ימי השובבי"ם

 

רבנו יוסף חיים ע"ה

רבנו יוסף חיים ע"ה

 

חכם בניהו יששכר שמואלי שליט"א ראש ישיבת המקובלים נהר שלום

חכם בניהו יששכר שמואלי שליט"א ראש ישיבת המקובלים נהר שלום

בס"ד

ימי השובבי"ם (ראשי תיבות של פרשיות ספר שמות: שמות,וארא,בא,בשלח,יתרו,משפטים), הם ימים מסוגלים לחזרה בתשובה ולתיקון עוונות לפי האר"י ז"ל. כנסו כאן לקבלת סקירה על התיקונים המתבצעים בישיבות המקובלים בימים אלה. וסדר התיקונים כפי שסידר רבנו הגדול יוסף חיים ע"ה זיע"א לכל עון ועון.
בס"ד

יסוד התשובה ומעלת הצדיק הוא כאשר ישוב החוטא מחטאו בחרטה גמורה ובלב שלם עד אשר יעיד עליו יודע תעלומות כי לא ישוב לחטא זה עוד.

וכבר רבנו יונה ע"ה לימדנו להועיל סדר התשובה לנפש החוטאת וסידר עשרים עיקרים לשב בתשובה וזה תכנם:

העיקר הראשון – חרטה על מעשה העבירות. העיקר השני – עזיבת החטא, כי יעזוב דרכיו הרעים ויגמור בכל לבבו כי לא יוסיף לשוב בדרך הזה עוד. העיקר השלישי – היגון, כי ישתונן כליותיו ויחשוב כמה רבה רעת האדם שהמרה את יוצרו. העיקר הרביעי – הצער במעשה, דהיינו, צוםובכי ומספד. העיקר החמישי – הדאגה, שידאג ויפחד מעונש עוונותיו. העיקר הששי – הבושה, שיתבייש מהשי"ת אשר מלוא כל הארץ כבודו. העיקר השביעי – הכניעה בכל לב והשפלות. העיקר השמיני – הכנעה במעשה, שיתנהג בענוה ובמענה רך. העיקר התשיעי – הוא שבירת התאוה הגשמית. העיקר העשירי – להיטיב פעליו בדבר אשר זדה עליו. העיקר האחד עשר – חיפוש דרכיו, כמו שנאמר: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. העיקר השנים עשר – שיחקור וידע ויכיר גודל העונש לכל אחד מעוונותיו. העיקר השלושה עשר – שיהיו עבירות הקלות חמורות בעיניו. העיקר הארבעה עשר – הוידוי. העיקר החמישה עשר – התפילה, שיתפלל אל השי"ת ויבקש רחמים לכפר על עוונותיו. העיקר הששה עשר – לתקן המעוות. העיקר השבעה עשר – לרדוף פעולות החסד ואמת. העיקר השמונה עשר – שתהיה חטאתו נגדו תמיד. העיקר התשעה עשר – עזיבת החטא בהזדמן לו והוא בתוקף תאוותו. העיקר העשרים – להשיב רבים מעוון.

וכתב רבנו יוסף חיים ע"ה בספרו "עוד יוסף חי" דרושים בפרשת נח וזה לשונו: אמרו רבותינו ז"ל, (ראה ויקרא רבה כ"ג ט') אף על פי שדור המבול הרשיעו בכמה עבירות, הנה עיקר עונם שנתחייבו כליה היה בעון השחתת זרע לבטלה. ולכן רבותינו ז"ל קורין לשון זה של השחתת זרע לבטלה על שמם, שקורין אותו עון דור המבול (ראה נדה י"ג ע"א וברש"י שם). וכתב הרב בעל ספר הברית ז"ל (במאמר ט"ז פרק ג') וזה לשונו: המוליד הוא הכח אשר שם האל יתברך בטיפת הזרע של האדם באדם או של בעלי חיים בעודו בחמימותו, בריות קטנים מאד כדמותו וצלמו של הבעל חי או האדם המזריע, והם חיים ומתנועעים אנה ואנה בתוך הטיפה. אם כן השחתת זרע לבטלה היא שפיכות דמים ממש.

והנה זמן המסוגל לתיקון עון זה הוא בימי השובבי"ם, וכמו שכתב רבנו האר"י זיע"א בספר שער רוח הקודש וזה לשונו: ענין השובבי"ם הנודעים שיש מנהג קדום בכל ישראל להתענות ארבעים ימים רצופים שיש מן יום ראשון של פרשת שמות עד פרשת תרומה וקצת מן תצוה. ונתנו בהם סימן: שובו בנים שובבי"ם שהם ר"ת: שמות,וארא,בא,בשלח,יתרו,משפטים. והנה עיקר התענית בהם ב- 40 יום אלו לא נתקנו אלא על עון הקרי. וימים אלה מסוגלים להתענות בהם על הקרי יותר מכל ימות השנה. וטעם הדבר יתבאר לך ממה שביארנו בענין גלות מצרים בחומר ובלבנים מה עניינו, ושם נתבאר כי אותם שנשתעבדו בגלות מצרים היו אותם הניצוצות של הנשמות שיצאו מאדם הראשון באותן ק"ל שנים שפירש מאשתו, והיה מוליד שדין ורוחין ע"י טיפות הקרי. וכל אלו נתקנו בגלות מצרים ההוא. ולכן, בזמן פרשיות אלו יש בהם סגולה לקבל תשובת האדם המתענה בהם על עון הקרי. ולכן הם מתחילים מן פרשת שמות, מפני שאז בפרשה ההיא היה התחלת השעבוד, ומסתיימת בפרשת משפטים מטעם שנתבאר שם ג"כ בענין סמיכות כי תקנה עבד עברי אל מתן תורה, כי אז נגמרו אותם הניצוצותלהתתקן בענין כי תקנה עבד עברי ע"ש. גם דע כי עיקר אלו התעניות נתקנו בימים אלה לכפר על עון שז"ל שעליהם כתיב: שוחטי הילדים וכו' עכ"ל.

ואמנם אופן התיקון הזה שגילה לנו האר"י ז"ל של תענית ארבעים יום רצופים לעון הקרי ופ"ד תעניות לעון השחתת זרע לבטלה. אבל בעונותינו הרבים, בדורות הללו ירדה חולשה לעולם וקשה לכל אדם לעשות סדר התעניות הנ"ל. אמנם זכינו ושלח לנו ה' יתברך עיר וקדיש הגאון המופלא המקובל האלקי חסידא קדישא ופרישא כמוה"ר יוסף חיים זלה"ה, ריש גלותא דבבל, אשר סידר אופני התשובה והתיקון למעשה וסדרי הפדיון של תעניות אלו, לאלה שלא עצרו כוחם להתענות כמספר תעניות שסידר רבנו האר"י ז"ל, ותיקן וסידר להם תפילות ולימודים מיוחדים, ורמז בתפילות ולימודים אלה כל הסודות והכוונות שבתיקונים אלה בשורשם העליון.

וכמו שהסכים עמו גאון חכמת הקבלה רבנו חיים שאול דוייק הכהן זצוקל בספרו בניהו בן יהוידע בהקדמה לחלק תיקוני הנפש.

ורבנו יוסף חיים זצוק"ל תיקן באופן זה: יתענה שני וחמישי ושני וחמישי ארבעה ימים על לילותיהם כמו יום הכפורים. והנה סדר זה יוכל כל אדם לעשות החפץ בתיקון נשמתו. בליל התענית של הארבעה ימים, ילמד משניות הנדפסות בקריאי מועד של ליל חג השבועות ואח"כ ילמד אדרא רבא בהתלהבות וקודם ללימוד יעשה תשובה בכל לבו. ביום, טוב שילך למקוה טהרה ואח"כ יעשה סדר התשובה ואח"כ יקרא תנ"ך של ליל שבועות וסדר אדרא זוטא. ביום האחרון של התענית יעשה סדר פדיון של פ"ד תעניות. יקח בידו מעות שיעור שיקנה פ"ד סעודות שכל סעודה מאתיים ושש עשרה גרם לחם ומאתיים ושש עשרה גרם לפתן, ויאמר הבקשה המובאת בספר לשון חכמים של רבנו. יאמר סדר תיקון היסוד המובא בספר לשון חכמים ח"ב סי' א'. יעשה שבע הקפות לתיבה של בית הכנסת ובכל הקפה יאמר "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים" ואנא בכח, וידליק חמש נרות לכבוד נשמת יוסף הצדיק.

בתפילת המנחה יאמר עננו בשומע תפילה כמסודר בספר "תיקון היסוד". טוב שבכל יום ששי של ימי השובבי"ם שילמד סדר המשניות של קריאי מועד וכן אדרא זוטא ואח"כ סדר תיקון היסוד ח"ב סימן א'.

 

תיקון לעון אשת איש:

עונש הבא על אשת איש, רחמנא ליצלן, כתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק א' הלכה ו' וז"ל: אין לך ערוה בחנק אלא אשתאיש. ואם היתה בת כהן היא בשריפה ובועלה בחנק, שנאמר: ובת איש כהן כי תחל לזנות באש תשרף. ואם היתה נערה מאורשה שניהם בסקילה. עכ"ל שם. ועון זה נאמר עליו: יהרג ואל יעבור. והוא אחד משלש עבירות החמורות שבתורה. והוא אחד מהעונות החמורים ביותר. ויש בו שני חלקי עבירה. וכמו שכתב הכף החייםחלק ח' סי' תר"ו אות ד' בשם הנוב"י וז"ל: מי שבא על אשת איש יש בזה שני חלקי עבירה. חלק אחד בינו לבין המקום שעברעבירה חמורה ובזה מועיל תשובה ויום הכפורים אבל יש בזה חלק ב' עבירות שבין אדם לחבירו, שהרי גורם לו לאסור אשתו עליו שאין תשובה ויום הכפורים מועילים עד שיפייסנו עי"ש.

בספר מצוות ה' כתוב: הבא על אשת איש עונשו בגיהנם שנדונין שם האיש והאשה. תיקנו שיצוםשכ"ה תעניות לפי שהוא כש"ה אובד וישב בקרח שעה אחת בכל יום, ובימות החמה ישב לפני הדבורים או זבובים ונמלים ערום, או יעשה לעצמו שאר יסורין קשים, ויתוודה ג'פעמים בכל יום בבכי דמעות, ביגון ואנחה מעמקי הלב. ואם ירצה למהר תשובתו, יתענה בימים שני חמישי ושני וחמישי. ובסעודה המפסקת יטבול פת באפר ויאמר: כי אפר כלחם אכלתי ושקווי בבכי מסכתי. ולא יאכל דבר חם,ולא ישתה יין שנה תמימה, כי אם בשבת ויום טוב וראש חודש.וילקה בכל יום ג"פ. וישכב על הארץ בלי כר וכסת. ולא יסתכל בפני נשים ובבגדיהן ואפילו באשתו כשהיא נדה עד שתטבול.

והנה במעשה הובא במדרש שמות רבה פרק ט"ז אות ב' וז"ל: לא תקרבו לגלות ערוה – אמר הקב"ה: אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה, הריני תופשה ואין לי עון, הריני מגפפה ואין לי עון, או שאני נושקה ואין לי עון. אמר הקב"ה: כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין, גם אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר. וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה לעצמו. ואפילו אם היא מכוערת אסור לו להסתכל בה.

וכן לענין גילוי עריות, ימות ואל יתרפא מן אבק של גילוי עריות. כגון שחשק באשת איש ואמרו לו שאין לו רפואה טובה עד יהיה עימה, ימות ואל יפרוץ גדר איסור אשת איש. והבן מזה החומר של המגע ביד אשת איש.

ומי שזכה ולא הסתכל באשת איש, זוכה ותחיזינה עיניו בנועם ה'.

ואסור לגעת באשת איש בידיה או בפניה או בכל אבר מאבריה מן התורה שנאמר: איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו. וכן היא הלכה ברורה שהקריבה הזאת היא הנגיעה בידיה או בפניה או בכל אבר מאבריה כדי להינות מהמגע וזאת מהעבירות החמורות ביותר שבתורה.

ה' יצילנו מעון חמור זה.

 

 

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים