מנהגי חג השבועות

שבועות

בס"ד

תיאור מפורט של מנהגי יהודי עירק בליל חג השבועות וביום השבועות כפי שנכתב ע"י ידידי היקר חכם אליהו הלוי הי"ו.
1. בליל חג השבועות מתאספים כל בני המשפחות הנכבדות בבתי ראשי המשפחה, ויתר העם מתאספים בבתי הרבנים המפורסמים או בבתי הכנסת ונשארים שם ערים כל הלילה, כמו בליל הושענא-רבא. קוראים קטעים ידועים מתוך התנך, המדרש ואדרא רבא, כפי שמובא בספר קריאי מועד שנדפס בבגדאד בשנת תרע (מהדורה ב' – ירושלים תשיח) ובמקומות אחרים. כנס זה נקרא בשם משמרה. כל משמרה אינה פחותה ממניין גברים, לשם אמירת קדיש. מי שמת לו מת באותה שנה (או בשנים קודמות) עושה משמרה לעילוי נשמת הנפטר. המשמרות בבתי הרבנים מלוות דרשות, קושיות ותירוצים וחידודי רעיונות מן הטכסט הנקרא. מדי פעם בפעם מכבדים את המסובים בקפה, תה ומגלי. באמצע הלילה, בין גמר קריאת התנך והמדרש לקריאת האדרא-רבא, עורכים הפסקה קצרה ומכבדים את האורחים במיני פירות וירקות. להפסקה זו קוראים זמן הברכות. סדר הקריאה במשמרה הוא לפי התור. כל אחד קורא קטע מתוך הספר קריאי מועד. מקום בולט תופסת ערנותם של הילדים בלילה זה. הם אוהבים מאד להתחרות ביניהם, הן על טיב קריאתם והן על מספר הקטעים שיפלו בגורלם. כמה ילדים משנים את מקומם עשרת מונים, כדי שיעלה בידיהם לקרוא קטעים נוספים. בבתי החכמים מתכוננים הילדים לשאול שאלות ואף לענות על שאלות שיישאלו. התחרות זו מרבה חכמה. ליד חדר האנשים מתאספות גם הנשים, אף הן ערות כל הלילה ומאזינות לקריאת הגברים. נשים היודעות לקרוא – קוראות במקומן, יחד עם הגברים. ובן איש חי כתב שנשים בליל חג השבועות לא יאמרו שום לימוד וישלח ו עש אחר חצות הלילה מתחילים הילדים, ואף חלק מהמבוגרים, לנמנם. החסידים נזהרים מאד לבלתי התנמנם עד עלות השחר. הטבק הריחני (בלשונם: תתן) והסיגריות מסייעים לכך. לפעמים נמצאים ילדים גיבורים המחזיקים מעמד ואינם מתנמנמים עד אור הבוקר. למחרת הם מספרים על כך בגאווה מיוחדת. בתום הלימוד במשמרה, עם עלות השחר, מתפללים תפילת ותיקין ומיד עם סיום התפילה ממהרים הביתה ושוכבים איש על מיטתו. רעש הלילה נדם. היום נהפך ללילה והלילה ליום. בחג זה אין ביקורים הדדיים. 2. אחר שינה של כמה שעות מגיע זמן אכילת הלביבות. כל אחד מחכה במשך השנה ללביבות של שבועות הנקראות בשם כאהי – עוגה עגולה עשויה בצק דק מקופל לכמה קיפולים, כשבין קיפול לקיפול משוחה חמאה. מטגנים אותה בחמאה (כאן בארץ מטגנים גם במרגרינה) במחבת, טובלים בסילאן (דבש תמרים) או בסוכר ואוכלים אותה בשעה שהעיניים עדיין לא שבעו שינה. הנשים, שישנות בסוף הלילה, מצליחות להתעורר בבוקר לשם אפיית הכאהי. העבודה לא קלה. אישה כי תינשא לאיש, הוריה שולחים לה בחג השבועות כאהי או בקלאוה – מין עוגה ממותקת עשויה שקדים וסוכר (ראה לעיל), כדי לחסוך לה טרחת ההכנה. 3. בליל יוט שני של גלויות של חג השבועות, שכמובן היו מקיימים בבבל, אין נוהגים להיות ערים בלילה. רק החסידים שבעם היו קוראים כמה פרשיות מהתנך ותריג מצוות. 4. קידוש ליל יום-טוב ראשון צריך להיות בלילה ודאי, כלומר אחר צאת הכוכבים, שנאמר: שבע שבתות תמימות תהיינה; אבל בליל שני אין צריך לילה ודאי, ואפשר לקדש מבעוד יום. הרב יוסף חיים התיר לעשות כך בבגדאד ובבצרה בגלל החום הגדול השורר במקומות אלה בלילות הקיץ, ואין כאן משום חשש של מכין מיום ראשון ליום שני. 5. בקריאת התורה, לפני עליית עשרת הדברות, מפייטים בבית-הכנסת את הפיוט יום יום אודה לאל אשר בחר בנו – סימן: יצחק. 6. רבים נוהגים לקרוא במשך היום את מגילת רות ואת האזהרות על תריג מצוות בנעימה מיוחדת. 7. בבבל היו נוהגים להשתטח ביום חג השבועות על קברי הקדושים, כגון יחזקאל הנביא, הקבור בכפר כפיל; עזרא הסופר, הקבור ליד העיר בצרה; יהושע כוהן גדול ושיך יצחק גאון הקבורים בעיר בגדאד; חנניה מישאל ועזריה – הקבורים בעיר כרכוך, ואחרים. משום כך נקרא חג זה בפיהם בשם עיד אל-זיארה, כלומר חג הביקור.

לימוד בליל שבועות ממורינו ורבינו מרן הראשלצ הרב מרדכי אליהו שליטא ש ה ישלח לו רפואה שלימה אמן מדוע בליל שבועות נעורים כל הלילה נוהגים בליל חג שבועות להיות נעורים כל הלילה ולעסוק בתורה. טעם ומקור למנהג זה מובא בזוהר ובפוסקים, וזל המשב (תצד סקא): איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן. ואיתא בשוע הארי זל: דע שכל מי שבלילה לא ישן כלל ועיקר והיה עוסק בתורה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק. והטעם כתב מא עפ פשוטו, שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקבה להעיר אותם לקבל התורה (כדאיתא במדרש) לכך אנו צריכין לתקן זה עכל. מרן בעל ה'בן איש חי' הפליג מאוד בענין הלימוד בזה הלילה וזל (במדבר הג): ויזהרו ללמוד כל סדר הלימוד של זאת הלילה בחשק גדול ובשמחה רבה ובהתלהבות הלב, כי הלמוד המתוקן לזאת הלילה עושה פרי גדול למעלה, וממשיך לנפש האדם קדושה וטהרה. ויתגבר כארי לישב על המשמר בעינים פקוחות לדחות את השנה, ולא יתנמנם כלל, כי רבנו הארי זל החמיר מאוד בענין השנה בזאת הלילה יותר מליל הושענא רבא עייש. לשון הזוהר בעניין מעלת הלמוד בליל שבועות הזוהר הקדוש מפליג בעוצם מעלת לימוד התורה בליל שבועות, וזל (זוהר אמור דף צז עב): כד מאטי להאי ליליא לבעי ליה למלעי באורייתא ולאתחברא בה ולנטרא דכיו עלאה דמטי עליה בההוא ליליא ואתדכי, ואוליפנא דאורייתא דבעי ליה למלעי בהאי ליליא אורייתא דבעפ בגין דיתדכון (סא דיתדבק) כחדא ממבועא דנחלא עמיקא, וכו' ועל דא חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי ליליא והוו לעאן באורייתא וכו'. רש הכי אמר בשעתא דמתכנשי חברייא בהאי ליליא לגביה ניתי לתקנא תכשיטי כלה וכו' תא חזי חברייא מתקני בהאי ליליא תכשיטהא לכלה ומעטרי לה בעטרהא לגבי מלכא ומאן מתקין ליה למלכא בהאי ליליא לאשתכחא בה בכלה לאזדווגא בה במטרוניתא, נהרא קדישא עמיקא דכל נהרין… עייש. הארה של תורה – בזכות לימוד ליל שבועות אדם שרוצה לחוש את ההארה של תורה ואת קדושתה, יכין עצמו ללימוד בליל שבועות בסדר המובא במחזור תורה נביאים כתובים, מדרשי חזל, זהר אידרא רבה. סדר הלימוד הראוי בליל שבועות ישנם המתלבטים בעניין הלימוד הראוי ללמוד בליל שבועות, יש שנהגו ללמוד גמרא ופוסקים כדרך שלומדים כל השנה, ויש המקפידים ללמוד את התיקון שמובא ב'קריאי מועד', וכן נהגו גדולי עולם בכל הדורות והקפידו בו מאוד, (וכמו המעשה הידוע והנורא שהיה עם בעל הבית יוסף), ומרן 'בן איש חי' כתב (שם הד) שהרב חידא עה קרא את שתי האדרות בעמידה ובדבקות עצומה לעת זקנותו [כשהיה בן שמונים שנה(!). ועיין שם שמביא את סדר הלימוד בתיקון בלילה זה. והנה, בתיקון זה קוראים את כל התורה כולה! (למרות שלא קוראים את כל התורה מלה במלה כי אין זמן לזה, אבל קוראים קטע מתחילת ומסוף כל פרשה שבתורה וכן בנך, ומעלת תיקון זה עצומה – ואחר כך קוראים את האדרא רבה ואם יש זמן גם אדרא זוטא) ועל כן מעלתו חשובה לאין ערוך. ואמנם, אם חשקה נפשו של בן תורה ללמוד בלילה זה גמרא בעיון (או שכך נקבע בישיבה שבה הוא לומד), ישתדל בכל זאת לקרוא את ה'תיקון' באופן שיתחיל יותר מוקדם ויקרא מהר, ואחר כך ילמד גמרא עם פוסקים כאשר לבו חפץ, ובלבד שילמד בהתלהבות ובשמחה, ושלא יתן שינה לעיניו כלל ועיקר.

Share Button

תגובה אחת על הפוסט “מנהגי חג השבועות

  1. אנו זכינו לעשות את המשמארה של ליל חג השבועות בביתו של חכם דוד נכדו של חכם יוסף חיים ע"ה. אהבתי את התיאור המדויק שהובא לעיל לגבי הילדים. בדיוק כך נהגנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים