חכם מנשה שהרבני ע"ה

בס"ד

קורות חייו של חכם מנשה שהרבני ע"ה. ההילולא שלו בכ"ח באב  (נלב"ע בשנת התש"ך). מתוך העתון "שבע" סיפור לשבת.

משפחת שהרבני מבגדד שבעירק הייתה ענייה ביותר. האב סלמאן עבד מבוקר עד ערב לפרנסת המשפחה והרוויח מעט, והאם הצטערה בכל רגע על כך שאין ביכולתה לשלוח את בניה ללמוד תורה כשאר הילדים. בנם מנשה אפילו לא ידע את אותיות האלף בית. הוא עצמו בכה מידי פעם על שאיפתו ללמוד תורה שאין לה סיכוי לצאת לפועל במציאות הקיימת.

כשהיה מנשה בן 12 השתתף בראש השנה עם יתר ילדי שכונת היהודים ב"חתימה" – המנהג המסורתי לומר ביום הקדוש את כל ספר התהלים ברוב עם ובניגון מיוחד. מנשה הצעיר הביט בקנאה בשאר הילדים המזמרים את פרקי התהלים  וגמר אומר בלבו כי לא יהיה יותר בור ועם הארץ. מעתה יעשה הכל כדי ללמוד תורה ויהי מה!

למחרת החג נכנס לבית הכנסת והתפלל, תוך  שהוא בוכה וזועק לבורא עולם שיעזור לו בדרכו החדשה. לאחר מכן פנה מיד לתלמוד תורה וביקש מהמלמד של ילדים הקטנים שיקבלו כתלמיד מן המניין.

שאל אותו המלמד: היכן למדת עד כה? "לא למדתי עד היום כלל", הודה הנער בבושה, "אך נפשי חשקה בתורה". "מי ישלם את שכר הלימוד בעבורך"? שאל המלמד. משאלה זו חשש מנשה יותר מכל. הוא ידע כי אין באפשרות הוריו לשלם בעבורו, ואז עלה בדעתו לומר: "במקום שאשלם כסף בעבור הלימוד אעזור לך להשגיח על הילדים הקטנים". המלמד הבין כי ניצב לפניו נער פקח והסכים לקבלו. מנשה היה המאושר באדם. הוא ישב על ספסל הלימודים בין הזאטוטים שלומדים אלף בית והקשיב בקשב רב לשיעור. בתוך זמן קצר למד כבר את האותיות, את סימני הניקוד ואת צירוף האותיות למלים. עדיין העיקה על לבו העובדה שהמלמד הטיל עליו לעתים תכופות תפקידים שונים שהפריעו ללימודיו והרי כל שאיפתו הראשונה הייתה ללמוד תורה.

נפרד מנשה מהמלמד ומהזאטוטים והלך לתלמוד תורה אחר שבו למדו נערים צעירים ממנו במעט. כששאל המלמד מה למד עד היום, שוב הסמיק  מנשה וביקש מהמלמד שלמרות ידיעותיו המעטות ילמדו תורה. המלמד צבט בחיבה את לחיו של הנער והושיבו ליד אחד התלמידים.

הנער מנשה השקיע רבות בלימודיו והמלמד הצמיד אליו את אחד הנערים המוכשרים שיעזור לו להתקדם בלימודים. גם בהפסקות כשהתלמידים יצאו לשחק ולהינפש מנשה המשיך ללמוד ולא מש ממקומו, שינן פסוקים ושקד על לימודו. מלמדיו עקבו אחר התקדמותו בהערכה ואף בפליאה. אחר שנה כבר היה בקי כמעט בכל התנ"ך. כשהגיע ראש השנה הבא, שוב השתתף מנשה עם שאר הילדים במעמד ה"חתימה". הפעם לא עמד נבוך ונכלם. פרקי התהלים השתפכו מפיו בנגינה ערבה יחד עם שאר הילדים. המלמד, שאצלו החל מנשה ללמד את האותיות, נכח במקום ונדהם לראות את ההתקדמות של הנער שהגיע אליו לפני שנה כשאינו יודע לקרוא את האות אלף וכעת הוא קורא תהלים בשטף וברגש.

כשמלאו למנשה 15 שנה כבר ידע לעיין היטב בסוגיות הגמרא עם מפרשיהן. מעתה נקרא בפי כל "חכם מנשה", והסב להוריו נחת ואושר מרובים. הוא עבר ללמוד בישיבת בית זילכה אצל חכם משה צדקה ורבנו יוסף חיים בעל הבן איש חי. הוא שימש את רבנו יוסף חיים שלימדו כתיבת סת"ם, שחיטה ומילה, והעלה על הכתב את תשובותיו. בכל אותה עת התפרנס ממסחר ולא קבל שכר על לימוד תורה. לאחר מכן עבר לכהן כרב בפרס.

בשנת התש"י עזב חכם מנשה שהרבני את תפקידו כרב בפרס ועלה למדינת ישראל בת השנתיים. הוא התיישב ברמת גן והחל להרביץ תורה. מתלמידיו הרבים צמחו תלמידי חכמים מופלגים כמו חכם סלמן חוגי עבודי ע"ה והרב יהושע משה והרב יעקב מוצפי.

בקיץ של שנת התש"ך חלה חכם מנשה שהרבני את חוליו האחרון. גם על ערש דווי המשיך להגות בתורה ולדאוג לאחרים וביקש מבני משפחתו שלא ידחו את חתונת נכדו שהייתה אמורה להתקיים בימי מחלתו הקשה.

חכם מנשה שהרבני נפטר ביום כ"ח באב התש"ך ונקבר ברמת גן. אלפי אנשים הלכו אחר  מטתו, ביכו והספידו את מי שהפך מנער שאינו יודע אלף בית לחכם גדול שהתווה תו ורושם בעולם התורה. זכותו תגן עלינו אמן.

 

 

 

 

 

Share Button

2 תגובות על הפוסט “חכם מנשה שהרבני ע"ה

  1. תודה חכם חיים על הכתבה. היה תענוג לקרוא. משפחת שהרבאני עלתה לארץ לפני העלייה הגדולה כשעלינו והיינו במעברה, באחד הימים הגיע חכם דוד שהרבאני להתעניין בגורל העולים ועזר לנו הרבה. באנו עם ילדים קטנים ולא היו תנאים לגדל אותם במעברה. הוא עזר לנו להעבירם לישיבה – פנימייה בירושלים ועל כך אנו חייבים לו הרבה תודות. נפגשתי איתו בשנת 1950 בבית כנסת קטן ברח' יעבץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים