פרשת ויצא

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו להלן לקריאת הפרשה (חלק א') בטעמי יהודי עירק ע"י מנהל האתר חיים סלמן:

ולהלן האזינו לחלק ב' של הפרשה:

ולהלן האזינו לדרשה על הפרשה מספר: אדרת אליהו לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א. קורא: מנהל האתר חיים סלמן:

בס"ד

בס"ד

הפסקות לעולים לתורה בפרת ויצא כפי שקבלתי ממורי ורבי חכם יצחק מחלב בן שמחה ע"ה שקבל מרבו חכם יעקב מצפי ע"ה בבגדאד. זיע"א וכן טיפים לקריאה בתורה בפרשה זו.
ויצא:

במנחה של שבת ובשני וחמישי: לכהן עד: "עולים ויורדים בו". ללוי עד: "וזה שער השמים". לשלישי עד: "עשר אעשרנו לך".

בשבת בבוקר: לכהן עד: עשר אעשרנו לך. ללוי עד: יפת תואר ויפת מראה. לשלישי עד: ותקרא את שמו אשר. לרביעי עד: ויברכני ה' בגלליך. לחמישי עד: ואומר הנני. לששי עד: אליך עשה. לסמוך עד: ויוכח אמש. השביעי משלים הפרשה.

טיפים לקריאה בתורה בפרשת ויצא:

פרק כ"ח פסוק י"א: מראשתיו – שימו לב שיש לבטא את האות א' ובחטף פתח.
פרק כ"ח פסוק י"ג: ואלהי – האות א' נחה ואין קוראים אותה (אותיות "וכלב" לפני שם קדוש).
פרק כ"ח פסוק ט"ו: את אשר דברתי לך. שים לב שהמלה אשר יש אחריה מקף לכן יש לחבר את המלה אשר עם המלה דברתי ולא כמו שקוראים בטעות ומחברים את המלה את עם אשר.
פרק כ"ח פסוק י"ח: ויצק – שים לב שאין דגש באות צ'.
פרק כ"ט פסוק ו' – באה – המלה באה במלרע שהטעם שלה באות א'. לעומת זאת המלה באה בפסוק ט' היא במלעיל והטעם שלה הוא באות ב'.
פרק כ"ט פסוק ט"ו: אתה – במלעיל והטעם על האות א'.
פרק כ"ט פסוק כ"א: הבה – במלרע והטעם באות ב'.
פרק ל' פסוק א': מתה – במלרע והטעם באות ת'.
פרק ל' פסוק ב': התחת – שים לב שהאות ת' הראשונה היא בלי דגש (לאחר ה' השאלה בחטף פתח).
פרק ל' פסוק ו': דנני – דגש חזק באות נו"ן השניה.
פרק ל' פסוק י"א: בגד – שים לב כתוב בגד ואנחנו קוראים בא גד.
פרק ל' פסוק ט"ו: ולקחת – שים לב שהאות ח' בפתח ולא בשוא.
פרק ל' פסוק ט"ז: בלילה הוא – ולא בלילה ההוא.
פרק ל' פסוק ל"ב: נקד – שים לב שאות ק' היא בחולם ולא בקובוץ.
פרק ל' פסוק ל"ז: מקל – האות ק' היא בפתח ולא בצירי.
פרק ל"א פסוק ז': התל – במלעיל והטעם באות ה'.
פרק ל"א פסוק י"ב: עשה – במלעיל והטעם באות ע'.
פרק ל"א פסוק נ"ב: אני – במלעיל והטעם באות א'.

הלכות לפרשת ויצא מספר בן איש חי שנה ב' לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

פרשת ויצא

שאלות ותשובות בן איש חי שנה ב'
מלמדנו רבנו יעקב אבינו עליו השלום שרשו בקדושה ולבן הארמי שרשו בקליפה – טומאה ואין שניהם יכולים להלך כאחד. לכן יובן הפסוק "ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה" ומשונה ברית זו מכל בריתות שבעולם. שכל ברית שאדם כורת עם חברו הוא עניין של התקשרות ודבקות אחוה ורעות זה עם זה מה שאין כן ברית זאת שמיוסדת על הפירוד אתה לא תעבור אלי וכו'… שכל אחד ישאר במקומו. שאינם יכולים להלך כאחד זה קדוש וזה טמא. ובזה יובן מה שנאמר על משה "ויקבר אותו בגיא מול בית פעור" שכל זמן שפעור עולה ומקטרג רואה את משה קבור שם ונרתע ושב לאחוריו (כלומר משה מצד הקדושה מבטל את קליפת פעור).

1. שאלה: מדוע מאחרים את תפילת ערבית במוצ"ש?

תשובה: מאחרים תפילת ערבית כדי להוסיף מחול על קודש.

2. שאלה: כמה זמן צריך להוסיף מחול על קודש במוצ"ש ?

תשובה: מוסיפים עשרים דקות מהשקיעה ואין ליפחות מזמן זה משום שנהגו בכך, ואביו של רבנו יוסף חיים היה מחמיר להמתין חצי שעה. ולפי הליכות עולם רבנו עובדיה יוסף שליטא ראוי ונכון לנהוג כדעת רבנו תם שעה וחומש אחר השקיעה.

3. שאלה: המאריכים מאד בעניית ברכו את ה' המבורך לעולם ועד, מדוע עושים כן ?

תשובה: כתוב בשם רבנו האי גאון שסגולה להצלחה להיות מאריך בעניית ברכו את ה' המבורך לעולם ועד .

4. שאלה: מה הדין באדם ששכח לומר אתה חוננתנו ?

תשובה: א אם אמר ברוך אתה ה' ונזכר יחתום חונן הדעת שהרי אחרי התפילה יבדיל על הכוס רק יזהר שלא לעשות שום מלאכה אחר התפילה קודם שיבדיל ב אם נזכר לפני שאמר שם ה' שבברכה יחזור לאתה חוננתנו .

5. שאלה: מה מועיל להתיש כוחם של המזיקים ?

תשובה: כתוב בזוהר הקדוש שאמירת יושב בסתר עליון מתיש ועוקר כוחם של המזיקים.

6. שאלה: האם אומרים ויהי נועם… ויושב בסתר במוצאי שבת שחל בחול המועד?

תשובה: על פי הסוד צריך לומר זאת תמיד וכן מנהג הספרדים אך אחינו האשכנזים אין אומרים ויהי נועם ויושב בסתר כשחל חג באמצע השבוע .

7. שאלה: באיזה יד יאחוז את הבשמים בשעה שמברך עליהם בהבדלה ?

תשובה: יטול ההדס ביד ימין ויריח בו כדרך גדילתו ואת הכוס יאחז ביד שמאל .

8. שאלה: למה נהגו לברך בורא מאורי האש במוצאי שבת ?

תשובה: זכר לאדם הראשון שהקב"ה נתן בו בינה להוציא האש במוצ"ש שהקיש אבנים זה בזה ויצא מהם אש .

9. שאלה: האם מותר לאכול ולשתות לאחר השקיעה?

תשובה: אסור לאכול ולשתות עד שיבדיל . אבל אם הוא בתוך סעודה אין צריך להפסיק ודווקא אם התחיל חצי שעה לפני חשיכה. דעת הליכות עולם שמותר להתחיל סעודה שלישית למי שלא הספיק אפילו בין השמשות.

10. שאלה: אדם הרוצה לברך ברכת המזון עם כוס ברכה בסעודה שלישית לאחר חשכה האם מותר לשתות או לא ?

תשובה: מי שדרכו לברך על הכוס יברך וישתה ואפילו מי שאינו נזהר לברך על הכוס אם רוצה לברך רשאי.

11 שאלה : בשעת ההבדלה האם יהיו הקהל יושבים או עומדים ?

תשובה : מרן שולחן ערוך כתב שצריך להבדיל מיושב מכיוון כשאחד פוטר את חברו יש לעשות צרך קביעות ועמידה לא הוי קביעות. אך דעת הרמ"א שמבדילים בעמידה, וכתב על כך רבנו יוסף חיים שאפילו שקבלו הוראות מרן מצינו מקומות שמבדילים בעמידה וכן המנהג בבגדד שעושים זאת כדרך לויה לשבת המלכה, והליכות עולם כתב להבדיל בישיבה.

12.שאלה : אדם שהבדיל בבית הכנסת האם יכול להבדיל לאשתו ?

תשובה : יכול .וכן הורה הגאון החיד"א וכך נהגו בבגדד וכתב רבנו יוסף חיים שאם האשה יודעת לברך תבדיל לעצמה . ויכול אדם להבדיל לנשים שגם הם חייבות בהבדלה.

אמרות צדיקים
רבי מנחם מנדל: הכעס היא מן העברות החמורות לפיכך אפילו רואה אדם חובה לעצמו לכעוס חייב הוא לעיין ולחפש היתר לכך כדרך שמעיינים בהיתר עגונה.

הגאון מוילנא : על ידי מידת הסבלנות משיג האדם רצונו יותר מאשר ישיג על ידי כל תקיפות שבעולם ספר המדות -מי ששומר מלעבור על לא תחמוד ע"י זה ניצול מכעס ומגאוה ומחסרון אמונה.

סיפורי צדיקים

מעשה ברבי יהודה הלוי, גאון שירת ישראל בספרד, חי בשכנותו של אדם גוי, אף הוא משורר, אלא שאדם זה היה רחוק מהכרת האמת – הוא טען, ברוב סכלותו שהעולם נברא מאליו.

ויכוחים רבים התנהלו בין רבי יהודה הלוי לבינו על הנושא הזה, אך לא עלה בידי רבי יהודה לשכנעו ולשנות את השקפתו. באחד הימים חבר המשורר הגוי שיר, וכשהגיע לשורות הסיום, לא ידע כיצד יסיימו. יצא, אפוא, לטייל בגנו, הרהר בשיר שחבר וחשב על סיום מוצלח.

בדיוק באותה שעה, עבר רבי יהודה הלוי בסמוך לבית המשורר, ומבעד לחלון ראה את השיר הבלתי גמור מונח על השולחן. חיש הוסיף בשולי הגליון שורות של סיום מוצלח ביותר.

כששב הגוי מטיולו מצא להפתעתו את השיר המושלם, אך לא ידע, כמובן, מי עשה זאת. בהתרגשות מרובה מיהר אל שכנו, רבי יהודה, וספר לו את הדבר.

"מדוע אתה מתפלא?" צִנן רבי יהודה את פליאתו הנרגשת, "בודאי נעשה הדבר מאליו!"

"לא יתכן כדבר הזה!" פסק הגוי. "שיר איננו יכול להכתב מאליו!"

"ובכן", השיב לו רבי יהודה הלוי תשובה נצחת, "שיר קטן אינו יכול לדעתך להכתב מאליו, ואלו העולם כולו יתכן שיברא מאליו?" נכלם הגוי. לא היתה לו עוד בררה, אלא להודות בטעותו.

פרק בדאגה רוחנית לזולת ניתן ללמוד מהליכותיהם של רבים מרבותינו בכל הדורות. דוגמא לכך ניתן למצוא בסיפור הבא, על הרב יהודה צדקה זצ"ל: "כי פועל אדם ישלם לו – וכאורח איש ימציאנו". מקרא זה שכתוב בספר איוב (לד,יא) קרם אצלו עור וגידים. כיון שחיפש אחרי נשמות אבודות, להחזירן לחיק היהדות – זימנו והמציאו לו משמים את האנשים האלה דרך הילוכו ממש. בכל ליל שישי, בזקנותו, כשנזקק לנסוע במכונית אל בית הכנסת – או הישיבה – מפאת חולשתו הגופנית, הפליג בשיחה עם הנהג ה"מסורתי" או החילוני הגמור, ותהה על קנקנו לטוב לו. היה פותח בחכמה שערי לבבו, שואל תחילה מהיכן מוצאו, ומנסה לנחש ע"י הכרת פניו לאיזו עדה הנו משתייך? כשנתברר יחוסו, שיבחו ואמר לו, אם כן הנך ממשפחה של צדיקים ואתה ג"כ צדיק. היה הנהג מרגיש בגיחוך שבדבר ומתנצל ב"ענוה" ש…אינו צדיק כלל. נענה רבינו לעומתו: "הבה נבדוק אם הנך צדיק או לאו. אתה מניח תפילין כל יום? הנך מתפלל? שומר שבת?" ובהתאם לתשובות שקיבל ידע איך לכלכל את צעדיו הבאים. לפעמים נקשרה שיחה כזאת ביניהם, כשהנהג ביקש ממנו לחגור את חגורת הבטיחות, ורבינו קרא לעומתו: "ואתה כבר חגרת היום? הנחת תפילין? יש והיה מוכיח את האיש: "ארוחת בוקר הנך אוכל רק 'לפעמים', או בכל בוקר? מדוע איפוא לא תקפיד גם לא להחסיר אף יום מתפילין ותפילה?" ויש שהוא מתמלא עליו חמלה ואומר: "שמוני נוטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי", מדוע הנך גומל חסד עם כל האנשים, רק לא עם עצמך.. למה אינך דואג לנשמתך.." ויש שהיה מזמין את הנהג לעלות עמו אל הישיבה לשעה קלה. כאן היה לומד עמו איזו הלכה, פסוק מן החומש, או פיסקא מתוך הספרים הקדושים. הוא השתדל לשבר את אזניו בדבר החובות המוטלות על איש יהודי: שבת, טהרה, תפילין, ברכות, ולרוב לא היו זזים משם עד שהבטיח לו להניח תפילין בכל יום.

[וזאת ליהודה]

כי לקח טוב נתתי לכם…
ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו (כח,יא) בתחילה כתוב מאבני המקום ולאחר מכן ויקח את האבן , לפי שבתחילה התחילו הבנים רבות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת (רש"י ז"ל). שואלים העולם אם כבר נעשה נס ליעקב אבינו שכל האבנים נעשו לאבן אחת בכדי שיניח הצדיק את ראשו מדוע לא נעשה נס גמור שיהפך לכרית שהיה גם נוח לו אלא מכאן רואים שמכיון שהאבנים נעשו לאבן אחת ע"י מריבה לכן לא זכו להפך לכרית שממריבה לא תצא טובה גמורה . ( בשם הגאון מוילנא )

מצותיך שעשועי
¨ מצוה לפרסם ולחזק גם אחרים : בשבוע זה נתחיל לקבל על עצמנו כמה מצוות שיש בצידן חוסן גדול לפרט ולכלל. במזמור קכ"ח בתהילים יש הבטחה שמי שיזהר מן הגזל יהיה שרוי בהצלחה ובטובה ויזכה לאשה שדומה לגפן המיחד אותה בפירות רבים וטובים וכידוע שאינה מקבלת הרכבה מעצים אחרים ואשה שתשמור על הצניעות יהיו לה בנים צדיקים ויהיו דומים לשתילי זתים שתכונתם רעננות חוזק ויש בהם אריכות ימים לפיכך לא טוב עושות הנשים שמכסות ראשיהם בכיסוי נאות ואילו חלק מלבושם אינו צנוע ולקוח מאופנת הגויים הפרוצים כגון חצאיות עם שסע לכן יקבלו על עצמם לסגור השסעים או לא לקנות מראש וראוי לבעלים לחנך בני הבית ללבוש לבוש צנוע המתאים לדרכי אמותינו הקדושות

ספר חרדים : ישתדל שיתקבלו מצותיו ותפילותיו ברצון והנה כל המצוות הן כמו מנחה ודורון למלכנו יוצרנו וכמו שהמקריב מנחה למלך בשר ודם משדל שלא ימצא המלך שום דופי כן צריך האדם להיות טהור ונקי מכל עוון ואשמה ומצוותו נקיה מכל פניה רעה ועשויה בזרוז ובהדור ובמורא ואהבה ושמחה רבה .

בס"ד

הלכות לפרשת ויצא מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

לעילוי נשמת אבינו ועטרת ראשנו שלום בן בתיה ע"ה נא לא לקרוא בזמן התפילה

™\

בס"ד

של רבנו

פרשת ויצא

מלמדנו רבנו טעם לאמירת פסוק "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" במנחת שבת – מפני כי בחול בעת המנחה הוא עת צרה שמתגלין דינים קשים, אבל בעת מנחת שבת מתגלה בחינת הכתר העליון הנקרא רצון, ועל ידי כך נכפפים ונכנעים הדינים והגבורות, ולכן נקרא עתה עת רצון, וכנזכר בדברי רבנו האר"י ז"ל בשער הכונות. ויש בו עוד טעם, על פי הפשט הנאמר במדרש: אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אין אומה זו כשאר אומות, כי אומות העולם כששותין ומשתכרין, הולכין ופוחזין, ואנחנו לא כן, אלא אף על פי ששתינו "ואני תפלתי לך ה' עת רצון", וכנזכר ב"לבוש".

שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי שנה א'
1. שאלה: אילו איסורים עובר אדם המשהה את נקביו מלהתפנות?

תשובה: עובר על "אל תשקצו את נפשותיכם" ואם זקוק גם ל"קטנים" (מי רגלים) עובר גם על "לא יהיה בך עקר"….

2. שאלה: האם אדם הישן על מיטתו וזקוק להתפנות יוכל להמשיך לישון או שצריך לקום ולהתפנות?

תשובה: אפילו היה ישן על מיטתו צריך לקום להתפנות ולא יתעצל.

3. שאלה: האם מותר לדבר בבית הכסא?

תשובה: אסור לדבר בבית הכסא, ואם צריך לסמן לחבירו ישמיע קול בלבד.

4. שאלה: אם אדם שכח לברך "אשר יצר", כמה זמן לאחר שעשה צרכיו יוכל לברך?

תשובה: רבינו מציין עד חצי שעה, ודעת הרב עובדיה יוסף שליט"א שיכול לברך "אשר יצר" עד 72 דקות, ולאחר מכן יברך ללא שם ומלכות.

5. שאלה: באילו מקומות אסור לאדם להרהר בדברי תורה?

תשובה: בבית הכסא ובמקומות המטונפים אסור להרהר בדברי תורה.

6. שאלה: האם יש הבדל באיזה יד מקנח את עצמו?

תשובה: בין איש בין אשה צריכים לקנח עצמם ביד שמאל כיון שאוכל בידו הימנית, וכן ביד ימין מצביע בהגבהת ספר תורה וישנם עוד טעמים נוספים לכך.

7. שאלה: האם מידת הצניעות בשעה שמתפנה היא מצוה מן התורה?

תשובה: יש פוסקים שמנו את מצות הצניעות כאחת ממצות התורה, והחולקים עליהם סוברים שהיא אזהרת חז"ל, וישתדל אדם במידה טובה זו הרבה שבה נשתבחו ישראל.

8. שאלה: מדוע צריך להזהר מאד לקנח עצמו היטב לאחר עשיית צרכיו?

תשובה: צואה במשהו מעכבת את תפילתו, לכן יקנח במים דווקא שמנקים היטב.

9. שאלה: האם גם באמצע מזמור או לימוד אחר צריך להפסיק בכדי להתפנות?

תשובה: אפילו אדם הלומד צריך להפסיק לימודו ולהתפנות מיד, ולא יאמר: "אחכה עד שאגמור פרק זה" וכדומה. וכתב הרב עובדיה יוסף שליט"א שאם יגרם ביטול תורה כגון שהוא מלמד תינוקות וכד' ויכול להחזיק עצמו רשאי להמתין עד שיסיים ענינו.

10. שאלה: כמה תיבות יש בברכת "אשר יצר" ומהי הסגולה העצומה שיש בברכה זו?

תשובה: ברכת "אשר יצר" מונה מ"ה (45) תיבות כמנין "אדם", והמקפיד לברך ברכה זו בכוונה יזכה שגופו יהיה בריא וחזק ולא יבוא לידי חולי.

שאלה למעיין: באיזה מקרה מותר שלא להיות צנוע יחסית ואדרבה מקיים בכך דברי חכמים?

השאלה למעיין מפרשת תולדות: מדוע בתשעה באב ויום הכפורים אנו נוטלים ידיים רק עד סוף קשרי האצבעות והרי בכל בוקר כדי לסלק הטומאה צריך ליטול עד פרק כף היד?

התשובה למעיין מפרשת תולדות: ביום הכיפורים אין לסטרא אחרא שליטה ואין רוח רעה שולטת כל כך, ועל כן הנטילה עד קשרי האצבעות מספקת, בעוד שיום תשעה באב שייך כולו לסטרא אחרא וממילא איננה מקפדת על דבר מועט כזה.

אמרות צדיקים
× רבי שמואל וואלציס: על האדם לחזק את עצמו לכוין פירוש המלות בכל הדברים, ואם ח"ו ילכו כמה דיבורים בלא כוונת פירוש המילות אם אפשר לחזור אותם במחשבה טוב לעשות כן.

× האדמור ר' בונם מפרשיסחא על הפסוק "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת". ותעמוד מלדת (בראשית כט' לה'). אם נותן הודיה על העבר, צריך לבקש תיכף על העתיד, ואם לא אזי ח"ו פוסק הטובה. והביא ראיה, שהרי לאה אמרה, הפעם אודה את ה', וכתיב מיד אחר כך – ותעמוד מלדת.

× והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע

מתקיים שיעור מפי הרב המקובל הרב בניהו שמואלי שליט"א בזוהר הקדוש בישיבת נהר שלום כל יום א' בשעה 19:00

כמו כן מתקיים לימוד הזוהר בגירסא מ – 9:00 עד 21:00 בכל יום בישיבת נהר שלום ברחוב שילה 6 ירושלים.

ידועה מעלת לימוד הזוהר לקרוב הגאולה, כדברי הרמח"ל שראוי לעשות לימוד זה בכל אתר ואתר ומסלק פורעניות וגזרות מעם ישראל.

יהודי יקר, גם אתה יכול להיות שותף ולהצטרף לשרשרת הלומדים בישיבת נהר שלום

ותרום שעה שבועית מזמנך להבאת הגאולה. טל' בערב: 02-6522704 02-6522704

רבי מנחם מנדל: מידת הכעס היא מן העבירות החמורות, לפיכך אפילו רואה אדם חובה על עצמו לכעוס, חייב הוא לעיין ולחפש היתר לכך כדרך שמעיינים בהיתר עגונה.

× הגאון מוילנא: על ידי מידת הסבלנות משיג האדם רצונו יותר מאשר ישיג ע"י כל תקיפות שבעולם.

סיפורי צדיקים

? מעשה באסיר אחד שגזר המלך להרגו, אך דרכם היתה שלפני שיהרג – יביאוהו לפני המלך, ויאמר לו שיבקש ממנו איזו בקשה ויעשה לו – כדי שימחל על דמו. וכן עשו, הביאוהו לפני המלך, ואותה שעה היה המלך אוכל על שולחנו. ויאמר לו המלך: "מה תבקש ואעשה לך קודם הריגה?"

ויקח האסיר מעל השולחן שלפני המלך צלוחית אחת מלאה יין, ויאמר: "ארצה לשתות היין אשר תוך הצלוחית הזאת כולו, בהיותי יושב על הגג של ארמון המלך, אך ירא אני פן הממונים שומרי המלך יבהלוני, ולא יניחו אותי לשתות היין הזה כולו, ולכן אבקש שתשבע לי שלא יהרגו אותי, אלא עד שאשתה כל היין אשר תוך הצלוחית הזאת כולו עד גמירא בנחת"

וישבע לו המלך כאשר ביקש מאתו, ויצו המלך להעלותו על גג הארמון והצלוחית בידו, לשתות היין שבתוכה על הגג במנוחה ובהשקט ובטח. וכן עשו, ויעלוהו לגג הארמון. והנה הוא עולה במדרגות על הגג, עשה עצמו כאלו נכשל, ויפול לארץ על הרצפה, ותשבר הצלוחית שבידו באבני השיש של הרצפה, וישפך היין כולו. ויחזירו אותו למלך לראות מה יאמר עתה, מאחר שהיין נשפך, וזה אומר: "הביאו לי היין שהיה בצלוחית ואשתהו".

ויאמר למלך: "אדוני המלך, עתה אני רואה שצריך לפטור אותי מן הגזרה, מאחר שנשבעת שלא יהרגו אותי אלא עד שאשתה היין שהיה בתוך הצלוחית, ועתה היין איננו, ואיך תקיים שבועתך?"

ויצחק המלך על חכמתו, שעשה תקנה לעצמו בדבר זה, ויפטרהו לשלום.

? מעשה בעשיר שהיה סוחר גדול, והיה נוטה שכמו לסבול טורח ויגיעה של משא ומתן, בכתיבה של מכתבים וחשבונות. ואף על פי שהיו לו סופרים לוקחים פרס ממנו לכתוב בעסקי המשא ומתן שלו, הוא היה טורח וכותב כנגד כולם. יום אחד בא אהובו לחנות המסחר שלו בצהרים, וימצאהו נבוך בכתיבת חשבונותיו עד שלא היה לו פנאי לאכול, והתבשיל שהביאו לו מן הבית מונח לצד אחד, ונתקרר עד שהעלה קרום של שומן, ואין ראוי לאוכלו. וכל זה מחמת טרדתו בכתיבת חשבונותיו, אשר העמיס עליו משא כבד לעשות בידו.

ויאמר לו האהוב: עד מתי תהיה משרת ועני? אמר לו: מה אתה אומר? אני עשיר ואני אדון על כל אלה! אמר לו האהוב: אלו הסופרים הם משרתים לגופם, כי עוסקים בעסק זה לקבל פרס, כדי להחיות גופם וגוף בני ביתם. אבל אתה משרת לממון שלך שהוא דומם, ואתה משרת להרבותו, ועוד אתה נחשב עני, כי מי שיעבוד בצהרים ולא יאכל, אין זה אלא עני שאין לו לקנות לחם לאכול. אבל בעלי המלאכה הם אוכלים מאכלם בעיתו ובזמנו. אך אתה אשר עבר הצהרים ועודך רעב שלא אכלת, הנך נחשב עני. אמר לו: מה אעשה והעסק רב, וכי אשליכהו לאיבוד? אמר לו: לא כן, אלא תוסיף סופרים כפלים על אלו, ותתן להם פרס, ואתה יושב ורואה כמלך בגדוד.

כמה גדולים דברי חכמינו זכרונם לברכה שאמרו "אַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל שָׂרִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם" וכו' (אבות ו' ה') ומה נמלצו אמרי חכמה ומוסר שכתב אב הרחמים שלמה המלך עליו השלום: "טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב" (משלי יז' א') ואין לך שלוה ומנוחה כמו שלות הגוף, וזה דבר הידוע אפילו לנשים ולילדים, אשר על כן בן אדם מה לך לבקש עושר ואושר אם לא יהיה מנוחה לגופך ובריאותך אשר הן הנה הסגולה והמתנה הטובה שבעולמך?

[נפלאים מעשיך מרבינו יוסף חיים]

כי לקח טוב נתתי לכם…
"ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" בתחילה כתוב מאבני המקום ולאחר מכן ויקח את האבן, לפי שבתחילה התחילו האבנים רבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקדוש ברוך אבן אחת.

שואלים העולם אם כבר נעשה נס ליעקב אבינו שכל האבנים נעשו לאבן אחת בכדי שיניח הצדיק את ראשו מדוע לא נעשה נס גמור שיהפך לכרית שיהיה גם נוח לו? אלא מכאן רואים שמכיון שהאבנים נעשו לאבן אחת על ידי מריבה לכן לא זכו להפך לכרית שממריבה לא תצא טובה גמורה. [לבוש יוסף, בשם הגאון מוילנא]

מצותיך שעשועי
ישנה אפשרות שאדם בא לבית המדרש או לבית הכנסת והוא נכלל בין יושבי קרנות שיורדים לבאר שחת! שמעתי בשם האדמו"ר מסטמאר זצוק"ל שביאר, מה שאנו אומרים כל יום שלא שם חלקי מיושבי קרנות וכו', שיושבי קרנות אלו אותם אנשים שבאים לבית המדרש או לבית הכנסת ללמוד או להתפלל, ובמקום ללמוד או להתפלל הם מדברים ומשוחחים על המתרחש והנעשה בעולם, או שמדברים בענייני פרנסה וכדומה, בדברים שאסור לדבר בהם בבית הכנסת ובבית המדרש, ועליהם נאמר שיורדים לבאר שחת.

ובכלל זה יכול להיות אדם שאמור להיות "תורתו אומנתו" והוא בא לכולל, אבל במקום שיעסוק בדברי תורה, הוא עוסק בדברי שיחה, ומדי פעם משוחח בטלפון סלולרי, ולא רק שהוא מתבטל, אלא גורם רפיון וביטול תורה לאחרים, ועונשו חמור מאד מאד. ומאידך ישנו אדם שזוכה לבוא לבית המדרש וללמוד ולעסוק בתורה, וע"י זה הוא זוכה לעולם הבא וניצול מבאר שחת, לכן הוא מודה בסיום הלימוד של אותו יום, באמירת הודאה שלא שם חלקו כמו אותם אלו שבאו לבית המדרש, ובמקום שיזכו וירכשו להם את עולם הבא, הם יורשים גיהנם, השם יצילנו.

[ספר קדושת בית הכנסת ובית המדרש ניתן להשיג את הספר בטל: 02-5370930 02-5370930 ]

~oOoOoOo~

שבת שלום ומבורך

לעילוי נשמת: הרב שלום משאש בן רחל, הרב בנימין סבתו בן פרידה, רחמים בן פרחה, אפרים בן רחל, אשר בן דייזי, וארז בן אסתר עליהם השלום.
לעלוי נשמת נעימה בת שמחה ומרסל בת חתון עליהן השלום.

לרפואה שלימה, אמירה בת נעמי שרה, שולמית בת דבורה, שלמה בן בשמת ומכלוף יהודה בן מרים נ"י.

ה' יהיה בעזרם: שרה נעמי בת כתון, תרצה בת לאה, איתן בן לבנה ומשפחתו, אלון בן שושנה, עופר בן שמחה ואליהו בן רחל ומשפחתו.

ה' ישמרם יצליחם ויצילם: אשר בן יוכבד, משפחות תורג'מן ואדוני וחנוכה היקרות לזווג הגון: אליהו בן פרחה ויוסף בן מיין

לע"נ הצדיק ירא שמים חכם ברוך עמדי בן מרים ז"ל נפטר יד' כסלו התשנ"ט

למעונינים בהפצת העלון, ניתן להשיגו בחנות קנדי שי ממתקים רח' השקמה מחנה יהודה.
וכן בישיבת "נהר שלום", ובטל' 6522704-02 6522704-02 . זכותו של רבינו הבן איש חי יעמוד לכל התורמים והמסייעים.

בס"ד

דרשות לפרשת "ויצא" מספרי חכמי עירק. זיע"א.

דרשה מספר אדרת אליהו לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א:

והנה ה' ניצב עליו – יובן בס"ד, הנה אם תחלק את מספר שם יעק"ב שהוא 182 לשבע תקבל 26 , היינו, כ"ו שהוא מספר שם הויה ב"ה. וזה הרמז והנה ה', שם הויה, נצב עליו.

והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וכו' – הנה אנכי עימך ושמרתיך וכו' – יובן הקישור של הפסוקים שידוע מה שהקשו המפרשים ז"ל: איך שכר מצוות אין נותנים בעולם הזה? והרי כתוב: ביומו תתן שכרו! ואדרבא, צריך לשלם בעולם הזה! ותירצו שהמצוות שנצטוו ישראל היה ע"י שליח שהוא משה רע"ה. וידוע לנו השוכר פועל ע"י שליח אינו עובר על המצווה: ביומו תתן שכרו אם לא שלם באותו יום. לא השליח ולא המשלח לא עוברים על זה. אמנם הדיברות אנכי ה' אלוקיך לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, שמענו ישירות מפי הקב"ה ועל זה צריך לשלם לנו בעולם הזה משום, ביומו תתן שכרו. עכשיו יבוא טוב שאם תקשה ותאמר איך אתה אומר לי והיה זרעך כעפר הארץ פרצת וכו' הרי לא נותנים שכר מצוות בעולם הזה, אז אומר הקב"ה, אנכי אהיה עימך, דהיינו, מצוות אנכי ששמעתם אותה ישירות ממני ולא ממשה רע"ה על זה מגיע לך השכר הנ"ל.

דרשה מספר עוד יוסף חי לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א:

ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכו' – פירש עטרת ראשי אדוני אבי זלה"ה בספרו מדרש אליהו, סולם מספר ממון, הוא מוצב ארצה, שהאדם רואה בעיניו דע"י עסק משא ומתן שעושה בארץ הלזו, הוא מרוויח ואוסף ממון. אך באמת ראשו מגיע השמימה, שהכל תלוי בהשגחת הבורא יתברך ורצונו. דאם ירצה השם יתברך שיהיה לזה ממון אז הוא מרוויח, ואם לאו אז יפסיד ויהיה בעל חוב לאחרים. לכן הניח מלאכי אלהים שהם ממונים על הפרנסה, עולים ויורדים בו, דהיינו, יש בני אדם שהם עולים בעסק שעושים בממון ובמשא ומתן, ויש בני אדם יורדים בעסק שעושים, שמאבדים ממון הקרן שבידם ויהיו חייבים לאחרים. עד כאן דבריו זלה"ה.

ואנא עבדא אמרתי טעם נכון לדרך זה שרמז בו את הסולם על הממון, ולמה לא רמז מספר הממון במלות אחרות שגם כן יהיה מספרם עולה ממון? ואמרתי בס"ד טעם לזה על דרך המוסר, על-פי המשל שכתוב בשעשועים: סולם אחד היו לו עשר מעלות, כלומר עשר מדרגות, והיה הסולם נשען על קיר הבית. ואף על פי שהיו כל המדרגות שבו שווין זה עם זה בעובי ובמין העץ, עם כל זאת נתגאית המדרגה הגבוהה העליונה על כל אשר תחתיה, וכל שכן על התחתונה מכולן הסמוכה לארץ. ותפתח את פיה בגאון ותאמר לחברותיה: נתנני בעל הממון הזה עליונה על כולכם, וישימני לראש לכם, ובלי תפוגה מצא בי סגולה, כי על כן נתן לי זאת הגדולה. והנה איש מהלך בדרכו וישמע את הדברים האלה שדברה המדרגה העליונה, ויגש אל הסולם במהרה ויהפכהו, ותהי עתה העליונה למטה והתחתונה למעלה. והנה זאת אשר נתגאית בראותה הפגע אשר קרה לה, תכף ותתנחם על דברי גאוותה, וזו התחתונה אשר הורמה ברגע לא נתגאית כרעותה כי יראה פן יבוא איש אחר ויהפכנה, שאז כמקרה העליונה ההיא יקרנה. והנמשל הוא: אליכם אישים אקרא: אל תתגאו בעושרכם, כי העושר הוא כמעלה של הסולם, גלגל הוא שחוזר בעולם.

ובזה מובן היטב הרמז שביאר הרב אבא מארי זלה"ה, שרמז הסולם על הממון ובעי טעמא. ובזה יבוא נכון שרמז באותיות סולם, ללמד לאדם מוסר שלא יתגאה בממון שבידיו אלא יחשוב ויביט תמיד שהממון הוא כמו סולם העשוי מדרגות הרבה, שעתה תמצא לזו המדרגה עליונה על הכל וברגע אחד יבוא אדם להסיר הסולם ולטלטלו ממקום למקום, והוא מניחו להיפך, תחתונה למעלה ועליונה למטה, וכן הוא ענין האדם בממון.

מספר בן איש חי שנה א':

ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה, והיה לעד ביני וביניך, הנה הרואה יראה דמשונה ברית זה מכל בריתות שבעולם, דכל ברית שכורת האדם עם חבירו, הוא כענין התקשרות ודבקות ואחוה וריעות זה עם זה, מה שאין כן ברית זה, הוא מיוסד על הפירוד להפרד זה מזה, שלא יתגלה אחד לחבירו, ולא ידבק בו, אלא יסתרו איש מרעהו, וצריך להבין מה זה ועל מה זה עשו את הברית באופן זה, שיסתרו איש מרעהו, והענין יובן בסייעתא דשמיא, דידוע כל תחתון צריך להתדמות לשרשו העליון, והנה יעקב אבינו עליו השלום שורשו בקדושה, ולבן שורשו בקליפה, וידוע שהקליפה אין לה יכולת להתאחז בצד הפנים של אור הקדושה, אלא רק עומדת באחורי האור, ועל כן הפנים של אור הקדושה, אינו רואה את הקליפה, וכן נמי הקליפה אינה רואה את הפנים של אור הקדושה, ודוגמת זאת ממש נעשה למטה, שכרתו ברית בזה שאמר יצף ה' ביני וביניך, כי נסתר איש מרעהו, והטעם מובן, שכל אחד צריך להתדמות לשרשו, לכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, על פסוק ויקבור אותו בגי, מול בית פעור, דכל זמן שפעור עולה ומקטרג, רואה את משה קבור שם ונרתע, ושב לאחוריו, מפני שהסטרא אחרא מוכרח שתתעלם ולא תתראה לפני הקדושה:

וזהו הטעם שהאדם פי הטבעת שלו באחוריו, ולא בצד הפנים, דמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, בשער מאמרי רבי שמעון בר יוחאי, פרשת תצוה, וזה לשונו – עתה נבאר ענין נקודת האחור מה עניינה, ואמנם הוא סוד גדול וראוי להעלימו, הנה ידעת כי הקליפות נקראים צואה בלי מקום, דמזונם והשפעתם מן המותרות היוצאים דרך נקודת האחור, ולכן הושם נקודה זו באחור לפי שאינם יכולים לקבל מצד הפנים, כי אינם רואין אור פני שכינה, דכתיב לא יתייצבו הוללים לנגד עיניך, והנה זה הנקב של האחור נקרא בתורה בית פעור, וזה סוד עבודה זרה של פעור, שעבודתה בכך לפעור עצמו על פניה כנודע, כי זו היא קבלת השפע שלה, והבן זה, עד כאן לשונו, נמצא מקום שיוצא ממנו הפסולת ושיירי המאכל ש

באדם, הנה הוא דוגמא למקום יניקת הקליפות, ולכך הושם מקום זה באחורי האדם, כי עמידת הקליפה באחור:

ובזה יובן הטעם ששורה על האדם רוח רעה בכניסתו לבית הכסא, ששם נאחזים כוחות הסטרא אחרא אשר הזוהמא הוא מזונם, ולכן צריך להיות האדם נזהר מאד שלא ישהה נקביו וישקץ עצמו, אלא כל עת אשר ירגיש שהגיע זמן הפסולת לצאת יוציאנה תכף בלי איחור ועיכוב כלל, ואזהרה זו צריכה מאד על פי הסוד, ובפרט קודם תפלה וברכה ועסק התורה, וכמו שכתב בספר חסידים סימן תתיח, וזה לשונו – אדם צריך להיות נקי מבפנים כבחוץ, שנאמר וכל קרבי את שם קדשו, שלא יהיה בקרביו טנופת, לכן קודם שיתפלל וקודם אכילה ושתיה, שהוא צריך לברך, יעשה צרכיו וכו', עיין שם:

ובגמרא אמרו הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו, ויניח תפילין, ויקרא קריאת שמע ויתפלל:

וכתב רבינו ז"ל בשער המצות פרשת שמיני וזה לשונו, שקוץ הנפש כתיב אל תשקצו את נפשותיכם, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, מכאן שהמשהה נקביו עובר על לא תשקצו, והטעם יובן, כי ענין אכילה הוא לברר האוכל מתוך הפסולת, והאוכל שהוא המזון נבלע באיברים והפסולת נעשה מותר, ונדחה למטה, ומזה נעשו הקליפות, וכתיב וטמאתם את צפוי פסילי כספך וכו', תזרם כמו דוה, צא תאמר לו, כי הם בחינת היציאה של נקב האחור, וכמו שאמרנו בענין פעור, ולכן המשהה נקביו שמשהה המותר והקליפה ההיא מלדחותה אחר שנגמר בירורה ועיכולה, הנה הוא משקץ נפשו ממש יותר ממה שמשקץ גופו, ונודע בכל דרכיך דעהו, ולכן צריך שיכוין האדם כונה זו בלכתו לבית הכסא, קודם הכנסו שם, כי אסור להרהר שם, עד כאן לשונו:

מספר בן איש חי שנה ב':

ויקח יעקב אבן וירימה מצבה, ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים וכו'. צריך להבין מה רמז יעקב אבינו עליו השלום בדבר זה שלקח הוא תחלה אבן אחת גדולה וירימה מצבה, דכיון דאמר מצבה משמע דהיתה אבן גדולה, ואחר כך אמר לאחיו שהם בניו, לקטו אבנים קטנים להניחם על אותה האבן הגדולה או סמוך לה ועשו מזה גל, והלא דבר הוא, מה כיוון לרמוז בכל זה:

ונראה לי בסייעתא דשמיא, דידוע ישראל נקראו בשם אבן, דכתיב משם רועה אבן ישראל, ופרשנו הטעם דנקראו אבן, מפני כי האבן אשר תמצאנה למטה בקרקע מדרס כף רגל, הנה אפשר שתעלה למעלה למעלה, שיבנו אותה בכיפת המגדל אשר יושב המלך בתוכו, ונמצאת עומדת למעלה מראשו של מלך, והוא הדבר אשר דבר הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, כן ישראל אשר ירדו לגלות לבירא עמיקתא, והיו למדרס כף רגל, אז יתעלו בתכלית, ויתקיים בהם ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ:

אך ידוע לא גלו ישראל ונעשו מדרס כף רגל, אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, כי אי אפשר לישראל בלי תוספת, יען כי ישראל נקראו קודש, דכתיב קודש ישראל לה', וכל קדש צריך לו תוספת, כי צריך להוסיף מחול על הקודש בכל מקום, ולכן יעקב אבינו עליו השלום לקח תחלה אבן אחת גדולה הרומזת לישראל עצמם שהם גוי אחד בארץ, ואמר לבניו לקטו אבנים רמז לגרים, שצריכים להשתדל לקבץ גרים תמיד בכל דור ודור, כדי להוסיף מחול על הקודש, כי זהו כבודו של קודש לעשות לו תוספת מן חול בכל מקום, ולכן השבת שקראו הכתוב קודש, צריך לעשות לו תוספת מן החול, הן בכניסתו הן ביציאתו:

בס"ד

הלכות לפרשת "ויצא" מספר עוד יוסף חי לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א.

בס"ד

עלון שבועי של הלכות מספר עוד יוסף חי פרשת ויצא– לרבנו יוסף חיים ע"ה

שאלה א': מה צריך לברך מי שעשה צרכיו בין קטנים בין גדולים?

תשובה : צריך לברך כשיצא: ברכת "אשר יצר" שתקנו אותה אנשי כנסת הגדולה ורבו סודותיה. ויש בברכה זו מ"ה תיבות כמנין "אדם". וגם הנשים חייבות לברך ברכה זו. וילמדו אותה בע"פ היטב היטב כדי שלא ידלגו בה אפילו תיבה אחת.

שאלה ב': במה צריכים להיזהר כשמברכים?

תשובה : אסור לעסוק בשום עסק כשהוא מברך. לאחר הנטילה ולאחר הניגוב אז יברך ולא בזמן הניגוב. ולא יהלך אנה ואנה בזמן הברכה. וזה יזהר בכל ברכה וברכה.

שאלה ג': על מה אנחנו מודים לה' בברכה זו?

תשובה : על חמישה כוחות שברא בנו והם: הא', כח המושך, החשק למשוך המזון והמאכל והמשקה אל גופנו, וזה בא מכח יסוד העפר שבאדם שטבעו לקבל מכל היסודות שלמעלה ממנו. הב', הוא כח המחזיק, שהקיבה סובלת המאכל וסוגרת על הנקב שבתחתיתה עד גמר העיכול. הג', כח המעכל, שבאמצעות חומר חריף וחם מאוד הנמצא באצטומכא (הקיבה) של האדם המבשל והמעכל את המאכל. וגדול החום שם מאש להבה. ושני הכוחות האחרונים באו מכח יסוד האש שבאדם שטבעו להחזיק בדבר הראוי לו עד שמעכלו. הד', כח המברר, הבורר הטוב והיפה שבמאכל הראוי להתהפך ב ו לליחה זכה ובשר ודם ועצמות ושאר חלקי גופו. ומפריש ומבדיל את הפסולת תמיד למקום אחר. הה', הוא הכח הדוחה שבעת הצורך נפתח הנקב שבתחתית הצטומכא וידחה הפסולת אל הדקין ומשם דוחה אותה חוץ לגוף. ולא רק הפסולת דוחה אלא כל החלקים הרעים והמותרות שבגוף האדם.

שאלה ד': מה פירוש "נקבים נקבים"?

תשובה : כלומר נקב הפה להכניס בו מאכל ומשקה ועוד כמה נקבים יש באברים הפנימיים כי הרבה מהם יש להם פיות לקבל זה מזה. למשל הכי של המרה יש לו שני פיות, האחד שעל ידו היא יונקת ליחה מן הכבד והשני שעל ידו היא משלכת ליחה אל המעי. וכן הקיבה יש לה ב' פיות, אחד בצידה השמאלי מחובר אל הושט שעל ידו בא המאכל לתוכה, והשני בצדה הימני דבוק ומחובר עד המעי להוציא המאכל אליו. ועוד יש נקבים בסוף המעי הנקרא "כרכשתא" הדבוק בפי הטבעת. וכן נקבי השתן להוציא המותרות.

שאלה ה': מה פירוש חלולים חלולים:

תשובה : הכרס והדקין והאצטומכא שהם חלולים ללכת בהם המאכל והמשקה ולהחזיקם בהם ולבשל אותם עד שיתעכלו כדי לדחות המותרות.

שאלה ו': מה פירוש " שאם יסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם א"א להתקיים אפילו שעה אחת"?

תשובה : שכל הנקבים הללו צריכים לפעמים להיפתח ולפעמים להיסגר. למשל הקיבה, הנה לפעמים הפיות שלה צריכים להתכווץ ולהיסגר ולפעמים צריכים להתפשט ולהיפתח. ואם בזמן שצריכים להתכווץ ולהסגר יסגרו לגמרי יותר מדי אז א"א להתקיים האדגם. ראה שלפוחית השתן הנמצאת בתחתית בטן האדם למעלה מעט ממעי הכרכשתא יש לה שני עורות זו ע"ג זו והיא תלויה כמו נוד הפוך שצווארו למטה, וכדי שלא יזובו ויצאו מי השתן קודם זמן הראוי לצאת ברא השי"ת דבר אחד סביב צואר הפה של השלפוחית אשר על ידו יכולה להתכווץ ןלהסגר ולא יצא המים ממנה בלא עיתם. אך בהגיע העת ליציאת מי השתן, אז כובד מי השתן פותחים הסגר ופה השלפוחית ויצאו מי השתן דרך פי האמה לחוץ. ולאחר שיצאו מי השתן תכף חוזר ומתכווץ צואר השפוחית ע"י אותו דבר שמסביבה כחוט הנתון סביב הכיס שנמתח ונסגר הכיס.

שאלה ו': מה פירוש "רופא כל בשר ומפליא לעשות"?

תשובה : רופא כל בשר שברא את כח הדוחה ובפתיחת הנקבים ומפליא לעשות שתראה שני הפכיים בנושא אחד. וחשוב מאוד שהאדם ישנן דברים אלו בלבו שידע מה כוונת הברכה.

דרשה מספר עוד יוסף חי – דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה:

ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכו' – פירש עטרת ראשי אדוני אבי זלה"ה בספרו מדרש אליהו: סולם: גי' ממון (136), מוצב ארצה: שהאדם רואה בעיניו שעל ידי עסק משא ומתן שעושה בארץ זו, הוא מרויח ואוסף ממון. אך באמת ראשו מגיע השמימה, שהכל תלוי בהשגחת הבורא יתברך ורצונו. שאם ירצה השם יתברך שיהיה לאיש הזה ממון הוא מרויח. ואם לאו אז יפסיד ויהיה בעל חוב לאחרים. לכן הניח מלאכי אלוקים שהם הממונים על הפרנסה, עולים ויורדים בו, דהיינו, יש בני אדם שהם עולים בעסק שעושים בממון ומשא ומתן, ויש בני אדם יורדים בעסק שהם עושים, שמאבדים ממון הקרן שבידם ויהיו חייבים לאחרים- עד כאן דבריו זלה"ה.

ואנא עבדא אמרתי טעם נכון לדרך זה שרמז בו את הסולם על הממון, ולמה לא רמז מספר ממון במלות אחרות שג"כ יהיה מספרם עולה ממון. ואמרתי בס"ד טעם לזה על דרך המוסר עפ"י המשל שכתוב בשעשועים: סולם היה לו עשר מעלות, כלומר עשר מדרגות, והיה הסולם נשען על קיר הבית, ואעפ"י שהיו כל המדרגות שבו שוות זו עם זו בעובי ובמין העץ, עם כל זאת התגאתה המדרגה הגבוהה העליונה על כל אשר תחתיה, וכל שכן על התחתונה מכולן הסמוכה לארץ. ותפתח את פיה בגאון ותאמר לחברותיה: נתנני בעל הממון הזה עליונה על כולכן, וישימני לראש לכן, ומצא בי סגולה כי על כן נתן לי זאת הגדולה. והנה איש מהלך לדרכו וישמע את הדברים האלה שדברה המדרגה העליונה. ויגש אל הסולם במהרה ויהפכהו. ותהי עתה העליונה לתחת והתחתונה ממעל. והנה זאת אשר נתגאתה בראותה הפגע אשר קרה לה, תכף ותתנחם על דברי גאותה. וזו התחתונה אשר הורמה ברגע, לא נתגאתה כרעותה כי יראה פן יבוא איש אחר ויהפכנה, שאז כמקרה העליונה ההיא יקראנה.

והנמשל הוא: אליכם אישים אקרא: אל תתגאו בעושרכם כי העושר הוא כמעלה של הסולם, גלגל חוזר בעולם עד כאן דברי.

ובזה מובן היטב הרמז שבאר הרב אבא מארי זלה"ה, שרמז הסולם על הממון.

בס"ד

דרשות לפרשת "ויצא" מספרי חכמי עירק. זיע"א.

בס"ד

דרשה מספר אדרת אליהו לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א:

והנה ה' ניצב עליו – יובן בס"ד, הנה אם תחלק את מספר שם יעק"ב שהוא 182 לשבע תקבל 26 , היינו, כ"ו שהוא מספר שם הויה ב"ה. וזה הרמז והנה ה', שם הויה, נצב עליו.

והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וכו' – הנה אנכי עימך ושמרתיך וכו' – יובן הקישור של הפסוקים שידוע מה שהקשו המפרשים ז"ל: איך שכר מצוות אין נותנים בעולם הזה? והרי כתוב: ביומו תתן שכרו! ואדרבא, צריך לשלם בעולם הזה! ותירצו שהמצוות שנצטוו ישראל היה ע"י שליח שהוא משה רע"ה. וידוע לנו השוכר פועל ע"י שליח אינו עובר על המצווה: ביומו תתן שכרו אם לא שלם באותו יום. לא השליח ולא המשלח לא עוברים על זה. אמנם הדיברות אנכי ה' אלוקיך לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, שמענו ישירות מפי הקב"ה ועל זה צריך לשלם לנו בעולם הזה משום, ביומו תתן שכרו. עכשיו יבוא טוב שאם תקשה ותאמר איך אתה אומר לי והיה זרעך כעפר הארץ פרצת וכו' הרי לא נותנים שכר מצוות בעולם הזה, אז אומר הקב"ה, אנכי אהיה עימך, דהיינו, מצוות אנכי ששמעתם אותה ישירות ממני ולא ממשה רע"ה על זה מגיע לך השכר הנ"ל.

דרשה מספר עוד יוסף חי לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א:

ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכו' – פירש עטרת ראשי אדוני אבי זלה"ה בספרו מדרש אליהו, סולם מספר ממון, הוא מוצב ארצה, שהאדם רואה בעיניו דע"י עסק משא ומתן שעושה בארץ הלזו, הוא מרוויח ואוסף ממון. אך באמת ראשו מגיע השמימה, שהכל תלוי בהשגחת הבורא יתברך ורצונו. דאם ירצה השם יתברך שיהיה לזה ממון אז הוא מרוויח, ואם לאו אז יפסיד ויהיה בעל חוב לאחרים. לכן הניח מלאכי אלהים שהם ממונים על הפרנסה, עולים ויורדים בו, דהיינו, יש בני אדם שהם עולים בעסק שעושים בממון ובמשא ומתן, ויש בני אדם יורדים בעסק שעושים, שמאבדים ממון הקרן שבידם ויהיו חייבים לאחרים. עד כאן דבריו זלה"ה.

ואנא עבדא אמרתי טעם נכון לדרך זה שרמז בו את הסולם על הממון, ולמה לא רמז מספר הממון במלות אחרות שגם כן יהיה מספרם עולה ממון? ואמרתי בס"ד טעם לזה על דרך המוסר, על-פי המשל שכתוב בשעשועים: סולם אחד היו לו עשר מעלות, כלומר עשר מדרגות, והיה הסולם נשען על קיר הבית. ואף על פי שהיו כל המדרגות שבו שווין זה עם זה בעובי ובמין העץ, עם כל זאת נתגאית המדרגה הגבוהה העליונה על כל אשר תחתיה, וכל שכן על התחתונה מכולן הסמוכה לארץ. ותפתח את פיה בגאון ותאמר לחברותיה: נתנני בעל הממון הזה עליונה על כולכם, וישימני לראש לכם, ובלי תפוגה מצא בי סגולה, כי על כן נתן לי זאת הגדולה. והנה איש מהלך בדרכו וישמע את הדברים האלה שדברה המדרגה העליונה, ויגש אל הסולם במהרה ויהפכהו, ותהי עתה העליונה למטה והתחתונה למעלה. והנה זאת אשר נתגאית בראותה הפגע אשר קרה לה, תכף ותתנחם על דברי גאוותה, וזו התחתונה אשר הורמה ברגע לא נתגאית כרעותה כי יראה פן יבוא איש אחר ויהפכנה, שאז כמקרה העליונה ההיא יקרנה. והנמשל הוא: אליכם אישים אקרא: אל תתגאו בעושרכם, כי העושר הוא כמעלה של הסולם, גלגל הוא שחוזר בעולם.

ובזה מובן היטב הרמז שביאר הרב אבא מארי זלה"ה, שרמז הסולם על הממון ובעי טעמא. ובזה יבוא נכון שרמז באותיות סולם, ללמד לאדם מוסר שלא יתגאה בממון שבידיו אלא יחשוב ויביט תמיד שהממון הוא כמו סולם העשוי מדרגות הרבה, שעתה תמצא לזו המדרגה עליונה על הכל וברגע אחד יבוא אדם להסיר הסולם ולטלטלו ממקום למקום, והוא מניחו להיפך, תחתונה למעלה ועליונה למטה, וכן הוא ענין האדם בממון.

מספר בן איש חי שנה א':

ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה, והיה לעד ביני וביניך, הנה הרואה יראה דמשונה ברית זה מכל בריתות שבעולם, דכל ברית שכורת האדם עם חבירו, הוא כענין התקשרות ודבקות ואחוה וריעות זה עם זה, מה שאין כן ברית זה, הוא מיוסד על הפירוד להפרד זה מזה, שלא יתגלה אחד לחבירו, ולא ידבק בו, אלא יסתרו איש מרעהו, וצריך להבין מה זה ועל מה זה עשו את הברית באופן זה, שיסתרו איש מרעהו, והענין יובן בסייעתא דשמיא, דידוע כל תחתון צריך להתדמות לשרשו העליון, והנה יעקב אבינו עליו השלום שורשו בקדושה, ולבן שורשו בקליפה, וידוע שהקליפה אין לה יכולת להתאחז בצד הפנים של אור הקדושה, אלא רק עומדת באחורי האור, ועל כן הפנים של אור הקדושה, אינו רואה את הקליפה, וכן נמי הקליפה אינה רואה את הפנים של אור הקדושה, ודוגמת זאת ממש נעשה למטה, שכרתו ברית בזה שאמר יצף ה' ביני וביניך, כי נסתר איש מרעהו, והטעם מובן, שכל אחד צריך להתדמות לשרשו, לכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, על פסוק ויקבור אותו בגי, מול בית פעור, דכל זמן שפעור עולה ומקטרג, רואה את משה קבור שם ונרתע, ושב לאחוריו, מפני שהסטרא אחרא מוכרח שתתעלם ולא תתראה לפני הקדושה:

וזהו הטעם שהאדם פי הטבעת שלו באחוריו, ולא בצד הפנים, דמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, בשער מאמרי רבי שמעון בר יוחאי, פרשת תצוה, וזה לשונו – עתה נבאר ענין נקודת האחור מה עניינה, ואמנם הוא סוד גדול וראוי להעלימו, הנה ידעת כי הקליפות נקראים צואה בלי מקום, דמזונם והשפעתם מן המותרות היוצאים דרך נקודת האחור, ולכן הושם נקודה זו באחור לפי שאינם יכולים לקבל מצד הפנים, כי אינם רואין אור פני שכינה, דכתיב לא יתייצבו הוללים לנגד עיניך, והנה זה הנקב של האחור נקרא בתורה בית פעור, וזה סוד עבודה זרה של פעור, שעבודתה בכך לפעור עצמו על פניה כנודע, כי זו היא קבלת השפע שלה, והבן זה, עד כאן לשונו, נמצא מקום שיוצא ממנו הפסולת ושיירי המאכל ש

באדם, הנה הוא דוגמא למקום יניקת הקליפות, ולכך הושם מקום זה באחורי האדם, כי עמידת הקליפה באחור:

ובזה יובן הטעם ששורה על האדם רוח רעה בכניסתו לבית הכסא, ששם נאחזים כוחות הסטרא אחרא אשר הזוהמא הוא מזונם, ולכן צריך להיות האדם נזהר מאד שלא ישהה נקביו וישקץ עצמו, אלא כל עת אשר ירגיש שהגיע זמן הפסולת לצאת יוציאנה תכף בלי איחור ועיכוב כלל, ואזהרה זו צריכה מאד על פי הסוד, ובפרט קודם תפלה וברכה ועסק התורה, וכמו שכתב בספר חסידים סימן תתיח, וזה לשונו – אדם צריך להיות נקי מבפנים כבחוץ, שנאמר וכל קרבי את שם קדשו, שלא יהיה בקרביו טנופת, לכן קודם שיתפלל וקודם אכילה ושתיה, שהוא צריך לברך, יעשה צרכיו וכו', עיין שם:

ובגמרא אמרו הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו, ויניח תפילין, ויקרא קריאת שמע ויתפלל:

וכתב רבינו ז"ל בשער המצות פרשת שמיני וזה לשונו, שקוץ הנפש כתיב אל תשקצו את נפשותיכם, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, מכאן שהמשהה נקביו עובר על לא תשקצו, והטעם יובן, כי ענין אכילה הוא לברר האוכל מתוך הפסולת, והאוכל שהוא המזון נבלע באיברים והפסולת נעשה מותר, ונדחה למטה, ומזה נעשו הקליפות, וכתיב וטמאתם את צפוי פסילי כספך וכו', תזרם כמו דוה, צא תאמר לו, כי הם בחינת היציאה של נקב האחור, וכמו שאמרנו בענין פעור, ולכן המשהה נקביו שמשהה המותר והקליפה ההיא מלדחותה אחר שנגמר בירורה ועיכולה, הנה הוא משקץ נפשו ממש יותר ממה שמשקץ גופו, ונודע בכל דרכיך דעהו, ולכן צריך שיכוין האדם כונה זו בלכתו לבית הכסא, קודם הכנסו שם, כי אסור להרהר שם, עד כאן לשונו:

מספר בן איש חי שנה ב':

ויקח יעקב אבן וירימה מצבה, ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים וכו'. צריך להבין מה רמז יעקב אבינו עליו השלום בדבר זה שלקח הוא תחלה אבן אחת גדולה וירימה מצבה, דכיון דאמר מצבה משמע דהיתה אבן גדולה, ואחר כך אמר לאחיו שהם בניו, לקטו אבנים קטנים להניחם על אותה האבן הגדולה או סמוך לה ועשו מזה גל, והלא דבר הוא, מה כיוון לרמוז בכל זה:

ונראה לי בסייעתא דשמיא, דידוע ישראל נקראו בשם אבן, דכתיב משם רועה אבן ישראל, ופרשנו הטעם דנקראו אבן, מפני כי האבן אשר תמצאנה למטה בקרקע מדרס כף רגל, הנה אפשר שתעלה למעלה למעלה, שיבנו אותה בכיפת המגדל אשר יושב המלך בתוכו, ונמצאת עומדת למעלה מראשו של מלך, והוא הדבר אשר דבר הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, כן ישראל אשר ירדו לגלות לבירא עמיקתא, והיו למדרס כף רגל, אז יתעלו בתכלית, ויתקיים בהם ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ:

אך ידוע לא גלו ישראל ונעשו מדרס כף רגל, אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, כי אי אפשר לישראל בלי תוספת, יען כי ישראל נקראו קודש, דכתיב קודש ישראל לה', וכל קדש צריך לו תוספת, כי צריך להוסיף מחול על הקודש בכל מקום, ולכן יעקב אבינו עליו השלום לקח תחלה אבן אחת גדולה הרומזת לישראל עצמם שהם גוי אחד בארץ, ואמר לבניו לקטו אבנים רמז לגרים, שצריכים להשתדל לקבץ גרים תמיד בכל דור ודור, כדי להוסיף מחול על הקודש, כי זהו כבודו של קודש לעשות לו תוספת מן חול בכל מקום, ולכן השבת שקראו הכתוב קודש, צריך לעשות לו תוספת מן החול, הן בכניסתו הן ביציאתו:

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים