 'וחשב אפודתו אשר

עליו' – רמז למצוות ומעשים טובים אשר מהם יעשה מלבוש

רוחני לחגור בהם לעולם הבא והם עליו מוטלים לעשותם, כי

כל אדם חייב לקיים מצוות התורה כפי יכולתו! וזהו שאמר:

'וחשב אפודתו אשר עליו' – הם המצוות, יהיו חשבונותיו

ורעיונו עליהם 'כמעשהו', רוצה לומר – כמו המעשה החול שלו

– הם עסקי גופו וממונו, דכמו שהוא מחשב בהם יומם ולילה

ולא יסיר אותם ממחשבתו, כן תהיה המחשבה שלו במצוותיו

בן אי י ש תב חיר ך<". < יה שי נרהצ ון שנשיניזכ ה ה <כ<ו לנ הו ללכמויד ת ה רכז חוי ב צעהב,ו דרת פוה'! אה ועוד שבת שלום ומבורך ~ הגיליון הוקדש לזיווג הגון למאיר בן סימי וליורם יוסף חיים עליכם הגיליון השבועי להפצת תורת רבינו יוסף חיים - הבן איש חי זי"ע לעילוי נשמת שלום הכהן טוויל בן בתיה אין לקרוא בשעת התפילה וקריאת התורה! טעון גניזה! שובבי"ם ת"ת? אל תפספסו תצוה בס"ד לימוד המשמרה בשבת זו נביאים. ספר ירמיה פרקים ח' – טז' כתובים. ספר איוב פרקים לח' - מב' )משמרה ש"ס משנה: טבול יום( )תצוה, הלכות שנה שניה( יום ז: הקדמה. יום א: א'-ג'. יום ב: ד'-ו'. יום ג: ז'-ט'. יום ד: י'-יא'. יום ה: יב'-יד'. יום ו: טו'-טז'. איש חי המחולק לשבוע זה x y בחסות: דפוס הכוכב054-8052920 שאלה. ילמדנו למה ב"מזמור לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך" אשר הוא מיוסד על אלפא ביתא - חסר ממנו אות ו'? ושכרו כפול מן השמים. תשובה. הנה מצאתי כתוב בסידור הגאון רב יעב"ץ על מזמור הנזכר, וזה לשונו: 'המזמור הלז עשאו דוד כאשר ברח מפני שאול אל אכיש מלך גת, ולפי שבשבת היה מעשה- לכן אומרים אותו בשבת' עד כאן לשונו. והשתא לפי זה מובן הטעם למה דוד המלך עליו השלום לא אמר בו פסוק של ו', והיינו לרמוז - כי מזמור זה לא תִקנוֹ בששת ימי החול ' אלא תִקנוֹ ואמרו בשבת יום השביעי, לכן נחסר ממנו אות ו' שהוא מספר ימי החול )רבנו יוסף חיים בשו"ת סוד ישרים, חלק ד, שאלה יב(. רבי יוסף-חיים מאיר את עינינו )בספרו 'חוקי הנשים', פרק ב( כמה חשוב לדבר רק טוב. כי פעמים אשה נמשכת אחר היצר ומאשימה מישהי אחרת במעשים רעים, ומוציאה עליה שם רע בפרסום דברים שאין להם בסיס. אך עלינו לזכור כי הקב"ה מתנהג עמנו, בריותיו, מידה כנגד מידה, ומי שמוציאה שם רע על חברתה – הקב"ה ימנע ממנה עצמה את הטוב וההנאה ויפרסם את קלונה ברבים, ואילו על חברתה יפרסם את האמת הטובה. בעוונותינו יש אף נשים צרות עין, שבעצת השטן שמות להן למטרה להפריד בין אדם לאשתו. הן קושרות עליהם קשר-רע ומציתות ביניהם את אש השנאה ואף יפרסמו אותה, עד שיגיעו אותם בני זוג לידי רצון להיפרד ואף חלילה להתגרש. גם בעניין זה – הקב"ה לא נשאר חייב, ואשה שנוהגת כך, עתיד ה' יתברך להשיב לה כגמולה, שכן הוא ציוה על דבקות בן אשה לבעלה. דוד מלך ישראל חי וקיים מתורת הפרד"ס של אדמו"ר זיע"א << תיקון ז' באדר להצלחת לרפואת לעילוי נשמת מורנו ורבנו מרן הרב מרדכי צמח בן מזל זצוק"ל ~ שלום בן בהיה בתיה ~ ארז בן אסתר ~ אשר בן דייזי ~ רחמים בן פרחה ~ כ'תון בת גירגיה וציון ~ רחמים חי כהן בן שרה ~ יוסף כהן בן מזל ~ יצחק בן טובה ובוריס למשפחת פנתיך ~ ~ יוסף בן אסתר לואיז למשפחת קוסקאס ~ הודיה בת סיגלית ~ ציפורה בת מרים ~ שלומית בת מנחם הכהן ~ ~ אסתר בת סביחה ~ לאה בת יוסף ~ לטיפה בת כוצ'ה ~ נורית בת זוהרה ~ פרידה בת עדנה ~ ויקטור בן מיסה ~ דורית חיה בת תמר תהא נשמתם צרורה בצרור החיים נעמי שרה בת כתון ~ משפחת תורג'מן ~ משפחת אדוני ~ משפחת חנוכה ~ מרים בת בהיה בתיה ~ אניס בת מזל משפחת רבא ~ בני משפחות העורכים שיחי' ~ ולכל המסייעים בהפצת העלון. יהיה ה' בעזרם בכל מכל ! ר' יעקב בן מרים ~ נטע בת סול ~ יהב חיים בן ליאת ~ אסתר בת רחל יוצא לאור בס"ד ע"י "העלון השבועי של רבינו יוסף חיים" ו"קרן הפצת הרי"ח הטוב" לקבלת הגיליון בדוא"ל: rabenu@vmail.co.il ניתן להשיג את הגיליון בישיבת 'נהר-שלום', רח' שילה 6 י-ם לתרומות לעלון: חשבון בנק הדואר מס' 7820100 אין למעלה מצדקה שאדם נותן מעות לדפוס 02 6522704 פעם אחת הגיע לישיבת "פורת יוסף" אחד מגדולי ראשי הישיבות באמריקה. בימים ההם היחס מצד היהודים באמריקה כלפי היהודים בארץישראל היה יחס של רחמנות, ומרן ראש הישיבה הרה"ג עזרא עטיה הרגיש שראש הישיבה הזה קצת מזלזל בלימוד התורה של ארץ-ישראל. הוא קרא לשלושה מתלמידיו – הרב מרדכי אליהו, הרב ציון לוי והרב בן-ציון אבא-שאול זכרונם לברכה – ואמר להם: "בדרך כלל כשמגיע אורח לישיבה, אני מבקש ממכם לשתוק ולא להקשות עליו. אבל הפעם שמעתי שאותו ראש ישיבה חושב שלא יודעים בארץ-ישראל ללמוד תורה, לכן אני מבקש ממכם שתקשו עליו קושיות בשיעור". ואכן כך היה. אותו רב התחיל את השיעור. אחרי כחצי שעה של שיעור שבנוי להפליא מכמה שאלות ותשובה בסופן, הצביע הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהיה בימים ההם צנום ביותר. ראש הישיבה האורח הפטיר כלפיו כבדרך אגב: "מה שאלתך?" "רש"י על הגמרא בזבחים, לא אומר כדבריך". השתרר שקט בבית המדרש. אם רש"י אומר הפוך ממה שראש הישיבה האורח אומר, כל השיעור לא עומד על רגליו. ובאמת הרבה לומדים לא בקיאים במסכת זבחים ובוודאי לא בכל רש"י ורש"י על המסכת. "לא יכול להיות" - אמר האורח מאמריקה. הרב אליהו שתק. הרב עזרא עטיה אמר: "ניתי ספר ונחזי )נביא ספר ונראה(. באיזה עמוד?" הוא שאל את תלמידו הרב מרדכי. הרב ציין את העמוד המדויק. הביאו את הספר ואכן, רש"י כותב במפורש דברים שראש הישיבה האורח לא קרא או לא ידע אותם. מה עושים כעת? כל השיעור נפל. כל הקושיות וכל התירוצים. מה יגיד כעת ראש הישיבה לפני התלמידים מארץ-ישראל? הוא לא הכין שיעור אחר. גמגם ראש הישיבה מאמריקה ואמר לתלמידים: "טוב, אז אני אומר את השיעור כאילו לא היה רש"י כזה בזבחים" והמשיך. או אז סימן רבי עזרא עטיה לרב אליהו שזה מספיק. האורח כבר למד את מה שהיה צריך ללמוד. הוא לא יזלזל עוד בתורת ארץ-ישראל ובלומדיה )מתוך 'אביהם של ישראל', ב', סיפורים על הגר"מ אליהו זצ"ל(. אנחנו מפיצים את הרי"ח הטוב! עזרו לנו סיפורים מהחיים ה לכות חיים תורת חיים א ורחות צדיקים חכמת נשים "יום זה הוא יום שבעה באדר, הוא יום קדוש ונורא שבו נולד ובו נפטר מאור העולם, המאור הגדול, אדון הנביאים, אשר לא קם כמוהו. ראוי לכל איש ישראל לענות בצום נפשו, להקריב ביום זה חלבו ודמו, לפני ה', כאשר תקנו לנו חז"ל, והיא הלכה פסוקה בלשון הטהור אורח חיים. ואמנם לימוד התורה הוא יותר צריך ומסוגל לאדם ביום זה, וכמו שנאמר בזוהר הקדוש, ולכן טוב ונכון להיות מקובצים ישראל כיתות- כיתות ללמוד סדר הלימוד הקדוש הזה, לעורר הרחמים, דבר בעתו מה טוב. וגם ידליקו נרות לכבוד משה רבינו עליו השלום, וכל המוסיף מוסיפין לו אורה ושמחה. ובשנת העיבור יש מן הפוסקים שכתבו – יעשו התענית באדר א', ויש מן הפוסקים שכתבו – יעשו התענית באדר שני, ולכולי עלמא – בלימוד יעשו אותו כפלים, באדר א' ובאדר ב', אך התענית, כדי שלא להטריח על הציבור – יתענו פעם אחת או באדר ראשון או באדר שני, והמחמיר להתענות בשתיהם – תבוא עליו ברכה. בדור הזה איש את רעהו יעזורו לאמר – בית יעקב לכו ונלכה ונקבצה יחדיו לעסוק בתורה, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בלילה הזה, וחפץ ה' בידינו יצלח, לשמור ולעשות המנהג הטוב הזה עד ביאת הגואל במהרה בימינו, אמן". )מתוך הקדמת 'תיקון ז' באדר' המיוחס לרבינו יוסף חיים זיע"א( הילולא דצדיקיא רבי יצחק בן וואליד. ח אדר רבינו החיד"א. יא אדר רבי אברהם אבוחצירא. יא אדר רבי משה פיינשטיין. יג אדר יוסף חיים עליכם לדבר רק טוב 02-6522704 נא לא לעכב את המשיח! לכבוד ז' באדר "'בְּטַח בַה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְּכָן אֶרֶץ וּרְּעֵׂה אֱמוּנָה'. הִנֵּה הַכְּלָל, שֶׁצָרִי ך כָל אָדָם לִרְּאוֹת שֶׁמִצִדוֹ לֹא יִהְּיֶׁה עִכוּב מְּשִיחָא, דְּהַיְּנוּ לַעֲשׂוֹת תְּשוּבָה שְּלֵּמָה וּלְּתַקֵּן מַעֲשָׂיו. וּבְּכָל צַדִיק וְּצַדִיק, מִי שֶׁהוּא צַדִיק בֶׁאֱמֶׁת, יֵּש בוֹ הִתְּגַלּוּת מָשִיחַ . וְּאַף עַל פִי שֶׁאֵּין בוֹ הִתְּגַלּוּת מָשִי ח, יֵּש בוֹ מִדָה שֶׁל מָשִי ח, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶכָתוּב בַזֹהַר הַקָדוֹש: 'מָשִיחַ דָא מֹשֶה', כְּמוֹ שֶאֲפָרֵׂש. כִי מֹשֶה מָסַר נַפְּשוֹ בְּעַד יִשְּרָאֵׂל, כִי יָדַע שִפְּלוּתוֹ בֶאֱמֶת, וְּיָדַע חֲשִיבוּת וּגְּדֺלּוֹת יִשְּרָאֵׂל, כְּמוֹ שֶכָתוּב )בַמִדְּבָר י"ב(: "וְּהָאִיש מֹשֶה עָנָו מְּאֹד מִכֹל הָאָדָם", וּמֵׂחֲמַת זֶה מָסַר נַפְּשוֹ וְּחִיּוּתוֹ בַעֲדָם. לָכֵׂן מִי שֶהוּא צַדִיק בֶאֱמֶת, וְּיוֹדֵׂ ע שִפְּלוּתוֹ, וְּיַכִיר חֲשִיבוּת יִשְּרָאֵׂל, יָכוֹל לִמְּסֹר אֶת נַפְּשוֹ בַעֲדָם )ליקוטי מוהר"ן(. בחירי תלמידי רבי עזרא עטיה לעילוי נשמת אבינו ועטרת ראשנו שלום בן בתיה ע"ה נא לא לקרוא בזמן התפילה QQ™\ בס"ד ---- פרשת תצוה רבנו מלמדנו שאפילו אדם עבר על כל העברות שבתורה על אם חוזר בתשובה ועוסק בתורה מתכפר לו, ומתקדש בקדושתם של ישראל שאיו לך עוון שלא מתכפר על ידי התורה. שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי שנה ב' 1. שאלה: האם מותר לאדם לרחוץ כל גופו בשבת ? תשובה: אסור לרחוץ כל גופו או רובו במים חמים אפילו מדובר שהוחם מלפני שבת אבל פניו ידיו ורגליו מותר . 2. שאלה: מה ראוי לאשה שהגיעה לחודש תשיעי לעשות ? תשובה:כשתגיע אשה לחודש הלידה יעשו ויכינו כל הדברים הנצרכים מבעוד יום שלא יצטרכו לחלל שבת בדברים שיכלו להכין מבעוד יום . 3. שאלה: יולדת שנימצאת תוך 3 ימים מהלידה ואומרת שקר לה האם מותר לבעלה להדליק לה תנור ? תשובה: אם לא נימצא גוי בנקל מותר אפילו לבעלה להדליק התנור שהרי תוך 3 ימים אפילו שלא אומרת שצריכה היא לדבר ואנו רואים שהדבר צריך לה כגון שבא קור גדול מחללין עליה את השבת אפילו על ידי ישראל . 4. שאלה: שוחט שבא בשבת לשחוט לחולה שיש בו סכנה האם יש הבדל אם יקח תרנגול קטן או גדול ? תשובה: צריך לשחוט את התרנגול הקטן ולא את הגדול.ולא כאותם שסוברים שאיו הבדל מה הוא שוחט 5. שאלה: אדם שנחלה כל גופו מחמת חולי אבל אין בו סכנה האם מותר לעשות לו מלאכה לרפואתו על ידי גוי ? תשובה: רק בחולי שנחלה כל גופו ויש לו חלשות גדולה מאד מותר לעשות רפואה על ידי גוי . 6. שאלה: האם מותר לסוך שמן או משחה אחרת בשבת ? תשובה: סיכה בשבת אסורה ואפילו מי שיש לו פצעים בראשו לא יסוך אותו בשמן בשבת . 7. שאלה: אדם שכואבות לו השיניים האם מותר לו למלא פיו בארק ולפלוט ? תשובה: אסור למלא פיו ארק ולפלוט אבל מותר לשתותו כרגיל בשבת וע"י כך יוקלו כאביו . 8. שאלה: איך ניתן להוציא מוגלה בשבת ? תשובה: אם יש לו צער מותר לפתוח לה פתח בתנאי שלא איכפת לו אם יסתם אח"כ וכמובן שאסור לדחוק הפצע באצבעותיו להוציא המוגלה ממנה . 9. שאלה: אדם שנשמטה לו עצם ממקומה האם מותר להחזיר בשבת ? תשובה:לדעת מרן השו"ע מותר לחזירו אף שיש חולקים . 10. שאלה: האם מותר להוציא קוץ במחט בשבת ? תשובה: מותר להוציא קוץ במחט ורק יזהר שלא יוציא דם . השאלה למעיין: האם מותר לשתות משקה על מנת לשלשל את מעיו בשבת ? השאלה למעיין מפרשת תרומה: פרי שאדם לא יודע אם היה מחובר על העץ בשבת האם מותר לאוכלו ? התשובה למעיין מפרשת תרומה: כאשר אדם מסתפק אסור לו לאכול מכיוון שהדבר מוקצה כל השבת שמא נפל בשבת . ביאורי תפילה "אתה חונן לאדם דעת… וחננו מאתך חכמה בינה ודעת" ישפוך נפשו לפני ה' שיזכה להיות עמל בתורה ולכוון לאמת, ואפילו מי שאין תורתו אמנותו, ישים עיקר מגמתו שיהא לו חכמה בינה ודעת, להתנהג במדות טובות וישרות וללכת בדרכי טובים. והיותר צריך דעת להכיר כי באמת אין בו דעת, ולהיות עניו באמת וכן צריך להבין, להשכיל, לשמור ולקיים את כל דברי התורה ביראה ובאהבה בשמחה רבה… ויפה אמרו שתיקנו ברכה זו תחילה לכל הברכות האמצעיות לפי שהיא עיקר ושורש הכל כמאמר החכם "אם דעת חסרת – מה קנית, ואם דעת קנית – מה חסרת. [פלא יועץ] אורחות צדיקים הגאוה מביאה לידי רדיפת ממון להשתרר על בני אדם. וכבר ידעת מה ארע לקרח ועדתו מחמת גאותו, שביקש להתגדל ולקח גדולה שלא נתנה לו מן השמים, ומתוך כך נכנס למחלוקת, ומן המחלוקת יצאה קנאה ושנאה. וכל אלו מידות פחותות מאוד. סוף דבר: כל המקשט גופו כדי להתגאות הוא קרוב לזימה כי יתראה לפני נשים לשא חן בעיניהם, ומתוך כך יתקרב אצלן ויבוא לידי שחוק וקלות ראש. וגם האשה המתקשטת לפני האנשים, בזה היא מדלקת לבם ומכנסת הרהורים בלבם, ובזה ענשה גדול מאוד, שהיא נותנת מכשול לפני רבים. ויש עונש גדול לאשה המתקשטת לפני אנשים המסתכלים בה. [אורחות צדיקים] בענין השגת האדם כתוב שאין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה שיהיה האדם טהור בכל עת וידוע שהאר"י ז"ל למרות שהיה לו חולי השבר שהקר מזיק לו , עם כל זה לא היה מונע עצמו מלטבול בכל עת . [ מהרח"ו ] ניתן להקדיש בעלון זה לע"נ וכדו' וכן תרומות לעזרה בחשבון בנק הדואר 7820100 או בטלפון : 02-6522704 אילן לעילוי נשמת אליהו בן יפה עליו השלום ת.נ.צ.ב.ה. סיפורי צדיקים "ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד (כד' ל'): מסופר על איש תמים ופשוט שהיה בימי האר"י הקדוש ששמע פעם דרשתו של רב העיר בעניין לחם הפנים, והתלהב מאד בשמעו על חשיבותו של הלחם שהיה בבית המקדש. החליט בתמימותו לאפות שתים עשרה חלות נאות ומשובחות בכל ערב שבת ולהניחן בבית הכנסת לפני ארון הקודש. כשהביא את החלות ביום ששי לבית הכנסת הניח אותן בשמחה רבה לפני ארון הקודש והתפלל לה' שיקבל את מנחתו השמימה. אחרי שהלך האיש לביתו ובא שמש בית הכנסת וראה את החלות מונחות ואין איש בא לקחת אותן, לכן החליט ליטלן עמו לביתו. כשבא האיש התמים לתפילת שבת ראה שהחלות אינן מונחות במקום שהניחן שמח מאד על כך בחשבו כי ה' ודאי קיבל את מנחתו והיא עלתה למרום. משום כך החליט להמשיך במעשהו, וגם שבוע לאחר מכן הביא שתים עשרה חלות לבית הכנסת. גם בפעם זו נטל אותן השמש וכך חזר המעשה ונשנה במשך מספר שבועות. באחד מימי שישי נכח רב העיר בבית הכנסת בעת שהאיש הביא את חלותיו והביט בפליאה על מעשהו "מה פשר חלות אלו שאתה משאיר כאן"? שאל אותו הרב? ענה האיש הפשוט: אני מביא את החלות מידי שבוע כתחליף ללחם הפנים שהיה בבית המקדש והן עולות לשמים בעצמן. כעס הרב על בורותו של האיש, ואמר לו שלא יתכן כדבר הזה וציוה עליו שלא יעשה יותר כדבר הזה כי יש בו משום חלול הקודש, והאיש הלך לביתו בפחי נפש. האר"י הקדוש אשר ידע מה שארע, קרא אליו את רב העיר וגילה לו כי גזירה נגזרה עליו בשמים משום שמנע האיש הפשוט מלהמשיך במעשהו ואמר לו "צו לביתך כי בן מות אתה" כי מיום חרבן בית המקדש לא היתה נחת רוח לפני הקדוש ברוך הוא כמו הנחת שגרמו לו החלות האלו אשר נתנו בתמימות ובפשטות. הבין הרב כי צדקו דברי האר"י והם עתידים להתקיים, והוא ציוה לביתו כאשר אמר לו האר"י ומיד לאחר מכן נפטר לחיי עולם הבא. [לבוש יוסף] כי לקח טוב נתתי לכם... ועשית יריעות עיזים לאהל על המשכן ": כל העושר הרב הזה שהיה במשכן קרשים מצופים זהב טבעות זהב יריעות פשוטות תכלת וארגמן ותולעת שני הכל כוסה לאחר מכן ביריעות פשוטות של עיזים ונתחבר בקרסי נחושת פשוטים וכל כך למה זהו לימוד לקח ודוגמא לעם ישראל כיצד יש לו לאדם לנהוג במתנת העושר שחננו ה' יתברך כלפי חוץ צריך האדם להשתדל לנהוג בפשטות ובצניעות כדי שלא לעורר קנאה בין שכניו ומכריו שלא לגרום לכך שיהיה עשרו בפי הבריות ושלא לנקר את עיניהם לזכור תמיד את משכן ה' שהיה עשיר בזהב ובשאר דברים יקרי ערך – בתוכו וכלפי חוץ היה מכוסה ביריעות עזים ובקרסי נחושת פשוטים . [ספר קניני קדם] מצוותיך שעשועי "ויקחו אליך שמן זית זך" – אמרו במדרש: למה נמשלו ישראל לזית, כנאמר: "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך". כי כל המשקים מתערבים, אבל השמן תמיד יצוף למעלה, ופירש ר' סולימאן אוחנא ז"ל מגורי האר"י הקדוש: ישראל קדושים הם, וגם אם יהודי יטעה ויטעה, ירד ויתדרדר, בסוף תצוף יהדותו כשמן, והוא ישוב בתשובה ! ומה השמן אינו מתערב בשום משקה אחר, כי אם צף ועולה תמיד למעלה, כך ישראל עומדים תמיד למעלה מאומות אחרות, ואינם מתערבים בהם, כנאמר: "ולתתך עליון על כל גויי הארץ". [נזר יוסף] "ולקחת את שתי אבני שהם": לכפר על שתי אבני לוחות שנשתברו ושם נתפרדה החבילה בין ארבע אלו והם השם יתברך, והלוחות, ומשה, וישראל, וע"י הכפרה נתחברו כולם כי שתי אבני שהם כנגד שני אבני הלוחות, שהם, פירש רבינו בחיי שהוא אותיות הש"ם, והוא אותיות מש"ה, והיה חקוק עליו כל שמות בני ישראל, ומעתה נזדמנו ארבעתן אל פונדק אחד תחת אשר מתחילה שכחו אל מושיעם וגרמו שלעומת זה גם ה' שכחם, הנה אחר הכפרה שחזרו, ויזכרו כי אלהים צורם, אז גם המה יהיו על שתי כתפיו לזכרון. [כלי יקר] "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי": חכמי לב אשר בגימטריא יראת. מי שמלא יראת השם והיינו שנאמר (תהלים קיא' י') "ראשית חכמה יראת ה'" [בעל הטורים] מסורת בידנו מחכמי האמת שאדם טמא, 400 כוחות טומאה שורים עליו בכדי להעביר אותם צריך לטבול במקוה של 40 סיאה לפחות לכן צריך להכניס כל גופו במי המקווה שאפילו אם נשאר שיער אחד חוץ למים לא נטהר מפני שמשם נאחזת כל הטומאה ושורה על גופו וזה סוד הפסוק " והנה עשיו בא ו-400 איש עמו. [ חסד לאברהם ] הטבילהוהטהרה במקווה מסוגל לגדל ולהשלים את האמונה . על ידי טבילות במקווה נופלים כל השונאיםומתבטלין כל הצרות והמניעות שמונעים את האדם מעבודת השי"ת. [עצות ישרות] ~oOoOoOo~ בס"ד הלכות לפרשת תצוה מספר עוד יוסף חי לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א. בס"ד עלון שבועי של הלכות בפרשת "תצוה" מספר עוד יוסף חי – הלכות לרבנו יוסף חיים ע"ה: שאלה א': מה יעשה המתפלל יחיד ולא שמע ברכת כהנים? תשובה : יאמר אחר תפילת העמידה בקשה זו: רבונו של עולם, בטובך הגדול ובחסדיך הרבים תברכנו ותקיים בנו כל הברכות אשר ציוית את אהרן ואת בניו לברך את עמך ישראל באהבה ככתוב בתורתך: וידבר ה' אל משה לאמר: כה תברכו את בני ישראל אמור להם: יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחונך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם: ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיהא עתה עת רצון לפניך. ותעלה ותבוא ותגיע ותראה ותרצה ותשמע ותפקד ותזכר לפניך כל ברכה וברכה אשר יצאה מפי אהרן כהנך ובניו הכהנים אשר ברכו את עמך ישראל באהבה. ויתעוררו בעת הזאת כל הברכות ושמות הקדושים הכתובים בהם והרמוזים בהם למשוך שפע טובה ברכה והצלחה ופרנסה טובה וכלכלה וחיים ארוכים וטובים ומתוקנים לנו ולבנינו ולכל ישראל אמן. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך צורי וגואלי. ואח"כ יאמר פעמיים את הפסוקים: מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא. ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. שאלה ב': מה יעשה אדם שחלם חלום ונפשו עגומה? תשובה : יאמר בשעת ברכת כהנים נוסח זה שלש פעמים: חלמה טבא חזאי חלמא טבא חזאי חלמא טבא חזאי. חלמא טבא חזינא חלמה טבא חזינא חלמא טבא חזינא. חלמא דידי טבא הוא וטבא ליהוי שבע זימנין יגזרון עליה משמיא דלהוי טבא הוא וטבא להוי. ויכוין להשלים דברים אלה דטבא ליהוי כשאומרים הכהנים תיבת שלום כדי שיועיל תיבת אמן של הציבור גם לבקשתו זאת. שאלה ג': מי הם שהכהן מטמא להם במותם? תשובה : אשתו, אביו, אימו, בנו, בתו, אחיו, אחותו. דרשה מספר "עוד יוסף חי" – דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה: ואתה תצוה את בני ישראל. י"ל למה אמר ואתה בוא"ו, דמשמע שדבר זה נמשך למה שכתוב בפרשה הקודמת, ועוד י"ל שנראה מלת ואתה כולה לשון יתר והול"ל צוה את בני ישראל, וידעינן שהוא המצוה ולא שלוחו. ונ"ל בס"ד, כאן רמז לו על מעלתו שאינו איש אחד בלבד, אלא הוא נחשב לחמשה אנשים, והצווי שמצוה את ישראל במצות השי"ת, נחשב כאלו הם מצטווים מן חמשה צדיקים ונביאים, והיינו ע"פ מה שפרשתי בס"ד בסה"ק בן איש חי פרשת כי תשא על פסוק כי זה משה האיש וכו', כי הערב רב הבינו שיש פ"פ לאהרן הע"ה לומר למה לכם זה העגל, דאם משה נפטר אני אהיה מנהיג אתכם במקומו, לכך הקדימו לסדר הדברים טענות לסתור דבר זה, והוא הא' דמרע"ה א"א שיהיה אדם ממלא מקומו, כי מדרגתו בנבואה לא זכה שום נביא לה, כי כל הנביאים הם הדבר אשר צוה ה', דהשכינה מדברת מתוך גרונו, ועוד טענה ב' דמעלתו גדולה שנחשב לחמשה אנשים נביאים כי היה גלגול הבל וגלגול שת, ועוד היה בו נח ושם בן נח שהיו ג"כ נביאים, כמ"ש רבינו ז"ל בפסוק ידעתיך בשם , וגם מצאת חן בעיני, בשם זה שם בן נח, וגם מצאת חן זה נח אותיות חן, הרי ארבעה גדולי עולם שהיו נביאים, והוא עצמו נמי, הרי כאן חמשה נביאים צדיקים יקרים ומעולים, ואיך יבא צדיק אחד למלאת מקומו, ולז"א כי זה משה דנבואתו בזה הדבר, ועוד האיש קרי בה ה' איש, כלומר הוא נחשב חמשה איש, ולא איש אחד בלבד וכו' ע"ש, ולפי"ז נמצא ישראל אין שומעים המצוות מאיש אחד, אלא מן חמשה אנשים וזו היא המעלה גדולה שאין לה ערך, ולפ"ז תתחבר תיבת ואתה עם תיבה אחרונה של פרשה שקדמה שמסיימת בתיבת נחשת וקרינן הכי נח שת ואתה תצוה את בני ישראל, נח ושת שהם ב' צדיקים ונביאים, ואתה דייקא שנקראת בשם משה שהוא ר"ת משה שם הבל. שרמוז בשמך שלשה גלגולים שהם ר"ת משה, שיש בך שלשה שהם אתה ושם בן נח וגם הבל בן אדה"ר, הרי חמשה, תצוה את בני ישראל, דכיון שנתגלגלו כל הארבעה במרע"ה ונעשה בן חמשה, נמצא חמשה נביאים מצוים את בני ישראל , ולכן יש על ואתה טעם של שני גרישין, שהוא דוגמת שני עמודים זה בצד זה, לרמוז על השנים שנתגלגלו בו מלבד נח ושת, והם שם בן נח והבל, ונרמזו באותיות משה שהוא ר"ת משה שם והבל, ולכן נחשת שהוא נח ושת ואתה שיש בך שנים אחרים ועוד בצרוף כל אלו הארבעה שבך תצוה את בני ישראל וכו'. ובזה פרשתי בס"ד הטעם שהס"ת שכתב מרע"ה נחלקת לחמשה חומשים כנגד צירוף החמשה האלה שהם מרע"ה, וארבעה שבקרבו שכולם נצטרפו בצווי התורה כולה שצוה מרע"ה את ישראל: בס"ד דרשה לפרשת תצוה מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה כפי שהועברה אלי ע"י ידידי היקר חכם אליהו הלוי הי"ו. תצוה תשס"ח - נרות שבת– קןל צופיך 438 מדוע לא הוזכר שמו של משה בפרשה? הגמרא במסכת מכות (בדף יא ע"א) אומרת: "אמר רב יהודה אמר רב: קללת חכם אפי' בחנם היא באה מנלן? מאחיתופל. שבשעה שכרה דוד שיתין (יסודות לבית המקדש) קפא תהומא בעא למישטפא לעלמא (עלו מים מהתהום ורצו לשטוף את העולם). ואומר רש"י: "שמצא שם חרס שהגביה קולו ואמר לו: אל תטלני מכאן שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה שרעדה כל הארץ ולא שמע דוד לדבריו ונטלו". אמר דוד המלך: מה הדין, האם מותר לכתוב שם קדוש על חרס ולזרוק על המים שלא יעלו ויעמדו במקומם או לא (רש"י: פן ימחקוהו המים ועובר משום ואבדתם את שמם (דברים יב) ולא תעשון כן וגו'). ולא היה אחד שאמר לו מה לעשות. אמר דוד המלך: כל היודע דבר זה ואינו אומרו יחנק בגרונו. נשא אחיתופל ק"ו בעצמו ואמר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לכל העולם כולו לא כל שכן?! ואמר לו: מותר. כתב דוד שֵם קדוש על חרס וזרק על המים והמים נחתו ועמדו במקומם. ואפילו הכי, כתיב 'ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו ואל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וגו'". עכ"ל הגמ' במסכת מכות. בכל פרשיות התורה החל מפרשת שמות, מוזכר שמו של משה רבנו עליו השלום, חוץ מפרשת תצוה. משה רבנו מסר נפשו על עם ישראל אחרי שחטאו בחטא העגל, והתפלל מאה ועשרים תפילות, וביקש מהקב"ה (שמות לב, לב) "ועתה אם תשא את חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". פירש רש"י (שם): "ועתה אם תשא חטאתם - הרי טוב איני אומר לך מחני ואם אין מחני וזה מקרא קצר וכן הרבה: מספרך - מכל התורה כולה שלא יאמרו עלי שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים". ולמעשה, בפרשת תצוה שאנו קוראים השבוע לא מוזכר שמו של משה רבינו. וכותב על זה בעל הטורים (שמות כז, כ): "ואתה תצוה - "לא הזכיר משה בזה הסדר, משא"כ בכל החומש שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה (חוץ ממשנה תורה), והטעם מפני שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת, וקללת חכם אפילו על תנאי באה, ונתקיים בזה", עכ"ל. מחני נא מספרך – מספר כ' יש שאמרו בדרך רמז, שבמלה "מספרך" רמוזה פרשת תצוה, שכן ספרך הוא נוטריקון של ספר כ', כלומר הפרשה העשרים החל מפרשת בראשית היא פרשת תצוה (מבראשית ועד סוף החומש יש 12 פרשיות: 1. בראשית, 2. נח, 3. לך לך, 4. וירא, 5. חיי שרה, 6. תולדות, 7. ויצא, 8. וישלח, 9. וישב, 10. מקץ, 11. ויגש, 12. ויחי. ובחומש שמות: 13. שמות, 14. וארא, 15. בא, 16. בשלח, 17. יתרו, 18. משפטים, 19. תרומה, 20. תצוה), וזהו מחני נא מספר-ך'. רמז להדלקת נרות שבת כתוב "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כז, כ). אומר בעל הטורים: "תצוה - בגימטריא נשים צוה (נשים = 400. צוה = 101. וביחד = 501. תצוה = 501) רמז להדלקת הנר לנשים חובה בשבת". כתי"ת - שנים בהם נהגה הדלקת הנרות פרשתנו פותחת בפסוק "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כז, כ). ואומר בעל הטורים שבפסוק זה רמוז משך הזמן שדלקה המנורה בשני בתי המקדש, וז"ל: "כתית, רמז ת"י ת"כ שנים היה נוהג הדלקת המנורה". כלומר, משך זמן ההדלקה היה מוגבל לתקופת קיומם של בתי המקדש, וכאשר חרבו הופסקה הדלקת הנרות במנורה. כי בית ראשון עמד ת"י (410) שנים, ובית שני עמד ת"כ (420) שנים – ובסך הכל יוצא שהמנורה דלקה שמונה מאות ושלושים שנה כמנין כתי"ת. כתית למאור ולא כתית למנחות השמן להדלקת המנורה היה צריך להיות זך ונקי כמו שכתוב "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". ומבאר רש"י: "כתית - הזיתים היה כותש במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהו בו שמרים, ואחר שהוציא טפה ראשונה מכניסן לריחים וטוחנן, והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות, שנאמר כתית למאור, ולא כתית למנחות", עכ"ל. בבחינת, אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (ברכות סג ע"ב). מי ש"כתית" – הוא זוכה לאור תורה. "ולא למנחות" – מי שנח ולא לומד אינו זוכה לאור התורה. ולמעשה, בדרך כלל אדם מדליק בשמן פשוט, ואוכל עם שמן משובח. וכאן בהדלקת המנורה לוקחים שמן טוב וחשוב, ואילו למנחות שאוכלים לוקחים שמן סוג ב'. כי הדלקת הנרות במשכן ובמקדש היתה חשובה מאוד. כי המנורה היתה מורידה שפע של חוכמה, קדושה וטהרה לעם ישראל. וסימנך "הרוצה להחכים – ידרים" כי מנורה בדרום. שתהא השלהבת עולה מאליה השמן להדלקת המנורה היה צריך להיות זך ונקי כמו שכתוב "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". אומר רש"י: "מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה". בזמן שהיו מדליקים את המנורה בבית המקדש היו משתמשים בפתילות. ובאופן זה לא היתה הפתילה שבמנורה נדלקת מייד אלא היה לוקח זמן עד שהשלהבת נתפסה בפתילה והתחילה לשאוב מן השמן באופן שיכלה לדלוק מאליה. והתורה מצוה שלא ימשוך את ידו מהפתילה של המנורה מיד, אלא עד שתהא השלהבת עולה מאליה. בנרות שעווה רגילים או ב"נרונים" שמצויים כיום יש פתילה ארוכה, ובעת ההדלקה השלהבת יורדת מעצמה עד לפראפין של הנר, דהיינו הנר דולק מעצמו, ועל כן האשה צריכה להניח ידה עד שתגיע למקום הנר כדי שתהא השלהבת עולה מאליה. וגם מי שמדליק בשמן זית אינו מעלה את הלהבה בשמן בשעת ההדלקה, כיון שהאש אוחזת בשעוה שעל הפתילה ורק לאחר זמן שואבת הפתילה מן השמן - ולכן יש לאחוז בלהבת הגפרור מעט זמן עד שהשעווה שע"ג הפתילה תימס, והשמן ישאֵב לפתילה, שאז הוא מדליק בשמן עצמו. להעלות נר תמיד – אימתי מצות הדלקת המנורה כתוב "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". לדעת רש"י מצות הדלקת המנורה היא בלילה, וז"ל: "תמיד - כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר עולת תמיד, ואינה אלא מיום ליום. וכן במנחת חביתין נאמר תמיד, ואינה אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב. אבל תמיד האמור בלחם הפנים משבת לשבת הוא". וכן כתב האבן עזרא: "וטעם תמיד - כל לילה ולילה. ויש מלת תמיד קשה מזאת 'והיה על מצחו תמיד'. כאשר הושם המצנפת על ראשו לעולם ישימו עליה ציץ הקדש". הרי שלא היה כל היום אלא רק בעבודה. לדעת הרמב"ן, נר המערבי היה דולק תמיד וממנו מדליקים את שאר נרות המנורה, ועל זה נאמר "להעלות נר תמיד". אומרת הגמרא במסכת שבת (דף כב ע"ב) : "מתיב רב ששת: 'מחוץ לפרוכת העדות יערוך' - וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו? אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים". אומר רש"י: "כמדת חברותיה - חצי לוג שיערו בה ללילי תקופת טבת הגדולים ואם ידלק ביום (ובלילה) בלילות הקצרים ידלק אבל פחות לא שלא יכבה בטבת בלילה והתורה אמרה מערב עד בקר: וממנה היה מדליק - הנרות בין הערבים: ובה היה מסיים - הטבת הנרות שדלק כל היום ואינו מטיבו עד הערב" (ועיין ברש"י שם באורך). שואלים התוספות (שם ד"ה וכי לאורה): "תימה אמאי נקט מ' שנה לעולם כל העולם כולו לאורו של מקום הולכין?" והסבירו שמדובר פה בעמוד הענן, שהיה מאיר להם בכל המקומות והיו רואים אף מה שיש בתוך החבית. בבריאת העולם כשברא הקב"ה את השמש, היו יכולים לראות מה שיש בתוך הבתים. וכדי שלא ירבו הגנבים לכן גנז הקב"ה את האור הגדול. שיעור השמן שהיה בכל נר במנורה כתוב "בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כז, כא). אומר רש"י: "מערב עד בוקר - תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר. ושיערו חכמים חצי לוג (בערך 90 מ"מ שמן – כ – 180 גרם שמן) ללילי טבת הארוכין וכן לכל הלילות ואם יותר אין בכך כלום". דבורה הנביאה נקראה "אשת לפידות" – על שם שהיתה פותלת פתילים למנורה. ולכאורה מה החידוש הרי כל אחת יכולה להכין פתילות? אלא היא היתה חכמה וידעה לעשות פתילות בהתאם לימי הקיץ והחורף, כי בקיץ הלילות קצרים, ובחורף הלילות ארוכים, ובחכמת ליבה ידעה להכין פתילות עבות לקיץ וכך כשהגיע הכהן בבוקר אינו צריך לכבותם כי הם כלים בשעה המדויקת, ופתילות דקות לחורף שידלקו יותר זמן כי הלילה ארוך ויכבו מאליהם. לכבוד ולתפארת כתוב "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" (שמות כח, ב). אבל אהרן הכהן לבש את הבגדים ולא התכוון שיהיו "לתפארת". וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו כתוב בפרשה "וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו" (שמות כח, ח). אומרים משם הגר"א, ידוע שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, חוץ ממחשבה לעבוד עבודה-זרה. והגמרא המסכת זבחים (דף פח ע"ב) אומרת שהאפוד בא לכפר על עבודה זרה, כי ע"ז אפילו במחשבה אסורה. וזה הפירוש "וחשב אפודתו" – אם חשב לעבוד ע"ז, זה "כמעשהו" – כאילו עשה. כי בדרך כלל, מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, אבל בע"ז ה' מצרפה כמעשה (עיין קידושין דף מ' ע"א). שמן ניסי – האם חייב במעשר? כשאלישע הנביא אמר לאשה השונמית למלא כדים וכלים מאסוך שמן היחיד שהיה בביתה, נתברך אותו אסוך ומילא כלים רבים מאוד שמהם התפרנסה היא ובני ביתה בהרחבה. באה האשה השונמית ושאלה את אלישע: האם היא חייבת במעשר על אותו השמן שגדל על ידי נס, שהרי ממעט יצא הרבה, וכמו שאדם זורע חיטה אחת ויוצא לו שיבולת שחייב במעשר אע"פ שהחיטה היתה מעושרת? ואמר לה אלישע: ששמן זה פטור ממעשר. ועיין לרד"ק (מלכים ב', ד, ז) שכתב, וז"ל: "וכד אתרחיש לה ההוא ניסא אמרת ליה לנביא דה' אית עלי עשור מהאי מישחא או לא, אמר לה בעליך זן נביאיא דה' במילתא דליכא עליה עשורא ואף את לית על משחך עשור דמן ניסא הוא". ואם כן כיצד הדליקו בחנוכה בשמן שנעשה בו נס ודלק שמונה ימים, הרי זה לא שמן זית שבא מעץ זית, אלא זה שמן ניסי? והסביר, שהנס היה שמעט שמן דלק זמן רב. לשם שבו ואחלמה כתוב "לשם שבו ואחלמה" (שמות כח, יט). אומרים בדרך רמז, תשבח את האדם "לשֵם שבו" – בשבחים ומידות שבו. "ואחלמה" = ואח, למה - מה החשיבות אם האח טוב ובעל מידות, העיקר האדם בעצמו. אבל באשה – הרוצה לשאת אשה יבדוק באחיה, כיצד האב חינך אותם. הלכות הדלקת נרות שבת קדימת הנשים בהדלקת הנר מעיקר הדין תקנו חז"ל שיהיה נר דולק בליל שבת כדי שישרה שלום ושמחה בבית, ויש בו משום מצות עונג שבת. על כן, מעיקר הדין חיוב ההדלקה חל על נשים ואנשים כאחד. וכך כותב מרן בהלכות הדלקת נרות שבת (או"ח סי' רס"ג ס"ב), וז"ל: "אחד האנשים ואחד הנשים, חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת. אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא", עכ"ל. גם מרן רשכבה"ג הרי"ח הטוב מרן בעל ה"בן איש חי" זיע"א כותב בענין זה (שנה שניה פרשת נח הלכה ה) כדברי מרן, וכך הוא כותב: "אחד האיש ואחד האשה חייבין בנר שבת, אלא שהאשה מוזהרת עליו ביותר ויש לה דין קדימה על בעלה במצוה זו", עכ"ל. ומרן מצטט בשו"ע (שם, ס"ג) טעם לכך שהאשה קודמת לאיש במצות הדלקת הנר, והוא משום שהאשה עוסקת בצרכי הבית ומצויה יותר בבית וזקוקה לנר יותר, וכך כותב מרן: "הנשים מוזהרות בו יותר, מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית", עכ"ל. והביאו חז"ל עוד טעם לכך, משום שאדם הראשון נקרא נרו של עולם, והאשה (חוה אמנו) כבתה נרו של עולם על ידי שגרמה לו ולעולם מיתה, ולכן צריכה כפרה ותקנה לאותו עוון על ידי מצוה זו שמדליקה נר שבת ומביאה אור לביתה. שכר הדלקת הנרות של האשה כתב "כף החיים" (שם סק"כ) בשם הזוהר הקדוש בראשית דף מ"ח ע"ב, שעל האשה להדליק נרות שבת בשמחה, וזו זכות גדולה להדליק נרות שבת, וזוכה על ידי זה שיהיו לה בנים קדושים ולומדי תורה. וגם יהא לבעלה חיים ארוכים. ועל כן, צריכה האשה להיות זהירה בזה מאוד. ועל כן, נהגו הנשים מנהג יפה לברך את עצמן ואת בני ביתם אחרי הדלקת הנרות ככתוב בסידור 'קול אליהו' עמוד שמ"ג (ועיין לכה"ח סי' רס"ג ס"ק לד). להדליק נרות בבגדי שבת רצוי מאוד, שהאשה תלבש בגדי שבת נקיים ויפים קודם שתדליק נרות שבת. אבל אם הזמן דחוק לה, מותר לה להדליק ולברך בבגדי חול, ולאחר מכן תלבש בגדי שבת יפים ומכובדים לכבוד שבת (עיין לבא"ח נח, אות ט'). כמה נרות יש להדליק מעיקר הדין, יכולה האשה להדליק נר אחד לכבוד השבת, כי בזה כבר ישוב שלום הבית על מתכונתו, אבל על פי הסוד יש להדליק שתי נרות דוקא, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. ולכן, כשנכנס הבעל הביתה לעשות קידוש, יתן עיניו בשתי נרות, ויכון שאחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, וזאת למרות שיש יותר נרות דולקות בבית. יש נשים המדליקות בבית שבעה נרות כנגד שבעת ימות השבת (ראה לקמן), ויש המדליקות כנגד כל בני הבית, וכל אחת תעשה כפי מנהגה ושפיר דמי. איסור עשיית מנורה בת שבעה קנים עיין לשו"ע יו"ד בסי' קמ"א שאין לעשות מנורה ממתכת, כל שהיא בת שבעה קנים. אע"פ שבבית המקדש היו הגביעים והקנים בצורה ישרה, היינו קו ישר והפמוטים הם בצורה עגולה אעפ"כ אסור. אבל אשה שנהגה להדליק שבעה נרות, יכולה לקחת פמוט של חמשה קנים ועוד שני פמוטים (ועיין שם ל'פתחי תשובה' ס"ק יד שלדעתו יש בזה איסור תורה, ועיין ל'ברכי יוסף' יו"ד סי' קמ"א ס"ק ח'). השתתפות הבעל בהדלקת הנר עוד כותב מרן בעל ה"בן איש חי" (שם), שאם ירצה הבעל לזכות במצוה במקום אשתו לא יכול למנוע זאת ממנה, ואדרבה, אשתו יכולה לעכב בעדו. ומוסיף עוד, שאם הבעל רוצה להרויח את המצוה, לא ידליק במקום אוכל, שזכות האשה קודמת אליו, אבל יוכל להדליק נר במקומות אחרים בבית, כגון במקום שינה וכדו', אלא שידליק בלי ברכה. ועוד יש אפשרות לבעל לזכות במצוה ולהדליק נר בברכה כאשר אשתו יולדת, שאז מדליק במקומה בשולחן שבת ומברך על ההדלקה. וכך כותב הבא"ח (שם): "ומכל מקום, אם ירצה הבעל במקום שינה רשאי ולא יברך וכמ"ש לעיל, ונהגו באשה יולדת, שמדליק הבעל במקום שלחן ומברך בשבת ראשונה שאחר הלידה. ועוד כותב ה"בן איש חי" (שם, ה"ו), שהבעל ישתתף בכל ערב שבת - קודם שאשתו תדליק הנרות - במצות הדלקת הנר, בכך שיתקין ויכין את הנרות. וז"ל: "טוב שהבעל יעסוק בערב שבת בתיקון הנרות בהנחת השמן והפתילות, וכמפורש בדברי רבינו האר"י בספר הכונות וז"ל, גם תזהר בתיקון הנרות של שבת, אמנם הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת הבית וכנודע, עכ"ל, ע"ש. וכן אנחנו נוהגים בביתנו לערוך ולתקן הנרות שבידנו", עכ"ל. וכך יש לנהוג ולהנהיג כיום שהבעל יתקין ויכין את הנרות לפני ההדלקה. הכנות האיש לכבוד שבת מצוה על הבעל, אם רואה שאשתו לחוצה בזמן, שיעזור לה ויסייע לה בהכנות השבת. וכבר גדולי הרבנים בש"ס היו מחפשים כל אחד איזו פעולה לעשות לכבודה של שבת קודש. ועיין שו"ע סי' נ"ר ס"א שכותב: "אפילו יש לו כמה עבדים לשמשו, ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו. כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק (מערב שבת), ורבה ורב יוסף היו מבקעים עצים, ור' זרח היה מדליק האש, ורב נחמן מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת, ומפנה כלי החול. ומהם ילמד כל אדם ולא יאמר לא אפגום בכבודי, כי זהו כבודו שמכבד את השבת. ועיין בבאור הלכה (שם) שהביא מדברי הרמב"ם לשון "חייב", ועיין שם בד"ה "כי זהו כבודו", וז"ל: "יישב בזה מה שהקשה בשו"ת חוות יאיר איך הקילו בכבודם, הא גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה [היינו ל"ת דרבנן ושוא"ת אף בד"ת]? לכן קאמר דזהו כבודם שעוסק בעצמו במצוה וניכר שעושה כן לכבוד הש"י. סדר הדלקת נרות שבת הדלקת הנר היא מצוה ממצוות השבת, ולכן טעונה ברכה. נחלקו מרן והרמ"א אימתי מברכת האשה על הנר, שלדעת מרן מברכת לפני ההדלקה כדי שתהיה המצוה עוברת לעשייתן (כפי שמבאר המשנה ברורה סקכ"א שם), ולדעת הרמ"א קודם מדליקה ואחר כך מברכת, ובכדי שיהיה עובר לעשייתן תכסה את עיניה ותברך, וז"ל (שם, ס"ה): "כשידליק, יברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת, אחד האיש ואחד האשה". כלומר, שלדעת מרן הגה: יש מי שאומר שמברכין קודם ההדלקה, ויש מי שאומר שמברך אחר ההדלקה (מרדכי סוף ב"מ), וכדי שיהא עובר לעשייתו לא יהנה ממנה עד לאחר הברכה, ומשימין היד לפני הנר אחר הדלקה ומברכין, ואח"כ מסלקין היד וזה מקרי עובר לעשייה, וכן המנהג. והנה דעת מרן בעל ה"בן איש חי" (שם, ה"ח) כדעת הרמ"א, שאשה קודם מדליקה ואחר כך מכסה את עיניה ומברכת, ומביא שיש לזה טעם על פי הסוד, וז"ל: "האשה, לא חל עליה קבלת שבת בהדלקת נרות שבת אלא עד שתסיים כל הנרות אשר מדלקת במקום השלחן ששם תהיה הברכה שלה, ואחר שתסיים כל הנרות תיכף ומיד תזרוק מידה הפתילה שמדלקת בה את הנרות ותניח ידה על עיניה ותעצום עיניה ותברך תכף. ויש טעם על פי הסוד בעצימת עיניה אותה שעה. ואחר סיום הברכה תפתח עיניה ותראה זריחת אור הנרות והתפשטות אורן במקום ההוא. ואם המקום הוא פרוס בו סדינין על הקרקע ואינה יכולה לזרוק הפתילה בארץ תעמיד אחד אצלה כדי שתיכף ומיד בסיום ההדלקה יקח הפתילה מידה ויכבנה, עכ"ל. ולקמן יבואר כיצד תנהג אשה שרוצה לעשות מלאכה אחר הדלקת נרות אם נותר זמן עד לכניסת שבת. הדליקה נרות מוקדם כיצד תעשה מרן בעל הבן איש חי כותב, שנשים מקבלות את השבת בהדלקת הנר, ולכן מייד בהדלקת הנר לא יכולות לעשות שום מלאכה האסורה. על כן, אשה שהדליקה נרות מוקדם, כגון מפלג המנחה, וצריכה לעשות מלאכה אחרי שהדליקה את הנרות, לא תוכל לעשות שום מלאכה כיון שמקבלת שבת בהדלקה. ומכל מקום, אם צריכה לעשות מלאכה לצורך מצוה, יכולה להתנות קודם שתדליק שלא מקבלת שבת בהדלקת הנר כמו בכל שבת, אלא עד אחר שיגיע זמן כניסת השבת. כמו כן, כתב "כף החיים" (סי' רס"ג סקל"ז) בדין אשה שהולכת לטבול אחרי פלג המנחה בערב שבת, שתדליק נרות מוקדם ותעשה תנאי שאינה מקבלת שבת עד שיגיע זמן קבלת שבת. ואם הולכת לבית הטבילה קודם זמן פלג המנחה, תאמר לבעלה להדליק את הנר במקומה, כי לא יכולה להדליק ולברך קודם זמן זה. קבלת השבת של אנשים ה"בן איש חי" זיע"א מדגיש וכותב (שם), שדוקא אשה מקבלת שבת בהדלקה, אבל האיש אינו מקבל שבת בהדלקה אלא בקבלת שבת, ולכן אם הוא מדליק נרות שבת יכול לעשות מלאכה עד שיתפלל, וז"ל: "ודוקא האשה תחול עליה קבלת שבת בהדלקת הנרות של שבת אבל האנשים אם הם מדליקים נרות שבת בידם אע"פ שמברכין עליהם לא תחול עליהם קבלת שבת אלא כשאומרים בואי כלה ומזמור שיר ליום השבת, וכאשר נבאר לקמן, ולכן יכולים לעשות מלאכה אחר שמדליקין מיהו טוב שיתנו בפירוש בעת ההדלקה שאין מקבלים שבת בהדלקת הנר", עכ"ל. ומה שכתב ה"בן איש חי": וכאשר נבאר לקמן, כונתו למה שכתב בפרשת וירא הלכה ה' וז"ל: "פיוט לכה דודי לא נזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל כי זה הפיוט חברו רבינו שלמה אלקבץ ז"ל, ואין חיוב באמירתו, אך פשט המנהג לאומרו. אבל אמירת באי כלה באי כלה שבת מלכתא היא מדברי רז"ל ונזכרה בגמרא ובתיקונים, וכפי דברי רבינו האר"י ז"ל עיקר קבלת שבת היא באומרו בואי כלה, ואז נאסר בעשיית מלאכה אע"פ שלא אמר עדיין מזמור שיר ליום השבת. ומה שכתב מרן ז"ל בשולחנו הטהור דנאסר בעשיית מלאכה משיתחיל לומר מזמור שיר ליום השבת, היינו, מפני שבימיו לא נתפשטו דברי רבינו האר"י ז"ל, או יתכן דהיה מנהגם לומר בואי כלה אחר אמירת המזמור, ואנחנו אין לנו אלא דברי רבינו האר"י ז"ל דקבלת שבת חלה באמירת בואי כלה. וכן כתב הרב הלכות קטנות דכשאומר בואי כלה קבליה לשבת ואסור במלאכה יע"ש. ודע, כי ביו"ט חל עליהם קדושת יו"ט באמירת ברכו דקודם ערבית ונכון להחמיר מאמירת המזמור", עכ"ל. אשה המתארחת עם נשים אחרות אשה שמתארחת בבית אחרים, וכולם אוכלים שם באותו חדר - נחלקו בדין זה מרן ורמ"א, והביאם מרן בשולחנו הטהור (שם, ס"ח), וז"ל: "ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד, י"א שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד. הגה - אבל אנו אין נוהגים כן". כלומר, שלדעת הרמ"א כל אחד ואחד מברך כדעת הראשונה המובאת במרן. וכתב על זה ה"מגן אברהם" (שם, סקט"ו), וז"ל: "שכל א' מברך - דכל מה דמתוסף אורה יש בה שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זויות וזויות. הדלקה בבתי מלון על פנסים ולמעשה: כשהולכים לבתי מלון שאין מרשים להדליק נרות בחדרים מחשש שריפה, אשה ספרדיה תקדים ותדליק בכניסה לאולם חדר האוכל ראשונה, כדי שלא תפסיד את הברכה, משום שאם תדליק אשה אחרת לפניה וברכה על הנר, שוב לא תוכל לברך. מה שאין כן הפוסקים וההולכים ביד רמ"א ומברכות על תוספת אורה (כפי שבאר המגן אברהם הנ"ל), יכולות לברך בכל מקרה על נרות שמדליקות בכניסה לאולם חדר האוכל. והדרך הטובה, אנו רגילים להמליץ לקחת לבית המלון בערב שבת שני פנסים הדולקים עם סוללות, ותדליק בחדרה, ותדאג לכך שידלקו עד שתספיק לחזור לחדרה אחרי האוכל, כך שתהנה מ"הנרות" שבחדרה. כמו כן תוכל להמתין ולא לרדת לחדר האוכל אלא עד שתהנה מאור הפנסים שהדליקה. ויש לזכור, שפנסים הדולקים על סוללות טוב רק לליל שבת ולא להדלקת נרות חנוכה כי שם צריך שתהא פתילה כזכר לנרות המנורה שהיתה בבית המקדש. שלא לברך כמה על פמוט אחד והנה, מה שכתב הרמ"א הנ"ל בענין כמה נשים שמברכות באותו מקום שאוכלות, היינו דוקא בפמוטים שונים, כגון פמוטים של נר אחד או שתי נרות וכד'. אבל אם יש פמוט אחד ועליו כמה נרות כגון ששה או שמונה נרות, מביא המגן אברהם (שם) בשם השל"ה הקדוש, לא תדלקנה כמה נשים באותו הפמוט, וכתב של"ה (הקדוש), דמכל מקום לא יברכו שנים במנורה אחת שיש להן קנים הרבה", עכ"ל. קיבל הבעל מוקדם - האשה נגררת אחריו אם הבעל מתפלל במנין מוקדם, וקיבל שבת באמירת "לכה דודי" ו"מזמור שיר ליום השבת" מוקדם כגון מפלג המנחה - אשתו נגררת אחריו ומקבלת את השבת עם תפלתו של בעלה, ולא תוכל להדליק נרות אחרי כן. (דין זה נלמד מדין בית כנסת יחיד בעיר שכל הציבור נגרר אחריו בעל כרחם, וכמו שפסק מרן (שם, סי"ב), וז"ל: "אם רוב הקהל קבלו עליהם שבת, המיעוט נמשכים אחריהם על כרחם"; כך האשה נגררת אחרי בעלה בעל כרחה, שלגבה נחשבת תפלתו כבית כנסת יחידה בעיר, וזאת למרות שיש עוד בתי כנסיות בעיר שמקבלים שבת יותר מאוחר). קיבלו שבת בבית הכנסת אדם שבא לבית הכנסת וכבר קיבלו שם שבת מוקדם, והוא טרם התפלל מנחה, אף על פי שהיום גדול לא יתפלל מנחה בבית הכנסת אלא בחוץ. וז"ל מרן (שם, סט"ו): "מי ששהה להתפלל מנחה בע"ש עד שקבלו הקהל שבת, לא יתפלל מנחה באותה בהכ"נ אלא ילך חוץ לאותו בהכ"נ ויתפלל תפלה של חול, והוא שלא קבל שבת עמהם, אבל אם ענה וקבל שבת עמהם אינו יכול להתפלל תפלת חול, אלא יתפלל ערבית שתים", עכ"ל. ואם הש"צ ת"ח שמכווין להוציא בחזרה הקצרה ידי חובה, יתפלל רק תפילה אחת ויכווין לש"צ, ואע"פ שיש בה רק ברכה אחת ולא שבע ברכות. התחיל מנחה בהיתר וקיבלו בבהכ"נ שבת אדם שהתחיל תפילת העמידה של תפילת מנחה בערב שבת, ובעודו עומד להתפלל התחילו הקהל לומר קבלת שבת, לא חייב לצאת מבית הכנסת, אלא יכול להמשיך ולסים תפלת מנחה של חול, אף על פי שהציבור מקבל שבת. וכך כותב מרן (שם, סט"ז): "אם בא לבהכ"נ סמוך לקבלת הצבור שבת, מתחיל להתפלל מנחה ואע"פ שבעודו מתפלל יקבלו הצבור שבת אין בכך כלום, הואיל והתחיל בהיתר", עכ"ל. קיבל שבת מוקדם כיצד יעשה מלאכה מי שקיבל שבת מוקדם, או אשה אחרי שהדליקה נרות שבת מוקדם, ונזכרו שיש לעשות מלאכה האסורה, מותר להם לומר למי שטרם קיבל שבת שיעשה מלאכה. וכן הדין במוצאי שבת, מי שמאחר להבדיל ולהתפלל ולא אמר "אתה חוננתנו", יכול לבקש מאחר שהוציא את השבת שיעשה עבורו כל מלאכה האסורה. וכך כותב מרן (שם, סי"ז): י"א שמי שקבל עליו שבת קודם שחשכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה. הגה: ומותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, וכ"ש במו"ש. מי שמאחר להתפלל במו"ש או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לומר לחבירו ישראל שכבר התפלל והבדיל לעשות לו מלאכתו להדליק לו נרות ולבשל לו, ומותר ליהנות ולאכול ממלאכתו, כן נ"ל", עכ"ל. מילוי מים בכוס השמן של הנר לדעת מרן השולחן ערוך (סי' רס"ה ס"ד), מותר להניח מים בכוס שמן, ויתכון להגביה את השמן, ולא יתכון שהמים יכבו. ולדעת הרמ"א מותר. וז"ל: "לא יתן לתוכו מים אפי' מבע"י, מפני שמקרב זמן כיבוי הניצוצות. ומ"מ מותר ליתן מים בעששית שמדליקים בה בערב שבת כיון שאינו מתכוין לכבוי אלא להגביה השמן. הגה: וי"א אפילו מתכוין לכבוי שרי, מאחר שאין המים בעין אלא תחת השמן, לא הוי אלא גרם כיבוי, וכן נוהגין", עכ"ל. ולכאורה, כל זה אם מדליקים בכוס מתכת שלא רואים. אבל אם מדליקים בכוס זכוכית שרואים יתכן והרמ"א יחמיר. הדלקת הנר במקום שחשמל דולק כתב "כף החיים" (סי' רס"ג סקט"ז): "אפילו אדם שמבקש ואוכל על הגג, ושם זורחת הלבנה ואין צורך בנר, מדליקים נרות של שבת עם ברכה. ויען, דנר שבת, מלבד הטעם הפשטי של שלום בית, יש בו עוד חיוב על פי הסוד". ולפי זה, יש נוהגים שהבעל מכבה את כל האורות שבבית לפני שהאשה מדליקה נרות שבת, ולפי הנ"ל אין צורך בכך, שהרי הלבנה זורחת ויש אורה, ואף על פי כן מצריכים להדליק נרות במקום ההוא על פי הסוד. בס"ד דרשות לפרשת תצוה מספרי חכמי עירק. זיע"א. בס"ד מספר אדרת אליהו לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א: ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך - איתא במסורה: ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. ואתה תדבר אל כל חכמי לב. ואתה תצוה את בני ישראל - ויובן בס"ד לפרש קישור הכתובים והוא: דיש לתת טעם שלא היה משה רע"ה כהן גדול, הגם דבאמת הכהונה היא ראויה לו. והוא, מפני שמוכרח להיות כל הצוויים שצווה השם ית' על ידו כי הוא נבחר לנביא יותר מכל ישראל, ואין קודם ממנו במעלה הזאת. וא"כ כשיצוה השי"ת על הבגדים של כהן גדול שיהיו בתכלית ההידור ואבני שהם ואבני מלואים, וכמ"ש הפסוק: לכבוד ולתפארת, הנה מוכרח שיצווה את ישראל בזה ג"כ על-ידו. והשתא יאמרו ליצני הדור כי השי"ת לא צווה שיעשו הבגדים בדמים יקרים כל כך, ורק הוא הוסיף בזה ח"ו ולכבוד עצמו הוא דורש. וכן נמי כשיצוה את ישראל על ידו שיתנו המעשר והתרומה לכהן, ג"כ יאמרו ליצני הדור להנאת עצמו הוא דורש. ולכן השתא שנעשה אהרון כהן גדול ולא הניח לעצמו כלום, אין מקום לליצני הדור לדבר כלום. והנה הגם שהוא לוי וג"כ יש לו מן המעשר, עכ"ז אין בזה מקום לליצני הדור לדבר, יען כי השבט שלו כולו לויים וכולם לוקחים, משא"כ אם יהיה משה כה"ג היה הוא לבדו לוקח ובניו ג"כ עמו כחדא חשיבי. ועוד עתה שהוא לוי יכול הוא למנוע עצמו מליקח מעשר על כי אפשר שיתנו לאחרים. אבל אם היה כהן מוכרח ליקח הוא או בניו. וכן נמי אם היה מצוה על אכילת קדשים של הקרבנות ששייכים לכהן דוקא. גם על הפדיון דאדם ובהמה ושאר מתנות כהונה, ג"כ היו אומרים להנאת עצמו הוא דורש. משא"כ עתה שהוא נשאר לוי ואין לו בכל זאת כלום, אין להם פה לדבר נגדו ח"ו. בס"ד מספר בן איש חי שנה א': ועשית ציץ זהב טהור, הנה בסה"ק אדרת אליהו פרשתי בסייעתא דשמיא, ציץ רמז לכללות נשמות ישראל שהיו באדם הראשון קודם החטא, כי אשר נסתלקו ועלו למעלה הם תשעים ואשר נשארו בו הם עשרה, שהוא מספר יו"ד, ואשר נפלו לקליפות הם תת"ק, כמנין צד"י פשוטה דמנצפ"ך, הרי אותיות ציץ, וידוע דנשמות ישראל עלו במחשבה תחלה להברא קודם בריאת העולם, לכך מניח הצי"ץ הרומז לנשמות ישראל על המצח כנגד מקום המחשבה, ולכן כתיב אות צד"י גדולה, רמז כי גאולה השלימה העתידה להיות לנשמות ישראל תהיה באות צד"י דמנצפ"ך שהיא גדולה, והיה הציץ מוקף מאזן לאזן, רמז שתהיה הגאולה באות צד"י, בזכות התורה שבעל פה שהיא תלויה באזן, וכמו שאמרו על פסוק עין רואה ואוזן שומעת, ה' עשה גם שניהם, ומניחו על המצח, כי תחת אותיות מצח יש אותיות קטן, רמז בזכות הענוה תהיה הגאולה, ולכן כתיב אל מול פני המצנפת יהיה, כי למעלה מאותיות מצנפת שהם אותיות העומדים למולם יש אותיות ע"ם שפ"ל, וכמו שכתוב כי אתה עם עני תושיע, שבהיותם עם שפל, יזכו לגאולה, ולכן מניחו תחת המצנפת לרמוז טעם שני, כמו שכתוב ועינים רמות תשפיל, דאין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח, ולכך מניחו תחת המצנפת, דהמצנפת מכפרת על הגאוה, והטעם כי בענוה יהיה תקון שם י"ה שעולה כמנין גאוה, ולכך הגאה פוגם בשם י"ה, ולעתיד בשלימות העילוי יתעלה השם ברוך הוא בסוד יהי"ה, כי אותיות ו"ה יתעלו להיות י"ה, ובזה פרשתי בסייעתא דשמיא, ביה שמו ועלזו לפניו, כאשר ב' י"ה שמו שיתעלה השם להיות שתי פעמים י"ה, אז עלזו לפניו, שתהיה אז שמחה שלימה, שיתקיים הכתוב אז ימלא שחוק פינו, אז יאמרו בגוים הגדיל ה', הגדיל דייקא, שנעשה יהי"ה בסוד הכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד: ולכן ברכת כהנים חמש עשרה תיבות כמנין י"ה, וצריך שיהיה השליח ציבור מקרא אותם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק אמור להם, נמצא יש בה שתי פעמים י"ה, בסוד עלוי השם ברוך הוא, ולכך מעלתה נשגבה וגדולה מאד: מספר בן איש חי שנה ב': שבעת ימים תכפר על המזבח, וקדשת אותו והיה המזבח קודש קדשים, כל הנוגע במזבח יקדש, וזה אשר תעשה וכו'. הנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה, והיה המזבח קודש קדשים, ומה היא קדושתו כל הנוגע במזבח יקדש, שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי, תלמוד לומר וזה אשר תעשה הסמוך אחריו, מה עולה ראויה אף כל ראוי שנראה כבר ונפסל משבא לעזרה, כגון הלן והיוצא והטמא והנשחט במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכיוצא בהן, וכנזכר ברש"י ז"ל: נמצא אשר אתה מוצא דבר זה בקדושת המזבח שכל הנוגע בו יקדש אינו כל ממש, אלא דוקא מי שהיה ראוי ונפסל, אבל מי שלא היה ראוי כלל אלא הוא פסול מעיקרו לא יקדש: וכיוצא בדבר הזה אתה מוצא נוהג ממש בקדושת השבת וקדושת התורה, כי באמת שתים אלו התורה והשבת נותנים קדושה עצמית לישראל יותר מכל שאר מצות, והיינו התורה להעוסקים בה והשבת להשומרים אותו: וכל אחד משתים אלה נכלל משבעה, כי התורה היא שבעת ספרים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, על פסוק חצבה עמודיה שבעה, דפסוק ויהי בנסוע הוא ספר בפני עצמו, והשבת הוא יום השביעי שכלולים בו כל ששה ימים שהם ניזונים ממנו, ושתיהם נותנים קדושה עצמית לישראל, אשר נשמותיהם באים מכללות שבע ספירות הבנין, שהם מן חסד עד המלכות אשר כנגדם הם שבעה ימי השבוע, מיום הראשון עד יום השביעי: ולכן גם קדושת המזבח המכפר על ישראל בלבד, כתיב ביה שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אותו, דגמר קדושתו תהיה בשבעה, ולכן כמו שהמזבח אחר גמר קדושתו כל הנוגע בו יקדש, דהיינו אפילו קרבן שנפסל שעלה עליו קדשו המזבח להכשירו שלא ירד, כן התורה אפילו אדם רשע שעבר כל העבירות אם מתחרט ועוסק בתורה יכופר לו ויתקדש בקדושתם של ישראל, דאין לך עון שלא יתוקן בתורה: וכן הוא בקדושת השבת אפילו אם עבד עבודה זרה כדור אנוש אם שמר שבת מוחלין לו ויתקדש, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, על פסוק שומר שבת מחללו, אך כמו שהמזבח אינו מקדש את הפסול מעיקרו, אלא רק לאותו שהיה ראוי מעיקרו ונפסל אחר כך, כן התורה והשבת אינם מקדשים אלא לאדם שהוא מזרע ישראל, שהיה ראוי מעיקרו ואחר כך נפסל על ידי רשעתו, אבל פסול מעיקרו שהוא משאר אומות העכו"ם, אינו מתקדש בקדושת התורה ולא בקדושת השבת, ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, וכן עכו"ם ששבת חייב מיתה, דלא עשה כן לכל גוי: על כן כמה וכמה צריכין ישראל להזהר בקדושת השבת, ולשמור אותו כהלכתו, כי מתנה זו של השבת לא נתנה אלא להם דוקא, דהא הזר הקרב יומת, ולכן אין להם דבר יקר במצות יותר ממנו, והוא שקול כעסק התורה. ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, לא נתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בתורה, כי התורה והשבת שוים הם בענין זה לישראל כאשר כתבנו: ולכן כל היכא דליכא פקוח נפש, אסור לעשות רפואה לגוף האדם בשבת, אף על פי שהגוף מתענג ויש לו נחת רוח בזה:

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים