פרשת לך לך

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו להלן לקריאת פרשת לך לך חלק א' ע"י מנהל האתר חיים סלמן בטעמי יהודי עירק:

ולהלן האזינו לחלק ב' של הפרשה:

ולהלן האזינו לדרשה לפרשה מספר: "אדרת אליהו" לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א. קורא: חיים סלמן מנהל האתר:


בס"ד

פרשת לך לך – הפסקות לעולים לתורה וכן טיפים לקריאת התורה בפרשה זו.
לך לך:

במנחה של שבת ושני וחמישי: לכהן עד "כל משפחות האדמה". ללוי עד "והכנעני אז בארץ". לשלישי עד "וחיתה נפשי בגללך".

בשבת בבוקר: לכהן עד "וחיתה נפשי בגללך". ללוי עד "ויקרא שם אברם בשם ה'". לשלישי עד "ויבן שם מזבח לה'". לרביעי עד "והוא כהן לאל עליון". לחמישי עד "כה יהיה זרעך". לששי עד "ומלכים ממך יצאו". לסמוך עד "וזרעך אחריך לדורותם". והשביעי משלים הפרשה.

טיפים לקריאת פרשה זו:

פרק י"ב פסוק ג': מברכך – שימו לב שמנהגנו לקרוא את האות ר' בשוא נע ולא בחטף פתח כמו שמופיע בכמה תקוני סופרים.

פרק י"ב פסוק ד': חמש שנים יש לשים לב לעשות הפסקה בין חמש לשנים כדי שלא תבלע שין אחת.

פרק י"ב פסוק ח': ויקרא בשם ה' – שימו לב שיש טרחא במלה ויקרא. להבדיל בי"ג מדות אצל משה רבנו ע"ה שם הטרחא היא במלה בשם.

פרק י"ב פסוק י"ג: אחתי – הטעם באות ח' מלעיל.

פרק י"ב פסוק ט"ו: שרי פרעה – האות פ' של פרעה רפויה. אל פרעה – האות פ' דגושה. בית פרעה – האות פ' דגושה.

פרק י"ב פסוק י"ח: ויקרא פרעה – האות פ' של פרעה רפויה.

פרק י"ב פסוק י"ט: למה – הטעם באות מ' מלרע.

 

פרק י"ג פסוק ג': אשר היה – הטעם במלה היה באות ה' מלעיל.

פרק י"ג פסוק ד': אשר עשה שם – במלה עשה הטעם באות ע' מלעיל.

פרק י"ג פסוק ז': והפרזי – דגש חזק באות ז'.

פרק י"ג פסוק ט': הפרד – הטעם באות פ' מלעיל.

 

פרק י"ד פסוק א': אלסר – דגש חזק באות ל'.

פרק י"ד פסוק ה': כדרלעמר – האות כ' רפויה.

פרק י"ד פסוק ו': בהררם – מנהגנו לקרוא את האות ר' הראשונה בשוא נע ולא בחטף פתח.

פרק י"ד פסוק ז': בחצצון – מנהגנו לקרוא את האות צ' הראשונה בשוא נע ולא בחטף פתח.

פרק י"ד פסוק י': הרה נסו – הטעם באות ה' מלעיל ודגש חזק באות נ'.

פרק י"ד פסוק י"ח: והוא כהן – האות כ' רפויה.

 

פרק ט"ו פסוק ז': לתת לך – הטעם באות ל' של לתת – מלעיל.

פרק ט"ו פסוק י"א: וישב – הטעם באות ש' בדגש חזק.

 בס"ד

הלכות לפרשת לך לך מספר: "בן איש חי" שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

בס"ד

לעילוי נשמת אבינו ועטרת ראשנו שלום בן בתיה ע"ה נא לא לקרוא בזמן התפילה

פרשת לך לך

מלמדנו רבנו-"וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוותי ועשיתם אותם"- קיום התורה והמצות צריך להיות שלם בשלושה, שהם: כונה ודבור ומעשה, שהם בחינת בריאה-יצירה-עשיה, דהכונה היא סוד בינה שהיא סוד הבריאה, והדבור מתקן ביצירה, והמעשה בעשיה, והם כנגד נפש רוח נשמה של אדם . .אומרים בשם האר"י ז"ל ציצית ראשי תיבות צדיק יבדוק ציציותיו תמיד.

שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי שנה א'

1. שאלה: מה מנין הכריכות שבציצית וכיצד סדר חלוקתן?

תשובה: כורכים בציצית 39 כריכות והם כמנין הוי"ה אחד. תחילה יעשה שבעה כריכות ויקשור שני קשרים, ואח"כ שמונה כריכות ויקשור, אחד עשר ויקשור, ושלושה עשר ויקשור.

2. שאלה: למי מותר להטיל ציציות בטלית, למי מותר רק בדיעבד ולמי אסור?

תשובה: לכתחילה יטיל הציציות יהודי שעבר גיל מצוות. אשה וקטן לא יטילו לכתחילה, אך אם הטילו כשר בדיעבד. גוי שהטיל ציציות הטלית פסולה.

3. שאלה: מה צריך לומר לפני הטלת הציצית?

תשובה: יזהר לומר בפיו מקודם הריני מטיל ציציות אלו לשם מצות ציצית, משום שיש אומרים שכל דבר הצריך כונה לשמה צריך להוציא הכוונה בשפתיו, ועיין בלשם יחוד שכתב רבינו שמבקשים שנזכה לפתיל תכלת בקרוב.

4. שאלה: מתי ניתן לברך על ציצית שאולה ומתי לא?

תשובה: השואל טלית על מנת לעלות לספר תורה בלבד, לא יברך עליה. ואם שאל ציצית מהבעלים על מנת להתעטף ולקיים מצוות ציצית, יברך עליה. ואם לקח מהשמש ללא רשות הבעלים, לא יברך. טליתות של הקדש הנמצאות בבית הכנסת המיועדים לשימוש הקהל יברך עליהם אף אם לובשן כדי לעלות לספר תורה.

5. שאלה: נאמר על הציצית וראיתם אותו. האם סומא (עיור) חייב בציצית?

תשובה: סומא חייב בציצית מפני שאחרים רואים ציציותיו ומתקיים בזה וראיתם אותו, ואף יכול לברך עליה.

6. שאלה: מה שיעורם של טלית קטן ושל טלית גדול?

תשובה: ישנם מספר דעות ורבינו הורה שיעור טלית קטן באורך כ80- ס"מ וברוחב מ48- ס"מ. שיעור טלית גדול: שיקיף לפחות כל ראשו ועד החזה של האדם שצריך לשער כל אחד כפי מידתו. אך אדם קטן במיוחד ישתמש בטלית של אדם ממוצע. וכתב הרב עובדיה יוסף טלית קטן שאין באורכה 96 ס"מ וברוחבה 48 ס"מ אין לברך עליה, ושיעור זה הוא מלבד הנקב של בית הצואר. והמנהג שאין מברכים כלל על טלית קטן .

7. שאלה: האם אישה יכולה ללבוש ציצית?

תשובה: טלית היא מצווה התלויה בזמן, ונשים פטורות ממצוות אלו. ואם רצתה ללבוש מותר לה, אך ע"פ הסוד אין שייכות למצוה זו לנשים.

8. שאלה: מכיוון שאין מצוות ציצית נוהגת אלא ביום, האם מותר להטיל ולקשור הציציות בלילה?

תשובה: מותר להטיל הציצית ולקושרם בלילה מכיוון שזמן חיוב לבישת הציצית ממילא יבוא.

9. שאלה: האם מותר להשתמש בציציות שקבועים בטלית? ומה עם ציציות שפסקו?

תשובה: הציציות הן תשמיש מצוה, ע"כ בשעה שקבועים הציציות אסור לקשור בהם, ולא יהיו נגררים על הרצפה. ובשעה שנפסקו, מעיקר הדין מותר לזורקם אך לא במקום גנאי, ומחמירים לגונזם ותבוא עליהם הברכה.

10. שאלה: האם מותר לעשות טלית קטן מטלית גדול לכל הדעות?

תשובה: כאשר בלתה הטלית ואינה ראויה ללבישה, מותר לעשות ממנה טלית קטן לכל הדעות.

למעיין: האם דבר שמתכסה בו חייב בציצית או רק מלבושי האדם?

השאלה והתשובה למעיין מפרשת נח: מה מרמז הפסוק "וְהָיָה הָעֲטֻופִים לְלָבָן"? רומז לנו להזהר לעשות את הציציות לבנות וכן הטלית.

אמרות צדיקים
"וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' " – נראה לפרש שאברהם אבינו ע"ה היה זריז גדול שהלך תיכף ומיד, ואל תחשוב שכל זריזות זו שהיתה באברם היתה ראויה אליו מכח טבעו ומזגו. לא כן אלא נאמר "וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן", שהיה זקן שעבר השבעים שנה שהם סתם ימי זקנה של האדם, שלא היתה זריזותו מצד מזגו, אלא היתה מצד צדקתו ואהבתו לקב"ה . (עוד יוסף חי דרשות)

× הבעל שם טוב: התפלה שהיא בשמחה גדולה בודאי יותר מקובלת לפניו יתברך יותר מהתפלה בעצבות ובבכיה ומשל על זה כשעני שואל ומבקש ומתחנן לפני המלך בבכיה גדולה אעפ"כ אין נותנין לו אלא דבר מה אבל כשהשר שואל ומסדר לפני המלך שבח המלך בשמחה ומתוך זה מבקש גם בקשתו אז נותן לו המלך מתנה מרובה מאוד כמו שנותנים לשררות.

× רבי יעקב קאפיל איש ליפשיץ: אם עמדת בנסיון גדול אעפ"כ לא תאמין בעצמך עד יום מותך שאין יצר הרע של היום דומה לשל מחר ואפילו באותו דבר עצמו.

× רבי נחמן: מי שאינו משייר פת על שולחנו, אינו רואה סימן ברכה לעולם. (לענ"ד מדובר לפני ברכת המזון כנזכר הספרים).

למעונינים בהפצת העלון או להקדיש לע"נ וכדו', ניתן להשיגו בחנות קנדי שי ממתקים רח' השקמה מחנה יהודה.

סיפורי צדיקים
מעשה במלך אחד שגזר על גנב אחד לתלותו על עץ ויאמר הגנב: "אני מקבל גזרת המלך על עוני, אך צריך שימתינו לי עד שאעשה לפני המלך חכמה נפלאה, שאני לבדי יודע אותה, וכשאמות – גם היא תמות עמי, לכן רוצה אני ללמדה למלך, כדי שתשאר בעולם ולא תאבד". ויאמר לו המלך: "מה זאת"? ויאמר: "אני יודע להביא גרעין אחד של תפוחים או פרי אחר, ואתקן אותו בסימנים הידועים לי ואתחבנו לתוך הקרקע, ואחר חצי שעה – יהיה הגרעין הזה אילן, ויבקע הארץ, ויצא אילן גדול מלא פרות".

ויתפלא המלך על זאת, וקם ובא לגנה שלו, ויבואו עם המלך המשנה שלו וגם שר האוצר, לראות מעשיו של זה. ויביאו לגנב גרעין של פרי, וישרה אותו כחצי שעה בתוך הסימנים אשר צוה להביא לו, ויאמר הגנב: "עתה נגמר בשול הגרעין, וצריך לתחבו בקרקע כדי שאחר חצי שעה יהיה אילן גדול. אך צריך שזה התוחב את הגרעין בקרקע – תהיינה ידיו נקיות מן גנבה וגזל, ואם מימיו גנב איזה דבר, אפילו פעם אחת תפסד הסגולה של הגרעין ולא יצא. והנה אני – אי אפשר לתחוב אותו בידי כי הייתי גנב כל ימי!"

ואז החזיר הגנב פניו אל המשנה, ויאמר לו: "בכבוד, תתחב זה הגרעין בידיך". ויאמר המשנה: "לא אכחד, כי בהיותי קטן הייתי עושה הוצאות הבית של אבי בידי, והייתי מרויח בהוצאות שאחשב על אבי יותר ממה שהוצאתי, ואף על פי שהייתי עדין קטן בשנים חושש אני פן תופסד הסגולה, כי אין הידים נקיות לגמרי".

אחר כך פנה אל שר האוצר, ויאמר: "בכבוד, תתחב אתה את הגרעין בקרקע". ויאמר: אני שר האוצר, שכל חשבון ממון אוצר המלך בידי, ושגיאות מי יבין? שמא טעיתי בחשבון וכתבתי יותר על חשבון המלך שלא כדת".

אז פנה הגנב אל המלך, ויאמר: "בכבוד, אדוני המלך, אתה תתחב הגרעין". ויאמר המלך: "זוכר אני, בהיותי קטן ראיתי אצל אבי המלך חוט מרגליות חשוב מאד, וגנבתי אותו ממנו, ולכן גם ידי אינן נקיות. נביא אם אחר".

אז הגנב הכה הכאה גדולה על הפנים של עצמו, ויפול לרגלי המלך ויאמר לו: "אדוני המלך, הנה שר האוצר שלך טען על עצמו שידיו אינן נקיות, וגם המשנה הודה שגנב מאביו בחשבון הוצאות הבית, וגם אתה, אדוני מלך, אמרת שגנבת מאביך. אם כן, למה תתלני על גנבתי, אשר העניות לחצה אותי, וגנבתי למלאות נפשי כי תרעב?"

ויבוש המלך, ויבן כי בחכמה עשה כל זה המעשה, ויפטרהו.

[נפלאים מעשיך מרבינו יוסף חיים]

כי לקח טוב נתתי לכם…

"ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל וגו' כתיב אהלה משום שאברהם נטע בתחילה אהל אשתו ואחר כך את שלו.

אברהם אבינו היה מחשב ומתכנן כיצד יוכל לקרב את לב האנשים לאבינו שבשמים. אמר: בהיות ויותר קל לכבוש את ליבן של הנשים מאשר האנשים עדיף אם כן לנטוע קודם את אהל שרה, בכדי שבתחילה יכנסו הנשים באהולה, ומכיון שהן תקבלנה עול מלכות שמים, ממילא ישפיעו גם על בעליהן. ומטעם זה מפרשת מתן תורה ציוה ה' יתברך את משה "כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל". תחילה לנשים ואחר כך לבני ישראל.

וכיוצא בזה מסופר בספר חסידים: מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה, ורשע שנשוי למרשעת, וגירשו את נשותיהן, הלך הרשע ונשא את הצדקת החסידה לאשה, והחסיד נשא את המרשעת לאשה. במשך הזמן נהפך החסיד להיות רשע, והרשע חזר בתשובה שלימה ונהפך לצדיק. וכל זאת בגלל האשה. ועל זה המליצו על הפסוק "חכמת נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו" (משלי י"ד) אשה בונה אשה הורסת.

טעם נוסף, הוא על דרך שאמרו בתלמוד שצריך אדם לכבד את אשתו יותר מגופו, לכן נטע קודם את אהל שרה ללמדנו שבעניני עולם הזה יש לתת עדיפות לאשה, ולא כאותם הסכלים שכועסים עבור הבלי עולם הזה. והלא מלבד שהכעס מזיק לנפש, כתב רבנו נחמן מברסלב זצ"ל כי ההיזק הוא גם לפרנסה, שכשהיצר מסית את האדם לכעוס ידע האדם כי בשעה זו עומדים להשפיע לו מהשמים שפע, והיצר רוצה על ידי הכעס לקלקל את השפע. ואין הברכה מצויה בביתו של אדם אלא בזכות אשתו ולכן לא יכעוס עליה לעולם.

[לבוש יוסף]

"וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי"

אם על שני המילים הללו שאמר ה' יתברך, נתרחשו אח"כ ניסים ונפלאות כה רבים בשעה שיצאו ישראל ממצרים – הרי כמה וכמה ניסים צריכים להתרחש בשעת הגאולה העתידה אשר עליה נתן לנו ה' יתברך כל כך הרבה הבטחות ופסוקים רבים של נחמה ככתוב בנביאים. ( רבי סעדיה גאון )

"הרימותי ידי… ולא תאמר אני העשרתי את אברם" אף על פי שלקח אברהם מתנות מפרעה בכל זאת סירב לקבל את המתנות שניתנו לו כאןבתור תגמול בעד הניצחון והגבורה שגילה בשדה המלחמה כדי שלא יעלה על דעתו אף לרגע הרעיון, כי בכוחו ובעוצם ידו עשה את החיל הזה. (יד המלך)

~oOoOoOo~

שבת שלום ומבורך

בס"ד

הלכות לפרשת לך לך מספר בן איש חי שנה ב' לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

בס"ד

פרשת לך-לך

שאלות ותשובות בן איש חי שנה ב'
מלמדנו רבנו "ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב" אף על פי שאנו רואים שהיה אברהם זריז בעבודת ה' ("וישכם אברהם בבוקר" ועוד) כל זה בענינים הרוחניים. אבל בדברים הגשמיים התנהג להפך בכבדות ("כבד מאד במקנה בכסף ובזהב"). שלמה המלך שאמר "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם" רצונו לומר תלמד ממנה הזריזות בדברים הרוחניים, בעניין החכמה ולא תשתמש בה להשגת הגשמיות שהם הבל. נאמר בתהילים "חשתי ולא התמהמתי לשמור מצוותיך" –שחשתי בצעירותי לעשות רצון קוני ואזי לא התמהמתי בזקנותי. וכותב רבנו זריז עולה בגמטריא "זר טוב" כי מידת הזריזות היא כתר טוב לאדם שעל ידה יוכל לעבוד עבודת הקודש כראוי.

1. שאלה: מהם שני הדברים בהכנת שבת שלומדים מין הפסוק "והיה ביום השישי"?

תשובה: המילה והיה מרמזת על עניין זריזות ושמחה ולומדים מכאן שיעשה האדם צרכי שבת בזריזות ובשמחה.

2. שאלה: מה נעשה מהזיעה של האדם הטורח בצרכי שבת ?

תשובה: אשרי הזוכה להזיע לכבוד שבת שבזיעה זו נמחקים עונותיו ולכן אפילו יש לאדם כמה משרתים בבית יזהר לעשות הוא בעצמו איזה הכנה לשבת כמו שמיצנו בגמ' שרב חסדא היה חותך את הירק ורבי זירא מדליק האש…

3. שאלה: איזה דבר נוסף טוב לעשות בין השמשות למרות שעמל בבוקר לכבוד שבת ?

תשובה: אע"פ שטרח אדם בבוקר בהכנות השבת מצוה שיעשה דבר נוסף בין השמשות כגון למלאות הקערות במיני מתיקה וכדו' וצריך כל אדם ליחד לו איזו הכנה לעשותה לכבוד שבת קודש קודם שילך לבית הכנסת .

4. שאלה: כיצד ישנה אפשרות ללכת לפני תפלת שחרית לקנות צרכי שבת ?

תשובה: בשר וכדו' שרבים קופצים לקנותו ואם ימתין לקנותו עד אחר התפילה לא ימצא בשר טוב מותר לקנותו קודם תפלה שנחשב זה צורך מצוה אך בתנאי שלא יבטל תפלה עם הציבור .

5. שאלה: מדוע גם בימנו צריך אדם להשחיז סכין האכילה שלו בערב שבת ?

תשובה: מכיון שיצא דבר זה מפי רבותנו וסמכו אותו על הפסוק "והכינו את אשר יביאו" צריך להיזהר בזה בכל המקומות כי אי אפשר שלא יצטרכו הסכין בשביל פרות .( הטעם הפשוט משום שלום ביתו שלא ימצא סכינו מחודדת לאכילת הבשר וכדו' ויבוא לידי מחלוקת אך כמובן יש טעמים נוספים ע"פ הסוד וידוע הוא שזה סגולה לפרנסה ).

6. שאלה: מהי תקנת עזרא ?

תשובה: עזרא תיקן שיהיו מכבסים הבגדים ביום חמישי שאז ניכר הדבר שעושה לכבוד שבת ומותר גם ביום רביעי שגם ניכר לכבוד שבת ובמקום הכרח יכול לכבס בימי א' ב' ג' .

7. שאלה: מהם שלש סוגי הכנות שציין האר"י שצריך לעשות לכבוד שבת ?

תשובה: א. הכנה בדיבור שיקרא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ב. הכנה במעשה שטורח בקניות ובישול לשבת ג. הכנה במחשבה שמכין עצמו לקבל במחשבתו להשאיר מקדושת שבת שעעברה וכן מכין עצמו לקבל תוספת רוח נשמה לשבת הקרובה .

8. שאלה: עד איזה יום יכול להבדיל ולמה ?

תשובה: מכיוון שתוספת הנפש של שבת נשארת באדם עד יום שלישי לכן אם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל להולך עד יום שלישי רק לא יברך בשם ומלכות משום ספק ברכות להקל.

9. שאלה: מהם כוונות הטבילה בערב שבת?

תשובה: א. להיטהר מכל טומאה ב. תיקון עוון הכעס (שידוע שמקוה עולה בגמטריא כעס עם הכולל.) ג. להפשיט בגדי החול מעל נפשו ד. לפשוט הרוח ששורה בימי החול כדי שיזכה לרוח ממדרגה גבוהה יותר. ה. לקבל תוספת והארה של קדושת שבת. ויש נוהגים לטבול שלש טבילות כנגד נפש רוח נשמה ויש מוספים חיה יחידה.

10. שאלה: מאיזה מלאכה צריך להפסיק בעוד היום גדול ?

תשובה: מתשע שעות ומחצה מתחילת היום בשעות זמניות אסור לעשות מלאכה גמורה כגון נגר גנן אך מסחר וחניות מכירה יכול להמשיך בתנאי שיספיק לעשות ההכנות לשבת.

שאלה למעיין: מתי ראוי לאדם לגזור צפורניו?

השאלה למעיין מפרשת נח: האם אדם יכול למנות את אשתו לשמור עליו ולקרוא לאור הנר בשבת ?

התשובה למעיין מפרשת נח: אשתו יכולה להיות שומרת ולא אומרים שאין אימתה עליו לעניין שלא יטה הנר .

אמרות צדיקים
× רבי הירש צבי מלובלין: הזהר מאד מן הבטלה, כי היא מבטלת החכמה וגורמת עון וזימה בושה וכלימה, ועל ידי זה בלתי יודע מה להשמאיל או להימין .

× הרב בעל פרחי שושנה: מדת השמחה – ירגיל אדם את עצמו להיות שמח בחלקו, וזה הדבר ישמרנו מלהרהר אחר מדות הבורא יתברך, ואם מקוצר רוח יתעצב, ישים אל לבו מה זה הדאגה הלא יש לך יותר מזה הפלוני, או פעמים אחרים אשר הייתי חולה או שום רעה אשר עברו עלי, מה יתאונן אדם חי דיו שהוא חי, ואם יתאונן, יתאונן על חטאיו, עליהם יתאונן בינו לבין עצמו, וישפיל את עצמו לפני קונו בעת שיעמוד בתפלתו.

סיפורי צדיקים
מעשה באחד עני מאלו המחזרים על הפתחים אשר הולך יחף ורגליו מלוכלכות בטיט שנכנס לבית עשיר אחד שחצרו וחדריו מרוצפים באבני שיש לבן זך ונקי וחשוב מאד , והוא דחק ונכנס לפני העשיר בחדר מושבו לקבל צדקה , כי היה ערום ועריה , וכשדרך על הרצפה נתלכלכה הרצפה בטיט שברגליו , ויצעק העשיר בקול גדול עליו , ויכהו על הלחי באומרו , צא נבל כי לכלכת את הרצפה ויצו למשרתיו להכותו ולגרשו החוצה , והעני עומד בכל כוחו ולא רצה לצאת , ויאמר לעשיר המתן לי עד שאדבר עמך דבר אחד ואז אצא , ויאמר דבר , ויאמר העני הנה כל יום אנחנו אומרים בשבח ברוך שאמר , ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות , נמצא אנחנו משבחים להשם יתברך בשתים אלה שהוא מרחם על הארץ וגם מרחם על הבריות , והאדם צריך שילמד לעשות כמידותיו של הקב"ה כמו שאמרו רז"ל מה הוא רחום אף אתה רחום , מה הוא חנון אף אתה חנון , ועתה ראיתיך שלמדת ממידת הקב"ה לרחם על הארץ , כי צר לך מאד על שנתלכלכה הארץ , שלכך קיללתני וגם היכתני בעבור הארץ , ואיך אתה פוטרני בלא צדקה שהיה לך ללמוד גם כן מחלוקה השנית של ברוך מרחם על הבריות , כן אתה בראותיך אדם ערום ועריה ורעב צריך שתתן לו צדקה בשביל הכסות והמזון , ויבוש העשיר מדבריו ויתן לו .

כי לקח טוב נתתי לכם…
? "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" אל תקרא בהבראם אלה בה"א בראם. והביאור הוא שכל האותיות שבתורה כשמבטאים אותם צריך לקמוץ את הפה חוץ מאות ה"א שאפשר לבטאות אותה בלי לקמוץ את פיו ושפתיו וללא קושי כך ברא ה' את עולמו בלא עמל ויגיעה אלה רק ברוח פיו שנאמר : " בדבר ה' שמיים נעשו וברוח פיו כל צבאם" נמצא שלמרות שבכל מעשה בראשית נזכרת עשייה למדנו הכתוב כאן שאותה עשייה לא היתה אלה ברוח פיו של הקב"ה וזהו שדרשו חז"ל בהא בראם . ( רבנו בחיי )

? הר' רבי בונם מפרשיסחא: טעם התחלת התורה בבי"ת, שצריך כל איש מישראל להיות לו ב' קעשינעס (שני כיסים), להשתמש בהם בעת צרכו. והיינו, כאשר יצר הרע מראה לו את גדלו ורוב תורתו ועבודתו, אז צריך לומר: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית י"ח כז) וכאין וכאפס נחשבו כל מעשיו הטובים. וכאשר יצר הרע מראה לו חטאיו ושפלותיו, אז צריך לומר, בשבילי נברא העולם, ועדיין יש לי תקוה. ומה שאמר הכתוב פתח הקב"ה התורה בבי"ת, לרמז על ב' דברים הללו שצריך האדם להיות לו תמיד, ועל ידי זה יוכל לבוא לקיום התורה והמצות. וזה אפשר לומר בכוונת מאמר חז"ל (ברכות ח ע"א) לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת ואח"כ יתפלל. ויש לומר הב' פתחים היינו, פתח אחד בשבילי נברא העולם, ופתח ב' ואנכי עפר ואפר. וע"י ב' דברים הללו יכול לבוא לתפלה. [קול מבשר]

? "בזעת אפיך תאכל לחם" האדם נצטוה שלא לאכול מעץ הדעת ובגלל שעבר על הציווי נקנסה עליו מיתה ועל זרעו לדורותיו. כמו כן גורש מגן עדן, וניטל זיו פניו, ונגזר עליו לעבוד בפרך, ובזיעת אפיו יאכל לחם. כששת אלפי שנים נושאים אנו בתוצאות המעשה עד לגאולה הקרובה. אילו היה האדם ממתין כמה שעות עד ליל שבת קדש היה פוקע האיסור והיה יכול לאכול גם מעץ הדעת. ובדרגה שאליה היה מגיע ביום השבת היה מתעלה שבעתיים באכילתו זו, והיה נשאר בגן עדן לדורי דורות, והכל היה זוהר ונפלא.

מצוותיך שעשועי
¨ "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"

כתב הרמב"ם אע"פ שמצווה לילמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חוכמתו אלה בלילה… וכל העוסק בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום שנאמר : "יום יצווה ה' חסדו ובלילה שירו עימי תפילה לאל חיי". והטעם שעיקר הלימוד הוא בלילה כי ביום יש קול המולה של העם על כן קשה להתעמק בים התורה אבל בלילה שיש שקט בעולם יש יותר צלילות הדעת והסיבה שכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו כי בדרך כלל שהאדם עמל במלאכתו בלילה פניו זועפות לא כן מי שעוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ופניו מאירות ושמחות. .

¨ ספר ארחות צדיקים – שער הרצון: הרצון זו היא מידה טובה מאד, ואינה נמצאת אלא בנפש נדיבה ויקרה. ומי שיש בו מידת הרצון, מסתפק בכל עניניו כפי מה שיגזור עליו הבורא, יתעלה, ולא יהרהר אחריו. ובעל מידה זאת אינו מצפה אל הגדולה ואל הכבוד, אך רצונו ודעתו לסבל (לקבל את הכל). ולא יתרעם על עניניו, לא יקצוף על השם, יתעלה, לומר: למה עשה השם, יתברך, כך וכך? ומן המידה הזאת שמח בחלקו, וכבר ידעת מעלת המידה וגדולתה. וכשאדם הצדיק רוצה בבני אדם ובני אדם רוצים בו, גם המקום רוצהו, וכן אמרו (אבות פ"ג מ"י): כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו. וגם שונאיו משלימים אתו, כדכתיב (משלי טז ז): "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו", וכמו שידעת מאבימלך ואברהם (בראשית רבה נד א), ומשהשלימו אתו נאמר (משלי טז טו): "באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש". ראה מה הגיע למרדכי כשרצה בו אחשורוש, מה הגיע ליוסף כשרצה בו פרעה. ואם כך הגיע למי שרוצים בו בני אדם, כל שכן מי שהקדוש ברוך הוא רוצה בו שיגיע לכמה מעלות גדולות. לכן יטריח האדם עצמו לעשות המצוות, ואז ירצה בו הקדוש ברוך הוא. ואמר החכם: כל מי שיש בו זאת המידה – יעשיר. ומן מידת הרצון המחילה והסליחה, שהוא מתרצה למי שפשע בו ומעביר על מידותיו, ומי שמעביר על מידותיו תפילתו נשמעת.

דרשות לפרשת "לך-לך" מספרי רבנו חכם יוסף חיים ע"ה זיע"א.

מספר "אדרת אליהו"

ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה – יש לשאול כי כבר אמר "ואברכך" ולמה חזר ואמר "והיה ברכה"? ויובן בס"ד שידוע שאין הברכה שורה בדבר שראו אותו אנשים הרבה, כי הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין. ולכן אדם שאינו מפורסם ואינו ידוע בין הבריות, גם אם יהיו לו כמה בתים וקרקעות ונכסים, אבל לא ראו זאת אנשים, הברכה שורה אצלו יותר כי אינו נחשב בפני העולם לכלום. ולכן אין עין הרע שולטת בו. מה שאין כן אדם שהוא מפורסם בין הבריות ויש לו שם גדול כשם הגדולים שעל מעט נכסים אשר לו תהו אינשי יותר ולזה אמר ואברכך בממון שיהיה לך נכסים הרבה ואח"כ ואגדלה שמך שיהיה לך שם גדול כשם הגדולים. ואם תאמר זה מזיק לברכה שלאחר שיהיה לו שם גדול אז תהו ביה אינשי, לזה אמר והיה ברכה שהגם שאגדלה שמך וגם תהו בך אינשי עם כל זה הנני מצווה את הברכה עוד אצלך שעדיין תשרה בך הברכה ולא תלך ממך. וזהו הפך מן הנהוג בעולם.

בס"ד

מספר עוד יוסף חי:

מעשה בחכם א' מקובל גדול שמצאו לו עלילה בשקר מצד הממשלה והמושל הניחו בבית האסורין ולא הניחו לישב עם האסורין ביחד אלא הניחו בחדר א' קטן שיהיה בבית האסורין לבדו. ויצו שאין רשות לשום אדם לבוא אצלו ולדבר עמו. ואחר שנחבש בבית הסוהר ההוא שלושים יום יצא זכאי בדינו בבית הוועד של המשפט ויצא בשלום מבית הסוהר בדיוק יום אחד ושלושים לכניסתו שם. אך בדרך נס נתן לו השם יתברך ישוב הדעת בבית הסוהר והיה לומד סוד בימים ובלילות. וזכה לחדש חדושים רבים על דרך הסוד ונעשה אצלו שיעור חשוב. וכשחזר לביתו ביום ל"א, נשאר בליל ל"ב נבוך מאוד על מטתו לדעת מה זה ועל מה זה קרה לו הדבר להיות אסור שלושים יום במקום צר כזה. והן אמת אש עזרו השם יתברך ועשה חבור על דרך הסוד ולא היה לו שם מחסור מצד הנפש אך ודאי מצד הגוף היה לו צער גדול. ולמה היה לו כך? והיה זוכה לחבר חבור זה בביתו! ולמה הוצרך לבוא לכאן? וישן אותה הלילה מתוך הרהור ומחשבה לחקור על מה שהיה לו בזה. ויחלום אותה הלילה חלום אחד שהוא לבדו היה מהלך המדבר גדול. והנה לקראתו בא זקן אחד מהודר מאד וידמה בעיניו שזה הזקן הוא מבני עולם הבא או מלאך מהשמים והולך בצורת אדם. ויגש אליו ויאמר לו: אדוני אני נבוך בדבר אחד אם תוכל להודיעני טעמו של דבר. ויענהו: דבר דבריך. וישאל את הזקן ויאמר: הגידה לי מה הסיבה שנחבשתי שלושים יום בבית הסוהר שהיה קשה צר ומר. ויאמר לו הזקן: החזר ראשך ותראה מה יש מאחוריך. והחזיר את ראשו וראה שלש סיעות של ילדים, כל סיעה יש בה ילדים הרבה ומהלכים בזה אחר זה וכולם פרצופים שלהם שוים ודומים לפרצוף של החכם ההוא וכולם יפה תואר ויפי מראה בתכלית החשיבות והיופי. ויאמר לו הזקן: בעבור אלה הילדים נכנסת לאותו בית הסוהר הקשה. כי אלה הילדים היו נשמות קדושות מגולגלות בדומם שבחדר ההוא הקטן שישבת בו שלושים יום. ויש בהן שהם משורשך מצד הנפש. ויש מהם שהם משורשך מצד הנשמה. ולכן כולם דומים לך. ולכך נחלקים לשלש סיעות. וכל סיעה תקנת וביררת אותם בעשרה ימים ולכן ישבת שם שלושים יום. ואי אפשר לתקנם ולהוציאם אלא רק ע"י לימוד הסוד שתלמד במקום ההוא ממש. ולא תוכל למשוך אותם מרחוק ע"י לימוד שתלמד בביתך. וגם אי אפשר שיהיה תיקונם ע"י אדם אחר זולתך. לכן גלגלו מהשמים שתהיה עלילה עליך כדי שבעבורה תיכנס לאותו בית הסוהר ולו לא היתה עלילה איך היה שתלך לשם ותעשה את התיקון? וגם בהשגחה מהשמים שמו בלב המושל לשים אותך בחדר נפרד מכל האסורין ושלא יפריעו לך כלל בלימודך. ועזר לך השם יתברך שתלמד ותחדש כל החידושים שם. ואלו הנשמות הן בניך שתמצאם בעולם הבא בגן עדן ותשמח בהם. וייקץ החכם משנתו וישמח על הדבר ויעש חבור מכל החדושים שעשה וקרא שמו: "מתיר אסורים".

נמצא כל מהלך אדם וטלטולו ממקום למקום הכל בהשגחה פרטית מאת השם יתברך לטובת האדם לקבץ נדחיו המפוזרים והמגולגלים בדומם צומח ובעל חי וכל שכן וקל וחומר איש קדוש כאברהם אבינו ע"ה אשר צוהו השם יתברך לנסוע מעירו לארץ כנען מרחק רב ודרך קשה שבודאי זה היה לטובתו לקבץ ולברר נצוצות קדושה וחלקי הנשמות השייכים לשורשו. אל הארץ אשר אראך – כאן בעולם הזה אין אתה רואה אותם בעיניך אבל שם בארץ החיים אראך אותם ושם תכירם ותאמר: בני הם אשר נתן לי אלוקים בזה.

דרשה לפרשת לך-לך מספר בן איש חי שנה א'

אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים, נראה לי בסייעתא דשמיא דידוע שם אל שדי מאיר בעולם הבריאה, והטעם כי עולם הבריאה הוא עולם השלישי, ששם קדושה משולשת, ולכן מאיר שם אל שדי, דחשבונו משולש, כל שליש הוא קט"ו, כמנין חסד גדול, ולכן משה רבינו עליו השלום שזכה אל הנשמות דבינה דבריאה, כמו שכתוב בשער הפסוקים בפרשת בראשית, נקרא משה, שהוא מספר אל שדי, שכל שליש הוא מספר חסד גדול, שהוא היה בסוד החסדים בנפש רוח ונשמה שלו, כמו שכתוב ותרא אותו כי טוב הוא, ולכן נתנה תורה על ידו, דהתורה נתנה לנו מעולם הבריאה:

והנה ידוע שישראל נשמתם חצובה מתחת כסא הכבוד, שהוא עולם הבריאה בסוד ברוך אלהינו שבראנו לכבודו, ששם מאיר שם אל שדי, שהוא משולש כל שליש מספר חסד גדול, ולכן אם ישראל יהיו שלמים בעבודה באהבה משולשת, שיהיה להם בעבודת ה' יתברך אהבה בכונה אהבה בדבור אהבה במעשה, אז יאיר בהם שם אל שדי, שהוא חשבון משולש, כל שליש מספר חסד גדול, כי האהבה היא מצד החסד בסוד זרע אברהם אוהבי, וגם שם ה"ס הגדולה, לכך יאיר בהם אל שדי, שהוא שלש פעמים חסד גדול בנפש רוח נשמה שלהם, ועל שילוש זה רמז להם, כמו שכתוב והייתם לי סגולה דוגמת הסגול, שהוא נקודת החסד והוא משולש בשלש נקודות:

וידוע הוא דשלימות העבודה בשלש פעמים אהבה הנזכרת רמוזה באותיות שלפני שם הויה, שהם כוז"ו שמספרם שלש פעמים אהבה, ובזה פרשתי הפסוק אחרי ה' אלהיכם תלכו, כי כוז"ו שהם מספר שלש פעמים אהבה, אחרי אותיות שם הויה באלפא ביתא, ובזה יובן בסייעתא דשמיא הרמז כאן, אני אל שדי שהוא שם המאיר בבריאה, שהוא משולש בשלש פעמים חסד גדול, לכן התהלך לפני, כלומר באותיות שהם לפני שמי, שהם מספר שלש פעמים אהבה, שהוא בסוד החסד הגדול, ובזה תהיה תמים בהארת אל שדי, ומאחר שאנחנו צריכין לעבוד את ה' יתברך ולקיים מצותיו בשלש פעמים אהבה, שהם בכונה ובדבור ובמעשה, לכן הציצית שהוא זכר לכל מצות ה', עושין בו ט"ל כריכות לרמוז שאנחנו צריכין לראותו, לזכור בו מצות ה' באהבה משולשת בכונה ובדבור ובמעשה, ולכך נקרא טלית שהוא ט"ל ת"י, והיינו ט"ל רמז לט"ל הנזכר, ות"י הוא מספר קדוש שימשך לנו קדושה ממצוה זו של ט"ל כריכות הציציות, כי אין לנו השגה אלא בציציות שבטלית, ולא בגוף הטלית עצמו:

מספר בן איש חי שנה ב':

ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב, נראה לי בסייעתא דשמיא, בא הכתוב ללמדנו שבח אברהם אבינו עליו השלום, במידות הטובות הנפשיות, לומר אף על פי שאתה רואה שהיה לו מידת הזריזות גדולה, וכאשר ביארנו בסייעתא דשמיא בפרשה זו, בפסוק וילך אברם כאשר דבר אליו ה', כלומר תיכף ומיד, ואף על פי שהיה בן שבעים וחמש שנים, וכן כאשר אמר לו הקדוש ברוך הוא לך לך אל ארץ המוריה וכו', והעלהו שם לעולה, השכים בבוקר בבוקר לעשות רצון השם יתברך, אל תחשוב שהיה משתמש במדת הזריזות שהיתה אצלו תשמיש של חול, להתנהג בזריזות גם בעניינים הגשמיים הגופניים, לא כן, אלא אדרבא היה מתנהג להפך בכבדות, וזהו שכתוב ואברם כבד מאד, שהיה מתנהג בכבדות במקנה בכסף ובזהב, רוצה לומר בקנין שיש לו בכסף ובזהב, לא היה זריז ורודף אחריהם להשיגם:

ועיין להרב חיד"א ז"ל בדברים אחדים, בפסוק לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, רוצה לומר תלמוד הזריזות מן הנמלה, אך אתה תשתמש בזריזות בדברים הנפשיים ותוריים דוקא, שתהיה לך הזריזות בהם לחכמה, ולא תשתמש בה להשגת הגשמיות שהם הבל, יעוין שם:

וכן דוד המלך עליו השלום אמר, חשתי ולא התמהמהתי לשמור משפטי צדקך. ויש לדקדק דהלשון כפול, כיון דאמר חשתי, למה אמר ולא התמהמהתי:

ונראה לי בסייעתא דשמיא, שבא להפליג מדת הזריזות שלו בעבודת שמים, שהיתה גדולה בקצה האחרון, שאם האדם יהיה הולך לבית אחר בשביל לעשות איזה דבר שם, והוא זריז ללכת במרוצה גדולה, הנה כשיגיע לרחובות העיר, ששם מצוים בני אדם ואי אפשר לרוץ בפניהם, הנה הוא הולך בנחת לאט לאט עד שיכנס לאותו בית, כי כיון שהיה רץ הרבה, הנה הוא יגע הרבה מריצתו, ולכך אחר שביטל ריצתו, אינו יכול לילך בזריזות בפסיעות גדולות שהיא ריצה קטנה, אלא ילך בנחת הרבה:

והזריז ביותר, גם אחר שביטל ריצתו הגדולה, הוא הולך גם כן בזריזות במרוצה קטנה ולא בנחת:

וכן היה עושה אדוננו דוד המלך עליו השלום, כשהיה יוצא ממקומו לילך לדבר מצוה, שהיה רץ בתחילה, ואחר שיגיע לילך במקום שמוכרח להשבית ריצתו הגדולה, לא היה נותן מרגוע לעצמו, לעשות הלוכו בנחת הרבה, אלא גם כן הוא מהלך במרוצה בזריזות וזהו שאמר חשתי בתחילת הליכתי, וגם לא התמהמהתי לבסוף כדי לתת מרגוע לעצמי, וכל זריזות זו אני משתמש בה לשמור וכו':

או יובן בסייעתא דשמיא, דידוע כל דבר שהוא קשה לזקנים, אם יהיה האדם מורגל בו בקטנותו, יהיה קל עליו בזקנותו, כי ההרגל עושה את הדבר טבעי, אף על פי שהוא קשה מצד עצמו, והנה מצינו במדרש נצבים, דאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שבעה דברים אמר שלמה המלך עליו השלום על העצל, ומה שאמר משה היה גדול מכולם, כיצד, אמרו לעצל רבך בעיר לך ולמוד תורה ממנו, והוא משיב אותם ואומר להם מתיירא אני מן הארי שבדרך, מנין, שנאמר אמר עצל שחל בדרך: אמרו לו הלא רבך בתוך המדינה, עמוד ולך אצלו, אמר להם מתירא אני שלא יהיה ארי בין הרחובות, שנאמר ארי ברחובות: אמרו לו הרי הוא דר אצל ביתך, אמר להם והארי בחוץ, שנאמר אמר עצל ארי בחוץ. אמרו לו בתוך הבית, השיב להם ואם הולך אני ומוצא הדלת נעול, אני מחזר ובא (בתמיה). אמרו לו פתוח הוא, מנין, שנאמר הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו. לסוף שלא היה יודע מה להשיב, אומר להם אם הדלת פתוח אם נעול אני מבקש לישן עוד מעט, שנאמר עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך. עמד משנתו בבוקר, נתנו לפניו לאכול, הוא מתעצל לתת לתוך פיו, מנין, שנאמר טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו. ואיזו שביעית, הוא מה שנאמר מחורף עצל לא יחרוש, ושאל בקציר ואין, מהו מחורף עצל לא יחרוש, אמר רשב"י זה שאינו לומד תורה בנערותו, ומבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול, וזהו ושאל בקציר ואין:

ומה שאמר משה היה גדול מכולם, מנין, שנאמר כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, הוצא דבר מתוך פיך, עד כאן לשונו, יעיין שם:

והנה הוצרך שלמה המלך עליו השלום לומר בחכמתו על העצל שבעה דברים, לרמוז דמדת העצלות בעבודת הקודש באה לאדם מן היצר הרע, ולא מטבע החמרי שבו, דהא אנחנו רואין לאדם בענינים הגשמיים הוא זריז, ולמה יהיה עצל בעבודת הקודש בלבד, אם העצלות היא אצלו מצד טבעו ומזגו, על כן ודאי נמשכה לו מן היצר הרע, שהוא כלול מן שבע כוחות טומאה, כנגד שבע שמות שיש ליצר הרע כנודע, ולכן אמר שלמה המלך עליו השלום על העצל בדברי תורה שבעה דברים, לרמוז שהעצלות באה לו משבע כוחות של היצר הרע, שהם שבע שמות שיש בו:

והנה בדור יתום כזה צריך ליקח מוסר יותר מן דבר הששי הנזכר, שאמר נתנו לפיו לאכול הוא מתעצל לתת לתוך פיו, וכן הדבר כאן, הנה הראשונים לא היו יכולים ללמוד תורה שבעל פה מן הכתב, והיו צריכים לטרוח מאד ללמדה בעל פה מפה לפה, ואחרי זה הותר לכתוב, משום עת לעשות לה', אך לא היה יכול כל אדם למצוא לו ספרים, יען כי ספרי כתבי יד יקרים הם, ואחר כך נתחדשה מלאכת הדפוס ונתרבו הספרים, ועם כל זאת היו ביוקר, ואין יד כל אדם משגת כל ספרים הצריכים לו, אחרי זה נתחכמו במלאכה זו, ונעשה הדפוס בזול ורבו הדפוסים בכל מקום, ומדפיסים ספרים רבים חדשים גם ישנים, ואז נמצאים ביד כל אדם, ועם כל זאת יש טרחה על האדם לבקש איזה דין ואיזה ענין מדברי תורה:

אך הנה בעתה נתרבו המחברים בעלי אסופות, המאספים דברי תורה על סדר המערכות, ומציינים ומורים מקום על כל דבר ודבר קטן וגדול, שבזה האדם יוכל למצוא כל דבר המצטרך לו בנקל בלי שום יגיעה:

נמצא הראשונים חרשו וזרעו וקצרו ובררו וטחנו ורקדו ולשו ואפו ובשלו וערכו הכל על השלחן לפנינו, ואנחנו מתעצלים לתת לתוך פינו:

ודבר השביעי הנזכר לעיל, הוא גם כן צריך לנו מאד ליקח ממנו מוסר השכל, והוא כי בבחרותנו אם היינו כופים טבענו ליקח המאכל מעל השלחן הערוך לפנינו לתת לתוך פינו, היינו אוכלים בנחת גם בימי הזקנה, ברם דא עקא, שלא לימדנו עצמינו בבחרותינו לאכול מן המוכן ומזומן, ועל כן אם נרצה ונתאוה בזקנותינו לתת מן השלחן הערוך לפנינו לתוך פינו לאכול, יקשה הדבר עלינו, מפני שלא הורגלנו בזה בבחרותינו:

הוא הדבר אשר אמר רשב"י עליו השלום, זה שאינו לומד תורה בנערותו, ומבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול:

והטעם לדבר הזה הוא מפני כי לעסק התורה צריך זריזות, ואי אפשר להשיג התלמוד מתוך תענוג ומנוחה, וכמו שאמרו בגמרא אם אמר אדם לא יגעתי ומצאתי אל תאמן, ואם אמר יגעתי ומצאתי תאמן, ומאחר שהזריזות צריך לה יגיעה, הנה הוא דבר המתנגד לזקנה, וקשה עליו כפי הטבע, ולכן אם האדם הורגל ביגיעה זו של הזריזות מבחרותו ונערותו, אז ההרגל עושה את הדבר טבעי, וכיון דנעשית היגיעה טבעית אצל האדם, מכח הרגלו בה. אז לא תהיה קשה עליו בזקנותו, וכאשר דברנו במונח שעשינו בתחילת דברינו:

ובזה יובן מה שאמר דוד המלך עליו השלום, חשתי ולא התמהמהתי, פירוש הנה עתה אף על פי שאני זקן, חשתי שאני משתמש בזריזות, ואף על פי שצריך לה יגיעה שהיא נגדית אל הזקן מצד הטבע, יען כי אני לא התמהמהתי בנערותי, נהגתי ונשתמשתי בזריזות שיש בה יגיעה, ומאחר שהורגלתי בזה מנערותי, נעשית אצלי טבעית, וכיון שנעשית טבעית, לא היה מניעה אצלי מצד הזקנה. וכל הנהגתי זאת היתה רק לשמור משפטי צדקך, שלא נהגתי בזריזות בעניינים הגשמיים, אלא רק בתורה ומצות בלבד:

והנה באמת נאה ויאה השבח של הזריזות על דוד המלך עליו השלום, כי כן העיד עליו השם יתברך בענין בנין בית המקדש, כנזכר בילקוט בפסוק ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן, אמר הקדוש ברוך הוא לנתן הנביא, נתן, האיש הזה שאני משלחך אצלו מהיר הוא במלאכתו, עד שלא ישכור פועלים לך אמור לו לא אתה תבנה לי בית, שלא יהיה לו עלי תרעומת, עד כאן, ולכן נאמן וצדיק אדוננו דוד המלך עליו השלום באומרו חשתי ולא התמהמהתי לשמור משפטי צדקך:

ונראה לי בסייעתא דשמיא, לרמוז זריז עולה מספר זר טוב, כי מדת הזריזות היא כתר טוב לאדם, שעל ידה יוכל לעבוד עבודת הקודש כראוי, שלכן אמר התנא הוי קל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים. וכתבתי בסייעתא דשמיא במקום אחר, כי לכל דבר יש שורש ויסוד ומקור, והנה המקור והשורש של הזריזות היא מדת השמחה שיהיה לאדם בתורה ובמצות, כי כן מחייב הטבע של הנבראים, שכל דבר שהאדם שמח בו עושהו בזריזות, ואם אינו שמח וכל שכן אם יהיה עצב בו, יעשנו בעצלות מחמת הכרח, ונמצא כי מדת השמחה היא האם של מדת הזריזות והיא ילדתה, לכן הם אחוזים וקשורים זו בזו, ושניהם כאחד טובים:

ובזה מובן בסייעתא דשמיא שפיר מאמר רבותינו זכרונם לברכה, שדרשו בתיבת והיה, דהם אמרו אין והיה אלא לשון שמחה, והם אמרו אין והיה אלא מיד, שהיא הזריזות, כי באמת הא בהא תליא, ולכך שניהם נשמעים בתיבת והיה, כי על ידי שניהם יהיה יחוד שם הוי"ה ברוך הוא, שהוא אותיות והיה:

בס"ד

הלכות לפרשת לך לך מספר: "עוד יוסף חי" לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

בס"ד

עלון שבועי של הלכות מספר עוד יוסף חי פרשת לך לך– לרבנו יוסף חיים ע"ה

שאלה א': מה עושים אם לאחר שנכנס שבת או יו"ט, ראה שנפסל הטלית מצד הציציות שבו?

תשובה: אם אינו יכול ליקח אחר מן השמש או מחברו ללובשו בשחרית בבית הכנסת, והוא בוש לישב בבית הכנסת בלא טלית יעשה כך: יתן הטלית הזה הפסול לחברו במתנה וימשוך אותו חברו ויהיה שלו כפי הדין. ואח"כ יקחהו מחברו בתורת שאלה וילבשנו בלי ברכה בבית הכנסת אפילו שהציציות שלו פסולים כיוון שאינה שלו עכשיו ואין הוא חייב לשים בו ציציות כשרות. ואחר השבת ויו"ט, יחזור חברו ויתנהו לו במתנה גמורה והוא יתקן אותו וילבשנו. אבל בכל אופן אחר התפילה ישאל מחברו טלית מצוייצת וכשרה כדי ללבוש ולקיים מ"ע של להתעטף בציצית בו. ויברך עליו ויקרא בעודו עליו פרשת ציצית ותנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום וכו' ויפשטנו ויחזירהו לבעליו.

שאלה ב': מה יעשה אם אין ידו משגת לקנות גם ציצית וגם תפילין?

תשובה: יקנה רק תפילין. אבל אם יכול לשאול תפילין מחברו, יקנה ציצית וישאל מחברו תפילין.

שאלה ג': במה צריך ליזהר כשלובש טלית גדול?

תשובה: יש ליזהר שלא יהיו הציציות נגררים ע"ג קרקע. וכ"ש כשהוא מהלך, אם יש אדם לובש טלית והציציות נדרסים תחת רגליו ואינו מרגיש בזה, צריך שחברו הרואה אותו יודיענו כדי שיגביה הציצית מתחת רגליו. ואפילו אם יושב וכנף שבו הציצית נעקם ונעשה תחתיו, יש בזיון לציציות אם יהיו תחתיו וצריך להגביהם אבל גוף הטלית לית לן בה.

דרשה מספר עוד יוסף חי – דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה:

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך – מעשה בחכם אחד מקובל גדול שמצאו לו עלילה בשקר מצד הממשלה והמושל הניחו בבית האסורין ולא הניחו לישב עם האסורין ביחד אלא הניחו בחדר אחד קטן שיהיה לבדו. ויצו שאין רשות לשום אדם לבוא אצלו ולדבר עימו. ואחר שנחבש בית הסוהר ההוא 30 יום יצא זכאי בדינו בבית הוועד של המשפט ויצא לשלום מבית הסוהר יום אחד ושלוים יום לכניסתו שם. אך בדרך נס נתן לו השם יתברך ישוב הדעת בבית הסוהר והיה לומד סוד בימים ובלילות, וזכה לחדש חידושים רבים ע"ד הסוד ונעשה אצלו שיעור חשוב.

וכשחזר לביתו ביום ל"א, נשאר בליל ל"ב נבוך מאוד על מיטתו לדעת מה זה ועל מה זה קרה לו הדבר להיות אסור 30 יום במקום צר כזה. והן אמת אשר עזרו השם יתברך ועשה חיבור ע"ד הסוד ולא היה לו שם מחסור מצד הנפש, אך ודאי מצד הגוף היה לו צער גדול, ולמה היה לו כך? והיה זוכה לחבר חיבור זה בביתו ולמה הוצרך לבוא לכאן? וישן אותה הלילה מתוך הרהור ומחשבה לחקור על מה שהיה לו בזה. ויחלום חלום אחד שהוא לבדו היה מהלך במדבר גדול והנה לקראתו זקן א' מהודר מאוד וידמה בעיניו שזה הזקן הוא מבני עולם הבא או מלאך מן השמים והולך בצורת בן אדם. ויגש אליו ויאמר לו: אדוני אני נבוך בדבר אחד אם תוכל להודיעני טעמו של דבר. ויענהו: דבר דבריך. ויאמר: הגידה לי מה הסיבה אשר נחבשתי 30 יום בבית הסוהר שהיה קשה צר ומר. ויאמר לו הזקן: החזר ראשך ותראה מה יש אחריך. והחזיר ראשו וראה שלש סיעות של ילדים. כל סיעה יש בה ילדים הרבה ומהלכים בזה אחר זה, וכולם פרצופים שלהם שווים ודומים לפרצוף של החכם ההוא, וכולם יפי תואר ויפי מראה בתכלית החשיבות והיופי. ויאמר לו הזקן: בעבור אלה הילדים נכנסת לאותו בית סוהר הקשה, כי אלה הילדים היו נשמות קדושות מגולגלות בדומם שבחדר ההוא הקטן שישבת בו 30 יום ויש בהם משרשך מצד הנשמה, ולכן כולם דומים לך, ולכך נחלקו לשלש סיעות, וכל סיעה תקנת וביררת אותם בעשרה ימים, ולכך ישבת שם 30 יום, ואי אפשר לתקנם ולהוציאם אלא רק ע"י לימוד הסוד שתלמד במקום ההוא ממש. ולא תוכל למשוך אותם מרחוק ע"י לימוד שתלמש בביתך. וגם אי אפשר שיהיה תיקונם ע"י אדם אחר זולתך. לכן גלגלו מהשמים שתהיה עלילה עליך כדי שבעבורה תכנס לאותו בית הסוהר. ולו לא היתה עלילה היכא משכחת לה שתלך אתה לשם ותלמד לימוד הסוד? וגם בהשגחה פרטית מהשמים שמו בלב המושל שיגזור שלא יהיה רשות לשום אדם לבוא אצלך כדי שלא יפריעוך מלימודך כי היום קצר והמלאכה מרובה. ונתן לך השם יתברך ישוב הדעת שתלמד הסוד בלי שום בלבול כלל כדי שיהיה כח בלימודך ובחידושי התורה שלך להוציא אותם הנשמות מאותו הכבל של הדומם המגולגלים בו באותו המקום, וכן עשית והצלחת בזה. והרי אלו הילדים ההולכים אחריך הן הן בניך שתמצאם לפניך בעולם הבא בגן עדן ותשמח בהם.ולאחר שהתעורר החכם מחלומו שמח שמחה גדולה ויעש מן חידושי התורה שחידש שם חיבור אחד וקרא את שמו: "מתיר אסורים". ע"כ.

נמצא מהלך האדם ממקום למקום ומעיר לעיר הכל בהשגחה פרטית מאת השם יתברך לטובת האדם ההוא לקבץ נדחיו המפוזרים והמגולגלים בדומם צומח ובעלי חיים וכ"ש וקל וחומר איש קדוש כאברהם אע"ה אשר צוהו השם יתברך לנסוע מעירו לארץ כנען אשר רב המרחק ביניהם ודרך קשה ביניהם שבודאי זו לטובתו לקבץ ולברר ניצוצי קדושה וחלקי הנשמות השייכות לשורשו.

 

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים