פורים

 

 

 

בס"ד

הלכות ארבע פרשיות (סימנן שזופ"ה – שקלים, זכור,ופרה,החודש)

מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי אליהו ע"ה כפי שהועברו אלי ע"י ידידי היקר חכם אליהו הלוי הי"ו. 
א – יש ארבע שבתות בחודש אדר וסמוך לו שקוראים בשני ספרי תורה כל שבת: שקלים, זכור, פרה והחודש. ובירושלים בשנה שחל בה "פורים המשולש" יקראו בשני ספרי תורה חמשה שבתות רצופות. כי ב"פורים המשולש" בשבת קוראים גם "ויבא עמלק".
ב – קוראים פרשת "שקלים" לפני ראש חודש אדר או בראש חודש. פרשת "זכור" לפני פורים. פרשת "פרה" אחרי פורים. פרשת "החודש" שבת לפני ראש חודש ניסן או בראש חודש ניסן. וסימן להפסקות "זטו בו דד וביו" היינו ר"ח אדר יכול לחול רק בימי זבד"ו שהם שבת, שני, רביעי וששי. האות הראשונה מציינת את היום בשבוע שבו חל ראש חודש ושאר האותיות את תאריכי החודש שבהם תהיה ההפסקה למשל "זטו" ר"ח בשבת מפסיקים בט"ו בחודש .

 

שבת שקלים

 ג – כתוב במשנה מגילה כט. : ראש חודש אדר שחל להיות בשבת – קורין בפרשת שקלים". ובגמרא: "תנן התם. באחד באדר משמיעין על השקלים… אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: דאמר קרא במדבר כ"ח "זאת עלת חודש בחדשו". אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה". וכך אומר רש"י: "קורין בפרשת שקלים – להודיע שיביאו שקליהם באדר" וכל זה כדי שיביאו שקליהם שיכינו אותם לבית המקדש. אע"פ שהסכום לא גדול, סה"כ עשרה גרם כסף טהור. כיון שמזה קונים קרבנות שמקריבים כל השנה, שמכפרים על כלל ישראל. יש על זה יצה"ר גדול. לכן מודיעים לאנשים חודש מראש להכין את הכסף לתרומה זו. ואם אדם לא שילם – ממשכנים אותו בעל כורחו. עיין רמב"ם שקלים פ"א הלכה ט' י' .

ד – לפי רש"י, קוראים בתורה פרשת שקלים בימינו כמו שקראו בזמן בית המקדש להזכיר על חובת השקלים. ואנו קוראים שקלים כ"זכר" לקריאה שהיתה בזמנם. לפי דעת הלבוש והמשנה ברורה במשנ"ב תרפה ס"ק ב "ואנו משלמין פרים שפתינו בקריאת הפרשה של 'כי תשא' דכתיב בה עניין השקלים". אנו לא יכולים לתרום שקלים ממש למקדש לכן אנו קוראים בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו". ועיין למקראי קודש עמוד ע"ו בהערות שם .
ה – בשבת שלפני ר"ח אדר הסמוך לניסן מוציאין שני ספרים, מנהג הספרדים לקרוא בראשון שבעה עולים בפרשת השבוע, ואומרים חצי קדיש, והמפטיר קורא בספר שני פרשה ראשונה של "כי תשא", עד "לכפר על נפשתיכם", ואומרים חצי קדיש פעם שניה ומפטירין "ויכרות יהוידע". ומנהג האשכנזים לומר קדיש פעם אחת בסיום הקריאה בספר הראשון וכשאומרים אותו מניחים את שני ספרי התורה על הבמה.
ו – אם חל ר"ח אדר בשבת מוציאין שלושה ספרים. בראשון קורין שישה עולים ואין אומרים קדיש. ואם קראו ז' עולים אומרים קדיש . ובשני קורא השביעי בפרשת ר"ח "וביום השבת" עד "ונסכו" ואומרים חצי קדיש. והמפטיר קורא בשלישי בפרשת "כי תשא", ואומרים חצי קדיש. ומנהג האשכנזים כדלקמן.
ז – מפטירין "ויכרות יהוידע". ואומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון של הפטרת שבת ור"ח "כה אמר ה' השמים כסאי". מנהג האשכנזים לא להוסיף פסוקים בהפטרה.

 שבת זכור

 ח – המשנה במסכת מגילה כט כותבת שצריך לקרוא פרשת "זכור" סמוך לפורים כדי לסמוך את מחיית עמלק למחיית המן לשון רש"י שם כדכתיב: "הימים האלה נזכרים ונעשים".

ט – מוציאין ב' ספרים וקורין בראשון שבעה עולים בפרשת השבוע, אומרים חצי קדיש, והמפטיר קורא בספר שני "פרשת זכור" ואומר חצי קדיש, ומפטירין "פקדתי וכו'", ומנהג הספרדים להוסיף לפני כן פסוק "ויאמר שמואל", וגומרין התפילה כשאר שבתות. ומנהג האשכנזים לומר קדיש פעם אחת וכשאומרים אותו מניחים את שני ספרי התורה על הבמה. שו"ע תרפה סע' ב .
י – פרשת זכור חייבים לקראה מדאורייתא שו"ע שם סע' ז , ויש אומרים שפרשת פרה גם כן חיובה מהתורה, ולכן יזהר הקורא לקראה בקול רם כדי שישמעו כל הקהל ויכוונו לצאת ידי חובה וגם הש"ץ יכוין להוציאם ידי חובתם. וטוב להכריז על כך. ויש נוהגים לומר לשם יחוד מיוחד לזה – עיין כה"ח תרפה ס"ק לג .
יא – טוב לקרוא בספר התורה הכשר והמהודר שיש בבית הכנסת. וטוב שכל אחד ואחד ישתדל לשמוע קריאת פרשת זכור בספר תורה ובניגון לפי מנהג עדתו. ובדיעבד יוצאים ידי חובה בכל ספרי תורה ובכל סוגי הקריאות.
יב – יש אומרים שנשים פטורות מקריאת "זכור" וכך נהגו הספרדים, ואם באות לשמוע יחשבו בליבן שהן לא מקבלות עליהם כנדר. ויש אומרים שנשים חייבות וכך נהגו חלק מהאשכנזים. כה"ח שם ס"ק ל עיין תול"ש קפ"ז .

 שבת פרה

 יג – בשבת שקודם שבת האחרונה של אדר ואם חל ר"ח ניסן בשבת אז בשבת האחרונה של אדר מוציאין שני ספרים, בראשון קורין ז' עולים, ואומר חצי קדיש, והמפטיר קורא בספר שני פרשת "זאת חקת התורה". ואומרים חצי קדיש, ומפטירין ביחזקאל פרק לו "בן אדם בית ישראל" וגו'. ומנהג האשכנזים לומר קדיש פעם אחת בסיום הקריאה בספר הראשון וכשאומרים אותו מניחים את שני ספרי התורה על הבמה. שו"ע שם סע'ג .

 שבת החודש

 יד – בשבת שלפני ר"ח ניסן מוציאין שני ספרים. בראשון קורין שבעה עולים בפרשת השבוע, ואומרים חצי קדיש, והמפטיר קורא בספר שני בפרשת בא, "החדש הזה לכם", ואומרים חצי קדיש, ומפטירין ביחזקאל פרק מה, יח "בראשון באחד לחדש", ומנהג האשכנזים לומר קדיש פעם אחת וכשאומרים אותו מניחים את שני ספרי התורה על הבמה. שו"ע שם סע' ד .

טו – אם חל ערב ראש חודש ניסן בשבת מנהג הספרדים להוסיף פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת "מחר חודש".
טז – אם חל ראש חודש ניסן בשבת מוציאין שלושה ספרים. בראשון קורין שישה עולים בסדר היום ולא אומרים קדיש, ואם עלו שבעה, אומר חצי קדיש עיין חק"ל ובספר השני קורא השביעי בפרשת ר"ח "וביום השבת" עד "ונסכו" ואומרים חצי קדיש, ובשלישי קורא המפטיר בפרשת "החודש הזה לכם", ואומר חצי קדיש, ומפטירין "בראשון באחד לחדש", ואומר פסוק ראשון ופסוק אחרון של הפטרת שבת ור"ח "כה אמר ה' השמים כסאי". מנהג האשכנזים כדלעיל.

 קדיש אחרי קריאה בתורה

 יז – שני ספרים – כשמוציאין שני ספרים, בספר הראשון קוראין שבעה עולים בפרשת השבוע. אומרים חצי קדיש. המפטיר קורא בספר שני בפרשת שקלים או זכור או פרה או החודש או פרשת שבת ור"ח או שבת וחנוכה. ואומרים שוב חצי קדיש. עיין כה"ח סי' תרפ"ד ס"ק י"ט וסי' קמ"ז ס"ק מ"ד . והאשכנזים ברובם נוהגים כשיש שני ספרי תורה כדלקמן: מביאים ספר ראשון לתיבה, קוראים בו שבעה עולים, סוגרים את הראשון, מביאים ספר תורה שני לבימה ואומרים חצי קדיש כששניהם על הבמה, ואח"כ קוראים בשני ואומרים הפטרה.

יח – שלושה ספרים – כשמוצאים שלשה ספרים יש שתי אפשרויות א. קוראין בראשון ששה עולים, ואין אומרים קדיש, בשני קורא השביעי בפרשת ר"ח "וביום השבת" עד "ונסכו", ואומרים חצי קדיש, והמפטיר קורא בספר השלישי את פרשת שקלים או החודש. ואומרים חצי קדיש. ב. אם קראו ז' עולים בספר הראשון – אומרים קדיש גם אחרי הקריאה בו. כך שבסך הכל אומרים ג' פעמים קדיש אחרי כל ספר. הריב"ש ואבודרהם ועיין מג"א שם ס"ק י"ב וכה"ח שם ס"ק מ"ד ולאפוקי מה שכתב נתיבי עם סי' רפ"ב .
יט – האשכנזים נוהגים שכשיש שלושה ספרים לקרוא ששה עולים לספר הראשון, מגביהים ס"ת ראשון וגוללים אותו ואחר כך פותחים ס"ת שני וקוראים בו, מביאים את ספר התורה השלישי לבימה, מניחים אותו ליד הספר השני, אומרים חצי קדיש, מוציאים מהבימה את הספר השני, נשאר ספר שלישי וקוראים בו. עיין מש"ב קמ"ז ס"ק כ"ז ולדעת מג"א .
כ – בשבת שמוציאים ג' ספרי־תורה כגון: שבת וראש חודש אדר שהוא גם שבת "שקלים", או שבת וראש חודש ניסן שהוא גם שבת "החודש", או בשבת ראש חודש וחנוכה, או בשמחת תורה מוסיפים הספרדים: מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה, כי בכל־חכמי הגוים ובכל־מלכותם מאין כמוך: מאין כמוך ה', גדול אתה וגדול שמך בגבורה: וה' אלהים אמת, הוא־אלהים חיים ומלך עולם, מקצפו תרעש הארץ ולא־יכילו גוים זעמו: אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין, מלכותה מלכות עלם ושלטנה עם־דר ודר. אחר כך מוסיפים שמע ישראל, ה' מלך, ואנא ה'. ונהגו כעת לומר כן גם לא רק בירושלים אלא בכל הארץ וגם בחו"ל. עיין במנהגי בית אל סע' ו, הקדמה לספר דברי שלום חלק הקבלה .

 הפטרה מיוחדת עם ראש חודש

כא – בארבע פרשיות אלו מפטירין הפטרה הקשורה לשקלים או זכור או פרה או החודש. וכשחל בשבת שקלים גם ראש חודש – אומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון של הפטרת שבת ור"ח "כה אמר ה' השמים כסאי". עיין ב"י סי' תכ"ה ומובא בכה"ח שם ס"ק י"א וס"ק כ"ב .

כב – על הוספת הפסוקים הנ"ל חלק הרמ"א ואמר לא לעשות כן שם סעי' ג' כיון שאמרה הגמרא מגילה "אין מדלגים מנביא לנביא" – וכך נוהגים האשכנזים. עיין בשו"ע סי' קמ"ד סעי' א' וסעי' ב' מתי מותר לדלג מנביא לנביא ושם בכה"ח ס"ק י'י"א .

 הפטרה בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום

 כג – בשבתות אלו יש אומרים שאחרי שנים מקרא ואחד תרגום בארבע פרשיות יקרא הפטרה דארבע פרשיות, דהיינו בשקלים, בזכור, פרה, החודש תקרא את ההפטרה השייכת להם ולא הפטרת השבוע משנ"ב רפה ב . אמנם לפי דעת כף החיים: קורא את ההפטרה של אותו השבוע. עיין כה"ח סי' רפו ס"ק לו .

 שבעה באדר

 כד – מכיון שז' באדר הוא יום פטירת משה רבינו ע"ה יש נוהגים ביום זה לעשות תענית ובמוצאי התענית הילולה ושמחות. ויש סדר לימוד מיוחד למרן רי"ח זיע"א ללילה זה. ובמיוחד נוהגים בכך אנשי חברא קדישא שצמים ביום ז' באדר ובמוצאי התענית עושים סעודה חשובה כיון שהם עושים תמיד חסד למתים וזה כמו שה' עשה חסד של אמת למשה רבינו שקבר אותו בגיא מול בית פעור ביום זה.

כה – המתענה בז' באדר באופן קבוע ופעם אחת צם יום שלם גם כשחל ביום שישי – תמיד יצום כך גם ביום שישי. אך לכתחילה לא יקבל על עצמו לצום באופן קבוע בז' באדר ביום שישי אלא יתפלל ערבית בערב שבת מוקדם, ויאכל מוקדם אפילו לפני השקיעה. מנהג החברה קדישא של האשכנזים לקרוא "ויחל" לאלה שצמים, אבל בני עדות המזרח אין נוהגים להוציא ס"ת אפילו אם יש עשרה שצמים. ועיין לכה"ח סי' תקס"ו ס"ק כ"ז .

בס"ד

דרשות לחודש אדר

מספרי רבנו הגדול חכם יוסף חיים ע"ה זיע"א ומשאר חכמי עירק.
בס"ד

שמחת אדר מתחילה מעת מולד הלבנה – משנכנס אדר מרבין בשמחה (תענית כ"ט ע"א) – הנה לכאורה יש להקשות בדברי חז"ל שכתבו: משנכנס אדר מרבין בשמחה, דהוה להו למימר: משהגיע אדר מרבין בשמחה. ולמה תפשו לשון נכנס? דלהיכן נכנס?

ויובן בס"ד דרך הלציי, דהנה המולד של ר"ח לפעמים יהיה קודם ר"ח. והנה מעת המולד תתחיל ההארה של ר"ח, כי יש מפקפקים הרבה שלא להתענות משעת המולד. אם כן השתא השמחה של חודש אדר ג"כ צריך להתחיל משעת המולד. דרך משל: שנה זו שנה מבורכת ברכ"ת ה', היה ר"ח ליל ו' והמולד היה ביום חמישי שעה ח'. א"כ נמצא שחודש אדר נכנס בתחום שבט, שעדיין לא הגיע זמנו, כי ר"ח הוא מתחילת הלילה. ולזה אמרו משנכנס אדר מרבין בשמחה, נכנס דייקא, שאין צריך עד שיגיע ממש, אלא אפילו משעה שנכנס בחודש הקודם שהוא עת המולד, ג"כ צריך להרבות בשמחה, כי התחילה ההארה מאותה העת, וכאילו הגיע ר"ח ממש. (מספר אדרת אליהו משפטים).

טעמים לזה שבאחד באדר משמיעים על השקלים – באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים (שקלים א א') – יובן בס"ד הטעם שאמרו רבותינו ז"ל, באחד באדר משמיעים על השקלים, כי הנה ידוע מה שכתב מרן הקדוש זלה"ה בשלחן ערוך: משנכנס אדר מרבים בשמחה, מאחר שכל מצוה שהיא בשמחה היא מתקבלת יותר, ולכן יותר נכון לעשות מצוה זו בחודש הזה שישראל מרבין בשמחה, ולכן באחד באדר משמיעים על השקלים.

או בס"ד יובן הטעם שבאחד באדר משמיעים על השקלים, והוא כי ניסן הוא מסוגל לגאולה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ר"ה י"א א'): בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל. והנה זמן בית דין שלושים יום.

או יובן בס"ד הטעם שמשמיעים על השקלים בחודש אדר דוקא ולא בחודש הקודם ממנו, והוא דידוע מה שאמרו בגמרא ביצה (דף ט"ו ע"ב): אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון: הרוצה שיתקיימו נכסיו, יטע בהם אדר. שנאמר: (תהלים צ"ג ד') אדיר במרום ה'. אי נמי אדרא כשמיה, כדאמרי אינשי: מאי אדרא? דקיימא לדרי דרי. ע"ש. והשתא גם חודש זה שמו מוכיח עליו על הקיום שנקרא אדר שמשמעותו על הקיום, כמו שאמרו בגמרא על יטע בהם אדר. ורבי מאיר בדיק בשמא (יומא פ"ג ע"ב). ולכן השקלים שהם פדיון נפש האדם, משמיעים עליהם באחד באדר כדי שתהיה ההפרשה בחודש אדר דוקא. ואז תעמוד מצוה זו לעושיה לדרי דרין.

ובזה יובן בס"ד מה שאמרו רבותינו ז"ל (שוחר טוב משלי ט'): דהפורים לא יתבטל לעתיד לבא כשאר ימים טובים כנודע, כי הפורים הוא בחודש הנקרא אדר דקיים לדרי דרי, וגם הפורים שבו קיים לעד לעולם. (מספר "אדרת אליהו פר' משפטים).

 

בס"ד

דרשות לשבת שקלים, השבת שלפני ר"ח אדר הסמוך לניסן, מלוקטות מספרי חכמי עירק זיע"א.

דרשה מספר: "דבר בעתו חלק ב'" לרבנו הגדול המקובל ששון מרדכי (עג'מי) ע"ה. זיע"א:

פרשת שקלים היא לזכרון מחצית השקל, מפני שבחודש אדר היו משמיעים על השקלים. וטעמא משום דבניסן בר"ח מתחילה השנה, כמ"ש: ראשון הוא לכם לחודשי השנה, בו היו מתחילין להביא קרבן התמיד מנדבה חדשה מחצית השקל משנה זו. וילפינן לה מדכתיב גבי קרבן תמיד: זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה. והאי לחודשי יתירה הוא, לומר חודש חדש, והבא קרבן מתרומה חדשה, כלומר שיש יום חודש קבוע בשנה שיביאו קרבן עולת תמיד מן השקלים החדשים שהובאו מחדש. ולמדו רבותינו מגזרה שווה דכתיב גבי ניסן: ראשון הוא לכם לחשי השנה. ונאמר בעולת התמיד: זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה. מה חדשי האמור להלן ניסן אף כאן ניסן. ונרמז: החודש הזה לכם ראש חודשים, כשאמר ראש חדשים למה יאמר ראשון? והיה די לומר ראש חדשים לחדשי השנה, הראש הוא ודאי ראשון. אלא רמז ראשון אותיות שאר ואותיות נו. והנה נ"ו עם הכולל גי' מזבח. כאילו אמר ראשון הוא לשאר ואכילת המזבח שבו תתנדבו למזון ושאר המזבח העולה נ"ו ע"ה. לכך היו משמיעין באדר הסמוך לניסן שיביאו שקליהם בר"ח ניסן. ואנחנו נשלמה פרים שפתינו בקריאת פרשה זו. וכשהאדם נותן לב ומכוין לשלם פרים שפתיו, מעלה לו כאילו השמיעו על השקלים ונתן מחצית השקל בר"ח ניסן.

והנה רמז הפסוק על זה במגלת אסתר: והימים האלה נזכרים ונעשים, שהימים האלה כשנזכרים בהם הדברים, אפילו אם אין בידכם לקיימם, כמו השמעת השקלים בר"ח אדר, שדוקא נזכרים להוציא ספר תורה וקורין בו מצות השקלים זכרון בעלמא, מעלה אני עליכם כאילו נעשים ממש עשייה בפועל, ובלבד שיכוין לבו לשמים. ולכן כשיתן מחצית השקל בפורים שהוא זכר בעלמא לאותו מחצית השקל של תרומת הקרבנות, ג"כ יאמר: יהי רצון מלפניך שיהא עולה לי כאילו הבאתי מחצית השקל לתרומת המזבח. ומהתחלת הד' פרשיותשקלים וזכור ופרה והחודש מתחיל מזל ישראל צומח מעט מעט ויחזקהו במעשים טובים ובעבודת ה' יותר משאר ימים.

 

בס"ד

נוסח הלשם יחוד לכל אחת מארבע הפרשיות שסימנן שזופ"ה: שקלים, זכור, ופרה, החודש.
בס"ד

לשם יחוד לפרשת שקלים:

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, ליחדא שם הוי-ה ברוך הוא אותיות י' עם ה' באותיות ו' עם ה', ע"י שפע אין סוף ברוך הוא, המשפיע בהם ומיחדם ע"י ההוא טמיר ונעלם ביחודא שלים בשם כל ישראל.

הנה אנחנו באים לקרות לשמוע ולהשמיע קריאת פרשת שקלים לעורר שקל הקודש פלס ומאזני משפט לה' ולהכניע מאזני מרמה בגבול הרשעה הניצב כאריה יכסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים. ובסגולת קריאה נאמנה זאת קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך. תמחה את זכר עמלק כמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה. וברצונך תשוב ותרים ותגביה קרננו למעלה כמו שהבטחתנו ע"י משה עבדך: כי תשא את ראש בני ישראל. ובחסדך תבנה מקדש המעון במהרה בימינו אמן. לאשר ולקיים מצות שקלים בפועל.

והרי אנחנו מכונים על דעת המכונים באמת ועל דעת כל ישראל.

ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו (ב"פ).

יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.
לשם יחוד לפרשת זכור:
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, ליחדא שם הוי-ה ברוך הוא אותיות י' עם ה' באותיות ו' עם ה', ע"י שפע אין סוף ברוך הוא, המשפיע בהם ומיחדם ע"י ההוא טמיר ונעלם ביחודא שלים בשם כל ישראל.
הנה אנחנו באים לקיים מצות עשה זכור את אשר עשה לך עמלק. זכור בפה. לתקן שורש מצוה זו במקום עליון ולעורר מלאכי מרום ומרכבות העליונות המופקדים על מצות פרשה זו, לנקום נקמת ה' מאת זרעו של עמלק וגם ערב רב מההוא זרעא בישא. ועתה צלח העז עוז גבורתך במלאכיך להעלות ולהזכיר עון אבותיו אלה. יהיו נגדך ה' תמיד, ויכרת מארץ זכרם עד בלתי השאיר למו שריד. אך אלהים ימחץ ראש אויביו. אדם בליעל. סר צילם מעליהם בצבא המרום במרום. להעביר ממשלת זדון מן הארץ כאמור מפי כבודך: ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת. והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
והרי אנחנו מכונים על דעת המכונים באמת ועל דעת כל ישראל.

ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו (ב"פ).

יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

לשם יחוד לפרשת פרה:
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, ליחדא שם הוי-ה ברוך הוא אותיות י' עם ה' באותיות ו' עם ה', ע"י שפע אין סוף ברוך הוא, המשפיע בהם ומיחדם ע"י ההוא טמיר ונעלם ביחודא שלים בשם כל ישראל.
הנה אנחנו באים לקרות פרשת פרה כמו שתקנו לנו חכמינו ז"ל. ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח וזכות קריאת פרשת פרה זו בצבור בשבת זו, יתעורר שורש העליון של פרה אדומה למעלה. וגלוי וידוע לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאין לנו כהן לכפר בעדינו אלא שיח שפתותינו כמו שאמר הכתוב: ונשלמה פרים שפתינו. ותחשוב עלינו כאילו עשינו פרה אדומה. וזרוק עלינו מים טהורים העליונים לרחוץ אותנו מטומאתינו ולבער כתמי העוונות החקוקים בנפש לטהרה מקליפה הפנימית. ועל ידי תשובתינו בעת ובעונה הזאת, יתעוררו מים טהורים ממקור הטהרה. והשם יתברך יזרוק עלינו מים טהורים ויטהר אותנו. כמו שאמר הכתוב: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ויטהרנו מבית ומחוץ כל ימי חיינו. אמן כן יהי רצון.
והרי אנחנו מכונים על דעת המכונים באמת ועל דעת כל ישראל.

ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו (ב"פ).

יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

לשם יחוד לפרשת החודש:
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, ליחדא שם הוי-ה ברוך הוא אותיות י' עם ה' באותיות ו' עם ה', ע"י שפע אין סוף ברוך הוא, המשפיע בהם ומיחדם ע"י ההוא טמיר ונעלם ביחודא שלים בשם כל ישראל.
הנה אנחנו באים לקרוא פרשת החודש לפני ראש חודש ניסן ככתוב: החודש הזה לכם ראש חודשים".
לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו.
והרי אנחנו מכונים על דעת המכונים באמת ועל דעת כל ישראל.

ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו (ב"פ).

יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים