חכם יצחק בן חכם מרדכי בן חכם ששון מרדכי ע"ה

 

 

בס"ד

תולדות חייו של חכם יצחק בן חכם מרדכי בן חכם ששון מרדכי ע"ה.

נפטר כ"ב בחודש טבת. זיע"א.

מי שיש לו תמונה של החכם נא לשלוח למנהל האתר.

חכם יצחק בן חכם מרדכי בן החכם המקובל ח"ר ששון מרדכי זצ"ל, רב גדול וידוע כראש ישיבה ותלמידיו היו גאוני עולם, הלא הם הרב שמעון אגסי ע"ה, והרב יחזקאל עזרא אלייא ע"ה, והרב דוד סופר ע"ה. והרב יחזקאל עזרא הלוי זצ"ל ועוד רבנים אחרים, רב מתון ומסיק אליבא דהלכתא. והיה ידוע ומפורסם במדת הענוה עד כדי כך שלא היה מסכים שיביאו לו כר לסמוך עליו את גבו אף לעת זקנתו ותמיד היה גבו כפוף בשביל דבר זה.

שימש כראש מתיבתא בישיבת "בית זילכה" וכמו כן שימש כחזן ודרשן בבית הכנסת הגדול בבגדד הידוע בכינויו: "צלאת לכביר'י. נפטר כ"ה (?) בטבת התרנ"ז.

 

והרב שמעון אגסי ע"ה סיפר כי הרבה מדות טובות היו לרבו והוא קיבל ממנו מדת הענוה. גם סיפרו כי פעם אחת העיזו תלמידיו להכין כר וכשבא לישיבה וראה את הכר חזר הביתה בחזרה עד שהלכו תלמידיו והחזירו אותו והבטיחו לו שלא יעיזו עוד להכין לו כר. והיה נזהר שלא לשתות שום דבר בבית המדרש אפילו מים. ואמר כי פעם אחת היה קטן וכששתה קפה נשפך על הגמרא וקבל עליו שלא לשתות אפילו מים בבית המדרש. ונכדו הרב שלמה לנייאדו זצ"ל סיפר כי תיכף כשהיה יוצא מבית הכנסת בבוקר השכם, היה מצוה להכין לו ארוחת בוקר כדי שלא יהיה צמא אחר האכילה ויצטרך לשתות מים בבית המדרש. והוא היה שליח צבור במקום אביו וסבו בבית הכנסת הגדול עד סוף ימיו. ולא היה פזיז לפסוק ההלכה עד שיראה את הש"ע ופוסקים. והיה תמיה איך הקהל שואלים את הרב על איזה הלכה ברחוב.
גם סיפר נכדו הרב שלמה לנייאדו ע"ה כי פעם אחת בלמדו לפניו בישיבה פירש איזה פירוש בסוגייא שלא הוטב בעיניו וצעק עליו ואמר לו שהוא טעות. והוא קיבל את הדבר מפיו באהבה ולא הרגיש עלבון ואפילו שכח את הדבר. והנה פתאום אחרי הצהריים באותו יום קרא לנכדו ואמר לו בני אני מבקש שתתן לי מחילה. הרב לנייאדו נבהל וחשב כי קרבו ימי מור זקנו ח"ו ליפטר לזה הוא מבקש ממנו מחילה. אז שאל אותו למה ובשביל מה מבקש ממני סליחה. אמר לו בבוקר צעקתי עליך ואמרתי לך שאתה טועה. ואח"כ מצאתי לאיזה מפרש גדול ממפרשי הש"ס שפירש כמוך ועל זה אני מבקש ממך מחילה על זה.

גם סיפר ה"ר דוד תופיק זצ"ל כי פעם אחת התכונן וישב לחכות שהרב יצחק יעבור לפניו וכדי לקום מפניו לקיים מצות והדרת פני זקן. אז בא אצלו הרב ותפס אותו בידיו ואמר לו מה כל החרדה הזאת התכוננת וישבת כדי לקום מפני. עד כדי כך היה עניו מאוד והיה בורח מהכבוד. היה לו מנהג לדרוש בבית הכנסת הגדול בכל שבת ושבת דרוש עמוק מאוד כראוי לרב שכמותו. נולד בשנת התק"ע, נפ' כ"ב בחודש טבת התרנ"ז. יהי זכרו ברוך.

 

 

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים