פרשת דברים

בס"ד
גולשים יקרים!
האזינו להלן לקריאת פרשת דברים (חלק א') ע"י מנהל האתר חיים סלמן בטעמי יהודי עירק:

ולהלן האזינו לחלק ב' של הפרשה:

בס"ד

עלון שבועי של הלכות ודרשות מספרי הבן איש חי בפרשת דברים.

פרשת דברים – בן איש חי שנה א'
הלכה ברורה לדעת רבותינו רבנו יוסף חיים זיע"א ודעת הגאון רבנו עובדיה יוסף שליט"א (הגרע"י)
בחסדי ה' יתברך רבים מעוניינים שיהיו בידם גיליונות שנה ראשונה של רבינו יוסף חיים ואנו מעונינים בס"ד לערוך זאת כחוברת עם עוד דברים נוספים כל המעוניין לעזור בדבר זה תבוא עליו הברכה ( ניתן להקדיש לעילוי נשמת וכדו' ) טלפון- 02-6522704 .

הנושא : הלכות בין המצרים .

1. שאלה: האם מותר לעשות ניגונים וריקודים גם לאחר י"ז בתמוז ?

תשובה : אסור לרקוד ולנגן אף לא עבור הגויים וכן אסור לשמוע בימים אלו שירים ומנגינות שיש בהם כלי זמר ( וציינו הפוסקים אף לא מהרדיו ). דעת הרב עובדיה יוסף שאם אינו יודע מלאכה אחרת ועושה כן אצל גויים ועושה כן מפני שאין לו מה יאכל ( פת – ולפתן ) יש להתיר אף לאחר ר"ח .

2. שאלה: באיזה משא ומתן ממעטים משנכנס ר"ח אב , ובאיזה אופן מותר בכל זאת ?

תשובה : משא ומתן שבשמחה כגון צורכי חופה וכדו' ואם לא ימצא לו זמן אחר תשעה באב או שיעלה המחיר אחר ט' באב מותר אף בשל שמחה .

3. שאלה: ממתי אסור לאכול בשר ולשתות יין ? תשובה :יש הנוהגים מר"ח אב ויש נוהגים מי"ז תמוז ומנהג בגדאד מליל שני של תשעה באב עד ליל עשירי שאז כבר מותר לאכול . וכתב הרב עובדיה יוסף שמנהג ירושלים שלא לאכול בשר מיום ר"ח אב עד צאת יום העשירי באב ומנהג הספרדים ועדות המזרח להקל באכילת בשר ביום ר"ח אב .

4.שאלה:מה דין להסתרק במסרק וגזירת ציפורניים בשבוע שחל בו ט' באב ?

תשובה : להסתרק לאשה מותר לאיש יש מחלוקת ונכון להחמיר. ולדעת הרב עובדיה יוסף העיקר להתיר גם באיש ואין להחמיר בזה כלל . ולעניין גזירת ציפורניים אם הם גדלו ובולטים מתיר רבנו יוסף חיים לגזוז אותם מכיוון שדבר זה גורם רעה לאדם שנאחזים בו כוחות הטומאה לכן גדול עונש המגדל ציפורניים . ולדעת הרב עובדיה יוסף מותר מעיקר הדין לגזוז הציפורניים בשבוע שחל בו תשעה באב .

5. שאלה: מהם דיני רחיצה בשבוע שחל בו ט' באב והאם דעת רבינו להחמיר מר"ח ?

תשובה : בשבוע שחל בו אסור אף בצונן ורבנו מחמיר מר"ח . ולדעת הרב עובדיה יוסף מר"ח עד שבוע שחל בו תשעה באב מותר בחמין ושבוע שחל בו תשעה באב אסור בחמין ומותר בצונן .

6. שאלה : מה נקרא שני תבשילים לעניין סעודה מפסקת ?

תשובה : תבשיל בשני סירים אחד רך והשני עבה (סמיך) אף מאותו המין אסור בסעודה מפסקת אך כל דבר שנוהגים לבשלו בסיר אחד כגון אורז ועדשים נקרא תבשיל אחד ומותר ופרות וירקות חיים מותר מכמה מינים שאינו נקרא תבשיל .

7. שאלה : בסעודה מפסקת על מה מותר לישב ועל מה לא ?

תשובה : לא ישב על גבי כסא או ספה או כרית וכדו' אלא על גבי מחצלת או שטיח וכדו' ויקפיד שיהא דבר חוצץ בינו לבין הקרקע שאסור לשבת על קרקע ללא הפסק . ולדעת הרב עובדיה יוסף כל זה בקרקע שאינה מרוצפת אבל במרוצפת מותר אף בלא שיתן דבר המפסיק בין לבין הקרקע .

8. שאלה :באיזה אופן מותר רחיצת ידים ופנים בתשעה באב ?

תשובה : אדם שיש לו ליכלוך בפניו כגון חולי עיניים וכדו' מותר, ואשה המבשלת רוחצת את המאכלים כדרכה ואינה חוששת ששוטפת ידיה בכך .

9. שאלה : מה צריך לעשות חולה שאכל בט' באב בברכת המזון ? תשובה : האוכל משעת מנחה גדולה (מחצית השעה לאחר חצות היום) אומר נחם בברכת בונה ירושלים במקום של רצה והחליצנו . אולם לדעת הגרע"י המותרים לאכול בתשעה באב אינם מזכירים נחם בבהמ"ז משום שלא תיקנו חז"ל לאומרו אלא בתפילה .

10. שאלה : האם במוצאי ט' באב צריך ליטול ידיו עד סוף פרקי ידיו ?

תשובה : אין חיוב בדבר רק חסידות ורבינו היה נוהג ליטול עד סוף פרקי ידיו שהרי בט' באב אין נוטלין הידיים רק עד סוף פרקי האצבעות .

שאלה למעיין : מה טוב לומר בשמחה במוצאי תשעה באב ?

השאלה למעיין מפרשת מטות מסעי : שתה יין ושאר משקין האם מברך שתי ברכות אחרונות ?

התשובה למעיין מפרשת מטות מסעי : שותה אדם יין ואחר כך שאר משקים ומברך ברכה אחרונה על היין ופוטר שאר משקין . אבל הפוך לא יעשה, שלכתחילה לא ישתה שאר משקין ואחר כך יין משום שיש אומרים שאין ברכה אחרונה על היין פוטרת את ברכת בורא נפשות שנתחייב תחילה . ואם שתה משקין ובא לשתות יין יברך קודם בורא נפשות , ואם שכח יהרהר בורא נפשות לפני שמברך על היין .

סיפורי צדיקים

מעשה בחכם אחד שהיו לו שני בני זקונים ומרוב חיבתו היה מוליכם עמו לבית הכנסת ולא היה נותן אותם לשום אדם ויהי היום יום שבת יצא כמנהגו עמם לבית הכנסת וקדמו הם לאביהם והיה בדרך קיר נטוי לנפול ונפל על שני הנערים ואביהם ראה ויתאפק ויכנס לבית הכנסת ויתפלל תפילתו ולאדם לא הגיד מאומה ויבוא אל ביתו וכשלא ראתה אישתו את הנערים הצטערה הרבה ותאמר לו איה הנערים למה עזבתם ולא היה מנהגך כך אמר לה הנחתים אצל איש אחד שהוא כנפשי ואמר לה פלוני החכם פייסני שיסעדו עמו היום ולערב אלך ואביאם .

ויאכלו וישתו וילך החכם להתפלל תפילת מנחה וישוב לביתו ותרא האשה שלא הביא את הנערים ותאמר שמא אבדו הנערים או מתו ובעלה לא רצה לגלות מפני שחמל עליה שלא תצא מדעתה ויאמר לה איש פלוני בקש פקדונו שהיה בידי כמה ימים ועתה בא לבקש פקדונו היש רצונך שאחזיר לו אמרה לו האמת והישר תמהר ותשיב פקדונו אמר לה כך משפטך את חרצת הקב"ה הפקיד אצלנו שני פקדונות ועכשיו שלח ולקח אותם אנו חייבים להתאפק ולהצדיק דינו עלינו ולהללו ולשבחו על הרעה כמו על הטובה. ויהי בלילה ההוא בא בעל הקיר שנפל להוציא העצים והקורות וכלי הבית וימצא את שני הנערים חיים ויוליכם אל ביתם להוריהם והם מתנחמים זה עם זה ומצדיקים דין יוצרם נכנסו אליהם ויראום ויתמהו איש אל רעהו וישקום ויחבקום וישאלום איך ניצולו ויאמרו להם – נפלה הקורה ונטה עלינו הקיר ואחר כך נפל על הקורה ונמלטנו תחת הקורה בא וראה כמה גדול שכר הצדיקים האלו על מה שהתאפקו ונתן להם הקב"ה מעט שכרם בעולם הזה ונשאר השכר קיים לעולם הבא .

כי לקח טוב נתתי לכם…

"רב לכם סוב את ההר הזה" זה שאמר הכתוב "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה" וגו' שלוש שבועות שהשביע הקב"ה בשיר השירים למה אחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יגלו את הקץ ואחת שלא ידחקו את הקץ ואחת שלא ימרדו על המלכויות אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקימים את השבועות מוטב ואם לאו אני מתיר בשרכם כצבאות וכאילות שאין להם דורש ומבקש כך לא אדרוש את דמכם ויאמר ה' אלי ראה החילותי תת לפניך את סיחון וכתיב ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם בזכות מה בזכות התורה שהחכמים מלמדים אותה אמרו חז"ל קשה היה סיחון כמגדל וחומה היה גבהו והיה קשה מכל הבריות וארוך מכל מגדל שבעולם ורגליו מגיעות לארץ ואין בריה בעולם יכולה לעמוד בפניו [ומה שהוא אומר" ואשמיד פריו ממעל ושרשיו" מתחת מה עשה הקב"ה כפה שר שלו ושל ארצו והפילו ממקומו ומסרו לפני ישראל לפיכך כתיב ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת ] אמרו חז"ל קשין היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחילותיו וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה וחילו כך היו ראויין לומר שירה שנאמר למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו ויהרוג מלכים אדירים וגו' לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו וגו' .

"וחצרות ודי זהב" חסיד אחד בא להרב הקדוש ר' שלמה הכהן מראדומסק ז"ל בעל " תפארת שלמה " בקובלנא על מצבו הרע שיש לו בת שהגיעה לפרק בתולה נישאת ולרש אין כל , נתן החסיד פיתקה לצדיק ובה כתוב שהוא עני וכו' קרא הצדיק את הפתקה ואמר : עני ? ! צא אפוא תיכף מביתי כי " עני חשוב כמת " ואני הרי כהן הנני נתבהל האיש ורץ מתוך פחד החוצה קרא הצדיק אחריו : – בוא נא בוא נא ! הלא בודאי זהו מת מצוה וכהן מותר להיטמא במת מצוה צחקו השומעים מהבדיחה והצדיק פנה לאיש : – אתה דואג לנישואי הבת : אמור נא לי ולחם לאכול יש לך ? גמגם האיש והשיב לאמיתו של דבר גם לחם אין לי שאלו הצדיק אבל הלא אתה מברך המוציא בכל יום ומאין לך לחם לברך עליו המוציא ? השיב האיש עיקר פרנסתי ללחם המוציא הוא מזוגתי שמתעסקת ומרוויחה קצת עסק טוב קרא הצדיק ראו נא : אישתו מפרנסת אותו ! כבר ראינו את המסחר הטוב שעשה אדם הראשון כשאישתו נתנה לו לאכול והוא אומר שאישתו מפרנסתו אחרי כן פנה שוב אל האיש ושאלו ובאיזה אופן מרויחה אישתך ? השיב האיש היא הולכת לחצרות של האדונים מוכרת שם ירקות וכד' ומזה היא מרויחה קצת אמר לו הצדיק אם כן איפוא הרי כתוב : " וחצרות ודי זהב " שאם הולכת בחצרות יהיה ודי זהב סע לשלום לביתך כשאישתו שאלתו מה הביא מן הרבי לא ידע מה להשיבה עבר זמן מה והאשה באה והראתה לבעלה איזו חבילה ואמרה ראה מצאתי היום בחצר האדון חבילה זו מונחת בבוץ על הארץ פתחו את החבילה ומצאו שם שלוש מאות זהובים סכום חשוב באותם הימים הוציאו מזה ק"ן זהובים לנדוניא והוצאות החתונה ומן השאר עשה האיש מסחר והצליח כל ימי חייו לאחר פטירתו של בעל תפארת שלמה בא אותו חסיד לבנו הצדיק שמילא את מקומו וסיפר מעשה זה אמר הצדיק אבי ז"ל היה איש פלא שכל רוח הקודש שלו עם מופתיו ונפלאותיו הלביש בפתגמים ובבדיחות למען לא ירגישו כלל במופת . (סיפורי חסידים לרב זוין)

אורחות צדיקים

י'סוד ה'תורה ו'עמוד ה'עבודה הרי הוא תיקון המידות כאשר באר בארוכה רבינו חיים ויטאל זצוק"ל אשר בלעדי תקון המידות אי אפשר לאדם בשום אופן להישמר מלשון הרע רכילות שנאה תאווה נקימה נטירה וכיוצא רחמנא ליצלן ולכן קשה עונשן של מידות כדברי חז"ל ועוד אמרו חז"ל קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם רחמנא ליצלן והנה המידות והתאוות הרעות רבות הן מאד אכן מידה ותאווה כללית אחת נמצאת אשר היא כוללת בתוכה כל המידות והתאוות המגנות והיא תלויה בראש הגויה חותמה דמלכא היינו הברית כמבואר בדברי האריז"ל שעיקר הגלות הוא על ידי פגם הטיפות קרי לבטלה שיצאו מאדם הראשון במשך ק"ל שנה שפרש מאישתו וזה היה עיקר סיבת ירידת אבותינו במצרים מקום הזימה . .

ספר המידות : מי שמקיים קריאת שמע שחרית וערבית , אינו נמסר ביד שונאיו .

oOoOo

שבת שלום ומבורך

 

בס"ד

דרשה לפרשת דברים מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל מרדכי אליהו ע"ה.

קול צופיך 461 פרשת השבוע
.דברים תשס"ח – ההילולא של האר"י ז"ל , על ימי חודש אב
הרב הגאון מרדכי אליהו ע"ה

השיעור הוגש ע"י הרה"ג רבי שמואל אליהו שליט"א הרב הראשי של צפת

הילולא של האר"י ז"ל
השיעור הזה ניתן ערב לפני ההילולה של האר"י ז"ל בה' אב. אנחנו נרבה להזכיר אותו
היום כי אין כמעט שיעור שהרב לא מזכיר אותו בין בפסקי הלכות בין בפירושים וכד'.
כל זה בעקבות הבן איש חי שגם הוא מזכיר אותו בספריו הרבה מאוד בין בהלכות בין
בחידושיו על אגדות הש"ס. בין בספרי הקבלה שלו ובין בספרי השו"ת שלו.
האמת היא שכל גדולי הפוסקים הספרדים מדורי דורות הרבו להזכיר את האר"י ז"ל
וללכת בדרכיו. גם אור החיים הקדוש בנה את פירושו על התורה על פי שיטת האר"י
ז"ל. כל גדולי החסידות מתלמידי הבעל שם טוב ועד התניא ואחריו כתבו את דבריהם על
פי דברי של האר"י ז"ל והרבו להזכירו. גם "נפש החיים" מתלמידיו של הגר"א מזכיר
את דבריו בספרו פעמים רבות מאוד ובונה את כל דבריו על יסודותיו. גם הרב קוק
זצ"ל כתב כי כל דבריו בנויים על יסודות של האר"י ז"ל, אין בדבריו דבר אחד שלא
בנוי על יסודותיו של האר"י ז"ל.

חטא המרגלים – חוסר אמון
פרשת דברים עוסקת בחטא המרגלים כפי שהוא נראה אחרי ארבעים שנה. החטא שבסופו של
דבר גרם לחורבן הבית הראשון והשני, חורבן ביתר וכל הגירושים שבאו אחריו כולל
גירוש קטיף. בתיאור הזה שם משה את הדגש על העם שלא האמין בדרך ובאפשרות להגיע
לארץ ישראל, לא על המרגלים עצמם. המרגלים רק ביטאו את רצון העם שפחד לעלות. הם
רק גיבשו את הפחד הראשוני של העם והמסו את לבבם.
אחרי ארבעים שנה מסביר משה את החטא בכך שהם לא ידעו להכיר בטובה. אלוקים כל כך
אוהב אותם. מוציא אותם ממצרים ביד חזקה. כל כך הרבה זמן מוליך אותם במדבר שממה
ונותן להם חיים, נושא אותם על כפיו כאשר ישא האומן את היונק. איך הם משיבים
אהבה? הם אומרים "בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
כאילו ח"ו כל העניין של יציאת מצרים היה עניין של שנאת אלוקים לעם ישראל. נורא.
כאילו אלוקים רוצה להשמידנו אותנו ולכן הוא הוציא אותנו ממצרים.
כשכל דבר הכי טוב מתפרש באופן הכי רע, שום דבר לא יצליח. לדבר הזה קוראים חוסר
אמון, "חוסר אמונה". "וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בה' אֱלֹהֵיכֶם".
אם אתם לא מאמינים שהוא פועל מתוך אהבה לכם. אתם רואים בה "שנאה" – זה חוסר
אמון כל כך גדול ואיתו אי אפשר להתקדם. לכן הם נשארו במדבר ארבעים שנה.

תיקון חטא המרגלים – בכל קריאת שמע
את התיקון לכך מצווה משה לבניהם אחריהם. הוא אומר להם בהמשך ספר דברים ומצווה
עליהם לומר פעמים בכל יום: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ
וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ". תאמר את זה בבוקר תאמר את זה בערב. תחוש
את אהבת ה' אליך. תתחיל להאמין שהוא אוהב אותך. ולא סתם אהבה אלא "אהבת עולם".
תרגיש את אהבתו אליך וגם אתה תאהב אותו. זאת הסיבה שבגללה חכמינו הצמידו לקריאת
שמע את ברכת "אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקינו".
אם אנחנו נאהב את את ה'. אם אנחנו נכיר באהבתו אותנו ולא נאמר שהוא שונא אותנו
חלילה – נתקן את חטא המרגלים ונזכה בארץ ישראל. לא כך כתוב בקריאת שמע: "אִם
שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם
לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם" אם נאהב את ה'. מה יקרה? – "יִרְבּוּ יְמֵיכֶם
וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם".
זה ממש תיקון חטא המרגלים. שבגלל חוסר אהבה הפסידו את הארץ הטובה. ולמה אנו
אומרים את זה בכל יום? כי חטא המרגלים מתחיל בבכינות והוא סיבה לכל האסונות
שלנו. "אתם בכיתם בכיה של חינם. ואני אעשה לכם בכיה לדורות". בקריאת שמע אנחנו
מנקים את עצמינו מהבכיינות הזאת מכירים באהבת ה' ומשיבים לו אהבה.

ברכת המזון בכוונה – תיקון חטא המרגלים
האר"י ז"ל כותב על תיקון חטא המרגלים שמאסו בארץ חמדה את הדברים הבאים. התורה
אומרת בהבאת הבכורים: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך" ופירש רש"י –
"אין כל הפירות חייבין בבכורים אלא שבעת המינים בלבד". המשנה בבכורים (ג' א')
אומרת: "כיצד מפרישין הבכורים? "יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, אשכול
שביכר רימון שביכר – קושרו בגמי".
שואל רבנו האר"י הקדוש מדוע הוזכרו רק שלשת מינים הללו במשנה ולא כל השבעה
מינים? ועונה האר"י ז"ל כי הבאת הביכורים היא תיקון לחטא המרגלים. המרגלים
הוציאו דיבת הארץ ונאמר בהם "ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאוהו במוט
בשנים ומן הרימונים, ומן התאנים". וגרמו בכיה גדולה שאחר כך הייתה בכיה לדורות
עד ימינו. כאשר בני ישראל מביאים את הבכורים בשמחה רבה על הארץ הטובה, הריהם
מתקנים בג' מינים הללו מה שקלקלו המרגלים בג' המינים עצמם. ואנו משבחים את הארץ
ופירותיה ואומרים: "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה".
ומכאן שכשהאדם מראה את האהבה שלו לארץ ישראל. כשהוא מכיר תודה על כך הוא מתקן
את חטא המרגלים. לכן בכל עת שאדם שמברך ברכת המזון שכוללת הודאה על הארץ, יאמר
"נוֹדֶה לְּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ. עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה
טוֹבָה וּרְחָבָה".נכיר כי זאת ארץ טובה ונודה על כך בכוונה רבה מעומק הלב. בזה
נתקן במשהו את חטא המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה.

למה מוזכרת בפרשה אזהרה לא להתגרות בעמים?
פרשת דברים עוסקת בעיקר ב"חטא המרגלים" ובדרך של עם ישראל לארץ ישראל. משה
רבינו חוזר ומזכיר את האיסור שהיה להם לא לכבוש את עמון ומואב ואדום. ואנו
יודעים שכל דבריו של משה הם "רמז" כמו שכתוב בפירוש רש"י בתחילת ספר דברים,
שכשאדם רוצה להעיר לחברו הוא מעיר לו ברמז מפני כבודו. "לפי שהן דברי תוכחות
ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז
מפני כבודן של ישראל".
ומה הרמז כאן? התורה מספרת שעמון ומואב ואדום כבשו את הענקים שהיו שוכנים שם
לפני שבני ישראל הגיעו לאזור. גם הפלישתים שבאו מכפתור והשמידו את העוים
המוזכרים בפרשה. למרות שעל הפלישתים לא היה ציווי להימנע מקרבות כמו שנצטוו מול
עמון מואב ואדום, רק שבועות אברהם. עם זאת העובדה שהם השמידו את הענקים שמה
אותם כמעט באותה דרגה של עמון ומואב ואדום. בפועל הם לא הושמדו כמו שלושת העמים
הללו, והיו רצועת מרדות שישראל לקו בה מאז ועד היום הזה.
טעם הדבר פשוט. בסיס חטא המרגלים הוא הפחד מהענקים. העמים הללו לא פחדו מהענקים
כמו שפחדו מהם בני ישראל. לכן למרות שהקב"ה נשבע לאברהם על עשרה עממים ובתוכם
גם עמון ומואב ואדום. נדחה ביצוע השבועה הקשור בהם. כל זאת בגלל שהמרגלים לא
השכילו להתגבר על פחדם מהענקים כמו שעשו העמים הללו.

למה מוזכרת מערכת משפט כחלק מכיבוש הארץ?
באמצע כל התיאור על המסע לארץ ועל מלחמת סיחון ועוג מופיעים ששה פסוקים העוסקים
במערכת המשפט. "וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ
בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ:
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא
תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר
יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו".
יש שואלים: למה מינוי שופטים הוא כל כך משמעותי בדרך הכיבוש של הארץ? לכאורה
הציווי הזה הוא חלק מפרשת משפטים או שופטים ולא צריך להיות חלק מפרשת דברים
העוסקת בנושאים אחרים. גם בתפילת י"ח כל יום אנו מבקשים על קיבוץ גלויות
"וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ" וזה
בדיוק העלייה לארץ ישראל שמוזכרת בפרשה. צמוד אליה מוזכרת הבקשה למערכת משפט
הגונה "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה".
למה זה קשור?
התשובה היא שללא מערכת משפט שמבינה את התפקיד של ישראל, לא הייתה יכולת לעם
לכבוש את הארץ. השופטים היו מונעים ועוצרים את עם ישראל בצווי מניעה על כל צעד
ושעל. הם היו מונעים את הלוחמים מלהילחם. הם היו מערערים להם את הבטחון בצדקת
דרכם. לא הייתה להם אפשרות לכבוש את הארץ. לא הייתה אפשרות לכבוש את ארץ סיחון
ועוג. האויבים האכזריים היו מתגברים ומכלים חלילה את עם ישראל וכל יעודו היה
הולך לטמיון. לכן מצווה הקב:ה את משה להקים מערכת משפט של אנשים הגונים ונקיים.
בלעדי זה לא היה כיבוש הארץ.

נבואת רשב"י על מערכת המשפט
את העניין הזה מגלה לנו רשב"י באדרא זוטא. שם הוא צועק "ווי" על הרגע שבו העולם
יהיה בשליטת הצדק של אנשים שרואים רק חצי תמונה. רק צדק של צד אחד. להמחיש לנו
את הכאב הנורא הזה הוגשה השבוע עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק נגד החזרת ממשפחת
חאלס לעזה. משפחת חאלס הם רוצחים ארורים שהיו שותפים פעילים לירי הקאסמים על
שדרות אשקלון ונתיבות. העתירה הוגשה כדי שהמדינה תיתן למחבלים הללו מחסה בישראל
מפני אחיהם הרוצחים האחרים שבעזה שרוצים לחסל אותם. מדינת ישראל סיכנה את
חיילים חילצה אותם משם. נתנה להם מחסה. וכעת בית המשפט מצווה על המדינה להסביר
למה היא לא משאיה אותם בארץ. למה היא לא נותנת להם זכויות כמו כל אזרח שווי
זכויות. היום יקבלו זכויות אזרח, מחר יקבלו ביטוח לאומי, אחר כך יבקשו איחוד
משפחות, הכל לפי מסלול ידוע מראש.
על זה אמר המלך שלמה חשבתי כי "אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי" עד שראיתי
איך "צַדִּיק" בעיני עצמו מסתבך ומתחכם ובסופו של יום "אֹבֵד בְּצִדְקוֹ".
הזוהר מסביר ששלמה המלך מדבר בדיוק על ההיגיון של אנשים שחושבים כי הם פועלים
מטעם ה"צדק" והם עלולים לאבד את העולם. למה? מה רע ב"צדק"?
הפסוק במשלי אומר: "צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ" – כשאתה שומע אדם שיש לו ריב
עם חברו, ושומע רק אותו – תמיד הראשון צודק. הוא מסביר את עצמו טוב ואתה לא
שמעת את הצד השני. זה ה"צדק" המסוכן. מה שצריך לעשות זה "משפט" שבו נשמעים שני
הצדדים, רק כך יוצאת האמת לאור. זה שאומר הפסוק בעת הכניסה לארץ במיוחד.
"וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם
וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק". צריך לשמוע את שני הצדדים ולא רק צד אחד. צריך לשמוע את
שניהם ביחד כדי להוציא "משפט צדק" – "וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק".
על מי שרואה רק צד אחד נאמר: "ויש נספה בלא משפט". כי המשפט הוא שמיעת שני
הצדדים. מי ששומע צדק של צד אחד בלבד הורס את העולם בשם הצדק וחושב שהוא מוסרי.
ב"משפט צדק" רואים גם את הצד של הילד משדרות שנקטעו לו הרגלים. גם את ההורים
שאיבדו את הבת שלהם בגלל הקאסמים שירו הרוצחים הללו בלי אבחנה. ואז מכיניסים את
משפחת חאלס לכלא למשך חמשים שנה. זה משפט צדק, לא לתת להם מחסה אוכל ובריאות על
חשבון משלם המיסים הישראלי ולהרגיש "מוסרי". כך עושים משפט – מביאים את כל
השיקולים בפני השופט ולא שיקול אחד.
כשרשב"י ראה בעיני רוחו את ימות המשיח הוא ראה ה"אנשים מוסריים" בעיני עצמם
שעלולים להחריב את הכל בשם ה"צדק והמוסר" החד צדדי. עמד רבי שמעון ואמר: "ווי
לעלמא דמתזן בההוא זמנא מהאי צדק" תרגום: אוי לעולם שמושפע מה"צדק" הזה באותו
זמן.
למה "ווי"? כי בשמו של הצדק המעוות הזה מנעו הריסת מבנים שהמחבלים ירו מהם על
יהודים והרגו אחיות קטנות. בשמו של הצדק הזה עצרו את ייבוש הרוצחים מעזה שירו
טילים על שדרות ואשקלון. מכוחו באה כל ההתעצמות של החמאס באלפי טילים בימים
אלו. האם לא צודק רבי שמעון כשהוא צועק "ווי".
גם על זה אנו בוכים בתשעה באב. שאיבדנו את בית דין שהיה בירושלים ונחרב. בית
דין שבו היו מתחילים בקטן תחילה, כדי שלא תהיה דעה שלא תשמע. שלא יהיה צד שאינו
מיוצג. על זה מתפללים "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ
כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה". אמן.

הילולת האר"י ז"ל
האר"י – סגולותיו הפלאיות
מי היה האר"י הקדוש? כתב על כך רבי חיים ויטאל זצוק"ל שהיה תלמידיו הקרוב
ביותר: אין בכל דור ודור שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגולה ששרתה עליהם רוח
הקודש, והיה אליהו הנביא זכור לטוב נגלה עליהם ומלמד אותם סתרי החכמה הזאת.
והנה היום אביעה חידות ונפלאות תמים דעים, כי בכל דור ודור הפליא חסדו איתנו
"אל ה' ויאר לנו" על ידי השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור כנזכר. וגם בדורנו
זה אלהי הראשונים האחרונים לא השבית גואל מישראל, ויקנא לארצו, ויחמול על עמו,
וישלח לנו עיר וקדיש מן שמיא נחית, הרב הגדול, האלהי, החסיד, מורי ורבי כמהר"ר
יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה. מלא תורה כרימון במקרא, במשנה, בתלמוד, בפלפול,
במדרשים והגדות, במעשה בראשית, במעשה מרכבה, בקי בשיחת עופות, בשיחת מלאכים,
מכיר בחכמת הפרצוף יודע בכל מעשי בני אדם שעשו ושעתידים לעשות, יודע במחשבות
בני אדם טרם יוציאום מן הכח אל הפועל, יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל הארץ
ולמה שנגזר בשמים, יודע בחכמת הגלגול, מי חדש ומי ישן ואיפה האיש ההוא, באיזה
מקום תלויה באדם העליון ובאדם הראשון התחתון, יודע בשלהבת הנר ולהבת אש דברים
נפלאים, מסתכל וצופה בעיניו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים ומתעסק עימהם
בחכמת האמת, מכיר בריח בני האדם כל מעשיו.
וכל החכמות הנזכרים היו מונחים אצלו כמונחים בחיקו, בכל עת שירצה בלתי יצטרך
להתבודד ולחקור עליהם, ועיני ראו ולא זר דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל
הארץ מימי רשב"י ע"ה עד הנה, וכל זה השיג שלא על ידי שימוש קבלה מעשית חס
וחלילה. אמנם כל זה היה מעצמו על ידי חסידותו ופרישותו אחרי התעסקו ימים ושנים
רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת, ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה
וקדושה – היא הביאתו לידי אליהו הנביא שהיה נגלה עליו תמיד ומדבר עמו פה אל פה
ולמדו זאת החכמה.
רבי חיים ויטאל מסביר שהיה זמן ריק בין תקופתו של רשב"י עד תקופת האר"י ז"ל.
דברים שעשה האר"י ז"ל: "לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה עד הנה"
צריך להבין מה הקשר בין האר"י לבין הרשב"י זיע"א.

הקשר ההדוק בין הרשב"י זיע"א להאר"י ז"ל
באופן הכי פשוט האר"י ז"ל היה אחד מאלה שפירשו את הזוהר, הבינו את תורתו של
הרשב"י זיע"א בעומקה. אבל להבין את הקשר בינהם יותר בעומק צריך להבין כי תורתו
של רבי שמעון בר יוחאי נכתבה סמוך אחרי החורבן. הזוהר ממשיל את המערה שרשב"י
למד בה לתיבת נח. וכך מסביר הזוהר (זח"ג קנג ב) בפרשת בהעלותך: "והמשכילים
יאירו כזוהר הרקיע אלין אינון דקא משתדלין בספר הזהר דאיהו כ"תיבת נח" וכו'".
כמו נח ששמר בתיבה את היכולת להצמיח את החיים מחדש אחרי המבול, כך שימר רשב"י
את היכולת להחזיר לעם ישראל את היכולות המיוחדות שלו אחרי הגלות. כמו נח שעשה
צהר דרכו יכנסו לקחת את אוצרות החיים של התיבה, כך עשה רשב"י זוהר דרכו יגיעו
לאוצרות החיים של ישראל בסוף הגלות.
בסוף הגלות – בדרא בתראה – בדר האחרון יתגלה הספר הזה. "כד יתגלי לתתא בדרא
בתראה בסוף יומיא, ובגיניה 'וקראתם דרור בארץ' " (תיקוני זוהר כד). בזכותו
יתקיים הפסוק 'וקראתם דרור בארץ'" "כי הוא לגאולה הוכן, ולהצמיח קרן ישועה לבית
ישראל". (רמח"ל – אדיר במרום א').
האר"י ז"ל היה בין הראשונים שנכנס דרך הזוהר להביא גאולה לישראל ברחמים. לכן
העליה שלו לארץ ישראל קשורה בקשר הדוק לכך שהוא פתח לנו את השער לספר הזוהר
שהיה כנוס וחתום עד ימיו. באמצעות הזוהר התחיל האר"י זל וחביריו את תהליך
הגאולה של ישראל. שנאמר עליו "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי
ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי". (פרשת נשא קכ"ד ב). תרגום: שעל ידי ספר
הזוהר. יצאו על ידו מן הגלות ברחמים.- דרכו החזיר האר"י לעם ישראל את "עץ
החיים". וכך נקראים ספריו של האר"י ז"ל "עץ חיים".

לימוד תורת הסוד בעיקר לדור הגאולה
כשרשב"י התחיל לכתוב את הזוהר עם בני חבורתו מתגלה לו אליהו הנביא ואומר לו דע
לך כי התורה שאתה כותב כעת, היא נצרכת לא בשבילך אלא בשביל "דרא בתראה" הדור
שבו ישובו בני ישראל אל ארצם. וכמו שכתב בתיקונים "דבדרא בתראה בסוף יומיא
יתפרנסון מהאי חיבורא". דור שיהיה חייב ללמוד איך להסתכל על הפנימיות של
המהלכים ולא לשפוט אותם על פי חיצוניותם.
את הדברים הללו שאמר אליהו לרשב"י אנחנו מוצאים בכל כתבי המקובלים. וכתב מהרח"ו
בהקדמת עץ חיים משם הזוהר פרשת וירא: "וכד יהא קריב ליומי משיחיא אפילו הני
רביי דעלמא זמינין לאשכחא רזין טמירין דחכמתא". שבדור אחרון יתגלו סודות הזוהר
ויתוסף בלימוד הפנימיות אפילו אצל צעירי ישראל.
וכך כתב גם החכם המקובל הגדול חכם רבי יוסף חיים דוד אזולאי – החיד"א, שהיה גר
בארץ ישראל בתקופה קודמת וכתב עשרות ספרים תוך כי שהוא מסתובב בעולם לחזק את
בנינה ומוסדותיה של הארץ ('שם הגדולים' – 'גדולים' על רבנו אלעזר בעל ספר
הרוקח): "ורק בדורינו אלו לקראת הגאולה הקרובה נתגלה אור הזוהר להגן על הדורות.
ואם נזכה להתעסק בסתרי תורה כדת מה לעשות, בזכות זה תפרה ישע ישועת ישראל".

כמה האר"י השקיע בלימוד תורת הרשב"י זיע"א?
מהרח"ו מעיד שהאר"י ז"ל היה שלושה ימים בתקופת ל"ג בעומר בקבר הרשב"י. כל כך
הייתה גדולה הדבקות של האר"י ברשב"י עצמו חוץ מדבקות בתורתו. מסופר עליו שפעם
אחת שאל מהרח"ו את האר"י ז"ל איך זכה לכל מה שזכה. אמר לו שזה עניין של יגיעת
תורה. שהיה יושב לפעמים על מאמר אחד בספר הזוהר לפעמים אפילו שבוע שלם בלי שינה
עד שהיה פותרו. כל כך היה מעמיק להבין את דברי רשב"י על בורים.
האהבה בינהם הייתה כל כך גדולה וניתן ללמוד עליה ממה שמסופר על האר"י ז"ל בפי
תלמידיו. פעם אחת היה הרב ז"ל עם תלמידיו בציון הרשב"י ושמחו מאוד. פתאום ראו
שהאר"י ז"ל רוקד עם השמש אלעזר אזכרי ועם אורח אחד בעל פנים מאירות שלא היה
מוכר להם. חשבו התלמידים בודאי זה חכם גדול שהאר"י ז"ל מכירו. אבל לא הבינו למה
החכם הגדול כל כך מכבד את השמש לרקוד איתו.
אחרי שיצאו מהציון של הרשב"י שאלו את האר"י על כך ואמר להם כי האדם השלישי שהיה
שם היה רשב"י בכבודו ובעצמו. אמר להם: אם רשב"י חושב שרבי אלעזר אזכרי חשוב כל
כך לרקוד איתו. גם לי זה כבוד גדול לרקוד איתו. מאותו היום נתפרסם שמו של רבי
אלעזר אזכרי כתלמיד חכם חשוב במיוחד. ברבות הימים הוא חיבר את "ספר החרדים"
ויותר הוא מוכר לציבור בהיותו מחבר השיר "ידיד נפש" המפורסם כבר מאות שנים.

סיפור האר"י ורבי יוסף קארו
יש עדות של אחד החכמים בתקופה ההיא שנקרא בשם מורינו הרב שלמה שלומיל בספרו
"עמק המלך" (בהקדמה שלישית פו דף יט ע"א), הוא מספר כי שמע מאלמנתו של מרן הבית
יוסף. שמרן הבית יוסף היה לו בן נחמד ושידך אותו עם ביתו של הרב האר"י ז"ל.
והלך מרן הבית יוסף עם בנו לסעודת אירוסין בביתו של הרב ז"ל. כיון שחזר מרן
הבית יוסף לביתו אמר לאשתו: "מה אומר לך ומה אספר לך מהרזים וטעמי התורה
והמצוות. כמה ידיעה הרווחתי עתה בזאת הסעודה מהפה הקדוש של מוהר"ר יצחק אשכנזי
ז"ל (האר"י ז"ל). אי אפשר לו לאדם בשר ודם להשיג בשכלו מה שיודע הוא. והיאך הוא
כח ביד שום מלאך לידע מה שיודע הוא. אין זה כי אם נשמה אחת מהנביאים הראשונים,
שאפילו תנא אחד לא היה יכול לומר מה שאמר הוא. אבל אני מפחד עליו מאוד בעוונות
הדור הגרוע הזה שאינם יכולים לסבול רוב קדושתו שיוקח ויאבד מהם בקיצור ימים
ושנים".
ובאמת האר"י ז"ל לא האריך ימים כמו שראה רבי יוסף קארו – חכם עדיף מנביא. אבל
תורתו של האר"י לא נלמדה לשוא. וכדברי הניחומים שאמר לתלמידיו בשעת פטירתו
והסביר להם שהדברים שהוא לימד הם דברים חיים והם יעשו את פעולתם על עם ישראל.
גם הוא יעזור ממקום שבתו לקדם את תורתו. ובודאי יש עוד דרכים להמשיך את מה שהוא
התחיל בו אף על פי שהוא נפטר לבית עולמו.

יחס רבי יוסף קארו לחכמת הקבלה
יסוד גדול קבע מרן רבי יוסף קארו זצוק"ל בספרו הבית יוסף (בסימנים לא נט ועוד)
בכל מקום שלא נתבאר בגמרא במפורש נגד הזוהר – הולכים כמו הזוהר, אף כנגד
הפוסקים. יסוד זה הורחב על ידי החיד"א, "בן איש חי" ו"כף החיים" גם על מקומות
נוספים. כותב החיד"א ז"ל כי גם הב"י בעצמו נהג בענין ברכת "הנותן ליעף כח" כדעת
האר"י ז"ל. וכמובא בשו"ת טוב עין סימן ז. וכתב החיד"א "ואני בעניי אומר כי
רבינו האר"י זצ"ל, כל הנפלאות אשר גילה היה בכ"ב חדשים. והיו תלמידיו מעלימין
דבריו ובסתום חכמה. ומרן ושאר הרבנים לא ידעו אחד ממאה מגדולתו. והן בעוון נח
נפשיה דרב האר"י ז"ל בימי מרן. ויתכן שאח"כ ידע מרן מתלמידי האר"י ז"ל שכך היה
אומר וחזר בו. והיינו כמו שכתבתי ש"אלו בעלי נסחא האחרת ידעו דברי רבינו האר"י
ז"ל – היו חוזרים בהם". כדברי החיד"א אלו נהגו היום כמעט כל בית ישראל בברכות
השחר ובשאר הלכות שלא כולם יודעים שמקורם בדברי הזוהר והקבלה. האר"י ותלמידיו.

מנהג האשכנזים בפסיקת הלכה על פי הזוהר
מקובל לחשוב כי האשכנזים לא פוסקים על פי תורת הנסתר. ולא היא. הרמ"א כתב כי
"דברי הזוהר נתנו מסיני" (תוה"ע ח"ב פ"א). הם חלק מהתורה. ה"פשט" של התורה
התפשט בציבור ואילו הקבלה היא לפי מעלת הדור, יש דברים שהציבור יכול לקבלם ויש
שעדיין לא. יש הלכות רבות שהתקבלו בכל הציבור, יש התקבלו בחלקם, ויש שעדיין לא
התקבלו אלא רק לנשמות גבוהות מיוחדות.
יש הלכות מהזוהר הקדוש שהתקבלו רק בארץ ישראל, וכמו שכתב הגאון החסיד השל"ה ז"ל
(במסכת חולין דף קיב עמוד ב) ד"אנחנו יושבי ארץ ישראל – נמשכים אחר קבלת הזוהר
הקדוש". כלל זה שכתבו השל"ה נמשך גם להלכות אחרות שלא נהגו בהם בזמן שכתב השל"ה
את דבריו. ומאז העליה הגדולה לארץ ישראל אנו רואים מנהגים רבים שנמשכים למנהגי
הזוהר והמקובלים. כמו בענין הנחת תפילין בחול המועד ועוד.
כתב המשנה ברורה בסימן כה בשם הכנה"ג בכללי הפוסקים חמש כללים: "א] כל דבר
שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמרא והפוסקים – הלך אחר הגמרא והפוסקים. ב]
מיהו אם בעלי קבלה מחמירין – יש להחמיר גם כן. ג] אם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים
אע"פ שנזכר בקבלה – אין אנו יכולין לכוף לנהוג כך. ד] דין שאין מוזכר בהיפוך
בש"ס ופוסקים – יש לילך אחר דברי קבלה. ה] גם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים –
דברי קבלה יכריע.

מנהג הספרדים בפסיקת הלכה על פי הקבלה
הספרדים נוהגים לפסוק על פי חכמי הקבלה גם כשיש מחלוקת עם חלק מהפוסקים כל זה
בגלל שכל הנפסק בזוהר ובדברי האר"י ז"ל נפסק על ידי גדולי הלכה שידם רב להם
בתורת הנגלה. מי לנו גדול מהרשב"י שמתורתו אנו חיים בדברי הפשט במשניות
ובברייתות. על גדולתו של האר"י זל בפשט ובתורת הנגלה אפשר ללמוד ממה שכתב
המהרח"ו ז"ל על האר"י ז"ל "שהיה מעיין ששה פירושים של פשט בהלכה ופירוש שביעי
על דרך הסוד (שער רוח הקודש י"א:).
ושמעתי מהרב שליט"א כי הרבה פירושים שנמצאים בשיטה מקובצת הם מפירושיו של האר"י
הקדוש שרבו בעל השיטה מקובצת רבי בצלאל אשכנזי זצוק"ל הכניס בספר מתוך דבריו של
האר"י ז"ל.

דוגמאות להלכות שנהגו בהם על פי הקבלה
כיפה – יש כמה וכמה הלכות שאנו הולכים בהם על פי הקבלה וכל ישראל נוהגים בהם.
למשל הליכה עם כיפה שבגמרא אינה מוזכרת כחובה, עם זאת נהגו היום כולם ללכת עם
כיסוי על הראש ומקור ההלכה הזו הוא מהזהר הקדוש ברעיא מהימנא בנשא (קכב:): "בר
נש אסור למיזל ד' אמות בגלויא דרישא משום דמסתלקי חיי מיניה".
ברכת הנותן ליעף כח שנוהגים כולם לאומרה אע"פ שלא נזכרה בגמרא. (עיין שו"ע מו)
וכתב בעל הבן איש חי שמברכים אותה ולא אומרים ספק ברכות להקל כנגד האר"י ז"ל.
וכך נהגו כולם.
מברכים ברכות השחר כסדר ולא מחכים להתלבש או לשמוע קול תרנגול. אע"פ שלפי דברי
חלק מהפוסקים מברכים רק כאשר מתלבשים או שומעים תרנגול וכד' עם זאת למעשה כולם
נהגו לברך על הסדר כפי דעת האר"י ז"ל.
בענין ברכות התפילין כותב הבית יוסף לפסוק על פי דברי הזוהר לברך רק ברכה אחת
ולא שתים. והביא את דברי האגור שכתב כי בספר הזוהר בפרשת פינחס יש מאמר של רבי
שמעון בן יוחאי שאומר דאין לברך על התפילין אלא ברכה אחת, ופסק בשו"ע לברך רק
אחת כדעת הזוהר למרות שהוא חולק על תלמוד בבלי. וכך נוהגים חלק מהאשכנזים בארץ
ישראל כדברי השל"ה שהזכרנו לעיל שכתב כי האשכנזים נמשכים בארץ ישראל על פי דברי
הזוהר והקבלה.
גם הענין שלא מניחים בארץ ישראל תפילין בחול המועד הוא על פי הזוהר.
גם בענין שבע הכריכות של התפילין. כתב המשנה ברורה בס"ק לח: ובספר כוונות האר"י
ז"ל כתוב שהיה נוהג לכרוך השבעה כריכות סביב זרועו תחלה מפני שהוא סובר כיון
דלכתחלה גם הכריכות הוא מצוה, לפיכך אין זה הפסק. וכן המנהג בכל מקום".
כן העניין הוא עם יוד של תפילין שנמצאה הלכה זו רק בזוהר בפרשת פינחס (רלו:).
וכן פסק בשו"ע בסעיף ב'. וכן שטוב להניח תפילין בבית קודם צאתו לבית הכנסת מובא
בשולחן ערוך. ועוד הלכות רבות רק הבאנו הלכות שקשורות ליום יום של כולנו שבהם
אנחנו נוהגים על פי הזוהר הסוד והקבלה שהם חלק מהלכות ימינו.

האר"י – ואהבת לרעך כמוך
האר"י ז"ל נפטר בה' אב. וזה לא חל במקרה בימים שבהם אנו בוכים על שנאת חינם
שהחריבה את בית ה' המקור לכל הרוחניות שבעולם. אהבת החברים היא תנאי להתקרבות
לה'. היא תנאי יסודי ללימוד הקבלה שכולו תורת ה' "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת
ותבונה". עד כמה זה חשוב אפשר ללמוד מהסיפור הכואב ביותר בתולדותיו של האר"י
ז"ל. הסיפור על פטירתו.
תלמידו המובהק רבי חיים ויטאל כותב על כך בשער הכוונות: "מאד הזהירני מורי ז"ל
בענין אהבת החברים שלנו של חברתינו". להדרכה הזאת היה צד מעשי. לפני כל כתפילה
הוא דרש מהם לעורר את האהבה שבתוכם לכל ישראל ולומר: "הריני אוהב כל אחד מישראל
כנפשי ומאודי". במיוחד לעורר אהבה לחברים הקרובים. שכידוע אהבה לקרובים היא
מהדברים היותר קשים. (ויעידו כל סיסוכי המשפחות בין אחים ובין הורים, בין נשים
לבעליהן). וכך כותב רבי חיים ויטאל תלמיד האר"י: "קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית
הכנסת מפרשת העקידה ואילך צריך שיקבל עליו מצות 'ואהבת לרעך כמוך'. ויכוין
לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו. כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות
ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי. ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד
צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים שלו. ובפרט אם יש
להאדם ידיעה והשגה לדעת ולהכיר לחברו בבחינת הנשמה. ואם יש איזה חבר מהם בצרה
צריכים כולם לשתף עצמם בצערו, או מחמת חולי, או מחמת בנים ח"ו. ויתפללו עליו".
וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו. ומאד הזהירני מורי ז"ל בענין
אהבת החברים שלנו של חברתינו.

פטירתו של האר"י ז"ל בעקבות מחלוקת בין החכמים
מספר תלמידו בעל עמק המלך על הסיום הכואב של חיי האר"י ז"ל. סיום לאותה תקופה
מופלאה וקצרה. ועל ההמשך שהיה לה אחר כך. וכך הוא כותב: "אחר כך עשה האר"י ז"ל
הֶסְגֶר אחד להעשרה חברים, ותיקן חדרים לנשים וטף בפני עצמו באותו החצר של בית
ההסגר עצמו. ולבסוף חמשה חדשים נפלה קטטה בין הנשים בערב שבת, והנשים הגידו
לבעליהן, ונמשך עד שגם החברים נתקוטטו. והרב ז"ל היה מזהיר אותם על האחווה
והאהבה שיהיה בניהם תמיד שלום אחווה ואהבה, ובאותו היום עברו על דבריו. לעת ערב
יצא הרב ז"ל עם החברים לקבל שבת וחזר לבית הכסת סר וזעף וישב כל זמן התפילה
באנינות. (צער) ומורנו הרב חיים ויטאל ז"ל כשראה אותו כך נבהל מאוד, כי לא היה
מנהגו של הרב ז"ל לעשות כן. לאחר שסיימו הקהל התפילה, הלך מורנו הרב חיים ויטאל
ז"ל אליו ואמר לו: רבינו למה ראיתך כל זמן התפילה הזאת באנינות ובמר נפש? אמר
לו הרב: מפני שראיתי בקבלת שבת את הס"מ, ואמר זה הפסוק: "גם אתם גם מלכם תספו".
מכאן נראה שכבר נחתם גזר דין בעוונותינו הרבים. ולא נחתם אלא בעבור קטטה שנעשה
היום בין החברים. שכל זמן שהיה שלום בניהם – לא היה לו בית כניסה לקטרג. וכן
היה בעוונותינו הרבים באותו שנה נתבקש בישיבה של מעלה מורינו ורבינו ועטרת
ראשינו וגם חמישה חברים.
בגלל ויכוח בין החברים עזב האר"י את הארץ. הוא וחצי מהחבורה, חצי מתלמידיו.
האר"י היה ותרן גדול אבל אי אפשר ללמוד פנימיות וקבלה במקום שיש סכסוך ומחלוקת.
הסיפור הנורא מסביר למה האר"י הזהיר את תלמידיו על אהבת החברים כל הזמן. לכן
אנו צריכים בימים אלו במיוחד לתקן את הקלקול הזה אם אנחנו רוצים לזכות בקרבת
האלוקים שמיוחדת שהייתה לאר"י ולכל גילוייה.

על ימי חודש אב
דברי האר"י על החורבן
בחוק לישראל של פרשת מסעי יום שני כתוב, שלפני החורבן היה הקדוש ברוך הוא מוריד
שפע לעולם בזכות בית המקדש, וכל העולם כולו היה ניזון ושופע בזכות התפלות
שהתפללנו בבית המקדש, וכן כל העולם כולו היו ניזונים בזכות הקרבנות שהקריבנו
בסוכות, והיה כל העולם כולו ניזון בזכות עם ישראל. ומשחרב המקדש ניזונים רק
מעט. ובחוץ לארץ בברכת המזון בברכת ההודאה אומרים "וברכת את ה' אלוקיך על הארץ
הטובה" ולכאורה מה שייכות לתושבי ארה"ב או סין לארץ הטובה ולברך על כך? אלא
שהאוכל של כל אדם, אפילו באמריקה, זה בזכות היהודים שגרים בארץ ישראל ובזכות
התפלות שלהם בארץ ישראל.
על זה אומר הזוהר הבן איש חי (פרשת בהר בחוקותי שנה ראשונה הלכה א') "כתב רבנו
האריז"ל בשער המצוות צריך האדם לזכור בתוך אכילתו חורבן הבית כמו שכתוב בזוהר
תרומה וידאג בלבו על זאת שבזמן שבית המקדש קיים הייתה השכינה מקבלת שפע מעולה
ומשובח ממה שהוא אחר החורבן. על כן ירגיל לומר לשם יחוד קודשא בריך הוא
ושכינתיה וכו' הריני זוכר את ירושלים אשר חרבה בעונותינו והריני מצפה לבנינה
שיבנה אותה הקדוש ברוך הוא במהרה בימינו אמן. ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו
ואלוקי אבותינו שתשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה
תכין ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו וקים בה מקרא שכתוב ואני אהיה לה נאם ה'
חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה". והוכנס לשם יחוד זה בסידורים. כלומר שאם
הזוהר הקדוש אומר שכל מי שזוכר את ירושלים חשיב כאילו בנה חלק מחורבנו של
המקדש, ויש אומרים שיר המעלות בשוב ה' וכו' במנגינה ובשירה. ובודאי שאפילו
שאומרים אותו בשירה ובזמרה אסור לשכוח שמטרתו היא לזכור את חורבנה של ירושלים
ולא בשביל להתענג על השיר.

דעת האר"י – מה עושים בשבת לפני תשעה באב?
בשבת חזון או אפילו בשבת שחל בתוכה ט' באב, יש לשאול האם מותר ללבוש בגדים
נקיים לכבוד שבת, או שמא גם לכבוד שבת אסור. ברמ"א כותב "מילה שהיא מראש חדש עד
תשעה באב, נוהגין שהמוהל ובעת ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת, אבל בלאו הכי
אסור. אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבש בגדי שבת, כי אם הכותונת לבד.
ובמשנה ברורה (שם סע"ק ו') כותב שכל מה שלובש מפני הזיעה מותר, וזה הטעם שרמ"א
מקל בכותונת שהיא הגופיה הצמודה לגוף. ומאותו טעם מותר גם להחליף את הפוזמקאות.

ודע, שהאר"י הקדוש כותב שבשבת אין לשנות כלום מגדי השבת כלל, אלא יש ללבוש את
כל בגדי השבת כולם ללא שינוי. והנה, החסידים פוסקים כאר"י הקדוש. ובאמת אין בזה
חידוש כלל, שזה פשיטא שיפסקו כמותו. גם הספרדים פוסקים כמרן וכהאר"י ז"ל ולא
משנים מבגדיהם כלל בשבת חזון או בשבת תשעה באב, וגם בזה אין חידוש, שהספרדים
נוהגים על פי פסקי מרן בכל דבר. החידוש הגדול שיש בדין זה, שאפילו הגאון מוילנא
כך סובר, שכן לא הביא כלום מעניין זה לא בפירושו ולא בספר מעשה רב. ובמ"ב (סע"ק
ו') כותב "ובקהלת קודש וילנא נוהגין על פי הגר"א ללבוש בגדי שבת ויש משנים בגד
אחד, וכן כתב רבי יעקב עמדין בשם אביו הגאון, שצריך ללבוש בגדי שבת אפלו בשבת
שחל בו תשעה באב".

דעת האר"י על תשעה באב אחר חצות
כתב בשו"ע (סי' תקנב סע' יב) "אין אומרים תחינה ערב ט' באב משום דאקרי מועד.
ואם הוא שבת אין אומרים בו צדקתך". ט' באב קרוי "מועד". ומסופר בענין זה כי שאל
רבינו האר"י מפני מה אומרים פסוקי נחמה במנחה של ט' באב הרי אדרבה אז הציתו אש
במקדש? והיה צריך להרבות בקינות? והביא עוד את קושית חז"ל מפני מה נאמר "מזמור
לאסף באו גויים בנחלתך" הרי היה צריך לומר "קינה לאסף"?
ולקושיה האחרנה הסבירו חז"ל במדרש שאמרו "מזמור" כיון שה' השליך חמתו על עצים
ואבנים ולא על בני ישראל. כך מסביר האר"י גם כאן כאשר התחילו האוייבים להכות
בישראל חששו ישראל שאין להם ח"ו תקומה מכעס ה'. וכאשר הציתו האויבים אש בהיכל,
קיבלו ישראל נחמה כיון שראו שה' משליך חמתו על עצים ואבנים. יש סיכוי להמשך עם
ישראל. ועל זה אמרו "מזמור לאסף" בשמחה. ועל זה כתוב "ויצת אש בציון" ואמרו
"מזמור לאסף" וקיבלו נחמה על צרתם. ולכן מנהג טוב ונכון הוא לומר נחמה במנחה.
ועוד כתב מהרח"ו ששמע מרבינו האר"י טעם נוסף כי במנחה נולד המשיח הנקרא מנחם
(שער הכוונות פט). ולכן מובן מפני מה ט' באב נקרא מועד ואין אומרים בו "תחנון"
ולא "צדקתך".
כל זה כדי להבין שגאולה היא לא דיבורים. היא מעשית ביותר. גם בני ישראל במצרים
שעה לפני הגאולה חשבו שזה לא יהיה ולא מעשי ולא הכינו צידה לדרך. בסוף זה קרה.
גם בימינו לפעמים אנשים חושבים ואומרים גאולה אבל בפועל לא ממש חושבים שזה מה
שיקרה. ובכן זה יקרה. אנו אומרים כל כיום בתפילה "כי לישועתך קיוונו על היום".
לא רק כל יום, אל בכל יום אנו מקווים כל היום שתבוא גאולה במהרה בימינו. אמן.

 

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים