חכם סלמן מוצפי ע"ה

 

חכם סלמאן מצפי ע"ה

בס"ד

תולדות חייו של חכם סלמן מוצפי ע"ה.

נפטר ביום י"ז בטבת. זיע"א. נוספו פרטים חדשים על תולדות חייו (ט"ו בטבת התשס"ט).

 הועתק מאתר: צדיקים.COM

חכם סלמאן מוצפי

יום: י'ז טבת אזור: ירושלים
אביו: חכם ציון מאיר ע"ה.
אמו: פרחה ע"ה.
אשתו: טובה ע"ה.
בנו: חכם בן ציון שליט"א.
בנותיו: לאה (בעלה ר' רפאל זילכה הכהן), מלכה.
חתנו: המקובל דוד בצרי שליט"א.
אחיו: חכם ששון בן ציון.
אחותו: גורג'יה.
סבא: חכם יחזקאל (מצד אביו).
סבתא: עמאם (מצד אביו).
מוריו: המקובל יהודה פתיה ע"ה, חכם חיים שאול הכהן דוויק ע"ה, חכם יעקב מונסה ע"ה.

בעלות השחר של יום שבת קודש כ"ז שבט ה'תר"ס נולד חכם סלמאן – צאצא למשפחה שהגיעה לבבל בגירוש ספרד אשר נקראה "מוספיא" וברבות השנים שובש שמה בבגדד ל"מוצפי". בהגיעו לגיל שנתיים החל אביו להוליכו לבית הכנסת על מנת שרגליו יתרגלו להיכנס לבית המדרש ובכדי שיינק קדושה וטהרה ע"י הסתכלותו בדיוקנם של צדיקי הדור. בגיל 5 החל ללמוד ב"מדרש תלמוד תורה" ובגיל 6 כבר ידע את פרשיות התורה על טעמיהן ודקדוקיהן על פה כקורא בתורה. בהיותו נער נהג מידי שבת להתלוות לבית הכנסת יחד עם אביו ובסיום דרשתו של החכם יוסף חיים ע"ה ("הבן איש חי"), פילס דרך בין ההמונים בכדי להביט בפניו הקדושות, לנשק את ידיו וכשחיוך נסוך על פניו בירך חכם יוסף חיים את הנער שיזכה להיות גדול בתורה. בהגיעו לגיל 9 הסתלק חכם יוסף חיים ע"ה. חכם סלמאן שיצא את בית הוריו בהיחבא להשתתף בהלוויה, קיבל על עצמו עת הורד הארון לקבר, ללמוד תורה בהתמדה יותר גדולה ולנהוג בחסידות ובפרישות. הוריו שהבחינו בהתנהגותו הקיצונית ניסו למתנו אך הוא נשאר בשלו. על מנת שיתעורר בחצות הלילה לעסוק בתורה, קשר חבל לידו ואת קצהו השני לבריח הדלת וכאשר אביו קם בחצות ללימודו ומשך את הדלת נמשכה ידו וכך התעורר, לאחר שבועיים אביו הבחין בדבר ומנעו מכך אך סלמאן הצעיר מצא שיטה חדשה. קשר ידו בחבל ואת קצהו שלשל דרך החלון לאחורי הבית וביקש מחברו כי יעבור ליד ביתו וימשוך בחבל, יחד הלכו לבית המדרש, למדו בסתר עד עלות השחר ולאחר זמן ידעו בעל פה את הספרים "חובת הלבבות", "פלא יועץ", "ראשית חכמה" ו"שבט מוסר". בגיל 10 נהג כל ליל שבת קודש לעמוד בחצר הבית על מנת לא להפריע את שנתם של אחיו הקטנים ולקרוא את כל ספר תהילים לאור הלבנה. חיבר לעצמו "ספר תפילות" שליקט ונשא בכיסו. בלומדו ב"מדרש בית זילכה" היות ועלה בידענותו על חביריו, העבירו אותו לקבוצה הגבוהה יותר בה נתוודע אל המקובל חכם יהודה פתיה ע"ה ששימש כמגיד שיעור לתלמוד בבית המדרש. לאחר שהשלים ללמוד את הש"ס וארבעה טורים בהגיעו לגיל 17 ,חכם יהודה פתיה הניח את הספר "עץ חיים" מתחת לבית שחיו, אמר לו ללמוד פרק אחד מהספר ובשבת הבאה להשמיע לו את אשר למד. תחנוניו כי עדיין צעיר הוא לא הועילו, ומאז לא זזה ידו מתוך יד רבו, יחד עסקו בלימוד הנגלה, ובחשאי למדו כל יום 6 שעות רצופות את תורת הנסתר. עם חכם נסים כדורי למד כל יום 4 שעות ש"ס וראשונים, ובכל יום לאחר שליווה את חכם יהודה פתיה לביתו, הלך לבית חכם יעקב חיים לשמשו. באלול ה'תרע"ח הוסמך לשחוט עופות. בגיל 19 הוסמך למול ע"י מוהל העיר (חכם אליהו בנימין), ובניסן ה'תרע"ט קיים את מצוות ברית המילה הראשונה. בשנת ה'תר"ף הוסמך ע"י שבעת גדולי הרבנים והדיינים של בגדד לרב ושו"ב והיה משכים בשחר לשחוט בקר לבדוק את הסימנים והאברים ומשם הלך לבית המדרש.
לאחר שאביו חלה ומצבה הכלכלי של משפחתו היה קשה, החל חכם סלמאן לעבוד כעוזר וכשליח של הגביר מנחם דניאל [כיהן כציר עירק בפרלמנט הטורקי, חבר הסינאט העירקי וכראש הקהילה היהודית בבגדד]. דניאל שנוכח בהצלחתו של חכם סלמאן, ייחד לו חדר במשרדו לנהל את ספרי החשבונות והציע לו לנהל את עסקיו שמעבר לים. חכם סלמאן למד אנגלית, טורקית וצרפתית, מונה למנהל הראשי ומנהל חשבונות ראשי, עמל 8 שעות בתורה 8 שעות במשרד ובכל ראש חודש מסר לאחד מראשי הישיבה ב"מדרש בית זילכה" משכורת מליאה עבור אחד האברכים מבלי שידע את מקורה. לאחר שנים עזב האברך את הישיבה אך חכם סלמאן המשיך להעניק את הסך שהתחייב לישיבה למרות הפצרות ראש הישיבה שיפסיק את המענק. מאחר ובמשך הזמן הצטבר סכום גדול, הוחלט על דעת שניהם להעניק את הכסף בעילום שם לחתן יתום תלמיד חכם למען ירכוש דירה ואת כלי תשמישו. מוסדות תורה מירושלים, טבריה וצפת פנו אליו וחכם סלמאן הקציב עבורם סכומי כסף ניכרים.
כאשר בעלייתו לתורה בראש השנה הקורא פסק את קריאתו במילים "ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים" הבין כי זוגתו תהא ממשפחת אמו. כעבור שבועות אחדים השתדך עם בת דודתו מצד אמו וחודש לאחר הקידושין הרב הראשי חכם עזרא ראובן דנגור ע"ה ערך את חופתו בה השתתפו כל חכמי בגדד. במוצאי שבת קודש עם עלות השחר בחודש אלול ה'תרפ"ז הסתלק אביו. מילדותו חלם לבנות את ביתו בארץ ישראל וכעת חשש מיוהרא וביקש לשבת באוהלה של תורה, לחיות חיי צנע רחוק מפרסום וענייני ציבור ולהתעמק בלימוד כוונות הרש"ש. 5 פעמים ביקר בארץ ישראל, לרוב בתחילת חודש ניסן, על מנת לחגוג את חג המצות בירושלים וללמוד בה תורה במשך כל ימי העומר. ביום שישי ט"ו אלול ה'תרצ"ה הצטרף אל רבו (חכם יהודה פתיה) שעלה שנה קודם לארץ ישראל ואת השבת הראשונה עשה בטבריה בקרבת ציון ר' מאיר בעל הנס. ביום ראשון עלה לירושלים ולאחר חגי תשרי שב לעיראק על מנת לסיים את עסקיו ב"בית מנחם" ולהיפרד מהגביר מנחם דניאל עמו עבד כ – 18 שנה. הוא סירב לקחת את המתנות היקרות ששלח אליו הגביר היות ולא רצה ליהנות מדבר שלא נתייגע עליו בזיעת אפו. נטל את חפציו האישיים וספריו האהובים, שכר מכונית לרבת עמון (ירדן) ומשם הגיע ברכב של רשות הדואר לירושלים. בהגיעם לירושלים, התדרדר הרכב לתהום ובעת שקפץ מהרכב נשברה רגלו וידו נחבלה קשות. מספר חודשים סבל ייסורים גדולים והרופאים רצו לקטוע את רגלו אך חכם סלמאן לא הסכים, ביקש שישאוהו לביתו, ולאחר שטיפל בעצמו בפצע המזוהם והזמין מומחים לטיפול בשברים התאושש ושב לאיתנו.
התגורר בשכונת 'בית ישראל' ולאחר מכן עבר לדירה בת חצי חדר שרכש בשכונת 'גאולה'. בבוקר למד בבית הכנסת של ישיבת המקובלים בשכונת הבוכרים, אחר הצהריים חזר על לימודו בבית הכנסת 'אברהמוף', שנתיים למד את סידור הרש"ש, ישן שעתיים בלילה, במשך כשעתיים אמר ברכות השחר, כשעה אמר קריאת שמע שעל המיטה, במהלך היום ובחצות הלילה ייחד ייחודים על מנת להמשיך שפע לכל העולמות ולקרב קץ הגאולה ובשנת ה'תרצ"ז סיים את לימוד כל הכוונות. בבגדד היה ידוע כ"איסטניס" גדול: 3 פעמים ביום החליף את חולצתו, כל בגדיו לרבות הממחטה היו מגוהצים בקפידה ומאז החל ללמוד את כוונות הסידור שינה את מנהגיו. התרחק ככל יכולתו מתענוגות העולם הזה. על כל הנאה קלה באכילה, שינה, הליכה ולבוש אמר: חוששני שלא יגרום חלילה לחיבוט הקבר, א"כ כדאי לוותר על זה. קיים סיגופים ותעניות ועל תענית בכורות בערב פסח לא הסכים לוותר. נזהר מאוד במעט המאכל שהביא לביתו, ובשנת השמיטה הלך בעצמו לשדות הנכרים להביא מעט ירק ופרי לילדיו. בבוקר אכל כזית לחם עם מעט גבינה. לפעמים בצהריים אכל מעט אורז, ובערב חצי ביצה. כאשר הרגיש בחולשה עקב מחלת הלב ממנה סבל, בחש מעט סוכר במים והמשיך ללמוד. לכל מזון שאכל כיוון את הכוונה הפרטית שלו, ומחוסר זמן לעסוק בכל הכוונות הנדרשות, אכל ארוחה אחת ביום ולא שתה בעת לימודו בכדי לא לגזול מזמן הלימוד בגין הכוונות הנדרשות בברכות. בשר אכל פעם אחת במהלך 40 שנה בחג הסוכות ה'תשט"ז בו כיוון כוונה מיוחדת.
במשך 40 שנה עסק בהגהת סידור הכוונות ועד לשנתו האחרונה לא חדל מלהוסיף חידושים והגהות. בד בבד עם לימוד הנסתר סיים כל שנה את התנ"ך עם פירוש המלבי"ם ומשניות עם פירוש רבנו עובדיה, כל מספר שנים סיים את הש"ס וכל יום עיין בספרי פוסקים, שו"ת ומפרשים שונים. בגיל 35 הקים את "ישיבת בני ציון" ע"י מצבת קבורת רחל אימנו ובשנת ה'תש"ח עקב הסכנה וההתנכלויות ליהודים הורה להעביר את הישיבה לבית הכנסת "טוויג" שברחוב רשב"ם בירושלים. עד מלחמת ה'תש"ח התפרנס בצמצום ממעט מזומנים שהביא מעיראק, לאחר שתם הרכוש ניהל את ענייני בית כנסת "אהל רחל" לשם פרנסת בני ביתו וסירב ליהנות מכתרה של תורה. מימיו לא נתן לתלמידיו לנשק את ידו כמנהג החכמים הספרדים. ישן 3 שעות בלילה, וביום כשהתעייף במיוחד ישן כחצי שעה. באחת מתעניותיו, ביקשה הרבנית שיפסיק את תעניתו עקב חולשתו, אך חכם סלמאן סירב והרבנית שהניקה באותה עת, איימה כי תתענה יחד עמו. ביום השני לתעניתה אמר לה חכם סלמאן כי מובטח שלא תינזק כלל ושהתינוק היונק ירוויח כי יהיה יותר קדוש וכשר בזכותה. השתדל מאוד וטרח רבות על מנת לקיים בשמחה רבה את מצוות העשה ובמיוחד מצוות התלויות בארץ. תנאי להיותו מוהל או סנדק היה לערוך את הברית מוקדם בבוקר.
היה בקי בסוד חישוב התקופות והשנים, קביעת המזלות ולמד את ארבעת חלקי הפרד"ס. אך למרות שחכם יהודה פתיה הסמיכו ל"חכם", הקפיד מאוד שלא יכנוהו בתואר "חכם".
נהג כבוד וזהירות מרובה בספריו – מעולם לא נשען עליהם תוך לימודו ולא נראה בהם קרע או קמט.
לדבריו המושג "מקובל" פירושו אדם אשר קיבל הקדמות וכללים בחכמת הנסתר מרבותיו והוסמך לומר "חידושים" שאינם כתובים בספר, אך תלמיד חכם האומר הקדמות כתובות נקרא "יודע ספר" ומה תועלת בכך – תטרח בעצמך למצוא את הדברים בספר.
כאשר נתבקש ע"י ראשי ישיבת "פורת יוסף" לבחור קבוצת תלמידים וללמדם קבלה, השיב כי אינו מקובל וכיצד יכנס לישיבה הנקראת "ישיבת המקובלים" ועליה שלט בשם זה וכך יצהיר כי הוא והלומדים בה הינם מקובלים והרי חכמה זו נלמדת בהצנע.
התפלל בכמה מניינים בכדי להשלים את חלקי התפילה שלא הספיק בציבור היות והתפלל בסידור הרש"ש עפ"י הכוונות אך נזהר מאוד לבל ידעו כי הינו מכוון. נמנע מלקבל כל הנאה או טובת הנאה מזולתו. לעת זקנתו סירב להיתמך מחוץ לבני ביתו, ובלכתו לדבר מצווה, הקפיד להגיע למקום ברגליו אף אם היה המקום מרוחק ולא השתמש ברכב. בשמחות בניו ובנותיו החזיר לכל אחד מהמשתתפים את מתנתו וליווהו בדרכו. סירב לקבל קצבאות ומענקים ממוסדות השלטון. הידר לברך על פרי חדש בשלושה תנאים: שהפרי יהא מרכושו ולא משל אחרים, לברך עליו בליל שבת, ושהאכילה תהא בתוך הסעודה דווקא. באחרית ימיו נהג לצעוד מדי יום אל הכותל המערבי וחזרה.
מספר שנים לאחר עלותו לארץ ישראל הגיעו בנו וחתנו של הגביר מנחם דניאל לבקרו והשתוממו לראותו גר בדירה בת חדר אחד ובשל הצפיפות קיבלה הרבנית את האורחים בחצר הבית. טרם לכתם הגישו לחכם סלמאן 2,000 דינר כהוקרה על שירותיו ב"בית מנחם" אך חכם סלמאן סירב לקבל ואחר הפצרותיהם הרבות הסביר כי הכסף יספיק לכלכל את בני ביתו במשך שנתיים ואז יכלה, אם כן הריהו כאילו קיבל את הכסף והיום עברו השנתיים.
היות ולא הסכים שהשעון יקבע את זמני הלימוד, לא למד במסגרת של ישיבה בירושלים ולא קיבל תמיכה ממנה. הזהיר לקרוא בפה בחיתוך אותיות ובהשמעת קול את הלימוד, לא ללמוד גירסא ללא הבנת העניין וללמוד מפי חכם ולא לסמוך על הבנה מתוך הספר. נהג להכין בעצמו את המאכלים לסעודה ראשונה בליל שבת קודש, לטבול במקוה קנ"א טבילות ואת קבלת השבת ערך בחצר בית הכנסת על פי כוונות סידור הרש"ש. לא הניח את בנותיו לעסוק במלאכה מחוץ לבית ותנאי ראשון שכתב בשטר השידוכין של כל בנותיו: "הכלה לא תעסוק בשום מלאכה מחוץ לביתה לאחר נישואיה – כל כבודה בת מלך פנימה". זעק נגד המנהג שהתפשט לערוך את החופה בלילה ואת חופות בניו קיים מבעוד יום.
בט"ו בתמוז ה'תשי"ד איבד את הכרתו כתוצאה מהתקפת כליות ורק ביום שלמחרת שבה הכרתו. לאחר מכן סיפר לרבנית כי נשמתו יצאה ובבית דין של מעלה פסקו לאחר תחנוניו ובהשתדלות נשמת אביו שעמדה לצדו כי יחיה עוד 15 שנה!
העיד כי בכל יום ובכל שעה הינו מוכן להתייצב בבית דין של מעלה ולמסור דין וחשבון על מעשיו. על אף ייסוריו, לא התפלל על מצבו, ואמר לבני ביתו כי אינו מבקש לשנות החלטות וגזירות למעלה לצרכיו הפרטיים כי הקב"ה יודע את אשר הוא עושה. טרם הסתלקותו, אמר לרופא שטיפל בו: 'דע לך שהעיקר בעולם הזה היא התורה ואין שום דבר חוץ מהתורה' . סמוך לחצות ליל שלישי שנת ה'תשל"ה החמיר מצבו, ביקש כוס תה, בירך עליו 'שהכל נהיה בדברו' שכב על ימינו, קרא קריאת שמע והשיב את נשמתו לבוראה.
מספריו:
• הגהות על סידור הרש"ש.
• ספר תפילות: לימוד על קברי הצדיקים, דברי התעוררות ללילות ההילולות ותפילות לעניינים שונים.
• פירוש על מסכת אבות וספר קהלת.
• תיקון תענית וסיגופים הכללי.

באדיבות בת אחיו שתחי'

 

 

 

'וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסּהַר' (בראשית לט כ)

 

מעשה בחכם סלמן מוצפי זצ'ל ע"ה שהושלך לכלא על הפרת העוצר בימי המאורעות, תחת שלטון הבריטים, כשהישוב חי תחת טרור מתמיד ובין עוצר אחד למשנהו, יצא חכם סלמן מוצפי בלוית תלמידו מביתו לבית הכנסת מבלי שיבחין כי הוטל עוצר בעיר לפתע הגיחה לעברם מכונית משמר בריטית. הבריטים עצרו אותם ולאחר חקירה הובילום אל מחנה שנלר. פה מצא חכם סלמן למעלה משלש מאות יהודים כלואים במכלאה אחת ויושבים באפס מעשה. 'היתכן', זעק, 'כיצד הנכם יושבים ולא עושים מאומה, זו הזדמנות פז לעשות משהו'.
מיד ארגן את כולם בפינה והוא שימש כשליח צבור ובמשך שלש שעות, נשא בפניהם דברי כבושין והחל באמירת סליחות, תקון חצות ותפלות לשלום עם ישראל.
הקצינים הבריטים תמהו על המחזה המוזר של קהל יושבי המחנה המתפלל יחד בשאגה ובוכה אל אביו שבשמים. מיד כשסיים את התפלה מהרו לשחרר אותו עם חלק ניכר מהעצורים ואמרו לו: 'איננו רוצים בך כאן פעם נוספת'.

 

כששב אל ביתו אמר לרבנית המודאגת: 'השמעת, לא על חנם עצרוני היום מהשמים במחנה שנלר'.

 

תפילה ליוסף הצדיק שחוברה ע"י חכם סלמן ע"ה

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו

עשה למען יוסף אסיר צדיקך

הטמון ב"חלקת השדה" בשכם עיה"ק ת"ו.

בזכות יוסף היה מאסף נחלתך בבית קדשך.

ורצה א-ל חי בניחוחי תפילת עם מקדשיך,

זכרינו ה' ברצון עמך.

יוסף הצדיק, אנחנו מתחננים ומבקשים

בשם כל בית ישראל,

שתוותר על עלבונך שמכרו אותך אחיך

אבותינו (בימים ההם בזמן הזה)

ותבקש מבורא עולם שיסלח לנו על עוון זה

ומימלא ניגאל גאולת עולם ויקים שכינתא מעפרא

ויבנה בית מקדשנו ותפארתנו

ונשוב במהרה לציון יוסף הצדיק

ולעיר הברית שכם במהרה בקרוב אמן.

 

המקובל חכם סלמן מוצפי ע"ה שימש כשמש בית הכנסת והיה לו חדר צר ששימש גם ללימודו וגם לאחסנת כלי הניקוי של בית הכנסת,למרות שהיה גדול המכוונים בארץ ישראל בתקופתו (המכוונים- הללו המתפללים על פי כוונות המקובלים ובראשם האר"י הקדוש, רבי חיים ויטל , והרש"ש זכותם תגן עלינו אמן) והיו משחרים לפתחו גדולי המקובלים מכל העדות אשכנזים, ספרדים, חלבים וכו'. למרות זאת כאשר היה נשאל על ידי אחד מהמתפללים שאלה בדבר הלכה היה אומר: תשאל את הרב, כאשר התכוון לאחד מבין שלושת הרבנים שהוזכרו לעיל.

מכתב מאת יוסף דורי בנו של חכם יחזקאל עזרא דורי (אבו מעתוק) ע"ה:

חכם חיים שלום רב

בדיוק זאת היא התמונה כפי שאני זוכר את חכם סלמן מוצפי ע"ה כאשר נפגשנו איתו לראשונה בשנת 1950 בבית הכנסת אוהל רחל ברח' דוד ילין בירושלים .

כאשר היגענו ארצה , הדבר הראשון שאבא שלי זצ"ל רצה הוא להיפגש עם חכם צדקה שהיה המורה שלו בבגדד .

קודם הלכנו לבית כנסת אוהל רחל, וחכם סלמן מוצפי האחראי על בית הכנסת הקביל את פנינו בסבר פנים יפות, כיבד אותנו, וסידר לנו מקום לינה בהכנסת אורחים זוהרי חמה ברח' יפו מול מחנה יהודה. למחרת בבוקר הזמין אותנו לארוחת בוקר [ ככל שהיתה היד משגת באותם ימים ] זה היה מעדן בל יישכח: מילון ופיתה .המילון היה טעים מאוד כטעמה של ארץ ישראל, ולראשונה התוודענו לפיתה ירושלמית מוארכת ומאוצבעת שהריח שלה משכר ובטעם של גן עדן .

לאחר שסעדנו את ליבנו הלכנו לפגוש את חכם צדקה בבית הכנסת הקרוי על שמו בשכונת הבוכרים. זה היה מפגש מרתק… ויאורו פני השכינה …. לאחר שנים רבות של ציפייה למפגש זה .

אבא שלי היה שמח וטוב לב לאחר מפגש "רוחני" זה ..וחזרנו למעברה. עם תלאות החיים.

מפגש אחר מעניין אני זוכר כשהלכנו לפגוש את חכם אפרים הכהן ע"ה בביתו בקטמון הישנה , ושם היו עוד רבנים שבינהם אני זוכר את חכם יוסף רביע ורבנים אחרים שישבו ללמוד סוגיה בגמרה באוירה רגועה .

אני הרגשתי כאילו "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה "

יוסף דורי

 מאת: מאיר <mmzrachshemesh@gmail.com>
נושא: פניה מגולש באתר העירקי

תוכן ההודעה של חכם מאיר:
שכחתם שלחכם סלמאן יש שני בנים האחד חכם בן ציןן והשני חכם יהודה ויש לו עוד חתנים מפורסמים כמו ר' משה צדקה (לא אח של ר' יהודה) וחנים נוספים

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים