פרשת מקץ

גולשים יקרים!
האזינו להלן לקריאת פרשת וישב חלק א' בטעמי יהודי עירק ע"י מנהל האתר חיים סלמן:

ולהלן האזינו לחלק ב' של הפרשה:

בס"ד

הפסקות לעולים לתורה בפרשת מקץ כפי שקבלתי ממורי ורבי חכם יצחק מחלב בן שמחה ע"ה שקבל ממו"ר חכם יעקב מצפי ע"ה. זיע"א. וכן טיפים לקריאת הפרשה הזו.
מקץ:

במנחה של שבת ובשני וחמישי: לכהו עד: "בריאות וטובות". ללוי עד: "איש כפתרון חלומו חלמנו". לשלישי עד: "יענה את שלום פרעה".
בשבת בבוקר: לכהן עד: "את שלום פרעה". ללוי עד: "וישיתהו על ארץ מצרים". לשלישי עד: "רוח אלוהים בו". לרביעי עד: "עד כי חדל לספור כי אין מספר". לחמישי עד: "את האלהים אני ירא". לששי עד: "ויעמדו לפני יוסף". לסמוך עד: "אלהים יחנך בני". המשלים משלים את הפרשה.
ויגש:

במנחה של שבת: לכהן עד: "ואביו אהבו". ללוי עד: "את דברי אדוני". לשלישי עד: "ונפשו קשורה בנפשו".

טיפים לקריאת פרשה זו:
פרק מ"א פסוק ח': ותפעם – הטעם באות פ' מלעיל.
פרק מ"א פסוק ט' – חטאי – בלי דגש באות ט'.
פרק מ"א פסוק י"ג: פתר – הטעם באות פ' מלעיל.
פרק מ"א פסוק כ"א: קרבנה – בלי דגש באות נ'.
פרק מ"ג פסוק ו': למה – הטעם באות מ' מלרע.
פרק מ"ג פסוק י': פעמים האות פ' בלי דגש.
פרק מ"ג פסוק כ"ו: ויביאו – דגש חזק באות א' שלא כמקובל.
פרק מ"ג פסוק כ"ז: השלום – בלי דגש באות ש'.

בס"ד

הלכות לפרשת מקץ מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

מלמדנו רבנו: בברכת "ישתבח" יש י"ג שבחים, והם כנגד וי"ג מדות. ויאמר אותם בנעימה ובנחת רוח, פיו ולבו שוים, ואין צריך לאומרם בנשימה אחת, לכך לא ימהר באמירתם. ואם הרגיש שאחד התחיל בקדיש וקדושה, ימתין, שלא יתחיל לאומרם אלא עד שיענה קדיש או קדושה כדי שלא יפסיק בהם.

שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי שנה א'

1. שאלה: האם יש ענין להיות מעשרה ראשונים גם במנחה וערבית?

תשובה: כשם שמצוה להיות מעשרה ראשונים בשחרית כן מצוה גם כן במנחה וערבית.

2. שאלה: מה הענין להתעכב בבית הכנסת לאחר התפלה?

תשובה: הענין להתעכב לאחר התפילה הוא כדי להשאר מעשרה אחרונים המעכבים את אור השכינה השורה בבית הכנסת מלהסתלק.

3. שאלה: היכן צריך להתעכב מעט ומדוע?

תשובה: בכניסתו לבית הכנסת יתעכב מעט בפתח קודם כניסתו ויראה את עצמו ירא חרד ומזדעזע להכנס להיכל של מלכו של עולם, ומקיים בכך "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ".

4. שאלה: מה גדר קביעת מקום לתפלתו?

תשובה: גדר קביעת מקום לתפילתו: [א] קביעת בית כנסת להתפלל בו [ב] בבית הכנסת הנ"ל יקבע מקום קבוע לתפילתו [ג] כשמתפלל בביתו לפרקים גם כן יקבע מקום קבוע לתפילתו.

5. שאלה: מהו הדבר שיעשה האדם קודם התפילה ותעשה תפלתו פרי למעלה?

תשובה: קודם התפילה יקבל על עצמו מצות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". ואם יש אדם מישראל בצרה ומתפלל עבורו כל יום בפירוש, וע"י זה תכלל תפלתו בכלל תפלות כל ישראל ותעשה פרי למעלה.

6. שאלה: מהם הטעמים למנין סממני הקטרות וי"ג מידות הרחמים באצבעותיו?

תשובה: הטעמים למנין באצבעותיו הם [א] ע"י כך מראה לאחרים ענין חשיבות הקטורת וי"ג מידות הרחמים [ב] בכך מעורר אצלו כונת הלב [ג] כל דבר שבמנין אפילו באלף לא בטל.

7. שאלה: מה היו אומרים בתמיד של שחר ומה בתמיד של בין הערביים?

תשובה: בתמיד של שחר היו אומרים מ"הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ" עד "וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ". ובתמיד של בין הערביים היו אומרים מ"שִׁירוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ" עד "וְהַלֵּל לַה' ".

8. שאלה: מה יעשה מי שיש לו איזה סיבה שלא יוכל להקדים לבא לבית הכנסת להתחיל תפילתו עם הציבור וצריך להתחיל לבדו בביתו?

תשובה: יתחיל התפלה בביתו מפרשת העקידה עד ה' מלך, ובביה"כ יחזור שנית מפסוקים של הודו כדי להסמיכם לזמירות על פי הסוד, ובביתו גם כן מוכרח היה לאומרם כדי לסומכם עם פרשת התמיד ושאר קרבנות.

9. שאלה: מדוע צריך לומר קריאת שמע של הקרבנות?

תשובה: יש לומר קריאת שמע בקורבנות (קטע זה בתפילה שייך לעולם העשיה) מכיון שעל פי הסוד הוא ממשיך אורות גדולים בעליית העולמות ויש בה צורך גדול בתיקון התפילה, שלא נוכל להשלים התיקון הנעשה בקריאת שמע של יוצר בלי קריאת שמע של קורבנות. ויכוין לקיים מצוה מדרבנן של קריאת שמע.

כתב רבינו לכוין בקריאת שמע: בפסוק שמע ישראל יעשה פסקי התיבות כל שתי תיבות ביחד, כדי לכוין בהם כפי המשמעות הזאת, והוא כי שמע פירושו קבלה כמו שמור ושמעת, וגם הוא לשון הבנה שמע כלומר הבן, וכן הוא כאן אומר שמע ישראל כלומר קבל דברים אלו והבינם ותדעם שתאמין בם והוא כי ה' הוא א-לקינו, ועוד הנה הוא ה' אחד. ונמצא בזה יש קבלה והודאה בשתי דברים:

א) הוא קבלת מלכות שמים באומרו ה' א-לקינו דמודה שקבלנו א-לקותו להיות לנו לא-לוה ואנחנו עבדים לו.

ב) ענין יחוד השם באומרו ה' אחד שהוא בלי שיתוף אחר שאין לו שני, כמ"ש אליהו זכור לטוב, אנת הוא חד ולא בחושבן, ויאריך באות ח' של אחד המעיד שהקב"ה שולט בשבעה רקיעים ובארץ, ובאות ד' של אחד יקבל על עצמו ארבע מיתות בית דין.

למעיין: מה יעשה אדם ויהיה מרכבה לשכינה?

שאלה למעיין מפרשת וישב: באיזה מקרה כתב רבנו שיעסוק אדם בשירות ותשבחות בלילה?

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע

מתקיים שיעור מפי הרב המקובל הרב בניהו שמואלי שליט"א בזוהר הקדוש בישיבת נהר שלום כל יום א' בשעה 19:00

כמו כן מתקיים לימוד הזוהר בגירסא מ – 9:00 עד 21:00 בכל יום בישיבת נהר שלום ברחוב שילה 6 ירושלים.

ידועה מעלת לימוד הזוהר לקרוב הגאולה, כדברי הרמח"ל שראוי לעשות לימוד זה בכל אתר ואתר ומסלק פורעניות וגזרות מעם ישראל.

יהודי יקר, גם אתה יכול להיות שותף ולהצטרף לשרשרת הלומדים בישיבת נהר שלום

ותרום שעה שבועית מזמנך להבאת הגאולה. טל' בערב: 02-6522704 02-6522704

תשובה למעיין מפרשת וישב: המתעורר קרוב לחצות יעסוק בשירות ותשבחות לשם יתברך עד שיגיע חצות ואז יברך את ברכות השחר עם ברכות התורה.

סיפורי צדיקים
מעשה שהיה בבגדד בימי הבן איש חי זצ"ל. היו שני אנשים שמלאכתם היה לקנות בגדים ודברים ישנים. פעם אחת שמעו שיש אצל משפחה אחת לקנות כמה חפצים ישנים, התוועדו ביניהם והלכו יחד כדי לקנות שמה. בהיותם בדרך עברו ע"י קהל מתפללים שהיה חסר להם עשירי למנין עבור קדיש, והנה אחד מהם השיב שהוא אין לו זמן וממהר ללכת למקום המיועד, ונפרד מחברו. השני שם בטחונו בה' ואמר מצוה הבאה לידך על תחמיצנה, ונכנס להשלים את המנין, ענה אמנים לקדיש ויצא גם הוא לאותו מקום.

בהגיעו שמה ראה שחברו כבר קנה את כל החפצים זולת כמה סמרטוטים פחותי ערך, ומרוב שהיו בלויים לא חפץ חברו לקנותם בשום אופן, מפני טורח המשא. בראותו כך, בכדי שלא ילך בידים ריקניות קנה את כל הסמרטוטים ונשא אותם על שכמו לביתו.

בהיותו ממין את הסמרטוטים, מצא בתוכם כר אחד בלוי, פתח את הכר כדי להציל את הנוצות, מצא בתוכם מרגלית אחת, הלך אצל סוחר מרגליות, הסוחר העריך את המרגלית בחמשים זהובים, ונתן לו את הסכום במזומן, קרא על עצמו את הפסוק "לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר". בבואו לביתו, אשתו כשמעה שהסוחר נתן עבור המרגלית חמשים זהובים במזומן, התחילה לבלבל את מוח בעלה שילך לערער ויקח את המרגלית בחזרה.

החסיד לא ידע מה לעשות, היה בין הפטיש של אשתו ובין הסדן של מצפונו, באמרו מה שעשה עשוי ואיננו חפץ לשנות בדיבורו. אבל מרוב הפצרותיה של אשתו החליט לשאול בעצת הרב הבן איש חי ע"ה. הרב שמע את כל המעשה ענה ואמר: אתה ענית אמן על חצי קדיש שהם חמישה אמנים, וחז"ל אמרו שכר אמן בעולם הזה הוא עשרה זהובים חמש פעמים עשר, הרי נתנו לך חמישים זהובים במזומן בעולם הזה והקרן קיימת לך לעולם הבא. החסיד יצא שמח ומרוצה.

למדנו מכאן כמה גדול שכר העונה אמן שיורד לו השפע ברכה בלי טורח. [אהבת חיים]

הובא בספר כבוד התורה, שהגבירה הצדקת מרת תמר'ל עברה לצורך מסחרה דרך העיר לייפניק, ונכנסה לביתו של הגאון בעל הברוך טעם, רבי ברוך תאומים פרנקל זצוק"ל. הגבירה היתה חפצה לשאול בעצת הרב בענייני מסחרה, וביקשה מהרבנית רשות להכנס ל"ברוך טעם". היא שילשלה לידי הרבנית סך עשרים וחמישה רובל, שנחשב לתרומה הגונה באותם הימים. אולם כשנכנסה הרבנית לחדרו של הברוך טעם, מצאה אותו באמצע לימודו, והרב סירב בתוקף מלהפסיק באמצע לימודו. הגבירה שנחפזה ללכת לדרכה, לא יכלה להתמהמה עד שיסיים הרב את לימודו, לפיכך השיבה לה הרבנית את כספה והיא המשיכה בדרכה.
בהגיע שעת הצהריים, נכנסה הרבנית להכניס לרב את ארוחתו, והיות שמצבם הגשמי היה דחוק ביותר הביעה בפניו את צערה על הפסד התרומה ההגונה של הגבירה. הרב בשמעו את דברי הרבנית, גער בה ואמר: "אפילו אם ירצו לתת לי אלף אלפים דינרי זהב לא ארצה להבטל באמצע לימודי!".

מזה נלמד איך גדולי עולם ידעו שאחד מעיקרי הלימוד זה ללמוד ללא הפסקות, והסכימו להפסיד כסף רב, רק לא להפסיק. וזה מחייב אותנו להתחזק בנושא זה שבזמן האחרון חל בו רפיון. והחלש יאמר גיבור אני. והבא ליטהר מסייעין אותו. [ספר קדושת בית הכנסת ובית המדרש ניתן להשיג את הספר בטל: 02-5370930 02-5370930 ]

מצוותיך שעשועי…
"ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן און לאשה" אסנת זו היתה בת דינה שנתעברה משכם בן חמור ונולדה לה בת וקראו לה אסנת. ומכיון שראו בני יעקב מה שנעשה חשבו להרגה בכדי שלא יאמרו שיש באהלי יעקב בת שנולדה באיסור ובבזיון. מה עשה יעקב? כתב שם הקודש על ציץ זהב ותלה על צוארה ושלחה, ובאותו עת ירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפר. ומכיון שאשתו של פוטיפר היתה עקרה לכן גידלה את אסנת בביתה, ומהשמים גלגלו שתגדל במצרים משום שהיתה ראויה ליוסף.

ונשאלת השאלה כיצד הסכים יוסף לקחתה לאשה הרי מסתבר שמנהגה ומעשיה של אסנת היתה כשאר המצריות, אם כן איזו מעלה מיוחדת מצא בא?

אלא מעשה שהיה כך היה: כשיוסף עבר בכל ארץ מצרים יצאו כל הנשים לחזות ביופי המיוחד שלו כדכתיב "בנות צעדה עלי שור" וכל אחת זרקה איזשהו חפץ לכבודו של יוסף. וכשראתה אסנת שאין לה מה לזרוק אז זרקה לו הקמיע שתלה יעקב על צוארה, וכשעיין יוסף בקמיע ראה שהיא מזרעו של יעקב ואז נשאה לאשה.

[לבוש יוסף, דעת זקנים מבעלי התוספות]

"ובגפן שלשה שריגם והוא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים".

אמרו רז"ל מרמז על ישראל שנקראים ענבים שנאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל וגם מרמז על שלושה בתי מקדשות ושלושה אבות, וכלה נקראת גפן כמו שכתוב "אשתך כגפן פוריה" כשם שאומרים שבע ברכות לחתן ולכלה כך אומרים שבע ברכות לקריאת שמע שחרית וערבית וכך יש בגפן שבע ברכות: בתחילה בוסר – בורא פרי האדמה ואחריו בורא נפשות. ענבים העץ ואחריו על פרי העץ. ואח"כ עושים דבש או יין שרף אומרים שהכל, ויין – בורא פרי הגפן ואחריו על הגפן סך הכל שבע ברכות. וזהו הרמז שלושה שריגים, והיא כפורחת זה ארבע עלתה נצה זה חמשה הבשילו אשכלותיה ענבים שנים, זה שבעה. כמו שהגפן אינה מקבלת הרכבה כן יוסף לא קבל אשת אדוניו, ויש כאן רמז גם על בנין בית שלישי שעליו נאמר "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות אם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו"… במהרה בימינו אמן.

~oOoOoOo~

שבת שלום ומבורך

למעונינים בהפצת העלון, ניתן להשיגו בחנות קנדי שי ממתקים רח' השקמה מחנה יהודה.
וכן בישיבת "נהר שלום", ובטל' 6522704-02 6522704-02 . זכותו של רבינו הבן איש חי יעמוד לכל התורמים והמסייעים.
בס"ד

הלכות לפרשת "מקץ" מספר עוד יוסף חי לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

בס"ד

עלון שבועי של הלכות מספר עוד יוסף חי פרשת מקץ– לרבנו יוסף חיים ע"ה

שאלה א': מה צריך לומר לפני פרשת העקדה?

תשובה : יזהר כל אדם לומר בכל יום בן בחול בן בשבת ויו"ט קודם פרשת העקדה המודעה של: "הנה אנכי מאמין באמונה שלימה וגמורה כי ה' אלוקינו הוא עילת העילות וכו' הכתובה בסידורים.

שאלה ב': מה החשיבות של פרשת העקדה?

תשובה : כשישראל אומרים פרשת העקדה שזוכרים בה הפועל המעשי שפעל אברהם אע"ה, באמרם ויעקד את יצחק בנו, תתעורר הכונה שכיון אברהם אע"ה בזה, כמו שאמר בזוהר הקדוש בפ' אמור בסוד השופר בר"ה במיתוק הדינין שנעשים על-ידו.

שאלה ג': מה פירוש: "ויגולו רחמיך על מידותיך"?

תשובה : יגולו הוא לשון גילוי. ורחמיך קאי על י"ג מכילן של "מי אל כמוך" וכו'. ומדותיך על י"ג מידות של "אל רחום וחנון" וכו'. וכשיאמר "מי אל כמוך" וכו' ימנה באצבעותיו ביד ימין ויכוין בהם הי"ג מידות של אל רחום וחנון וכו'.

שאלה ד': מה פירוש: "ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומארצך ומנחלתך"?

תשובה : מעמך הכונה לישראל, ומעירך זו ירושלים, ומארצך כללות ארץ ישראל כולה, ומנחלתך זה בית המקדש. כי ישראל חטאו ושפך חמתו על העצים ואבנים לטובת ישראל שלא יהיה בהם כליה. וכיון שישוב מחרון אפו מעמו ממילא ישוב גם מעירך ומארצך ומנחלתך כי הם לא חטאו.

שאלה ה': מה צריך לכוון כשאומר "קח לך סמים" וכו'?

תשובה : כשאומר "סמים" הראשונים יכוון שהם שניים והם תפארת ונצח, נטף ושחלת וחלבנה הם סוד הוד יסוד ומלכות, והרי הם יחד חמישה תחתונות. ומלת "סמים" השניה הם חמישה אחרים שהם: כתר חכמה בינה חסד גבורה. ויחד הם עשר. ולבונה זכה היא סוד אור המקיף לכולם.

שאלה ו': מה סדר הספירות שיש לכוון בברייתא?

תשובה : הצרי – כתר. והצפורן – יסוד. והחלבנה – מלכות. והלבונה – אור מקיף. מור – חסד. וקציעה –גבורה. ושבלת נרד – תפארת. וכרכום – נצח. הקשט – חכמה. קלופה – בינה. קנמון – הוד.

שאלה ז': מה צריך לומר אחר פיטום הקטורת לפני הפסוק: ה' צבאות עמנו?

תשובה : צריך לומר את הפסוק: ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן איפה זאת עשו, קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה. מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים.

שאלה ח': איך צריך לומר את הפסוקים של "אנא בכח" וכו'?

תשובה : צריך לומר כל שתי תיבות לבד: אנא בכח, גדולת ימינך, תתיר צרורה. וכן הלאה. הפסוק של אותו היום יחזור עליו ג' פעמים כמו בקריאת שמע על המיטה. ופסוק: בשכמל"ו יאמרו בלחש.

שאלה ט': מה צריך לעשות כשאומר הברייתא של י"ג מידות שבהם התורה נדרשת?

תשובה : טוב למנות הי"ג מידות אלו באצבעותיו.

שאלה י': תן דוגמא לכל אחת מי"ג מידות הנ"ל.

תשובה : מקל וחומר – ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה.

מגזרה שווה – ערות הבת לא למדנו אלא מגזרה שוה מהמלים "הנה" "הנה".

מבנין אב וכתוב אחד – בחג המצות אמר: אך אשר יאכל לכל נפש. וזה לימד על כל המועדים.

ומבנין אב ושני כתובים – כתוב אחד אומר באדם: או גבן או דק וכו' וכתוב אחד אומר

בבהמה: או חרוץ או יבלת. ולמדו אדם מבהמה ובהמה מאדם אלו הם שני כתובים.

מכלל ופרט – אדם כי יקריב קרבן וכו' מן הבהמה- כלל, מן הבקר ומן הצאן – פרט, למעט חיה.

מפרט וכלל – בהשבת אבדה כתוב: וכן תעשה לחמורו וכן לשמלתו – פרט. ואח"כ כתוב: לכל

אבדת אחיך –כלל. הכלל מוסיף על הפרט ומרבה כל דבר.

כלל ופרט וכלל אלא כעין הפרט – על כל דבר פשע – כלל. על שור על חמור וכו' – פרט. ושוב

על כל אבדה. – כלל.

מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל – כתוב: קדש לי כל בכור – כלל. יכול גם

הנקבות? ת"ל הזכרים לה' – פרט. זהו כלל שצריך לפרט. ואם זכר יכול שלפניו יצאה נקבה? ת"ל

פטר רחם. יכול אחרי יוצא דופן? ת"ל בכור. זהו פרט שצריך לכלל.

ויצא מן הכלל ללמד – והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וכו'- והלא שלמים בכלל כל

הקדשים? אלא ללמד מה שלמים קדושת מזבח אף כל שקדושתו קדושת מזבח חייבים עליו. יצאו

קדשי בדק הבית.

ויצא לטעון טעון אחר כעניינו – ואשר יבוא את רעהו ביער – מכה בשוגג בכלל רוצח היה

שכתוב: מכה אדם יומת, בין בשוגג ובין במזיד. יצא הפסוק של השוגג שעניינו גם שהמית אבל

בשוגג להקל על עצמו לנוס לערי מקלט.

ויצא לטעון טעון אחר שלא כענינו – כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד. ולא העבריה. לא תצא

כצאת העבדים. והלא כתוה כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה הרי דין שניהם שוה! לטעון

טעון אחר שלא כעניינו. שעבד אינו יוצא בסימני גדלות ולא במיתת האדון. והיא כן אפילו תוך

שש. ואדוניה מקדשה בעל כרחה.

ויצא לידון בדבר חדש – וכהן כי יקנה נפש וכו' ויליד ביתו. בתו בכלל ביתה בין פנויה בין נשואה

ויצאה לידון בדבר חדש. שאחר שנישאת אינה אוכלת בתרומה. והואיל והוציאה הכתוב: ובת

איש כהן כי תהיה לאיש זר, אין אתה יכול להחזירה לכללה. עד שהכתוב יחזירה: ובת כהן כי

תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה וכו' מלחם אביה תאכל.

ודבר הלמד מענינו – שבו איש תחתיו. יכול כל היום? אל יצא איש ממקומו – אלפיים אמה. ודבר

הלמד מסופו – איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו. אסר כל שאר. ובסוף פירש האסורות לנו.

ומהם נלמד המותרות

ושני כתובים המכחישים זה את זה – בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. ביום עשות ה'

אלקים ארץ ושמים. בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם: אף ידי יסדה ארץ, וימיני טפחה

שמים. מלמד ששניהם נבראו כאחד.

דרשה מספר עוד יוסף חי – דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה:

ויהי בבוקר ותפעם רוחו – יש לשאול: למה כשהקיץ אחר החלום הראשון לא פעמה רוחו?

ונ"ל בס"ד, אחר החלום הראשון אעפ"י שלא ידע פתרונו לא נתבלבל, כי אמר לכל חלום יש פתרון, והחלומות הולכים אחר הפה שיתקיימו כפי מה שיפתרו אותם, אז בבוקר אקרא לחכמים ובודאי יפתרו לטובה ויתקיים לטובה. אך אחר שישן וראה חלום שני, והקיץ בבוקר התבלבל מאוד מחמת החלום הראשון של הפרות, יען כי כשהקיץ, זכר שפתרו לו החלום של הפרות ושבח הפתרון, לכך נתבלבל, כי אמר: עתה אין תקנה לזה החלום של הפרות ע"י פתרון שיפתרו לו החכמים מאחר שכבר פתרו אותו לו מן השמים בחלום, כי הוא פתרון ראשון, ואולי היה הפתרון לרעה ומה יועיל הפתרון של החכמים שיבא בסוף? ולכך ותפעם רוחו בבוקר בעבור חלום הפרות, כי עתה אין לו תקנה בפתרון החכמים. והנה באמת גוף החלום השני של השבולים הוא היה פתרון של חלום הפרות, שהראו לו הרעות והטובות של הפרות, והוא כענין השבלים שהוא ענין שבע ורעב, והוא חשב שמלבד גוף החלום עשו לו פתרון לחלום הפרות. ובא יוסף הע"ה ופירש לו זה שגוף החלום של השבלים היה פתרון של חלום הפרות. ולכן א"ל: אשר האלוקים עושה בחלום הפרות הגיד לפרעה בחלום השבלים.

בס"ד

דרשות לפרשת מקץ מספרי חכמי עירק. זיע"א

דרשה מספר עוד יוסף חי לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א:

יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ – יש לשאול, והלא עם פרעה היה מדבר ועדיין לא השלים דבריו ומה צורך לומר יעשה פרעה באמצע דבריו? ומה יעשה עוד מלבד זה של הפקידות? והכי הוה ליה למימר: יעשה פרעה פקידים על הארץ. ועוד קשה קושית העולם שדברים אלו נראין דרך עצה והוא עדיין לא נעשה יועץ למלך, כי אם קראוהו לפתור חלום יפתור וילך לשלום.

ונראה לי בס"ד שידוע שם פרעה אינו שם המלך עצמו אלא הוא תואר מלכות כמו תואר קיסר שיש למלכים הגדולים, ובמצרים היו קורין המלך בשם פרעה במקום תואר קיסר. ולכן שר המשקים כשהיה מדבר עם המלך עצמו, אמר לו: פרעה קצף על עבדיו, והיה לו לאמר: אדוני המלך קצפת על עבדיך, אך פרעה הוא תואר הקיסרות ולכן אמר פרעה קצף על עבדיו בלשון נסתר שהוא דרך כבוד יותר וכאשר מדברים עתה בכך.

והנה כאן לא דבר יוסף הצדיק ע"ה דברים בדרך עצה אלא כל דבריו אלו מתחלתם ועד סופם באו לפתור החלום, שלא די לפתור שבע פרות טובות ורעות ושבע שבלים טובות ורעות בשבע שנים של שבע ושבע שנים של רעב, כי עדיין יש בחלום דברים משונים שצריכים פתרון והם: אחד שראה עצמו עומד על היאור, ומה רמז שנרמז ביאור? ואין דרכן של פרות להיות עומדות בתוך היאור אלא ביבשה. וכן ראה השבלים עולות בקנה אחד. אם נאמר שגם אלו ראה אותם עולות בתוך היאור, אין דרכם של שבלים להיות בתוך היאור אלא בשדה. ואם נאמר שראה אותם בשדה, היה צריך לאמר בשדה. וכיון שנקט זה אחר מראה הפרות משמע שגם אלו ראה אותם בתוך היאור. על כן יוסף הצדיק ע"ה פתר את גופו של היאור מורה על אדם אחד שהוא מלא דעת ותבונה, שיוכל לזון ע"י חכמתו לכל המקומות הקרובים והרחוקים.

ונקדים מעשה באחד עובר אורח שפגע באחד גם כן עובר אורח בחזרתו מן המדינות שהיה מחזר בהן לגבות נדבות. וישאלהו על מדינה אחת גדולה מענין אנשיה שגם הוא הולך לקבץ שם על הגבאות. ויגד לו, ובכלל ההגדה הגיד לו שיש שם שני עשירים גדולים, אחד ביתו על הים ואחד ביתו על הנהר. וילך זה לשם ולא מצא במדינה ההיא לא ים ולא נהר, ובני המדינה שותים מים מן הבארות. ויתפלא על אותו עובר אורח איך שחק בו, שאין שם לא יער ולא דובים. ואחר שישב במדינה ההיא כמה ימים, ראה כי אחד מהעשירים הגדולים שבמדינה, ביתו פתוח לרווחה וכל מי שיבוא לביתו וישאל הן מיני מאכל והן מיני משקה הן חפץ אחר יותן לו ולא ישוב ריקם באופן כי כל היום ימצא בביתו עשרה נכנסים ועשרה יוצאים ופיתם בפיהם. אך יש עשיר אחד שהוא גדול בעושר כמו זה, אבל הוא קמצן גדול, וכל מיני מאכלים ומשקים ושאר דברים שמכניס לביתו, נכנסים ואינם יוצאים, אלא טובו עומד בתוכו ולא יוצא החוצה להיטיב לאחרים אפילו כל שהוא. וכשראה את שני העשירים הללו במנהגם בביתם, אז הבין שאותו עובר אורח לא שחק בו אלא נכונה דבר, שעל אותו עשיר שהיה ביתו פתוח לרווחה ומטיב ומהנה ומזין לעוברים, אמר עליו ביתו בנוי על הנהר כי הנהר מים שבו זוחלים ועוברים ונמשכים ומשקים לכל המקומות בזה אחר זה, כן ביתו של זה העשיר הטוב שבו יוצא ונמשך והולך לזון ולהנות לכל בני אדם. וכיוצא בזה אמר רבא לבנו כי גרסיתו שמעתתא גרסו על הנהר לסימן טוב, כי היכי דמשיך נהרא משכא שמעתתייכו. אבל הים אין מים שלו זוחלים ונמשכים אלא הם נקווים ועומדים במקומם אף על פי שכל הנחלים מריקים לו מים ונכנסים בתוכו מים רבים. ולכן על העשיר השני הקמצן אמר שביתו בנוי על הים, רוצה לאמר הוא דוגמת הים שאין טוב שבתוכו משקה ומהנה אחרים אלא טובו גנוז בקרבו.

וכן הענין כאן, כי היאור שראהו פרעה היה נמשך והולך ומריק מים לנהרות קטנים ומשקה לכל המקומות. ולכן דומה לאדם פקח שיש לו תבונה לאצור התבואה שלא תרקב ויזון בה לכל המקומות ולכל אדם השואל לקנות בר להחיות בו נפשות הקרובים והרחוקים וכאשר זה באמת, שאז ידמה זה ליאור ולא יהיה טפש שלא ידע לשמור את התבואה באוצרות אלא תרקב ותשאר במקומה ולא יהנו אחרים ממנה, שזה האדם ידמה לים שטובו סגור בקרבו. וזה היה הפתרון של גוף היאור. ועוד פתר הדבר שראה שפרעה עומד לבדו על שפת היאור ומביט ורואה בשבע ושבע שהם השנים הבאות. ופתר שהגיד לו החלום בזה שלא יהיה דבר זה עשוי על ידו שהוא ישמור על האוצרות וגם לא יהיה ע"י שר אחד מהשרים יהיה מי שיהיה אלא צריך שתהיה זאת הפקודה ע"י אחד שהוא גדול מאוד שיהיה לו תואר פרעה שהוא תואר הקיסרות, כדי שיהיה לו תוקף בגדלותו כתוקף פרעה העיקרי, ולא ישוב מפני כל ולא יעמוד אדם בפניו, ופרעה העיקרי יעמוד מנגד ורק יביט ויראה במעשיו של זה פרעה החדש. לכך ראה עצמו עומד על היאור, עומד ולא עושה כלום.

מספר בן איש חי שנה א':

ויאמר אליהם ישראל אביהם, אם כן אפוא זאת עשו, קחו מזמרת הארץ בכליכם, והורידו לאיש מנחה וכו', נראה לי בסייעתא דשמיא, דידוע ה"א ראשונה דשם הוי"ה נקראת אם העליונה, וגם ה"א אחרונה, נקראת אם, שהיא אימא תתאה, אלא שזו נקראת בשם כן, דהיא כן ומושב לכל העולמות, שהיא סופא דכל דרגין כידוע, וזהו שכתוב אם כן, קרי בה אם בצר"י, רוצה לומר, אם שהיא כן אפוא זאת עשו, זאת ז' אות רמז לאותיות השם, והכסא, או רמז לאותיות שדי, ואותיות אדני, שנפגמו בחטא אדם וחוה, עשו, רצונו לומר תקנו, כמו ובן הבקר אשר עשה, או זאת כינוי לתורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, במדרש רבה פרשת אחרי, זאת כינוי לתורה, כמה דאת אמר וזאת התורה, עוד אמרו זכרונם לברכה, זאת כינוי לתפלה, כמו שכתוב ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפלה והתחנה הזאת, וכן בדוד הוא אומר, על כן מצא עבדך להתפלל לפניך את התפלה הזאת, והיינו רצונו לומר על ידי עסק התורה והתפלה תתקנו את ה"א אחרונה הנקראת אם, ונקראת כן, ופירוש הדבר קחו מזמרת הארץ הם התפילות שיש בהם שבח וזמרה, גם בהם יהיה זמר עריצים על ידי הברור של ניצוצי קדושה הנעשה על ידם, בכליכם רמז לניצוצות הקדושה, שנקראים כלים, כנודע בסוד שבירת הכלים שאנחנו צריכין לבררם ולתקנם, דבר יום ביומו, על ידי התפילות עד גמירא, כי הקדוש ברוך הוא עשה זאת לזכותינו בשכל טוב לעולם הבא, במה שמסר בירורם ותיקונם בידינו, וכמו שכתבנו בסייעתא דשמיא על מאמר רבי יוסי בסוף מסכת כלים, אשריך כלים שנכנסת בטומאה, ויצאת בטהרה, ולכן אמר בכליכם שייחס אותם להם, והורידו לאיש מנחה, לאיש רמז לאות וא"ו דשם הוי"ה, שנקרא בשם איש, מנחה מן הבירורים האלה, או מנחה ח"ן מ"ה, שיתמלא בשם הוי"ה דאלפין שהוא מספר מ"ה, וידוע כי תשלום מספר שם מ"ה על ידי אות אלף דמלוי וא"ו, כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בדרוש יציאת מצרים, והתחיל להזכיר ששה מינים מעט צרי וכו', כנגד ששת ימי החול, שבהם תהיה מלאכת הבירור, ולכך ראשי תיבות ששה מינים אלו הוא שם קדוש צדנלב"ש, והיינו צדן לשון צידה, שהבירור נקרא בשם צידה, שניצוצי קדושה נצודין ויוצאין מתוך הסיגים והקליפות, ואותיות לב"ש, שיהיו לבושין לאות וא"ו דשם הוי"ה ולאות ה"א אחרונה, ולכן קראו רבותינו זכרונם לברכה את התפילות דברים העומדין ברומו של עולם: ומאחר שהתפילות עניינם נורא ונשגב, שנעשה בהם בירורים גדולים, אשר העולמות העליונים תלויים בהם, וגם הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו, תלויה בהם, לכך נכון להשתדל ולהזהר להתפלל בבית הכנסת, שהיא דוגמת בית המקדש, ונקראת מקדש מעט ששם השראת שכינה, ויצליח האדם בתיקון התפילות שם עשר ידות על מה שהיה מתפלל בביתו, ששם בבית הכנסת ימצא תרתי לטיבותא, הן מצד קדושת המקום, והן מצד ברוב עם הנמצאים שם:

מספר בן איש חי שנה ב':

ויאמר אליהם ישראל אביהם, אם כן אפוא זאת עשו, קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה, מעט צרי ומעט דבש נכאת ולוט בטנים ושקדים, וכסף משנה קחו בידכם וכו'. ונראה לי בסייעתא דשמיא, דידוע בירורים של שבירת הכלים הם שתי בחינות, האחד הם בבחינת ה"א אחרונה, והאחד הם בבחינת וא"ו דשמא קדישא, וידוע דשתי בחינות אלו ישנם בסוד היושר ובסוד העיגולים, ולזה אמר קחו בטעם שני פשטין, רמז לבחינת היושר ובחינת העיגולים, מזמרת הארץ, הם בירורים השייכים לבחינת ה"א אחרונה, שמכונית בשם ארץ, ועוד גם כן והורידו לאיש, הוא בחינת וא"ו דשמא קדישא, מנחה, הם בירורים ששייכים לו, והזכיר ששה מינים צרי ודבש וכו', כנגד שש קצוות שבו, ואמר עוד וכסף משנה קחו בידכם, הכונה כי בכל בירור מוכרח שיהיה בו ועל ידו המשכת אורות חדשים, וזהו וכסף משנה:

ואת הכסף המושב בפי אמתחותיכם תשיבו בידכם, פירוש את הכסף הוא הבירור אשר בררתם והעליתם למעלה בגלגול הקודם, אשר החזירוהו והשיבו אותו מן השמים, בפי אמתחותיכם, הוא גלגול זה, תשיבו אותו עוד הפעם אל מקומו ושרשו בידכם, על ידי. תוספת תיקון מחדש, אולי משגה הוא, פירוש שגיתם בו מקודם באיזה חסרון שנעשה בו, דלכך הושב עתה מן השמים בגוף שלכם בסוד הגלגול עוד הפעם, כדי להשלים תיקונו בתוספת מרובה, ועל ידי שלימות תיקון הבירור, אז את אחיכם, הוא משיח בן יוסף, קחו, שלא יהרג על ידי ארמילוס הרשע, וקומו שובו אל האיש, הוא משיח בן דוד, שזוכה לשלימות החמשה שהם נפש רוח נשמה חיה יחידה, כי יקח גם יחידה, ולזה אמר האיש, דהיינו איש ה', כלומר בעל החמשה, ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש, הוא משיח בן דוד הנזכר, שתזכו לרחמים גדולים בימיו, וכמו שנאמר וברחמים גדולים אקבצך, ושלח לכם את אחיכם אחר, הוא אליהו זכור לטוב, ואת בנימין, הוא משה רבינו עליו השלום שהוא בן ימין, שהוא בקו הנצח שהוא ימין, גם היה כולו מצד החסדים, בסוד ותרא אותו כי טוב הוא, וידוע מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לעתיד יבא משה רבינו עליו השלום ללמדינו תורה, ויהיה אליהו זכור לטוב מתורגמן שלו, ואני, שופריא דאדם קדמאה, כאשר שכולתי מקודם כשהייתי בגלגול אדם הראשון, שכלתי עתה לסטרא אחרא, קרי בית שיכלתי, השי"ן בחיר"ק וכ"ף בפת"ח, שאעשה פועל יוצא לאחרים לנחש כאשר עשה, והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי:

נמצא על ידי הבירור שנעשה לניצוצי הקדושה של שבירת הכלים וכיוצא בהם, מוכרח שנוליד ונמשיך אורות חדשים, וכאשר ביארנו במה שנאמר וכסף משנה קחו בידכם:

ובזה פירש עטרת ראשי הרב מו"ר אבי זכרו לחיי העולם הבא, רמז מאמר רבותינו זכרונם לברכה בגמרא בביצה, מאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד, ומאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד, כלומר מאן דאית ליה מוקצה, הם ניצוצי קדושה שנפלו בקליפות שנקראים מוקצה, שהוא טורח לבררם ולהעלותם, אית ליה נולד, שהוא יכול על ידי זה להוליד נשמות חדשות ואורות חדשים, ומאן דלית ליה מוקצה, שאינו מברר ניצוצות קדושה המוקצים בקליפה, לית ליה נולד, עד כאן דבריו דברי פי חכם חן:

ולכן צריך האדם להזהר בהלכות מוקצה בשבת, כדי שעל ידי כך יהיה לו כח לברר נצוצות קדושה, שהם גם כן נקראים מוקצה, ואז יהיה לו כח ממילא בנולד, להוליד נשמות בשבת הנולדים מכח הבירור, מה שאין כן הנכשל במוקצה בשבת, לא יהיה לו כח לברר נצוצות קדושה המוקצין, מדה כנגד מדה, ואז ממילא אין לו נולד:

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים