פרשת וישלח

בס"ד
גולשים יקרים!
להלן האזינו לקריאת פרשת וישלח (חלק א') בטעמי יהודי עירק ע"י מנהל האתר חיים סלמן:

ולהלן האזינו לחלק ב' של הפרשה:

ולהלן האזינו לדרשה על הפרשה מספר: אדרת אליהו לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א. קורא: מנהל האתר חיים סלמן:

 

בס"ד

הפסקות לעולים לתורה בפרשת וישלח כפי שקבלתי ממורי ורבי חכם יצחק מחלב שמחה ע"ה שקבל מרבו חכם יעקב מצפי ע"ה. וכן טיפים לקריאת הפרשה.
וישלח:

במנחה של שבת ובשני וחמישי: לכהן עד: "למצא חן בעיניך". ללוי עד: "הנשאר לפליטה". לשלישי עד: "אשר לא יספר מרב".
בשבת בבוקר: לכהן עד: "אשר לא יספר מרב". ללוי עד: "כי אם ברכתני". לשלישי עד:"ויברך אותו שם". לרביעי עד: "אשר חנן אלהים את עבדך". לחמישי עד: "אל אלהי ישראל". לששי עד: "מחלציך יצאו". לסמוך עד: "בני רחל יוסף ובנימין". והשביעי משלים הפרשה.
טיפים:

פרק ל"ב פסוק י"ז: כי יפגשך – האות ג' היא רפויה ללא דגש. למי אתה – הטעם באות א' מלעיל.

פרק ל"ב פסוק כ"ב: בלילה הוא – ולא ההוא.

פרק ל"ג פסוק ה': הילדים – ללא דגש באות י' הראשונה.

פרק ל"ד פסוק ג': הנערה – שימו לב שבספר התורה כתוב נער ואנחנו קוראים נערה וכן בכולם.

פרק ל"ה פסוק ט"ז: מבית אל – שימו לב אין מקף בין המלים.

פרק ל"ו פסוק ה': יעוש – שימו לב שבתורה כתוב יעיש ואנחנו קוראים יעוש. וכן בפסוק י"ד. בפסוק י"ח כתוב גם בתורה יעוש.

 בס"ד

הלכות לפרשת "וישלח" מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

 

מלמדנו רבנו אחד האיש ואחד האשה חייבים לקיים סעודה שלישית בפת ועל השולחן כסעודה ראשונה ושניה באין הפרש, ואפילו חל יום טוב להיות במוצאי שבת, גם כן צריך לקיים סעודה שלישית בפת. ויזהרו לומר תפלת "יהא רעוא" קודם שיטול ידיו לסעודה זו.

זמן סעודה שלישית אחר תפלת המנחה ואם נאנס ועשאה מקודם, יצא בדיעבד, ובלבד שלא יעשנה קודם שש שעות ומחצה, דאז היא בכלל שחרית. ולפי הסוד שגילה רבנו האר"י בזה נראה, דאם עשאה קודם תפלת מנחה, לא יצא ידי חובתו גם בדיעבד.

שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי שנה א'

1. שאלה: כמה זמן ראוי לישון בלילה?

תשובה: אל ישן פחות מ 6 ולא יותר מ -8 שריבוי השינה מזיק.

2. שאלה: באיזה חלק של הלילה השינה מועילה ביותר?

תשובה: שינה בחצי הלילה הראשון מועילה יותר הן לבריאות הגוף והן לבריאות הנפש. וכתב הרב עובדיה יוסף שליט"א שבמסכת ברכות וברמב"ם מבואר שהשינה שבסוף הלילה מועילה לבריאות הגוף, ולכן אם רצה ללמוד בתחילת הלילה ולישון בחצי השני יכול לעשות כן.

3. שאלה: מתי אין אומרים תיקון חצות?

תשובה: בשבת, ראש השנה, כיפור, פסח, שבועות, סוכות, שמיני עצרת ובחול המועד של פסח אין אומרים תיקון חצות.

4. שאלה: אדם שאין לו זמן לפני עלות השחר גם ללמוד וגם לומר תיקון חצות מה יעדיף?

תשובה: תיקון חצות קודם וכן בימי הסליחות שאין לו זמן יקדים תיקון חצות.

5. שאלה: כיצד יוכל אדם לבטא את אותיות השם הוי"ה ברוך הוא בלי לעבור איסור הוגה את השם באותיותיו?

תשובה: כתב רבנו האר"י זיע"א שחייב לאמר כך אות יוד ואות הא ואות ואו ואות הא כנזכר בסידורים המדוייקים בפתח אליהו זכור לטוב.

6. שאלה: מהם הדברים העיקריים שאנו מתחננים בתיקון חצות?

תשובה: מצטערים על שריפת התורה וחורבן בית המקדש ושנמסרו סודות התורה לחיצונים וכן על הריגת הצדיקים.

7. שאלה: מה טוב לומר לאחר תיקון חצות?

תשובה: יאמר אחר תיקון חצות פתח אליהו וכן הקטע מהזוהר "אמר רבי שמעון ארמית ידי בצלותין" כמופיע בסידורים, ויש נוהגים לומר בקשת הרש"ש על הגאולה.

8. שאלה: למה הלובש בגדיו צריך להזהר לא ללבוש שני מלבושים בבת אחת?

תשובה: יזהר לא ללבוש שני מלבושים בבת אחת שדבר זה מביא שכחה.

9. שאלה: האם מותר להזכיר שם שמים על ידי שמכסה ראשו בידו במקום כיפה?

תשובה: לא מועיל כיסוי ידו שהרי זה גוף אחד אבל אם יד חברו מונחת על ראשו, מותר להזכיר שם שמים.

10. שאלה: מדוע חמור מאד ללכת יחף בין בקיץ ובין בחורף?

תשובה: מופיע בגמרא שהמהלך יחף הרי הוא בנידוי. וארז"ל לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקנה מנעלים לרגליו.

השאלה למעיין: האם נשים יאמרו תיקון חצות?

השאלה למעיין מפרשת ויצא: באיזה מקרה מותר שלא להיות צנוע יחסית ואדרבה מקיים בכך דברי חכמים?

התשובה למעיין מפרשת ויצא: הנצרך להטיל מים, התירו אפילו בפני רבים משום חשש סכנה שלא יהא עקר, ומכל מקום יש לו להסתלק לצדדים.

אמרות צדיקים
× הבעל שם טוב : החי בשמחה מקיים רצון הבורא .

× רבי נחמן: עיקר השמחה הוא בלב ואי אפשר ללב לשמוח עד שיסיר העקמימות שבלבו.

× רבי אהרון מקרלין: נאמר בגמ' "אין שמחה אלא בבשר" כאשר יש לב בשר ולא לב אבן אז זוכה לשמחה .

× רשב"י [מהזוהר הקדוש]: מדוע בתחילת פרשת ויצא יעקב רק חולם על מלאכים ואלו בסוף הפרשה זוכה יעקב לראותם? אלא מכיון שבתחילה שהלך לא היה נשוי ועתה בחזירתו הרי נשא אישה והרי הוא גוף שלם וראוי לכך!

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע

מתקיים שיעור מפי הרב המקובל הרב בניהו שמואלי שליט"א בזוהר הקדוש בישיבת נהר שלום כל יום א' בשעה 19:00

כמו כן מתקיים לימוד הזוהר בגירסא מ – 9:00 עד 21:00 בכל יום בישיבת נהר שלום ברחוב שילה 6 ירושלים.

ידועה מעלת לימוד הזוהר לקרוב הגאולה, כדברי הרמח"ל שראוי לעשות לימוד זה בכל אתר ואתר ומסלק פורעניות וגזרות מעם ישראל.

יהודי יקר, גם אתה יכול להיות שותף ולהצטרף לשרשרת הלומדים בישיבת נהר שלום

ותרום שעה שבועית מזמנך להבאת הגאולה. טל' בערב: 02-6522704 02-6522704

סיפורי צדיקים

מעשה באחד שתקפו יצרו לגנוב מאוצר המלך, שהיה סגור ומסוגר חדר לפנים מחדר. ויבא זה בלילה, ויתור חתירה בכותל ויכנס לתורכה בחושך, וימשש את כל המקום – ולא מצא כלום, יען כי נזדמן לו חדר שהוא רק פרוזדור לפני האוצר. בתוך כך התחיל היום להאיר, והוכרח לצאת משום ולברוח, בגפו בא ובגפו יצא.

והנה באותו הלילה בא עוד איש אחר לגנוב מאוצר המלך מצד אחר וחתר גם כן חתירה גדולה, ומזלו גרם שפגע באותו מקום שבו מונחות כל סגולות המלך וירא שם כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות לרוב, ויפול עליהם וימלא חיקו מהם כאשר יוכל זאת. אחר שובו לצאת – אמר בלבו:

"איך אהיה עז פנים למרוד במלך אדיר כזה, לגנוב מאוצרותיו? ואיך לא אשים מוראו ותוקף גדולתו על לבי, אשר אני מחויב לאהוב אותו יותר מנפשי, ואיך אעשה דבר שיכעס המלך ממנו? חלילה לי מעשות דבר זה!"

וינער כפו וחיק והשיב כל מה שנטל למקומו, ויצא משם עיף ויגע ולא נשא מאומה בידו.

ויהי בבוקר, ויראו שוטרי בית המלך והנה שתי חתירות בכותלי האוצר, ויכנסו לתוכו ויראו כי אין מחסור דבר, ומכל מקום רצו לדעת מי הם הגנבים שבאו לגנוב ולא יכלו. ועל ידי חכמה בדרישה וחקירה נודעו אלו השנים ונתפסו, והביאום לפני המלך וידבר איתם משפט.

הראשון הודה ואמר כי הוא חתר חתירה בצד זה שחפץ לגנוב מאוצר המלך, אבל במקום שנכנס לא מצא מאומה מה לגנוב, וחיפש הנה והנה בחושך והנה הבית ריק, אין בו מאומה. ויצב המלך לאסרו בכבלי ברזל עד יגמור דינו.

אחר כך נגש השני, ויען ויאמר: "אדוני המלך, לא אכחד ממך כי באתי אל תוך אוצר המלך בחתירה שחתרתי בצד זה, ולקחתי משם כסף וזהב ואבנים טובות, אבל אחרי שובי נימתי על הרעה, והחזרתי הכל על מקומו, כי נתעוררה אהבתך בלבי, שאני אוהב אותך יותר מנפשי, ואיך אעשה דבר שאתה תעצב בו ותתכעס ממנו? ועוד שמתי על לבי תוקף גדולת מלכותך ומוראך, ואיך אחטא למלך אדיר כמוך? ואמרתי: לא די לי שאין אני מכניס דבר לאוצר המלך אלא עוד אעשה הרעה הזאת לגנוב מאוצר המלך? על כן, כאשר נכנסתי ריקם כן יצאת ריקם".

כששמע המלך את דבריו נתן לו מתנות רבות ויפטרהו לשלום.

[נפלאים מעשיך מרבינו יוסף חיים]

מצותיך שעשועי
המאור עיניים: הנה נודע כי מה שהצדיק העובד ה' יתברך ברוך הוא על ידי החיות והמוחין שנותנים לו מלמעלה כי כל אחד לפי שיעורו שיוכל להשיג מציאות הא-ל יתברך. כך מתצמצם כביכול א-לקותו יתברך אצלו ואחר כך כשהולך בזה המדריגה זמן מה מסתלקים מן הצדיק בחינת א-לקות שנתצמצם אצלו בכדי שיחזק את עצמו לבוא אל מדריגה יותר גדולה. כי כל זמן שהוא במדריגה הזאת אינו יכול לבוא למדריגה יותר גדולה מאחר שהבחינה ההיא מלובשת בו ומחמת ריגלתו אינו רואה שום בחינה אחרת שלמעלה ממנו מחמת שטבע ההרגל מושכו לעשות כפי ההרגל אבל כשמסלקים ממנו בחינה זאת שהיתה בו, בודאי יאחז צדיק דרכו לדבק לשרשו, מתחיל להתחזק מאוד מחמת שנפל ממדרגתו ומחמת ההתחזקות הגדול שהוא מתעורר מאוד נתרבה גם כן הסיוע מלמעלה כפי התעוררותו כנודע כי כמו שהתעוררות הוא מלמטה כך נתעורר למעלה ואז בא למדריגה יותר גדולה.

דגל מחנה אפרים על הפסוק "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו" (בראשית לב' יא'). יש לומר על דרך דאיתא במדרש (ילקוט שמעוני עובדיה) לעתיד יתעטף עשו בציצית וישב בין הצדיקים והקב"ה מושכו משם וכו' עיין שם, ויש לומר שזה הוא מצוי גם כן בעולם הזה בעונותינו הרבים שנתרבה השקר בעולם וכל אחד רוצה להעלות במעלות שלומי אמוני ישראל ורואה שהם מלובשים בגדי לבנים בשבת ולובשים טלית בערב שבת במנחה ואומר היות אהיה כמוהו, וזה שקשה מכולן שזה גורם אריכות הגלות שהם נקראים ערב רב שהם מעורבים בישראל וקשה להפרידן כמשל החטה המוץ והתבן שבו שאינו דבוק כל כך להחטה הוא מתפזר בקל אבל הפסולת שבחטה מתדבק בהחטה וקשה להפרידה, וזה יש לומר שמרומז הצילני נא מיד אחי היינו שהוא מעורב ומתדבק בי מיד עשו ואף על פי כן הוא עשו.

כי לקח טוב נתתי לכם…
אמרו חז"ל (יומא כג) כל המרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו, כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה, וכל הממעט כבוד שמים ומרבה כבוד עצמו, כבוד שמים במקומו עומד וכבודו מתמעט.

מעשה באיש אחד שהיה עומד בבית הכנסת ובנו עומד כנגדו וכל העם עונין אחר התבה הללוי-ה ובנו עונה דברים של תיפלה (ליצנות), אמרו לו ראה בנך שהוא עונה דברים של תפלות, אמר להם ומה אעשה לו תינוק הוא ישחק. שוב למחר עשה כך וכל אותן שמנה ימים של חג ולא אמר לו דבר, ולא יצאה אותה שנה ולא שנתים ולא שלשה עד שמת אותו האיש ומתה אשתו ומת בנו ובן בנו ויצאו לו ט"ו נפשות מתוך ביתו ולא נשתייר לו אלא זוג אחד, אחד חגר וסומא ואחד שוטה ורשע.

שוב מעשה באדם אחד שהיה מתחרט שלא קרא ולא שנה, פעם אחת היה עומד בבית הכנסת וכיון שהגיע העובר לפני התיבה לקדושת השם הגביה את קולו ואמר, קדוש קדוש קדוש, אמרו לו מה ראית שהגבהת את קולך, אמר לך לא זכיתי לא למקרא לא למשנה ועכשיו שניתנה לי רשות לא אגביה את קולי ותשוב נפשי עלי, ולא יצאה אותה השנה ולא שנתים ולא שלשה עד שעלה אותו האיש מבבל לארץ ישראל, ועשאוהו הקיסר שר גדול ומינוהו ראש בארץ ישראל ונתנו לו מקום ובנה עיר וישב עליה ופטרהו ממס ולבניו ולבני בניו. [ראשית חכמה]

~oOoOoOo~

שבת שלום ומבורך

 

בס"ד

הלכות לפרשת "וישלח" מספר עוד יוסף חי לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

בס"ד

עלון שבועי של הלכות מספר עוד יוסף חי פרשת וישלח– לרבנו יוסף חיים ע"ה

שאלה א': האם נשים צריכות לומר בכל לילה תיקון רחל ותיקון לאה?

תשובה : אין הנשים אומרות תיקון חצות.

שאלה ב': מה יכולה האשה ללמוד לפני עלות השחר?

תשובה : היא יכולה לקרוא "פתיחת אליהו זכור לטוב" וקצת לימוד כיוצא בזה. והרב אומר שזקנתו ע"ה היתה לומדת ח"י פרקי משנה.

שאלה ג': האם צריכה האשה לקרוא קריאת שמע על המיטה?

תשובה : הנשים חייבות לומר קריאת שמע על המיטה.

שאלה ד': האם האשה יכולה לומר הלימוד בליל השבועות ובליל הושענא רבא?

תשובה : המנהג היה שבליל חג השבועות הנשים לא היו אומרות הלימוד והן ישנות. אך בליל הושענא רבא היו נעורות ולומדות משנה תורה ותהלים והתפילות של שבעה כורתי ברית. הגברים נהגו ללמוד בסוכה והנשים למעלה באכסדרא שלפני הסוכה.

שאלה ה': מה קוראים בימים שאין אומרים בהם תיקון רחל?

תשובה : טוב ונכון לומר הפסוקים המסודרים בסידורים: ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה וכו' במקום תיקון רחל.

שאלה ו': האם מותר לשתות קפה בסוכר לפני עלות השחר?

תשובה : מי שאין דעתו מיושבת בלעדי הקפה ובפרט שהוא יום תענית, והוא חלוש ולכן רוצה לשתות אחר השינה כשניעור קודם עלות השחר, נראה שמותר לו לשתות. ואם הוא מלומד לשתות הקפה עם סוכר וקשה לו בלא סוכר נראה שיכול לשתות עם סוכר שאין זו דרך גאוה אלא בכלל רפואה שתתיישב דעתו בה ויתחזק לבו.

דרשה מספר עוד יוסף חי – דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה:

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום – רבותינו ז"ל אמרו: מלאכים ממש. ולמה הוצרך לכך ולא שלח מאנשיו ועבדיו? ועוד מלת "לפניו" נראה לשון יתר! ועוד למה הוצרך הכתוב לפרש המקומות שלו שהם ארצה שעיר שדה אדום? וכל הדקדוקים האלה כבר נתעורר בהם רבנו מהר"ם אלשייך ז"ל.

ונראה לי בס"ד שמצינו כשהזכירה התורה שם של עשו בפעם הראשונה, קראתו שתי פעמים איש בבת אחת דכתיב: ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה. והטעם כי יתרון זה שהיה לעשו לקרותו איש שתי פעמים בזה אחר זה, הוא גרעון וחסרון. אבל ליעקב שלא קראתו אלא איש אחד הוא יתרון. כי יעקב אע"ה הוא מסטרא דקדושה ששם הוא אחדות ולכך הזכירה אותו התורה באיש אחד כי הקדושה היא רשות היחיד. אבל עשו דבק בסטרא דקליפה שהיא נקראת רשות הרבים, ולכן קראתו התורה ב' פעמים איש כי מיעוט רבים שנים. וידוע שעשו בוער בו אש דקליפה שהוא דינא קשיא. אך כשהיה יושב בארץ ישראל ומשמש את יצחק אע"ה שהוא אחוז בגבורה דקדושה, בא לו חלק טוב מן יצחק אע"ה שהוא מחלק אות יו"ד שבשמו ועמדה היו"ד בין אותיות אש שלו כדי לשבור כח האש ולהפרידו. ועשו אותיות אש שבו צירוף איש, ונעשה זה הצירוף של איש בפנימיותו של עשו ובחיצוניותו, ולכן נקרא ב' פעמים איש בחיצוניות ובפנימיות שלו, ולכן נאמר בו איש יודע ציד איש שדה. וכל זה בהיותו בארץ ישראל ומשמש את יצחק אע"ה שהוא אחוז בגבורה דקדושה, כי אש אוכלת אש, דהיינו, אש דקדושה מכבה אש דקליפה. אבל אחר שיצא מארץ ישראל, שנפרד מאביו והלך לשכון בהר שעיר, נפרדה אות היו"ד שהיתה יושבת ועומדת בין ב' אותיות אש שבו, ונשארו בו צירוף אש בפנימיותו וצירוף אש בחיצוניותו. ולכן כשנפרד ויצא לחו"ל שהוא הר שעיר, היו מקומותיו נקראים ארצה שעיר, ונקראים שדה אדום, כי שני מקומות אלו הם ר"ת אש אש. ולכך ישיבתו שם היה נחשב מקום סכנה ליעקב וגונדא דיליה כי שם הוא במדרגת אש בפנימיותו ואש בחיצוניותו ואינו איש איש בהפרדת האש ע"י אות היו"ד של יצחק כי שם נפרד מאביו יצחק.

והנה ידוע שרוח הקודש נקראת פנים. ולכן האורים ותומים שהם מדברים ברוח הקודש נקראים בשם פנים כמ"ש בגמרא יבמות דף מ"ח בפסוק: ויבקש דוד את פני ה', ששאל באורים ותומים. ואמרתי בס"ד טעם לזה כי בפנים של אדם נרמז שם הוי"ה דמלוי ההי"ן שהוא שתי פעמים כ"ו. וכמ"ש הגאון החסיד השל"ה ז"ל. וידוע כי רוח הקודש היא במלכות הנקראת יראה שהיא סוד שם הוי"ה דמלוי ההי"ן. ולכן כתיב למען תהיה יראתו על פניכם, יראתו רוח הקודש שהיא במלכות שהיא סוד שם ב"ן שהוא בפניכם.

ובזה יובן וישלח יעקב מלאכים, הוא מלאכים ממש ולא שלח מאנשיו ועבדיו, יען כי לפניו ר"ל ברוח הקודש שהיא שורה על פניו נתנה לו ידיעה על עשו אחיו, ר"ל על שהוא עתה עומד בתוקף האש דקליפה שהוא ארצה שעיר ר"ת אש דפנימיותו, שדה אדום ר"ת אש דחיצוניותו שפרח ממנו אות יו"ד מן איש איש ונשאר בו אש אש שהם ר"ת מקומותיו הנ"ל, ולכך הוצרך לשלוח מלאכים ממש כי אם היה שולח מאנשיו בודאי היה הורג אותם בבואם אצלו למקומותיו שהם בחו"ל.

בס"ד

דרשות לפרשת וישלח מספרי חכמי עירק זיע"א.

מספר אדרת אליהו לרבנו יוסף חיים ע"ה:

ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב – לכאורה מלת "מרוב" מותרת. ויובן בס"ד שהנה החול מניעת ספירתו אשר לא יספרוהו בני האדם הוא משתי סיבות: האחת היא מכח הריבוי שלו שהוא רב וילאה האדם לספור אותו. והשנית מכח פחיתותו שאפילו אם היה אפשר לספור אותו גם כן לא היה שום אדם סופר אותו כי מי יבוא לתפוס עפר בידו ולספור אותו שהוא דבר פחות הרבה. ולולא צורך הבנין מי היה תופסו בידו?

והנה כאן דימה זרעו לחול הים אשר לא יספר. ואל תחשובשיהיו דוגמת החול ממש שיהיו ריקים ופחותים הרבה אשר מניעת הספירה תהיה בהם משתי סיבות מחמת הריבוי ומחמת הפחיתות כמו דרך הנמצא בחול הים, אלא הם ידמו לחול הים רק לענין הריבוי דוקא שיהיו רבים כמוהו ולא פחותים אלא יקרים וחביבים בעיני הכל. ואם היה אפשר לספור אותם, היו חפצים הכל לספור אותם. לזה אמר "כחול הים אשר לא יספר מרוב" רוצה לומר הם ידמו לחול לענין מניעת המספר שיהיה מכח הריבוי ולא מניעת המספר מכח הפחיתות וזהו "מרוב" דוקא.

דרשה מספר עוד יוסף חי לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א:

עם לבן גרתי – אמרו רבותינו ז"ל: עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי. נראה לי בס"ד שידוע שהתורה נקראת חסד, דכתיב: ותורת חסד על לשונה, יען כי נתנה מימין שהוא חסד, דכתיב: מימינו אש דת למו. וידוע כל לובן רומז לחסד. וכן הכסף שהוא לבן הוא חסד, דכתיב: ולא בכסף תגאלו. וזהב שהוא אדום הוא גבורה. ולכן יש מין זהב שהוא לבן ונמצא עתה במלכות רוסיא, לרמוז שהדין סופו שיתמתק ויהיה חסד שהוא לבן. וידוע שהאבות קיימו כל התרי"ג מצוות. ולכן ע"י שקיים תרי"ג מצוות, זכה להדבק בחסד שהוא מספר ע"ב, ועם מספר שמו: ישראל שעולה תקמ"א, נשלם בו מספר תרי"ג. וכיון שנשלם בו מספר תרי"ג, אין לו פחד מן פלוני ופלונית וחיילותיהם שיש בהם תרי"ג, כי פלוני עם כולל חיילותיו הוא קל"ב, ופלונית עם כולל חיילותיה הם מספר תפ"א וס"ה תרי"ג. וכיון ששמר יעקב אע"ה תרי"ג מצוות, זכה להדבק בחסד שהוא לובן, ובזה נשלם בו מספר תרי"ג, ואז אין לו פחד מן סטרא אחרא שהם פלוני ופלונית שרים של עשו שיש להם בשמותם תרי"ג. וזה שאמר: עם לבן רמז לחסד, גרתי, יען כי תרי"ג מצוות הרמוזות בתיבת גרתי, שמרתי. וכיון שנשלם אצלי מספר תרי"ג, אין לי פחד ומורא מן השרים שלך שהם פלוני ופלונית.

והוצרך להקדים לו דברים אלה עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור וכו', והוא כי העושר שיאסוף אותו האדם ביגיע כפיו, יהיה חביב עליו, והמעט נחשב בעיניו למרובה. מה שאין כן עושר שבא לו בירושה או במציאה, אינו יקר בעיניו כל כך ומבזבז הרבה ולא איכפת לו.

מעשה בשר אחד שהיה שר של עיר גדולה, ונתרוקן מעושרו, ויחשוב להתעשר מן העשירים שבעירו, ויקנה שני חפצים של אבן טובה, כל אחד בעשרה זהובים. ויקרא לעשיר הגדול שבעירו ויאמר לו: תקנה ממני חפץ זה בת"ק זהובים? וזה אף על פי שידע שאינו שווה אלא עשרה מסר לו תכף נו"ט (שטר) בת"ק זהובים ולקח החפץ. אח"כ קרא לעשיר אחר שהוא גם כן עשיר גדול כמו זה והראה לו החפץ השני ויאמר לו שיקנהו ממנו בת"ק זהובים. ויאמר זה אינו שווה אלא עשרה זהובים ובשביל כבודך אקנהו בעשרים ולא קבל. ויוסיף לו עוד עשרה ולא קבל, עד כי אחר עמל וטורח והפצרות הרבה קנהו במאה זהובים. אח"כאמר לו: ראה עשיר פלוני מכרתי לו חפץ כזה בת"ק זהובים תכף ומיד, ואתה אחר עמל וטורח קנית במאה. ויאמר לו: אדוני, אותו עשיר בא לו עושר גדול בירושה אשר לא עמל בו ולא גדלו, אך אני עושרי כנסתי לי ביגיעה רבה ובזיעת פני, לכן הוא חביב עלי מאוד. ומאה שנתתי לך בעד זה, הם בעיני נחשבים בערך אלף זהובים. מה שאין כן אותו עשיר, אותם ת"ק זהובים שנתן, אצלו נחשבים בערך חמשים כי לא עמל בהם.

והנה כאן יעקב אע"ה הסכים בדעתו לשלוח מנחה לעשו ולפייסו כאשר עשה אח"כ, רחלים ועזים ופרים וגמלים וכו'. אך חשב שמנחה זו תקטן בעיני עשו, יען כי אומר, יעקב אחי ממונו חביב עליו, שאפילו קערה של עדשים לא נתן לי בחינם אלא קנה בה בכורה, ואיך עתה שולח לי מנחה גדולה של תק"ן בהמות? אלא ודאי שנתעשר עושר גדול ע"י מציאה או מתנה באופן שלא עמל בו ולא גדלו, ולכן אין הכסף והצאן והבקר נחשבים בעיניו כלום, וכל המנחה הזו בעיניו כמו קערה של עדשים. על כן קודם ששלח מנחה, שלח לו דברים אלו להודיעו, כי אני לא בא לי עושר במתנה או במציאה, כי עם לבן שהוא אחי אמי ואב לנשי לא הייתי בסוג חתן אלא בסוג גר ואורח, שלא נהניתי ממנו פרוטה בחינם, וזה העושר שיש בידי עתה הוא עמלי ויגיע כפי, כי ואחר עד עתה כמה שנים עד שהיה לי שור וחמור צאן וכו', ובזה יבין עשו כי המנחה שישלח לו אח"כ, היא נחשבת לגביה דידיה מנחה גדולה וערכה רב בעיניו ולא תהיה קלה בעיני עשו.

מספר בן איש חי שנה א':

ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו ישראל, נראה לי בסייעתא דשמיא, טעם ליתרון שם ישראל, אשר נתן לו, והוא כי ישראל הוא מספר יעקב משה דוד, דשלשה צדיקים אלו צריכין להיות בחיבור אחד, כי הם בבחינת ו"ה שבשם ב"ה, והיינו יעקב באות וא"ו וכן משה רבינו עליו השלום, אלא שיעקב מלבר ומשה מלגאו, כנזכר בזוהר הקדוש ובדברי רבינו האר"י ז"ל, ודוד הוא בחינת ה"א אחרונה, ולכן אמר לו השם יתברך ומלכים מחלציך יצאו, רמז לו על משה רבינו עליו השלום, דכתיב ביה ויהי בישורון מלך, ועל דוד המלך עליו השלום שהוא ראש המלכים שזכה ונטל המלכות, ונרמזו שלשתם בשם ישראל, כי צריך לחבר אותיות ו"ה תמיד ביחד, שלא יתפרדו חס ושלום, ולכן ישראל שיצאו נשמותיהם מן חיבור בחינת ו"ה גם כן זכו לשם זה של ישראל שנקראו בו, וגם להורות כי צריכין תמיד לעסוק בתורה, לחבר אותיות ו"ה, ולכן צריך לעסוק בתורה ביום ובלילה, וכמו שנאמר והגית בו יומם ולילה, כי היום הוא סוד וא"ו והלילה היא סוד ה"א, ולכך צריך להשתדל גם כן לחבר היום והלילה בעסק התורה, על כן מלבד שצריך לקום באשמורת, כדי לעסוק בתורה בלילה, עוד צריך להזהר שיחבר סוף הלילה עם תחלת היום, בעסק התורה, כדי לעשות בזה חיבור ו"ה בשלימות:

ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, הבא להרגך השכם להורגו, וכתבו חכמי המוסר, דקאי על יצר הרע, שצריך האדם לקום באשמורת להרגו בעסק התורה שבחצות הנקרא לילה, שהוא מעולה יותר מעסק התורה בחצות הראשון הנקרא ליל, ואמרתי רמז בזה, ליל"ה למפרע הוא ראשי תיבות הבא להרוג ישכימו להרגו, ואשרי אנוש יעשה זאת, ובן אדם יחזיק בה, שיהיה ניעור באשמורת, בכל לילה בחצות השני לעסוק בתורה, כי מועיל לימוד תורה בעת זה לכמה דברים, צא ולמד בזוהר הקדוש כמה הפליג בשבח ותועלת לימוד זה:

מספר בן איש חי שנה ב':

ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל וכו', ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך. הנה נודע דקבלו רבותינו זכרונם לברכה, שאמר לו הקדוש ברוך הוא בזה ליעקב אבינו עליו השלום, שכל הצער הבא לו בענין דינה היה בעבור דאיחר נדרו, ונתעכב בדרך ללא צורך, ועל כן אמר לו שימהר לעלות בית אל לקיים נדרו:

ומזה יקח האדם מוסר גדול לעצמו, שאם יעקב אבינו עליו השלום בחיר שבאבות, נענש כל כך על איחור הנדר שנדר בפיו, ולא הגינה עליו צדקתו להצילו מן העונש, כל שכן וכל שכן שאר אדם שצריך להשמר ולהזהר בעניינים אלה, שלא יקל בדבורו שיוציא מפיו בעניני הקודש:

ולכן שלמה המלך עליו השלום אמו בקהלת, אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים, כי האלהים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים וכו', כאשר תדור נדר לאלהים אל תאחר לשלמו וכו', אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא וכו', והכונה דאינו דומה דבורו של אדם בענינים של קדושה, לדבורו בענינים של חול, דעניני חול שהם צרכי גופו ועניניו, אם אמר לעשות ולא עשה אין עליו דין וחשבון, אך בעניינים של קדושה, אם אמר דבור בעלמא צריך לקיים, וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ועל כן צריך לשקול היטב הדק בכל ענינים של קדושה, ואל יבהל את פיו, ולבו בל ימהר להוציא דבר לפני האלהים, ומי לנו גדול מיעקב אבינו עליו השלום דאף על פי שקיים נדרו נענש על איחור הנדר:

וזה נרמז בדברי חז"ל, שדרשו הפסוק ממצוא חפצך ודבר דבר, שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול, דאף על פי שפשט דבריהם קאי על שבת וחול ממש, רמזו עוד לפי דרכם מוסר זה בנועם לשונם שסובל כמה פנים, דלמדו אותנו בזה שלא יהיה קל בעיני האדם דבר שבקדושה למהר להוציא מפיו דברים שאין באים לידי קיום ופועל, כאשר דרכו להוציא מפיו דברים בעניני חול, ואף על פי שהם לבטלה שאינו מקיים אותם, דאין דברים אלו של קדושה שוים עם דברים של חול, יען שאם אמר היום אלך לפרדס, אלך למרחץ, אקנה חפץ פלוני, אוכל דבר פלוני וכיוצא בזה, ואחר כך ניחם ולא קיים דבריו, אין עליו דין וחשבון למעלה בשמים, אך אם אמר אלך לבית המדרש, או למקום מצוה פלוני, או אלמוד פרשה זו מזמור זה פרק זה, חייב לקיים דבורו, ואם לא יקיים יהיה עליו דין וחשבון בשמים וענוש יענש, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אמר אשנה פרק זה, נדר גדול נדר לאלהי ישראל:

וידוע כי עניני הקדושה כולם מכונים בשם שבת, מפני שהם דברים השייכים לעולם הבא הנקרא שבת, וכל ענינים הגופניים מכונים בשם חול, ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, לא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול:

 

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים