פרשת וארא

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו להלן לקריאת חלק א' של פרשת וארא בטעמי יהודי עירק ע"י מנהל האתר חיים סלמן:

ולהלן האזינו לחלק ב' של הפרשה:

ולהלן האזינו לדרשה על הפרשה מספר אדרת אליהו לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א. קורא: חיים סלמן:

בס"ד

הלכות לפרשת וארא מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

ידוע כי שלימות קיום רמ"ח מצוות עשה מסוגלים לגאולה וכל אחד מישראל צריך לקיים רמ"ח מצוות וזה לא ניתן אלא על ידי אהבה שיש בהם בין זה לזה . בק"ש יש רמ"ח תיבות וזה רֹמ"ח של ישראל לנצח אויביהם כמו שכתוב "רוֹמְמוֹת אֵ-ל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם" ועל פנחס נאמר "וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ" ואמרו על כך חז"ל שזכות רמ"ח תיבות של ק"ש עזרה לו . [בן איש חי]

שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי שנה א'

1. שאלה: כיצד מגיעים לרמ"ח תיבות בקריאת שמע?

תשובה: חשבון רמ"ח תיבות: שש תיבות בפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל". ושש תיבות ב"בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתו לְעוֹלָם וָעֶד". מ"ב תיבות מ"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ" עד "עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ". ע"ב תיבות מ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ " עד "אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם". נ' תיבות מ"וְשַׂמְתֶּם" עד "כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ" וס"ט תיבות של פרשת ציצית, סה"כ רמ"ה. ועם חזרת "ה' א-להיכם אמת" מגיע לחשבון רמ"ח תיבות בקריאת שמע.

2. שאלה: אנו מחוייבים בקריאת שמע ארבע פעמים ביום. אילו מהם מדאורייתא ואילו מדרבנן?

תשובה: החיוב לקריאת שמע מדאורייתא הם [א] ק"ש של ערבית [ב] ק"ש של "יוצר אור" שבשחרית. החיוב מדרבנן [א] ק"ש על המיטה [ב] וק"ש של קרבנות. ודעת הרב עובדיה יוסף שליט"א שהנמצא בפסוק שמע ישראל של קורבנות ושומע קדיש עונה כיון שקריאת שמע זו אינה אפילו מדרבנן אלא מנהג כדי שאם יתעכבו מלומר קריאת שמע בזמנה יועיל לו. והוא הדין לקריאת שמע שעל המיטה שיפסיק לקדיש אפילו באמצע פסוק שמע ישראל, שאינה נאמרת אלא להגן מפני המזיקין.

3. שאלה: מהם השיטות שציין רבנו לענין נץ החמה?

תשובה: [א] שיטת "הבית דוד" ז"ל: נץ החמה הוא שעה אחת קודם שיעלה השמש על הארץ ויראה לנו. [ב] נץ החמה הוא אחר יציאת החמה ממש, ועל זה כתב רבנו שהוא נכון ומשובח.

4. שאלה: עד מתי זמן קריאת שמע של ערבית?

תשובה: זמן ק"ש של ערבית הוא לכתחילה עד חצות הלילה, ובדיעבד עד עלות השחר. ואם אנוס יכול לקרותה עד נץ החמה.

5. שאלה: מתי מסתיים קריאת שמע של שחרית?

תשובה: מצוה מן המובחר לקרוא ק"ש לפני נץ החמה ושכרו עצום! ונמשך זמנה עד רביע היום שיעור שלוש שעות זמניות, ויזהר מלהתעכב בחורף שהיום קצר. וכתב הרב עובדיה יוסף שליט"א שנחלקו רבותינו הפוסקים אם יש לחשב שלוש שעות זמניות אלו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים או מזריחת השמש עד שקיעתה. וענין הלכה למעשה נראה להחמיר בדברים שהם מן התורה לזמן המוקדם אבל בדברים שהם מדרבנן יש לסמוך על האומרים לחשב הזמן מזריחת השמש ועד שקיעתה, בין להקל בין להחמיר. (אמנם סוף זמן אכילת חמץ ערב פסח אף על פי שהיא מדרבנן נוהגים להחמיר בשל חומרת חמץ).

6. שאלה: מה צריך לכוון בקריאת שמע ומה הדין אם לא כיון?

תשובה: בק"ש צריך לכוון שמקיים מצות עשה לקרוא קריאת שמע ושמקיים מצות עשה ליחד את ה' ית'. יכוון שמשמעות תיבת שמע היא לקבל ולהבין שה' הוא א-להינו והוא אחד, בלי שיתוף אחר. יכוון גם לקבל עול מלכות שמים שקבלנו א-להותו להיות לנו לא-לוה ואנחנו עבדים לו. בתיבת אחד יכוין בשילוב הוי"ה אדנ"י שיהיו שוים באחדות אחד. וכן יכוין למסור עצמו בסקילה שריפה הרג חנק על קדוש השם ושע"י קבלה זו יתכפרו פשעיו. ואם לא כיון לבו בפסוק שמע ישראל בפשטן של דברים לא יצא ידי חובה וצריך לחזור!

7. שאלה: היכן יש להפסיק בקריאת פסוק "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד"?

תשובה: יאמר כל שתי תיבות ויפסיק מעט כלומר: "שמע ישראל", "ה' א-לוהינו", "ה' אחד".

8. שאלה: מתי מותר לרמוז לצורך מצווה כשקורא קריאת שמע ומתי אסור?

תשובה: מותר לרמוז לצורך מצוה מפרשה שניה ואילך אבל אסור לרמוז בפרשה ראשונה.

9. שאלה: עד היכן המהלך בדרך צריך לעמוד כשקורא קריאת שמע?

תשובה: המהלך בדרך צריך לעמוד בפסוק ראשון של ק"ש וברוך שם. ויש אומרים שיאמר עד פסוק " והיו הדברים האלה וכו' .

10. שאלה: מי נקרא עבריין בעניין קריאת שמע?

תשובה: אדם שרוצה להחמיר ולקרוא קריאת שמע מעומד נקרא עבריין! אבל אם עושה כן כדי להעביר השנה מותר.

השאלה למעיין: מה יעשה אדם שלא היו לו תפילין והגיעו לו אחרי ברכת ישתבח?
השאלה למעיין מפרשת שמות: מדוע בברכת יוצר אור צריך לומר "לָא-ל ברוך נעימות יתנו", הלמד של תיבת לא-ל בקמץ?

תשובה למעיין מפרשת שמות: כאשר אנו אומרים תיבת לָא-ל בקמץ, אזי המשמעות לא-ל הידוע שהוא ברוך נעימות יתנו.

אורחות צדיקים
ארך אפים: עצה להזהר מהכעס, שאם חברו עשה לו עוול יזכור לו טובה שעשה עמו, כדי שיתרפה ממנו רוגזו. וביותר צריך להשתמש בעצה זו נגד אשתו, שאף אם קרה שציערה אותו ירפה רוגזו ממנה ויטיב עמה מחמת זה שיזכור לה הטובות שיש לו ממנה, כמו שאמרה הגמרא בשם ר' חייא: "דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא". ומקיים בזה מצוות עשה מן התורה "והלכת בדרכיו".

 

סיפורי צדיקים

סיפר הצדיק ר' אברהם מסלונים בעל "יסוד העבודה" על שני אנשים בני עיר אחת, שבאו לפני הבעל שם טוב ושיטחו לפניו את בקשותיהם. לאחד מהם שהתאונן על אשתו הרעה, הממררת את ימיו וחייו יעץ הבעש"ט לחזור לביתו ולהתענות תחת ידה, והלה שמע בעצתו והאריך ימים, אם כי דרכו לא היתה סוגה בשושנים.

חברו, בן עירו היה בעל בית מסחר גדול עם סניפים בערים אחרות ומדינות רחוקות, הסתבך בעיסקות כספיות וקשה היה לו להתגבר עליהם. אף הוא בא לפני הבעש"ט וסיפר לו על חובותיו המרובים, על בעלי החובות הנושים בו ומציקים לו עד כדי כך, שאין לו מנוחה לא ביום ולא בלילה וממש חייו אינם חיים, ועל כן העלה הצעה לצמצם את עסקיו ולהתפרנס במועט. הבעש"ט ששמע את דרכיו ושקל את הבעיה, יעץ לו לא לנקוט צעד מרחיק לכת כגון זה העשוי להפחיד את בעלי החובות והם עלולים לדרוש ממנו מיד את כספם וזה יכול להביאו ח"ו לידי תמוטה כלכלית. הלה לא שמע לעצת הבעש"ט ואחרי תקופה קצרה חלה במחלה רצינית. כשגברה עליו מחלתו ביקש מחברו בן עירו שנסע אל הבעש"ט להזכיר את שמו לפני רבם. "בוא ואסביר לך" – אמר לו הבעש"ט – "בשעה שבאת לפני, נוכחתי לדעת כי שניכם, אתה וחברך, צפויים לחיים שאינם קרויים חיים. כאשר אתה סיפרת לי על אשתך הרעה, יעצתי לך להשלים עם גורלך ולהתענות תחת ידיה".

"אף לחברך" – הוסיף הבעש"ט – "לא יעצתי לצמצם את עסקיו, מתוך כוונה ברורה כי גורלו נידון להיות נרדף על פרנסתו, ואף עליו להשלים עם המעמד אשר נועד לו, ואם אמנם כדבריו עסקיו מסועפים כל כך, שאינו יודע חיים מה הם, עליו להשלים עם זאת ולא לבוא בטרוניה עם בוראו, שכן כל אדם נידון לפי מעשיו, ולמרות רצונו הנמרץ ביותר, ההכרעה נשארת בידי שמים". [כל סיפורי בעש"ט מתוך היכל בעש"ט]

כי לקח טוב נתתי לכם…
הבה נתייחס לשעות התפילה והלימוד לפחות כמו עובדי חברת "ברינקס": הובא בספר טובך יביעו על הפסוק "ּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם", וזה לשונו: הזדמן לי לנסוע לבית החולים "תל השומר" כדי ללוות חולה אחד. בעת ההמתנה במחלקה, נכנסו לפתע שני צעירים חמושים, עם מבט נוקשה ביותר, וכשאקדחים בידיהם ניגשו אלי ואל יתר האנשים שישבו לצידי ובקשו מאתנו להסתלק מהמקום.

פניהם חמורות הסבר לא הותירו מקום לספקות. ההוראה לזוז מהמקום היא חד משמעית, ואין מקום לויכוחים. כמובן שקמתי מהספסל וזזתי הצידה אבל התבוננתי במעשיהם. עד מהרה התברר שהשניים הם עובדים של חברת "ברינקס" המובילה כספים מהבנק המרכזי לסניפי הבנקים בארץ, ובמקרה הנוכחי החליפו שני הצעירים את קופת מכשיר ה"כספומט" שעמד לשירות הלקוחות בתוך בית החולים.

לפתע התרחש לנגד עיני מחזה מדהים. בעוד השניים עסוקים בתפקידם ומחליפים את הקופה, ניגש יהודי אחד אל הצעיר החמוש, וטפח לו על גבו לאות חיבה, תוך שהוא קורא לו בלבביות: "אהרן, שלום לך, מה שלומך?" היה כנראה חבירו הטוב משכבר השנים. עובד ה"ברינקס" לא הניד עפעף. הוא הדף את ידידו וסימן לו בידיו להסתלק מיד, ברמזו שהוא עתה בתפקיד חשוב ולא יעלה על הדעת לנצל ברגע זה את היכרותם הטובה ולשוחח בעניינים של מה בכך! מי שלא היה נוכח במקום בשעת מעשה, אינו מסוגל לתאר לעצמו את קשיחותו ואימתנותו של האיש שניצב כל העת ואיבטח בנשקו את הורקת ה"כספומט". עכשיו לא מדברים ויהי מה! רק לאחר שסיים את הורקת הקופה, ניגש אל החבר, התנצל על כך שלא היה באפשרותו להפסיק, והחזיר לו שלום.

גדלות התפקיד. חשבתי לעצמי: איזה פרק מוסף מאלף אפשר ללמוד מכך! וכי כשיהודי מגיע לבית הכנסת כדי לשפוך את שיחו לפני המקום ברוך הוא, הוא אינו בתפקיד?! אם כן מדוע כאשר ניגש אליו ידידו באמצע התפילה ושואל אותו "מה נשמע", הוא משיב בשמחה ובחפץ לב?

וכי התפקיד המוטל ברגע זה על המתפלל הוא פחות ערך מתפקידו של עובד חברת "ברינקס"? מדוע אותה רצינות הנראית על פניו של מוביל הכספים לא תראה גם על פנינו בעת התפילה, או בעת שאנחנו עוסקים בלימוד התורה, ורוכשים לעצמנו זכויות שערכן לא יסולא מפז, שגם אלף אלפי אלפים של דינרי זהב ומרגליות לא ישוו להן? והרי גם פסוקי דזמרה חייבים להאמר כמונה מרגליות!

מדוע התרגלנו להקל כל כך בשיחה בטילה בעת לימוד התורה, ובתוך ארבע אמותיו המקודשות של בית הכנסת? האין זאת בגלל שערך התפילה אינו עומד לנגד עינינו בבואנו להתפלל?

[קדושת בית הכנסת ובית המדרש – ספר שיצא לאור לאחרונה. מומלץ לכל בית כנסת ובית מדרש. ניתן להשיגו בטל 02-5370930 02-5370930 ]

מצותיך שעשועי
סגולה לזכות לחיי העולם הזה והעולם הבא, ולזכות לזרע של קיימא: קבלה טובה להנצל מדבר רע: שלא לדבר בבית הכנסת ובבית המדרש דברים בטלים, וידוע המעשה עם התוספות-יום-טוב שתיקן "מי שברך" על זה כי נתגלה לו שהיתה תביעה בשמים על זה, ובימי החורבן האחרון – בזמן השואה, לא הגיעו הגזירות לארצות המזרח מכיוון שהיו נזהרים מאד בקדושת בית הכנסת ובית המדרש.

הקב"ה ברא אדם. הדבר הכי טוב שבו: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב' ז') ובתרגום אונקלוס: "רוח ממללא" שנקרא האדם "מדבר", ואם האדם היה מנצל זאת כמו שצריך, היה אדם מאושר… אך כשמשתמשים בזה שלא כמו שצריך, נמצא שלוקחים את החלק הכי טוב והורסים אותו!! חלק הדיבור זה החלק הכי עדין! וזה בעצם כל האדם. יתר הדברים גם כן חשובים, אך מעלת האדם זה הדיבור, ואת זה אסור ללכלך!

ראוי בכל בית כנסת לומר את הנוסח "מי שברך" שתיקן התוספות-יום-טוב, כפי שנוהגים בקהילות רבות: "מי שבירך לאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן דוד ושלמה, הוא יברך השומר פיו ולשונו מלהפסיק בשום דיבור מן ברוך שאמר עד גמר התפילה ובשעת קריאת ספר תורה שבציבור, אפילו בדברי תורה באיזה דיבור וכל שכן בשיחת חולין וסיפורי שמועות, ויחולו עליו כל הברכות הכתובות בתורת משה רבינו ע"ה ובכל ספרי הנבואות, יראה זרע כשר חיים וקיימים, ויזכה לשני שולחנות שבשני עולמות, שהם העולם הזה – שעליו נאמר "והנה טוב", והעולם הבא – שהוא יום שכולו ארוך גם טוב, ונאמר אמן. [מתוך לקט דברי חיזוק לר' אהרון יהודה לייב שטיינמן שליט"א בעל "איילת השחר" בשינויים קלים]

שבת שלום ומבורך
לעילוי נשמת, שלום בן בתיה, מורי שלום בן סעדיה,שלום בן רומיה, נתן בן ברוקה, יהודה עמאר בן פרחה, רחמים בן פרחה, , אשר בן דייזי , ארז בן אסתר, יעקב בן רחל שמעון בן מסעודה,רפאל בן חפציבה, ישראל בן סוניה, שלמה בן חוה, אליהו בן כתון,משה יוסף בן איטה .עליהם השלום
לע"נ: נעימה בת שמחה ורבקה בת חנה,גזלה בת מתנה,זלפה בת חוה.שרה בת אינרט, נעמי בת כאנה , הדס בת רחל , מרסל מסעודה בת סוליקה .נעמי בת כאנה .אילנה יוכבד בת אסתר. רודיה בת ישראל. תמר בת זוהרה. נג'יה (שושנה) בת חז'נה.עליהם השלום

ה' יהיה בעזרם:,שבתאי ויפה עזרא , שרה נעמי בת כתון, איתן בן לבנה ומשפחתו ,ואליהו בן רחל ומשפחתו ,בנימין בנימין ומשפחתו, שבתאי שבתאי ומשפחתו. המשפחות היקרות דדון חנוכה תורגמן ואדוני. שבתאי ויפה עזרא, גבריאל ושרית ממליה. יצחק אנקווה , ועופר ווינברגר ומשפחתם.

בס"ד

הלכות לפרשת וארא מספר בן איש חי שנה ב' לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א

פרשת וארא

ידוע כי שלימות קיום רמ"ח מצוות עשה מסוגלים לגאולה וכל אחד מישראל צריך לקיים רמ"ח מצוות וזה לא ניתן אלא על ידי אהבה שיש בהם בין זה לזה . בק"ש יש רמ"ח תיבות וזה רֹמ"ח של ישראל לנצח אויביהם כמו שכתוב "רוֹמְמוֹת אֵ-ל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם" ועל פנחס נאמר "וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ" ואמרו על כך חז"ל שזכות רמ"ח תיבות של ק"ש עזרה לו . [בן איש חי]

שאלות ותשובות לשולחן שבת בן איש חי שנה ב'

1. שאלה :מתי אדם עובר על איסור צידה מהתורה ומתי מדרבנן?

תשובה :כאשר צד אדם חיה או עוף למקום שיכול להגיע אליהם בנקל ,במרוצה אחת חייב מהתורה.אבל אם המקום גדול ורחב ואינו יכול לתפסם חייב מדרבנן..

2. שאלה: האם שייך דין צידה בבעל חי חולה או ששבר את רגליו?

תשובה: במקרה כזה הרי הבעל חי נצוד ועומד ואינו אסור אלא מדרבנן

3. שאלה: שני אנשים שסגרו בבת אחת חיה בכלוב על איזה איסור עברו?

תשובה: נאמר בתורה " ואם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה אחת ממצוות ה' אשר לא תעשנה " ולמדו מכאן חז"ל שדווקא אם אחד עשה מלאכה חייב אבל שניים שעשו בבת אחת מלאכה פטורים אבל אסור מדרבנן . מדובר שכל אחד יכל לעשות המלאכה לבדו אבל אם צריכים את שניהם לצורך המלאכה שניהם חייבים .

4. שאלה:מה הדין בלסגור חתול בחדר ?

תשובה:גם בחתול יש דין צידה ואסור .

5. שאלה: אדם שלא ידע שנכנסה בהמה לרשותו וסגר הדלת אחריו האם אנו מחייבים אותו לפתוח הרי צד בשבת?

תשובה:מכיוון שאדם נעל הדלת בהיתר ולא התכוון למלאכה אין מחייבים אותו לפתוח אבל אם יודע שיש בהמה או חתול בביתו צריך לסלקה ורק אחר כך לסגור הדלת בעדו .

6. שאלה:אדם שבא לסגור תיבה ויש בה זבובים מה צריך לעשות ?

תשובה:זבובים אסור לצוד אותם מדרבנן וצריך לפזרם לפני שסוגר התיבה אע"פ שאין כוונתו לצודם. אבל אם אינו רואה אותם בעיניו אינו מחויב לבדוק היטב אם יש שם זבובים .ןלדעת רבינו עובדיה יוסף מותר לסגור את התיבה שזה דבר שלא מתכוון ופסיק רישא מדרבנן ולא ניחא ליה שמותר.

7. שאלה:האם מותר להעביר מצודת עכברים בשבת ממקום למקום ?

תשובה:מכיוון שאסור להעמיד מצודה של עכברים בשבת יש לה דין מוקצה ואסור לגעת בה כלל בשבת.

8. שאלה:תרנגול הגדל בחצירו ויצא מתוך הלול שלו האם מותר לאדם להכניסו בחזרה?

תשובה: אע"פ שדרכם לגדול אצלו אסור מדרבנן להחזירו לכלוב ואם דרכן למרוד כאשר יוצאים מכלובם אם החזירם חייב מהתורה .

9. שאלה: מה עישה אדם שעוקץ אותו פרעוש ?

תשובה:כאשר עוקץ אותו מותר לתופשו ולסלקו מעליו ואם אפשר להפילו בלי נטילה ביד עדיף .

10.שאלה: האם מותר להרוג יתושים?

תשובה: אסור , ויזהר לא להכות בידו על יתושים קטנים שמפריעים לו שהרי במכה קטנה מתים וחייב מדין נטילת נפש ונאמר " כל ההורג פרעוש כהורג גמל ".

11. שאלה: אדם שהיכה את חבירו מכה חזקה ונצרר הדם תחת העור שלו איזה איסור עבר ?

תשובה : לא ינהג אדם מנהג הטיפשים המכים אחד את חבירו ובאים לידי איסור בשבת שכל יציאת דם חייב משום נטילת נשמה ואפילו לא יצא לחוץ אלא נצרר תחת העור ולכן לא יצבוט חזק בשר חבירו או בנו שעל ידי כך נצרר הדם תחת העור ולדעת הרמב"ם אם עושה זאת דרך נקמה שזה נקרא מלאכה לצורך ולא נקרא מקלקל אז חיב מהתורה.

12. שאלה: האם מותר לחצוץ שיניו במחט ?

תשובה : טוב להזהר שבמחט יש חשש שמא יוציא דם .ולדעת הליכות עולם מותר אך יזהר כמה שאפשר שלא יוציא דם ואם יצא אין בכך כלום.

השאלה למעיין:מתי מותר להרוג עקרב או נחש ?
השאלה למעיין מפרשת שמות: האם מותר לתלות וילון כנגד הפתח בשבת?
תשובה למעיין מפרשת שמות: תלית וילון מותרת שאין זה נקרא מחיצת קבע אלא מחיצת עראי וגם אינו נקרא מחיצה המתרת שאסור לעשותה בשבת.

אורחות צדיקים

ניתן להשיג את העלון בישיבת נהר שלום ובטל' 02-6522704, וכן בחנות קנדי שי ממתקים במחנה יהודה . ניתן להקדיש לע"נ, לרפואה, זיווג וכו'.

חזק חזק ונתחזק. סיימנו חומש בראשית בסימנא טבא מתחילים ספר שמות וכן ימי השובבי"ם המועילים מאד לתיקון נפש האדם מכל חטאיו. כל המעונינים להשתתף בתיקונים ובתפילות מדי יום חמישי המתקיימים בישיבה הקדושה "נהר שלום" פרטים בטל: 02-6241622

ארך אפים: עצה להזהר מהכעס, שאם חברו עשה לו עוול יזכור לו טובה שעשה עמו, כדי שיתרפה ממנו רוגזו. וביותר צריך להשתמש בעצה זו נגד אשתו, שאף אם קרה שציערה אותו ירפה רוגזו ממנה ויטיב עמה מחמת זה שיזכור לה הטובות שיש לו ממנה, כמו שאמרה הגמרא בשם ר' חייא: "דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא". ומקיים בזה מצוות עשה מן התורה "והלכת בדרכיו".

סיפורי צדיקים

סיפר הצדיק ר' אברהם מסלונים בעל "יסוד העבודה" על שני אנשים בני עיר אחת, שבאו לפני הבעל שם טוב ושיטחו לפניו את בקשותיהם. לאחד מהם שהתאונן על אשתו הרעה, הממררת את ימיו וחייו יעץ הבעש"ט לחזור לביתו ולהתענות תחת ידה, והלה שמע בעצתו והאריך ימים, אם כי דרכו לא היתה סוגה בשושנים.

חברו, בן עירו היה בעל בית מסחר גדול עם סניפים בערים אחרות ומדינות רחוקות, הסתבך בעיסקות כספיות וקשה היה לו להתגבר עליהם. אף הוא בא לפני הבעש"ט וסיפר לו על חובותיו המרובים, על בעלי החובות הנושים בו ומציקים לו עד כדי כך, שאין לו מנוחה לא ביום ולא בלילה וממש חייו אינם חיים, ועל כן העלה הצעה לצמצם את עסקיו ולהתפרנס במועט. הבעש"ט ששמע את דרכיו ושקל את הבעיה, יעץ לו לא לנקוט צעד מרחיק לכת כגון זה העשוי להפחיד את בעלי החובות והם עלולים לדרוש ממנו מיד את כספם וזה יכול להביאו ח"ו לידי תמוטה כלכלית. הלה לא שמע לעצת הבעש"ט ואחרי תקופה קצרה חלה במחלה רצינית. כשגברה עליו מחלתו ביקש מחברו בן עירו שנסע אל הבעש"ט להזכיר את שמו לפני רבם. "בוא ואסביר לך" – אמר לו הבעש"ט – "בשעה שבאת לפני, נוכחתי לדעת כי שניכם, אתה וחברך, צפויים לחיים שאינם קרויים חיים. כאשר אתה סיפרת לי על אשתך הרעה, יעצתי לך להשלים עם גורלך ולהתענות תחת ידיה".

"אף לחברך" – הוסיף הבעש"ט – "לא יעצתי לצמצם את עסקיו, מתוך כוונה ברורה כי גורלו נידון להיות נרדף על פרנסתו, ואף עליו להשלים עם המעמד אשר נועד לו, ואם אמנם כדבריו עסקיו מסועפים כל כך, שאינו יודע חיים מה הם, עליו להשלים עם זאת ולא לבוא בטרוניה עם בוראו, שכן כל אדם נידון לפי מעשיו, ולמרות רצונו הנמרץ ביותר, ההכרעה נשארת בידי שמים". [כל סיפורי בעש"ט מתוך היכל בעש"ט]

כי לקח טוב נתתי לכם…
הבה נתייחס לשעות התפילה והלימוד לפחות כמו עובדי חברת "ברינקס": הובא בספר טובך יביעו על הפסוק "ּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם", וזה לשונו: הזדמן לי לנסוע לבית החולים "תל השומר" כדי ללוות חולה אחד. בעת ההמתנה במחלקה, נכנסו לפתע שני צעירים חמושים, עם מבט נוקשה ביותר, וכשאקדחים בידיהם ניגשו אלי ואל יתר האנשים שישבו לצידי ובקשו מאתנו להסתלק מהמקום.

פניהם חמורות הסבר לא הותירו מקום לספקות. ההוראה לזוז מהמקום היא חד משמעית, ואין מקום לויכוחים. כמובן שקמתי מהספסל וזזתי הצידה אבל התבוננתי במעשיהם. עד מהרה התברר שהשניים הם עובדים של חברת "ברינקס" המובילה כספים מהבנק המרכזי לסניפי הבנקים בארץ, ובמקרה הנוכחי החליפו שני הצעירים את קופת מכשיר ה"כספומט" שעמד לשירות הלקוחות בתוך בית החולים.

לפתע התרחש לנגד עיני מחזה מדהים. בעוד השניים עסוקים בתפקידם ומחליפים את הקופה, ניגש יהודי אחד אל הצעיר החמוש, וטפח לו על גבו לאות חיבה, תוך שהוא קורא לו בלבביות: "אהרן, שלום לך, מה שלומך?" היה כנראה חבירו הטוב משכבר השנים. עובד ה"ברינקס" לא הניד עפעף. הוא הדף את ידידו וסימן לו בידיו להסתלק מיד, ברמזו שהוא עתה בתפקיד חשוב ולא יעלה על הדעת לנצל ברגע זה את היכרותם הטובה ולשוחח בעניינים של מה בכך! מי שלא היה נוכח במקום בשעת מעשה, אינו מסוגל לתאר לעצמו את קשיחותו ואימתנותו של האיש שניצב כל העת ואיבטח בנשקו את הורקת ה"כספומט". עכשיו לא מדברים ויהי מה! רק לאחר שסיים את הורקת הקופה, ניגש אל החבר, התנצל על כך שלא היה באפשרותו להפסיק, והחזיר לו שלום.

גדלות התפקיד. חשבתי לעצמי: איזה פרק מוסף מאלף אפשר ללמוד מכך! וכי כשיהודי מגיע לבית הכנסת כדי לשפוך את שיחו לפני המקום ברוך הוא, הוא אינו בתפקיד?! אם כן מדוע כאשר ניגש אליו ידידו באמצע התפילה ושואל אותו "מה נשמע", הוא משיב בשמחה ובחפץ לב?

וכי התפקיד המוטל ברגע זה על המתפלל הוא פחות ערך מתפקידו של עובד חברת "ברינקס"? מדוע אותה רצינות הנראית על פניו של מוביל הכספים לא תראה גם על פנינו בעת התפילה, או בעת שאנחנו עוסקים בלימוד התורה, ורוכשים לעצמנו זכויות שערכן לא יסולא מפז, שגם אלף אלפי אלפים של דינרי זהב ומרגליות לא ישוו להן? והרי גם פסוקי דזמרה חייבים להאמר כמונה מרגליות!

מדוע התרגלנו להקל כל כך בשיחה בטילה בעת לימוד התורה, ובתוך ארבע אמותיו המקודשות של בית הכנסת? האין זאת בגלל שערך התפילה אינו עומד לנגד עינינו בבואנו להתפלל?

[קדושת בית הכנסת ובית המדרש – ספר שיצא לאור לאחרונה. מומלץ לכל בית כנסת ובית מדרש. ניתן להשיגו בטל 02-5370930]

מצותיך שעשועי
"ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, למחר יהיה האות הזה", נראה לי בסייעתא דשמיא, מחר אותיות רמ"ח ואותיות רח"ם, והענין הוא כי ישראל כל אחד מהם צריך לקיים רמ"ח מצות, וזה אי אפשר שיעשה כל אחד רמ"ח מצות עשה, אך על ידי אהבה שיש בישראל בין זה לזה, כל אחד יהיה נשלם ברמ"ח ממעשה חברו, ולכן רמ"ח הם אותיות רחם, כי רחם הוא תרגום של אהבה, לרמוז רמ"ח מצות של אהבה שיש בין זה לזה, וידוע כי שלימות קיום רמ"ח עשה מסוגלים לגאולה, כי רמ"ח עשה הם בסוד החסדים והם בסוד ו"ה שבשם, ושס"ה לא תעשה הם סוד הגבורות והם בסוד י"ה שבשם, והגאולה תהיה מתגבורת החסדים, ועל ידי שלימות תיקון ו"ה שבשם, גם ידוע על ידי מדת האהבה שתהיה שלימה בישראל תהיה הגאולה, לזה אמר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר אותיות לרמ"ח ואותיות לרחם, רוצה לומר על ידי זכות רמ"ח עשה שעתידין לקבל בסיני, ועל ידי זכות רחם שיש ביניהם יהיה האות הזה של הפדות:

או יובן בסייעתא דשמיא, ידוע דקריאת שמע יש בה רמ"ח תיבות, מפני כי כוחה גדול להכרית את אויבי ישראל, הקליפות והתחתונים שברשותם, והיא תהיה להם כמו רומח לדקור, וכמו חרב להרוג, כמו שכתוב רוממות אל בגרונם זו קריאת שמע, ועל ידי כן יהיה חרב פיפיות בידם להרוג את אויביהם, ולכן גבי פנחס כתיב ויקח רומח בידו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, זכות רמ"ח תיבות דקריאת שמע, וגבר בזה על הסטרא אחרא, וזהו שאמר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, למחר יהיה האות הזה לרמ"ח הלמ"ד משמש במקום בעבור, כלומר בעבור זכות רמ"ח תיבין דקריאת שמע יהיה האות הזה של פדות עמי מיד אויביהם, וגבר ישראל, ולכן אנחנו אומרים בסוף הברכה של קריאת שמע, הבוחר בעמו ישראל באהבה, דתרגום אהבה רחם, ואז אנחנו מתחילין לומר רמ"ח תיבות דקריאת שמע, דזכינו לרמ"ח תיבות דקריאת שמע שתהיה רומ"ח וחרב בידינו נגד אויבינו, על ידי רחם שהוא אהבה שיש לנו זה על זה:

שבת שלום ומבורך

בס"ד

דרשות לפרשת וארא מספרי חכמי עירק . זיע"א.

מספר "אדרת אליהו" לרבנו יוסף חיים ע"ה:

וידבר משה לפני ה': הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים? – יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל שהטעם שהיה משה רבנו ע"ה ערל שפתיים, בשביל שיוסף הצדיק ע"ה מסר להם סימן לגאולה וא"ל: פקד יפקד, והיינו, שא"ל: מי שיאמר לכם פקודה כפולה הוא הגואל האמיתי. וכן נמי מרע"ה א"ל פקידה כפולה מהקב"ה והוא: פקד פקדתי אתכם וכו'. ואמנם יש לחוש פן יהרהרו אחר מרע"ה ויאמרו שהוא שמע וידע מצוואת יוסף הצדיק ע"ה שהגואל האמיתי צריך לומר פקידה כפולה ולכן אמר להם פקידה כפולה ולא שהשי"ת שלחו עתה ח"ו, לזה עשה הקב"ה סיבה למרע"ה שיהיה ערל שפתיים כדי שאז כפי הטבע לא יוכל להוציא האות פ"א כראוי כי אותיות בומ"פ הם מוצאות השפתיים והוא היה ערל שפתיים, ואם כן כפי הטבע לא יוכל להומיא האות פ"א כראוי וכשיראו ישראל שא"ל פקידה כפולה והוא פסוק: פקד פקדתי אתכם וכו', ויוציא מפיו את האות פ"א כראוי כשאר האדם שהוא דבר נגד הטבע, ידעו אז ויאמינו שהשי"ת שלחו ושם בפיו הדברים האלו והוא הגואל האמיתי. שהרי גם יוסף הע"ה בצוותו אותם צוואה זו הגם שידע דבר זה נשמע לכל ישראל, עם כל זה ידע שמוכרח אז שיהיה עם הגואל אות ומופת להוציא חששה של ההכזבה ח"ו. עכ"ד ז"ל.

נמצינו למדים לפ"ז כי מרע"ה בכוונה מכוונת נעשה ערל שפתיים כדי שיאמינו ישראל בו שהוא הגואל האמיתי ולא יבואו לחושדו ששמע הסימן הזה ובא לכזב בהם ח"ו. והנה כשראה וידע שהוא לא נעשה ערל שפתיים כי אם בשביל שיאמינו ישראל בדבריו, לכן כשראה שהגם שיש לו מופת גדול כזה ג"כ לא שמעו אליו ישראל ולא נכנסו דבריו באזניהם, לכן צר לו שנמצא שנעשה אז ערל שפתיים בחינם ולא הועיל דבר זה בשבילם, וכל צרתו הוא בשביל ישראל שידע שישראל אינם נגאלים כי אם בזכות האמונה כמ"ש חז"ל. ומאחר שלא שמעו אליו, א"כ באיזה זכות נגאלים? לזה אמר: הן בני ישראל לא שמעו אלי שאין להם אמונה ח"ו, וא"כ איך ישמעני פרעה? ר"ל איזה זכות גורמת שישמעני פרעה מאחר שאין להם אמונה, והראיה שצריך להם להיות מאמינים שהראיה שאני ערל שפתיים ולמה נעשיתי כך? מוכרח שהוא בשביל שיהיה להם אמונה וא"כ נמצא שנעשיתי ערל שפתיים על חינם ולא הועיל ענין זה לישראל שיהיו מאמינים.

או יובן הכוונה היא לומר קל וחומר שישראל לא שמעו ואיך ישמע פרעה? ואם תאמר פרעה בעל כורחו ישמע ויאמין מאחר שיראה בעיניו האותות והמופתים אשר תעשה לפניו במטה ויאמין לדבריך, לזה אמר: אם האותות יועילו להאמין בדברי, הנה גם לישראל היה להם אות גדול שהיה להם להאמין בדברי מכח ואני ערל שפתיים ואיך אפשר להוציא את פ"א כתקונה אחר שראו בעיניהם נס הפך הטבע שאמרתי להם פקידה כפולה והוצאתי אות פ"א כתקונה כשאר האדם. אם כן מזה צריכים ג"כ להכיר שאנכי הגואל האמיתי, ובודאי שיגאלו בשליחותי זאת. והנה עם כל זה ג"כ לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה שהוא רע בלי-יעל ואפילו שאעשה לפניו אותות.

דרשה מספר עוד יוסף חי לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א:
ויקוצו מפני בני ישראל – נראה לי בס"ד על-פי מה שכתב הרב תולדות יצחק בפסוק: ובני ישראל פרו וישרצו וכו' ותמלא הארץ אותם, כלומר מאחר שהיו יולדות ששה בכרס אחד והיו רבים מאוד, אז כאשר אחד מישראל הולך בשוק עם בניו, היו הבנים הקטנים ממלאים השוק, וזהו שאמר: ותמלא הארץ אותם, עד כאן דבריו. ועתה יובן בזה ענין ויקוצו מפני בני ישראל, שקצו המצריים בחייהם וגם כקוצים היו בעיניהם, והכל הוא מסיבת הקטנים, כי הקטנים היו רבים וכשהיו מהלכים הקטנים בשווקים וברחובות ללכת ממקום למקום, היו ממלאים השווקים והרחובות, ואז היו מכשול למצרים ההולכים בשווקים כי אז היו נתקלים בהם, יען כי הקטנים אין דרכם ללכת במישור כולם ביחד, ובפרט כשהם רבים, אלא מדלגים וקופצים אנה ואנה, זה מפה וזה מפה באין סדרים, ולכן האיש ההולך ובא נגדם הוא נתקל בהם, ובפרט אם הוא הולך במהירות, הם הולכים לאט לאט. לכן היה קשה הדבר הזה על המצריים מאוד, ועוד יותר יקשה עליהם אם המצרי רוכב על בהמה והילדים הולכים רגלי, שזה צועק פנו לכאן תנו לב, ואין מרגישים בזה בקול צעקתו, ונובח ככלב ואין שומעים לו, כי הילדים קטנים המה. לכן כתיב: ויקוצו מפני בני ישראל, בני דווקא שהכוונה על הקטנים.

ובאופן אחר נראה לי בס"ד על-פי המשל שכתב מהר"י מדובנא ז"ל, בשני עניים המחזרים על פתחי נדיבים במדינות, זה הלך לצד דרום וזה לצד צפון. ויפגעו זה בזה במקום אחד. ספר האחד לחברו שהוא נכנס למדינה פלונית, וביום הראשון שנכנס מצא הצלחה, שהיה סובב על כל הקהל ורובם לא השיבו את פניו ריקם אלא נתנו לו צדקה ובאותו יום עלה בידו סך כך וכך גדול. אמר לו חברו: כמה ימים סבבת על הקהל לקבל? אמר לו: יום א' בלבד. אמר לו: למה? אמר לו: כך יש תקנה באותה העיר שלא יסבבו העניים לקבל צדקה אלא יום פורים בלבד ואותו היום היה יום פורים. ויצחק עליו ויאמר לו: שוטה, אין יתרון לזה, כי ביום הפורים כל הפושט ידו נותנים לו חמש ושש פרוטות בבת אחת, אבל אני הלכתי לאותה העיר בתמוז והיה לי חן וחסד לקבל כפלי כפליים עליך, וזה חידוש שאין הזמן מחייב ליתן צדקה הרבה וגם אינו מחייב לב הקהל שיתנו, ועם כל זה לקחתי כפלי כפליים עליך. עד כאן דבריו.

והנה נודע, אדם שיגע כל היום במלאכה, אין לו תאווה בלילה להזקק לאשתו, כי כל עצמותיו שבורות מחמת יגיעתו ביום כי רבה היא, ואפילו דוחק עצמו לכך לא יוליד בן בריא אלא חלש. וכאן במצרים שהיו ישראל מעונים ביותר, רחוק הדבר שיולידו. ואם יולידו יהיו חלשים. אך ברצות השם יתברך היו בכל זאת נזקקים לנשותיהם בתאווה מרובה וגם היו מולידים בנים בריאים, ודבר זה אינו טבעי לפי הזמן. וזה שאמר: וכאשר יענו אותו כן ירבה בחוזק הגוף וכן יפרוץ במנין, שהיו יולדים ששה בכרס אחד. ולכן ויקוצו מפני בני ישראל, שהיו כקוצים בעיניהם מחמת תוקף ההצלחה שהיה להם הפך הטבע, וחשבו שלקחו הוד הצלחתם וחטפו אותה מן המזל שלהם, וכמו שאמרו בני לבן על יעקב אבינו ע"ה: ומאשר לאבינו עשה לו את כל הכבוד הזה.

מספר בן איש חי שנה א' לרבנו יוסף חיים ע"ה זיע"א::
"והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון. והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולא ישמעון לקולך.."

כל זה על מנת ללמדנו כי ה' יתברך ממנו הכל גם הטוב וגם הרע ולא כמו הכופרים החושבים שיש ח"ו שתי רשויות אחד לטוב ואחד לרע. אלא הכל אחד הוא באחדותו הפשוט יתברך.

גם רואים אנחנו שאנשי הכנסת הגדולה תיקנו לנו בתפילה להזכיר ביום מידת לילה ובלילה מידת יום להראות שהאור והחושך הם אחד וממנו יתברך הכל. ובאמת ידוע לכל היום שכדור הארץ הוא עגול והשמש מאירה עליו וכאשר צד אחד הוא אור הצד השני שכנגד הוא חושך. זאת אומרת בכל עת יש בו גם יום וגם לילה. לכן אנחנו אומרים בשחרית יוצר אור ובורא חושך ובערבית אנחנו אומרים גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור ומבדיל בין יום ובין לילה.

ורמז נוסף: כשהאדם נמצא בשלווה ובמנוחה ויש לו הכל, הוא צריך לזכור כי יש מידת החושך שהיא דין וממנה באים הצרות והיסורין לכן יקפיד ללכת בדרך ה'. וכאשר הוא נמצא בצרות ויסורין לא ידאג ויזכור שיש אור שהיא מידת הרחמים ואם ילך בדרך ה' סופו שירחמו עליו מן השמים ומצא טוב.

בס"ד

דרשה לפרשת "וארא" מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה כפי שנתקבל מידידי היקר חכם אליהו הלוי הי"ו.

ויאמר אליו אני ה'
גליון מס' 432
הגאון הרב מרדכי אליהו ע"ה

השיעור ניתן בכד טבת תשס"ח
שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש להצלחת
נריה בן אורה יוכבד

ויאמר אליו אני ה'
פרשת השבוע פותחת בפסוק "וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' " (שמות ו, ב). ידוע ששם אלוקים – הוא דין, ושם ה' – הוא רחמים.
הקב"ה פונה למשה בשם אלוקים "וידבר אלוקים אל משה", אומר רש"י (שם): "דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה". בסוף פרשת שמות, בא משה רבנו כביכול בטרוניא לקב"ה ואמר לו

"למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה, כב-כג),

וכששמעו המקטרגים את דבריו החלו לקטרג על משה.
מייד אמר לו הקב"ה: "אני ה' " – רחמים. נכון שלא היית צריך לומר "למה הרעותה", אבל כיון שאמרת זאת מתוך צער שפרעה הרע לעם הזה עוד יותר, לכן אני אהפוך לך למידת הרחמים.

ארבע לשונות של גאולה
בפרשה מוזכר ארבע לשונות של גאולה:

"לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם". וכל המטרה היא: "והייתי לכם לא-לקים וידעתם כי אני ה' א-לקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים"
(שמות ו, ו-ח)

העיקר היא הידיעה בעומק הלב והמחשבה.

השלך את מטך
כתוב

"כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין. וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין. ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן. וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם ויבלע מטה אהרן את מטתם" (שמות ז, ט-יב).

פרעה אינו מתרגש מהעניין, וקרא למכשפיו לעשות בלהטיהם כן. חכם מנשה שלו ע"ה היה אומר משם בעל הבא"ח זיע"א שתיאר את אותו מעמד כך: הנה באו המכשפים כאשר כל אחד חשוב יותר מהשני, ולכל אחד מטה מיוחד התואם את מעמדו ואת עושרו. לאחד היה מטה שראשו היה זהב, ולשני היה מטה שראשו כסף, ולשלישי היו בראש המטה מקובעות אבנים טובות ומרגליות יקרות, וכן על זה הדרך. ומטה אהרון היה מטה רגיל מעץ. כאשר השליכו החרטומים את המטות שלהם הם נהפכו לתנינים, ובא מטה אהרן ובלע את מטותם ולא נודע כי באו אל קרבו, כי הוא נשאר במדתו כפי שהיה ולא תפח כלל, והיה זה אות שכוחו רב, וכלשון האבן עזרא (על פסוק יב): "ור' ישועה אמר כי אחר ששב בלע מטותם וזה פלא גדול".
לאחר אותו מעשה, באו המכשפים ובקשו את מטותם היקרים בחזרה כי דאגו על רכושם. אמרו להם משה ואהרן: "איננו יודעים היכן הם, כי נבלעו בתוך המטה, ואדרבה אם אתם מכשפים חזקים, תוציאו אותם בחזרה", ולא יכלו לעשות כן – וכאן נתגלה כוחה של הקדושה.

הנה יוצא המימה
פרעה היה עושה עצמו שהוא אלוה – "לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל כט, ג), והיה אומר שכל מה שאוכל ושותה אינו מוציא. אבל הוא נהג להשכים בבקר בהחבא כדי ללכת לנילוס לעשות צרכיו.
שמעתי מחכם מנשה שלו ע"ה ששמע משם בעל הבא"ח שתיאר זאת כך, כתוב שהקב"ה אומר למשה (שמות ז, טו) "השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה" אומר רש"י: "ה נה יצא המימה – לנקביו שהיה עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו".
פרעה יוצא בבקר לכיוון היאור, ובדרך פוגש אותו משה רבנו ואומר לו: שלום עליכם, מה שלומך אדוני המלך? איך אתה מרגיש? מה מצב הכלכלה והביטחון ? וכו' והאריך בדיבורו, והתעלם מאי הנוחות ששידר פרעה. אומר לו פרעה: נו.. נו.. ומה אתה עוד רוצה ? אך משה האריך עוד בדברים. אומר לו פרעה אני צריך ללכת. אומר לו משה להיכן ? לנוחיות ? תגיד שאתה הולך לנוחיות. ואמר לו משה: אתה רואה שאינך אלוה, אלא בן אדם, עתה נודעה רמאותך, וכבר תתפרסם בכל מצרים. שלא רק שעושה צרכיו, אלא עושה את זה בתוך היאור שהוא ע"ז שלהם.

הכרת הטוב
כתוב

"ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים" (שמות ז, יט).

כתב רש"י:

"אמור אל אהרן – לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן". וכל זה כדי שלא להיות כפוי טובה.

גם במכת כינים מצינו את מידת הכרת הטוב של משה רבנו. כתוב "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכינים בכל ארץ מצרים" (ח, יב).
אומר רש"י :

"אמור אל אהרן – לא היה העפר כדאי ללקות ע"י משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול (שהחול נפתח ונעשה בור וטמן את המצרי, כי לא היה בידו מכוש או מגרפה) ולקה ע"י אהרן".

ממכת דם העשירו בני ישראל
כתוב "ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאר" (שמות ז, כא).
אמרו חז"ל (מדרש רבה ט, י)

ממכת הדם העשירו ישראל, שהרי היה המצרי נוטל צלוחית מים והם נהפכים לדם. ראה המצרי ילד יהודי ובידו בקבוק מים ואמר לו: 'תן לי'. לא נתן לו. חטף המצרי את בקבוק המים מהילד והנה נהפכו המים לדם. החזיר וביקש שיתן לו את המים. אמר לו הילד: 'הואיל וציערת אותי וחטפת לי את הבקבוק מהיד, תשלם מחיר גבוה עבור המים'. והמצרי שהיה צמא שילם. ומזה העשירו בני ישראל (ועיין בדברי אוה"ח הקדוש על פסוק כב).

הצפרדעים ומסירות נפשם
כתוב במכת צפרדע "ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים" (שמות ז, כט).
אומר רש"י : "ובכה ובעמך – בתוך מעיהן נכנסים ומקרקרין".
אומר בעל הטורים :

ג' פעמים מוזכר בתנ"ך את המילה ' ובכה' ולא כמו שרגילים לכתוב 'ובך'. הראשונה כאן, השניה "כי בכה ארוץ גדוד" (שמו"ב כב, ל), מלמד שבאו בהם הצפרדעים גדודים גדודים. והשלישית "בכה חסיתי" (תהלים קמא, ח).

פעם דרשתי את הפסוקים הללו, והיה באותו מעמד הרה"ג שבתאי יודלביץ' זצ"ל הקרוי 'המגיד הירושלמי', והוא עמד לדרוש והמחיש באופן נפלא כיצד היתה מכת הצפרדעים ומהו גדודים גדודים שכתב בעל הטורים, וכך הוא אמר: הנה כתוב שהקב"ה מבשר לפרעה שבו עצמו תתחיל מכת הצפרדעים. בשמוע פרעה כן, ציווה לבנות בביתו חדר אטום לחלוטין, והוא סתם כל חריץ וכל סדק, וגם בחור של המנעול דחס בצק בכח, וכך היה בטוח ב"מקלט" שהכין לעצמו, ובאופן זה חשב למנוע חדירתה של כל צפרדע שהיא לביתו, ומשעשו עבדיו כן, היה שבע רצון. והנה, בשעה שהגיעו הצפרדעים, באו ואמרו לו מאחורי דלת ה"מקלט" שלו שהגיעו הצפרדעים. הוא שאל אותם "כמה"? אמרו לו שבאה רק צפרדע אחת. מייד ציוה פרעה שיהרגו אותה. והנה ניסו להרוג אותה עם מקלות, אבל בכל מכה שמכים אותה יוצאים נחילי צפרדעים.
הסתכל פרעה מחלונו המשוריין ורואה המון עצום של צפרדעים שצועדים בקצב שוה ואומרים 'שמאל ימין שמאל! שמאל ימין שמאל!', ועל ראשם חבוש כובע לבן. התבונן לראות מה זה, ורואה שהם גדוד של חיל הים! לאחר מכן ראה תהלוכה דומה של צפרדעים ולראשם כובע אדום, כי הם היו מגדוד של חיל צנחנים. ועוד תהלוכה כזו ולראשם של הצפרדעים כובע שחור, והם היו מהתותחנים, וכך ראה שעוברים מליוני צפרדעים מכל סוגי החילות. יבש גרונו של פרעה מהמחזה וביקש לאכול את ארוחת הבקר שלו, והנה מהלחם קופצת לו צפרדע לתוך פיו וישר נבלעה לתוך בטנו, והתחילה לקרקר בעוז. התחיל פרעה לצעוק, אבל החדר היה אטום לגמרי ואף אחד לא שמע את צעקותיו.

מדוע ביקש פרעה להסיר את הצפרדעים רק למחרת?
כשפרעה לא יכל כבר לסבול את הצפרדעים קרא למשה ולאהרן ואומר להם (שמות ח, ד) "העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את העם ויזבחו לה'". פרעה דואג קודם לעצמו – ויסר ממני, ורק אח"כ "ומעמי".
משה רבנו נענה לבקשת פרעה ואומר לו (שם, ה) "התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאר תשארנה". כלומר, לאיזה יום תרצה שיכרתו?
כששמע פרעה את שאלתו של משה הרהר מעט ואמר (שם, ו) "למחר".
ולכאורה שאלתו של משה רבנו תמוהה ביותר, מדוע הוא שואל את פרעה מתי הוא מעוניין שיצאו הצפרדעים, ועוד יותר תמוהה תשובתו של פרעה שאמר למשה "למחר", לכאורה היה צריך לומר: הסר את הצפרדעים עכשו !
אלא, פרעה היה ראש האפיקורסים ורשע גדול, ואמר בליבו אם משה שואל אותי למתי ארצה שיצאו הצפרדעים הרי שהוא יודע שהם יסורו בעוד כשעה, והוא בודאי מצפה שאבקש ממנו להסירם מעלי עכשיו, ויאמר שזה נס, בו בזמן שהכל מתוכנן, על כן אמר לעצמו שהוא "יסדר" את משה רבנו ויאמר לו שברצונו שיסורו הצפרדעים למחרת, ובכך חשב לשבש את תוכניותיו של משה, ולהראות לכולם שאינו דובר אמת.
וכדברי האבן עזרא : "אמר רב שמואל בן חפני אין מנהג האדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד. וחשב פרעה כי מערכת כוכבי שמים הביאה הצפרדעים על מצרים ומשה היה יודע זה. וחשב פרעה כי עתה הגיע עת סור הצפרדעים ע"כ נסהו והאריך ואמר למחר".
כלומר, פרעה מוכן לסבול – והעיקר לא להודות.
אבל משה רבנו לא חת ולא חשש ואמר לו (שם) "כדברך למען תדע כי אין כה' אלקינו". ומשום כך, כשיצא משה מלפני פרעה כתוב (שם, ח) "ויצא משה ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה", משה רבנו היה צריך לצעוק אל ה' כדי שהצפרדעים יצאו בזמן שקבע פרעה, ובכך יתקדש שמו של הקב"ה ביותר בעולם.

אצבע אלוקים היא
במכת כינים, אמרו החרטומים "אצבע אלקים הוא" (שמות ח, טו) כי אין השד יכול לשלוט על דבר שהוא פחות מכשעורה, והם לא יכלו לברוא כינים.

הגמרא בירושלמי מספרת שבתקופתו של רבי שמעון בן שטח היו שמונים מכשפות במערה ליד אשקלון. והוא לקח שמונים בחורים ונתן לכל אחד מהם כד חרס וא"ל שכשהוא יתן להם סימן כולם יכנסו למערה וכל אחד ירים מכשפה אחת, וכן עשו ותלו את המכשפות. כי כשהמכשפות באויר אין להם יכולת לעשות כשפים (עיין ברש"י מסכת סנהדרין דף מ"ד ע"ב ד"ה דבעיא מכסא).
במכת כינים אמרו החרטומים "אצבע אלוקים היא" מהטעם המובא לעיל. וזאת ועוד, כי בעת שהם דורכים על הכינים אין הם דורכים על הארץ, וזה כמו שעומדים באוויר.

ורב מהיות קולות
כשהחלה מכת ברד נאמר "וה' נתן קולות וברד" (שמות ט, כג).
פרעה קורא למשה ולאהרן ואומר להם (שמות ט, כח) "העתירו אל ה' ורב מהיות קלת אלוקים וברד ואשלחה אתכם" וכו'. ואומר משה רבנו לפרעה (שם פסוק כט) "כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי לה' הארץ". וכתוב (שם פסוק לג) "ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה" ושוב פרעה מקשה את לבו, וכתוב (שם ט, לד) "וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת ויוסף לחטוא".
ויש לשאול, מדוע פרעה נרעש ונפחד מהקולות והברד ?
אלא ידועים דברי הגמרא בברכות (דף נ"ט ע"א): "אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' יהושע בן לוי לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב שנאמר והאלקים עשה שייראו מלפניו".

הקב"ה ברא את הרעמים, כדי שאדם ישמע אותם ויאמר "ברוך שכוחו וגבורתו מלא עולם" ויישר עקמומית שבלבו, אך פרעה אינו רוצה להיות ישר, אינו רוצה להיות דתי, וכשהוא התחיל להרגיש בלבו מעט חרטה על מה שעשה לעם ישראל, מיד הוא לא רוצה לשמוע את הקולות שגרמו לכך.

לפני כמה שנים היה ויכוח בין ישיבת 'פורת יוסף' לישיבת 'גור', למי שייך שטח אדמה בן ארבעה מטרים הנמצא בסמיכות לבנין הישיבות. לבסוף החליטו כי ראש הישיבה והאדמו"ר מגור יפסקו בנידון. ונמצא פתרון שיניחו באותו השטח גנראטור שיספק חשמל בשבת לשתי הישיבות. ובזמנם לא כל תושבי שכונת 'גאולה' היו שומרי תו"מ, ויש שהתלוננו שרעש הגנראטור מטריד את מנוחתם. כששמע זאת ראש הישיבה הרה"ג עזרא עטיה זצ"ל, אמר: איזה רעש? הגנראטור צועק "שבת, שבת" ! אמר האדמו"ר מגור: הגנראטור צועק "שבעס שבעס". אמר אחד מהנוכחים: אני אעשה פשרה בין שני הרבנים, שאם זה שנוסע בשבת הוא ספרדי – הגנראטור צועק "שבת שבת"! ואם הוא אשכנזי – הוא צועק שבעס שבעס".

למחר יהיה האות הזה – רמ"ח מצוות עשה
במכת ערוב נאמר ""ושמתי פדת בין עמי ובין עמך למחר יהיה האת הזה" (שמות ח, יט).
אומר גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבא"ח זיע"א (ש"ר פתיחה לפרשת וארא): "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר – אותיות לרמ"ח ואותיות לרחם, ר"ל ע"י זכות רמ"ח עשה שעתידין לקבל בסיני וע"י זכות רחם שיש בינהם יהיה האות הזה של הפדות".
וכידוע שאין אפשרות לאחד מישראל לעשות את כל הרמ"ח מצוות עשה, אך על ידי אהבה שיש בישראל, בין אדם לחברו, יהיה נשלם ברמ"ח ממעשה חברו. ולכן רמ"ח הם אותיות רחם , כי "רחם" בארמית תרגום של אהבה.
וידועים דברי האר"י הקדוש שטוב לאדם לקבל על עצמו לפני התפילה לאהוב כל אדם מישראל, ועל ידי זה תיכלל תפלתו בתפילות כל ישראל ויאמר: "הריני מקבל עלי מצות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך', והריני אוהב את כל אחד מבני ישראל כנפשי ומאודי" (מובא בסידור 'קול אליהו' בעמוד פא). וגם ידוע שעל ידי מידת האהבה, שתהיה שלמות בישראל, תהיה הגאולה.

בס"ד

הלכות לפרשת וארא מספר עוד יוסף חי לרבנו יוסף חיים ע"ה. זיע"א.

בס"ד

עלון שבועי של הלכות בפרשת "וארא" מספר עוד יוסף חי – הלכות לרבנו יוסף חיים ע"ה

שאלה א': מה צריך לעשות לפני שמתחילים קריאת שמע?

תשובה : מנהגן של ישראל כשקוראים שמע, סוגרים העינים ביד ימין. ואם הוא בשחרית שלובשים טלית, מכסים הפנים בטלית ומניחים יד ימין על עיניהם למעלה מן הטלית עד שיסיים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וגם אם הוא איטר (שמאלי) בכל זאת ישים על פניו את יד ימין ולא יד שמאל. גם הסומא בשתי עיניו יעשה כך.

שאלה ב': מה צריך לעשות כשיגיע אל: וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך?

תשובה : כשאומר "וקשרתם לאות על ידיך" ימשמש בתפילין של יד. וכשאומר "והיו לטוטפות בין עיניך" ימשמש בתפילין של ראש. וכן יעשה כשיאמר "וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם".

שאלה ג': איך צריך להחזיק את ד' הציציות?

תשובה : כשתאמר "ויאמר ה' אל משה לאמר" שהיא פרשת ציצית, תקח את ראשי חוטי ד' הציציות ביד ימין ושרשם (הקשרים) הנאחזות בכנפי הטלית יהיו ביד שמאל. ותניח את ידך על הלב בצד שמאל. וכל עוד שאתה אומר פרשת ציצית תהיה מביט ומסתכל בציציות. וכשתגיע אל "וראיתם אותו" תעבירם על גבי עיניך ותנשקם (פעמיים). וכשתגיע אל "ולא תתורו " תעבירם שוב על גבי עיניך ותנשקם (פעם אחת). וכשתגיע אל "ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד" במלת "לעד" תעבירם נגד עיניך תסירם מידיך שישתלשלו למטה כדרכם.

שאלה ד': מה הן הכוונות העיקריות בפסוק הראשון של שמע ישראל?

תשובה : שמע ישראל – כלומר קבל והבן דברים אלו: א. כי ה' הוא אלוקינו וזהו קבלת עול מלכות שמים. ב. שנאמין שהשם יתברך הוא אחד שהוא לבדו בלי שום שיתוף. ואותיות ע"ד שהם אות ראשונה ואות אחרונה הן אותיות גדולות, רמז לעדות שאנחנו מעידים על שני הדברים הנ"ל.

שאלה ה': איך צריכים לנהוג הקהל באמירת שמע ישראל?

תשובה : הנכון שיאמרו הציבור כולם ביחד פסוק "שמע ישראל" בקול רם משום ברוב עם הדרת מלך. אבל פסוק ברוך שם כבוד וכו' צריכים להיזהר לאומרו בלחש. גם המתפלל ביחיד יאמר פסוק "שמע ישראל" בקול רם ובשכמל"ו בלחש.

שאלה ו': מה יעשה אם אמר ברכה שאינה צריכה?

תשובה : יאמר אחריה בלחש: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

שאלה ז': מה דין נשים לענין קריאת שמע?

תשובה : אע"ג שנשים פטורות מן ק"ש שהיא מצוה שהזמן גרמא, חייבות הן מהדין בקבלת מלכות שמים, לכן חייבות לפחות לקרות פסוק ראשון. ונכון ללמדן גם כן פסוק: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

שאלה ח': מה דין קטן לענין ק"ש?

תשובה : קטן אעפ"י שלא הגיע לחינוך, משיודע לדבר אביו מלמדו פסוק שמע ישראל כדי שבעת שיגיע לחינוך ידע לקרות כל הק"ש.

שאלה ט': איך צריך לקרוא ק"ש?

תשובה : יקרא כל האותיות בשלימותן במבטא. ויזהר שעל ידי מהירות לשונו לא יבלע אפילו אות אחת, שלא יהיה בכלל הרצים יצאו דחופים בדבר המלך. ובזוהר הקדוש אמרו שאלו שאינם זהירים בזה, הם מזרעו של עשו שאמר הלעיטני נא. לפיכך יתן רוח בין הדבקים (מלה שמסתיימת באותה אות שהמלה הבאה מתחילה בה) ומתוך כך הנה שכרו אתו, כמאמר חז"ל: הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה, מצננים לו גיהנם.

שאלה י': מה צריך לעשות כשמגיע ל"תהילות לאל עליון"?

תשובה : צריך לקום ולהישאר עומד עד אחר תפילת שמונה עשרה.

שאלה י"א: מהו זמן קריאת שמע?

תשובה : משעלה עמוד השחר עד שלש שעות. אבל מצוה לקרות כותיקין שהיו מכוונים לקרות מעט קודם הנץ החמה כדי שיוכלו לסיים ק"ש וברכותיה עד גאל ישראל עם הנץ החמה וסמוך תפילה לגאולה.

דרשה מספר "עוד יוסף חי" דרושים לרבנו יוסף חיים ע"ה:

והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. י"ל למה נקט סבלות שהוא עניין משא משאות,שזה היה להם לפרקים, כאשר נגמרים מעשה הלבנים נושאין אותם ממקום עשייתם, ומוליכין אותם למקום הצנין, ואין זה אלא באקראי, ועיקר עבודתם שהיא תמידית בכל היום כולו הוא עסק בחומר ובמעשה הלבנים, ובכל עבודה בשדה.

ונ"ל בס"ד בא ללמד הטעם יציאתם קודם הזמן, משום דקושי השעבוד השלים המנין, שזה הטעם תלוי ונסמך על עינוי הסבלות שהם המשאות שעשו להם, והיינו כי הקב"ה לא נתן שיעור לעבדות ועינוי, כדי שנאמר קושי השעבוד השלים המנין, אלא אמר ועבדום וענו אותם בסתם, וכל קושי השעבוד שעשה פרעה להם, יש פ"פ לומר זה הוא העינוי שגזר הקב"ה. וספיקא דאורייתא לחומרא, כיון דלא נתן גבול בסבלות, שהיה גוזר על הזקן כשמעביר הלבנים ממקום למקום יקל בהילוך וירבה בכובד המשא. והבחור שיש לו כח לישא משא כבד יקל במשא וירבה בהילוך, שלא ישא אלא לבנה לבנה בלבד, ובזה נמצא שמתכוין לצערם ולענותם בדבר שאין לו הנאה ממנו, שהוא היה מטיל על כל או"א סך לבנים להסיעם ממקום עשייתם למקום הבנין, והם כל אחד עושה מה שמוטל עליו, ומה אכפת לו לעשות משא זקן על בחור, ומשא בחור על זקן, וכן היה גוזר שהאשה תשא המשא על כתפה, והאיש ישא על ראשו, וישראל רוצים האיש על כתפו והאשה על ראשה, כי כפי הטבע ראש האשה חזק יותר מן האיש, כי הוא חתיכה אחת, וכתף האיש חזק מן כתף האשה, מפני שהאשה מזרעת מבין כתפה, ומה אכפת לו בהפך? אלא ודאי כונתו להטריחם ולענותם בחנם, ולכן קושי שעבוד זה היה כדאי להשלים המנין, וענין הקושי הזה לא נמצא אלא רק בסבלות שהם המשאות, ולכן אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, ר"ל מטעם ההוכחה שהיה בסבלות, כי מהם שורת הדין מחייבת קושי השעבוד השלים המניין, ובזמנם יצאו, ולכן אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, ר"ל היציאה קודם הזמן היא סמוכה על זה:

בס"ד

הפסקות לעולים לתורה בפרשת וארא כפי שקבלתי ממורי ורבי חכם יצחק מחלב בן שמחה ע"ה שקבל מרבו חכם יעקב מצפי ע"ה. זיע"א. וכן טיפים לקריאת התורה בפרשה זו.
וארא:
במנחה של שבת ובשני וחמישי: לכהן עד: "ואזכור את בריתי". ללוי עד: "ומעבודה קשה". לשלישי עד: "מארץ מצרים".
בשבת בבוקר: לכהן עד: "מארץ מצרים". ללוי עד: "בארץ מצרים"(פרק ו' פסוק כ"ח). לשלישי עד: "בדברם אל פרעה". לרביעי עד: "כה' אלוקינו". לחמישי עד: "בקרב הארץ". לששי עד: "ספר שמי בכל הארץ". לסמוך עד: "כי לה' הארץ". והמשלים משלים הפרשה.
בא:
במנחה של שבת ובשני וחמישי: לכהן עד: "שלח עמי ויעבדוני". ללוי עד: " ויפן ויצא מעם פרעה". לשלישי עד: "מאת פני פרעה".

טיפים לקריאת הפרשה:
פרק ו' פסוק כ': יוכבד – לשים לב שהאות האחרונה היא ד' ולא ת' כמו שבטעות נוהגים לומר היום.
פרק ו' פסוק כ"ה: פינחס – לשים לב שהשוא באות נ' הוא נע אחרי חיריק מלא וכן בכל התורה.
פרק ז' פסוק י"ט: והיה דם – הטעם מלעיל באות ה' הראשונה.
פרק ז' פסוק כ"ז: בצפרדעים – השוא באות צ' הוא נח ולא נע ואין דגש באות זו. וכן הצפרדעים בכל הפרשה.
פרק ח' פסוק ב': הצפרדע – האות צ' דגושה ושוא נע.
פרק ח' פסוק י"ב: לְכִנִּם בלי יודי"ן בכלל. ואילו בפסוק י"ג: כִנִּים עם י' אחת אחרי האות נ'. לשים לב כי הקהל לא רואה זאת רק הקורא.

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים