חכם אפרים זילכה הכהן ע"ה

חכם אפרים בן חכם מנשה זלכה הכהן ע"ה

חכם אפרים בן חכם מנשה זלכה הכהן ע"ה


בס"ד

תולדות חייו של חכם אפרים זילכה הכהן ע"ה. ההילולא שלו ביום ג' בתשרי. זיע"א.

ר' אפרים זילכה הכהן זקן המקובלים

חכם אפרים זלכה הכהן ע"ה נולד בבגדד שבעיראק בשנת תרמ"ה (1885) להוריו מנשה ושמחה זילכה הכהן.

ילד רביעי מבן שמונה אחים (4 בנות ו – 4 בנים).

כבר בילדותו נודע בכוחו הפיזי הרב, ומשום קומתו הגבוהה וכתפיו הרחבות הפך מנהיגה של קבוצת נערים יהודים וערבים בני 13-15, אשר חלקם ניתן להגדיר "פגע – רע" והוא בן 12.

בהיותו כבן 14 ראה ברחובה של העיר בגדד את הרב הגדול והקדוש, הבן של ישראל, הרב יוסף חיים זצו"קל. למראהו נחרד הנער אפרים ורוח אחרת פיעמה בו. בו במקום נפרד מבני חבורתו אשר לא הבינו מה היה לו, ומיהר לביתו שם גזז את צמת שערו אשר עטרה את ראשו, התקלח והחליף בגדיו. לאמו ששאלה אותו מה קרה ולאן הוא ממהר, הספיק רק להשיב כי הוא הולך אל הרב, בטרם הספיקו לשואלו שאלה נוספת כבר היה אפרים הנער ברחוב העיר כאשר פעמיו מופנים אל ביתו של הרב יוסף חיים.

באותה עת היה רבי יוסף חיים כבן 65 וכשהגיע לביתו אמר למשמשו כי אין הוא יכול לקבל היום פני איש ולכן הוא מבקשו להתנצל בפני הבאים, ולו יהיו אלה ראשי הקהילה, ולבקשם לבוא ביום המחרת וכך אכן עשה המשמש בקודש ולא הניח לאיש להיכנס אל הרב.

במצב זה הגיע הנער אפרים הכהן לבית הרב וכשהוא עדיין נפעם ממראהו נקש בחרדה על דלתו. המשמש בקודש בראותו נער עומד בפתח לא היסס, וכפי שאמר לגדולים וחשובים בקהילה שקדמו לנער, אמר לו כי אין הרב מקבל היום איש ומוטב שיבוא מחר.

אך נסגרה הדלת והרב יוסף חיים, שהיה עסוק בתלמודו בחדר הפנימי שבקומה למעלה, קרא למשמשו והורה לרוץ אחר הנער שהופיע ולהשיבו אליו מייד. המשמש עודו תוהה ורבי יוסף חיים זירזו למהר בטרם יעלם הנער. וכאשר נתבקש כן עשה. בהגיעו עם הנער אפרים אל בית הרב מיהר להעלותו אל חדרו, ומייד בהכנסו אל הקודש מיהר המשמש לצאת וסגר אחריו את הדלת. רק זאת הספיק לראות, את הרב יוסף חיים כשנהרת שמחה על פניו מורה לנער אפרים לגשת אליו.

בחלוף לה כמחצית השעה יצא הנער מחדר הרב והמשמש מיהר ללוותו אל דלת הבית, תוך שהוא מנסה להציל מפי הנער על מה זכה נער צעיר כמוהו, שרבן של הגולה ביקש להביאו אליו, שהרב יקדיש לו זמן רב כ"כ בשעה שאחרים בהם פרנסי הקהילה נדחו. אך פי הנער נשאר חתום ודבר לא גילה למשמש למעט שמו: אפרים.

כשהלך הנער אפרים לדרכו, קרא רבי יוסף חיים למשמשו ואמר לו כי הוא מבין את פליאתו הרבה אך זאת הוא מוכן לגלות לו, כי בנער אפרים חבויה נשמה גדולה אשר עתידה לזרוח ולהאיר בשמי היהדות, אלא שעכשיו החלה לפעם בו רוח הטהרה ואלמלא מיהר רבי יוסף חיים להורות למשמש לרדוף אחריו ולהחזירו היה כבה הניצוץ שהבעיר את אש הטהרה בנער אפרים ולא היה נדלק שוב. שלא יהיה לך ספק, אמר רבי יוסף חיים למשמשו, אם הנער אפרים היה הולך מבלי שאדבר עמו, שוב לא היה חוזר לכאן, לא מחר ולא בשום יום אחר. לכן כ"כ זירזתי אותך להביאו לפניי, סיים רבי יוסף חיים את דבריו כשהוא שמח. ועל מה שדובר בחדר בשיחת רבי יוסף חיים עם הנער אפרים לא נמסר שום מידע מעולם, לא מהנער אפרים ובוודאי לא מפי רבי יוסף חיים והדבר נותר עלום ונסתר, רק זאת אנו יודעים שלמן אותו היום חל מפנה אדיר ושינוי עצום בהנהגותיו של אפרים הנער בן הארבע – עשרה שנה. הוא התנתק לחלוטין מחבריו, שינה את מלבושיו, וכוחו הפיזי הרב והמחוצן, פינה את מקומו לכוח נפשי אדיר: להספיק וללמוד את כל מה שהחסיר עד אז.

וכך, בזכות אבחנתו של רבי יוסף חיים אשר ידע לתפוס את הנער אפרים בשעה שהניצוץ שבתוכו הרהב, ולתפוח בניצוץ שיהא לאשר להבה, אש קודש, זכינו מכתה אומתנו לאחד מגדולי המקובלים שכל רז לא אניס ליה, צדיק ועניו אמיתי שברוב קדושתו כי רבה, היה גורם בשעת הליכתו ברחוב לאנשים שראוהו, לחזור בתשובה ולהתקרב לאבינו שבשמים, כשם שהוא עצמו עשה משעת ראייתו את רבי יוסף חיים, הפרוש, החסיד, והקדוש, רבי אפרים זילכה הכהן, זכותו תגן עלינו אמן. זהו מפגשו הראשון של רבינו יוסף חיים עם הנער אפרים, אך לא האחרון.

לימים ישוב רבינו יוסף חיים ויפגוש בבחור אפרים הכהן. וכפי שרק הוא ידע מי הנער אפרים, יסתדר ששוב רק הוא יודע מי הוא הבחור אפרים ויגלה אותו לעולם למרות רתיעתו של אפרים מהכרה ופרסום.

בשנת תרס"ה (1905)בהיות הבחור אפרים הכהן כבן 20, בשעה שלמד במדרש "בית זילכה", נהג הבחור אפרים לגזור על עצמו תענית דיבור עד אשר התענית דיבור הפכה ללחם חוקו. יושב בבית המדרש, מקשיב לשיעור שנלמד, מאזין לשקלא ותריא בין התלמידיםלרבם ואינו פוצה פה. לא שואל שאלות, אינו משיב תשובות רק יושב ומאזין. התנהגותו זו גרמה לשאר חבריו להתרחק ממנו ואיש לא ניסה להתקרב אליו. כך נהג במשך זמן רב מאוד עד לאותו יום בשנת תרס"ה בשעה שרבי יוסף חיים הגיע לישיבה לתהות על סדרי הלימוד בישיבה, על רמת הלימודים והלומדים כפי שנהג לעשות מפעם לפעם.

באותו היום ראה רבינו יוסף חיים את הרב הגאון אברהם דנגור ששימש אז ראש הישיבה, מרצה את השיעור בפני הבחורים אשר מיהרו להקשות ולתרץ, להפריך את התירוץ ולדחות את הפירכה, וכך כולם שמחים בשמחתה של תורה ונלחמים במלחמתה. ורבי אברהם דנגור שמח לנוכח בקיאות התלמידים המופגנת, וביותר שמח על שרבינו יוסף חיים יושב עימם ונהנה מההתנצחות בדברי תורה.

רק בתום השיעור, בהיותם לבדם, שאל רבינו יוסף חיים את הרב אברהם דנגור לגבי הבחור שיושב בסוף השולחן ואינו פוצה פיו. הרב אברהם דנגור "גילה" לרבינו שמדובר בבחור אפרים הכהן, אשר מתמיד להופיע לכל השיעורים ומקשיב לכל הנאמר אך אינו משתתף כלל בשיעורים, ככל הנראה משום שאין ידיעותיו מספיקות אך מוטב שישהה בישיבה מאשר ישוטט בחוץ.

רבינו יוסף חיים אשר "גילה" את הבחור אפרים הכהן עוד בהיותו נהג בן 14, חכך בדברים זמן קצר, ואז אמר לרבי אברהם דנגור שישלח אליו לביתו את הבחור אפרים הכהן. כמובן שרבי אברהם דנגור עשה את אשר צווה גם אם תהה על כך.

וכך, שש שנים כמעט לאחר שהתייצב על סף דלת בית רבינו לראשונה בחייו, התייצב אפרים הכהן בפעם השנייה בבית הרב שקבלו במאור פנים. זכר הפגישה הראשונה בחדר זה ודאי שהועלה, אך כאז גם עתה לא נודעו פרטי השיחה לאישור, רק שיחל להשתתף בשיעורים. והבחור אפרים הכהן החל לטול חלק פעיל בשיעורים והדהים את חבריו ובעיקר את ראש הישיבה רבי אברהם דנגור בידיעותיו עד שבמהרה הפך לארי שבחבורה. סיפור זה נמצא בספרו של מחנם גץ "בעקבות רבותינו" כרך רביעי העוסק ברבינו יוסף חיים זצו"קל (בדף 125).

למן הפגישה השניה ועד לפטירתו של רבינו יוסף חיים כארבע שנים לאחר מכן, לא משה ידו של רבי אפרים הכהן מידו של רבינו יוסף חיים, ולמרות גילו הצעיר זכה לכך שהיה רשאי להיכנס בכל עת לרבינו יוסף חיים מה שאחרים ותיקים וגדולים ממנו לא זכו.

באותן שנים פנה רבי אפרים הכהן (שאז עדיין לא נודע כ"כ) אל רבי שמעון אגסי בשאלה בתורת הקבלה. רבי שמעון אגסי בראותו לפניו בחור צעיר סירב בנימוס להשיב על שאלתו ואף יעץ לרבי אפרים שלא יתעסק בתורה נסתרת זו אלא יפנה מרצו ללימוד ש"ס ופוסקים.

למחרת היום שב רבי אפרים הכהן לבית רבי שמעון אגסי ולאחר שהתנצל ביקש את רשותו לומר לו דבר תורה. רבי שמעון אגסי נענה לבחור הצעיר ולתדהמתו הרבה חזר רבי אפרים הכהן על קושיתו החמורה מאמש, אלא שהפעם הוא הוסיף תירוץ מדהים על הקושיה. "רק זאת אבקש מכבודו" פנה הבחור אפרים לרבי שמעון אגסי, "שיאמר לי כבודו אם תירוצי תירוץ הוא, אם לאו". רבי שמעון אגסי עדיין נדהם מהבחור הצעיר שאלו מי גילה לו תירוץ זה, ולאחר שאפרים הכהן סיפר לו שקושיה זו טרדה את רעיונותיו עד אשר שקד כל הלילה לתרצה, וכך עלה תירוץ זה בראשו, קם רבי שמעון אגסי נשקו על ראשו ואמר לו שהתירוץ שלו הוא תירוץ אמיתי וישר, ומכאן הוא מבין שהבחור אפרים שומר על טהרה וקדושה שאם לא כן לא היה מגלה את התירוץ הנ"ל.

לפיכך, אמר רבי שמעון אגסי, הוא מקבלו כתלמידו על אף גילו הצעיר ולמרות שהוא רווק. ובכל שאלה הוא מוזמן לבוא אליו בכל שעה משעות היום והלילה ולהציגה בפניו. כך זכה רבי אפרים הכהן מגיל צעיר מאוד להכרה של גדולי הדור כרבי יוסף חיים ורבי שמעון אגסי, שאף קבע עימו סדרים קבועים ללימוד בצוותא בתורת הנסתר.

לימים הראה לי דודי האהוב שמואל סמי זילכה הכהן ספר שאיני זוכר את שמו, של רבי שמעון אגסי בו הוא מעיד על עצמו שכדי לא להנות מכתרה של תורה הוא נהג לסחור מספר מצומצם ביותר של שעות, רק כדי פרנסתו ותו לא, כשעתיים לערך מידי יום ולבו נמלא צער רב על שהוא מבטל את זמנו בכך. ומעיד רבי שמעון אגסי בספר כי משמים אמרו לו בחלומו לבל יצטער על אותו זמן שהוא מקדיש למסחר, משום שאת אותן שעתיים בהם לא עוסק בתורה מתקן עבורו תלמידו רבי אפרים הכהן בלימודו. ורווחה באה לנפשו של רבי שמעון אגסי.

אחיו הבכור של רבי אפרים הכהן היה נעים זילכה הכהן אשר שימש כנשיא בית המשפט המחוזי בבגדד וכחבר פרלמנט. במשפחתינו שנעים זילכה זכה בצעירותו להתברך מפי אליהו הנביא ואף קיבל ממנו שקית בד עם כסף ומאז אותו היום ועד יומו האחרון לא פסק ממנו שפע ועושר. נוהג היה לתמוך בסתר באנשים נזקקים ביד רחבה, וכאשר היה נודע לו על מי שנקלע לקשיים כלכליים, נוהג היה לבקר בביתם. ולאחר הליכתו היה מותיר מתחת לכר הספה מעטפה גדושה בשטרות כסף שהיה די בהן לאפשר למקבל להתחיל עסקיו מחדש. ומעולם לא תפס אותו איש במעשהו ואף פעם לא סיפר על כך לאיש. אלא ממקבל למקבל נסתבר שבכל פעם שהוא מבקר, נמצאת מעטפה עם כסף בעוד נעים זילכה היה מכחיש זאת. רק טבעי הוא שנעים זילכה דאג גם למשפחתו. בתקופה מסוימת כאשר הייתה תקופה קשה בעיראק ונעים זילכה לא היה בעיראק זמן מסוים, ביקש מגיסו (בעלה של אחותו) שהיה אף שופט שיסייע למשפחה והוא, נעים זילכה, יחזיר לו את כל ההוצאות. כמובן שהוא שלח את תמיכתו מידי חודש בחודשו.

סבתי נזהת (גלדיס) בתו של נעים זילכה הייתה ילדה כבת 5 באותו זמן, והיא סיפרה כי היא מאוד אהבה את דודה רבי אפרים הכהן אשר כאב לו על כך שאביה אינו איתם, בעוד ילדיה הקטנים של אחותו היו נוהגים להציק לה ולהעציבה, משום כך היה נוהג רבי אפרים הכהן לקחת את אחייניתו הקטנה לחדר (בבית אחותו) בו היה מתפלל כדי שלא יציקו לה. סבתי סיפרה כי היא מאוד אהבה את דודה שדאג לה, אך מאחר ורבי אפרים הכהן היה כל היום עסוק בתפילתו ובלימודו הרי שהיא כילדה הייתה משתעממת מחד, וחוששת לשיר ולשחק בקול מאידך פן תפריע לדודה.

יום אחד, כך סיפרה, שמעה את בעלה של דודתה, אחות אביה, כשהוא אומר לאשתו תוך שהוא מכוון דבריו לגיסו ר' אפרים הכהן..: "כל היום הוא יושב ומתפלל. מה, התורה שלו נותנת לו אוכל?", סבתי הביטה בדודה האהוב כדי לראות אם הוא שמע את הדברים, ואכן ר' אפרים הכהן שמע גם שמע זאת, ומעיניו זלגו דמעות. סבתי סיפרה כי כ"כ רצתה לחבק את דודה ר' אפרים, אך כבר אז, כילדה, חשה שהוא יתעצב יותר אם היא תראה שגם היא שמעה זאת. וכך, סיפרה סבתי, הלכה לה לפינת החדר כשהיא מצטפפת ובוכה חרישית על הפגיעה בדודה ר' אפרים הכהן. מעדותה עולה שכל מזונו של ר' אפרים הכהן הסתכם בפרוסה אחת או שתיים של לחם וכוס תה, למרות שדמותו הגבוהה ורחבת הכתפיים הייתה עלולה להטעות, הרי שזה היה מזונו ובכך הסתפק. זמן מה לאחר מכן נפרד ר' אפרים הכהן ממשפחתו ומרבותיו וחבריו ועלה לישראל.

בספר "חכמי – בבל" מאת הרב שמעון שר שלום בפרק העוסק ברבי אפרים הכהן, מובא ציטוט מתוך הספר "פני – משה" של הגאון רבי משה יחזקאל צאלח, תלמידו של רבי שמעון אגסי, בו הוא מספר על עליתו של ר' אפרים הכהן לישראל, וכך הוא כותב בספר: "הנה ביום ג' לשבת קודש, י"ב לחודש אב שנת תרפ"ד, נסע ידידנו חכם רבי אפרים הכהן, מעיר בגדד לעיר הקודש ירושלים תובבא. ויצאו חכמי העיר ללוותו עד העיר פלוג'ה, ושם ערכו לכבודו סעודה, ובתוך הסעודה ביקש חכם אפרים מהרבנים שכל אחד יאמר דבר – תורה על הפסוק "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם", וכך היה שכל אחד פרש את הפסוק הזה בדרך הסוד…".

עם עליתו לירושלים קבע ר' אפרים הכהן את סדריו בישיבת "פורת – יוסף" שם שימש רבי בן ציון חזן כראש ישיבה, ואף שר' בן ציון חזן היה גדול בכשמונה שנים מר' אפרים התעקב ר' בן ציון חזן לפנות את מקומו ולמנות את ר' אפרים לראש הישיבה. עם עליתם של עולי עיראק לישראל כתתו ר' אפרים ר' בן ציון חזן ור' סלמאן מוצפי רגליהם ממעברה אחת לאחרת, עודדו את העולים ודאגו לחזקם ולסייעם ככל האפשר בגשמיות וברוחניות. בספרים שונים ישנם סיפורים רבים על ר' אפרים הכהן המעידים על קדושתו הרבה. אין אני בא לחזור עליהם אלא להוסיף עליהם דברים הידועים במשפחתינו והעוברים בתוך המשפחה כפי שכבר ניתן להבין מתחילת הדברים.

זמן קצר לאחר עליתו לירושלים, שלח לו מר נעים זילכה, אחיו הבכור של רבי אפרים הכהן, מכתב בו הוא כותב לו שהוא מאוד מצטער לשמוע שר' אפרים מתפרנס מכמה פרוטות שמקציבה לו הישיבה, ולכן הוא מצרף למכתב סכום כסף מכובד שיאפשר לו לחיות ברווחה, וכן יוסיף לשלוח לו תמיכה חודשית נדיבה שתאפשר לו להתקיים בכבוד מבלי שיוטרד בענייני פרנסה.

כאשר קיבל מר נעים זילכה את מכתב התשובה של אחיו ר' אפרים נדהם לגלות במעטפה את הכסף ששלח, מוחזר לו. במכתבו הודה ר' אפרים לאחיו האהוב על רצונו לסייע לו, אך הסביר לו שהוא מקבל קצבה של כסף מהישיבה שאולי לאנשים מהצד נדמה כאילו לא ניתן להתקיים מהם אך לו, לרבי אפרים הן מספיקות בהחלט והותר.

שנים מועטות אח"כ נפטר נעים זילכה בבגדד. כמובן שאז בשנת תר"צ לא היו טלפונים והודעות היו נשלחות בדואר, או אם רצו שההודעה תגיע מהר יותר ע"י שליחים. במקרה זה שוגרו שליחים מבגדד לירושלים כדי להודיע לרבי אפרים על פטירת אחיו. כשהגיעו השליחים היה זה היום השלישי לפטירתו של נעים זילכה, וכשהתייצבו לפניו בטרם פצו פיהם נפנה אליהם ר' אפרים ואמר להם: "אני יודע, שקעה השמש". דהיינו יודע ר' אפרים על פטירת אחיו ואין צורך שהם יאמרו זאת כדי שלא ישמשו שליחים לבשורות רעות.

דודי נעים זילכה סיפר לנו שבהיותו בן 18 שירת בצבא בירושלים. הוא כמובן שמע על דודו ר' אפרים הכהן אך מעולם לא פגש בו, שבת אחת בשעה שקיבל כמה שעות חופשה החליט לבקר את ר' אפרים. שאל אנשים והגיע לביתו. את הדלת פתח לו ר' שלום הכהן ראש ישיבת פורת יוסף, שהיה אז אברך צעיר בן 18. לשאלתו ענה דודי נעים כי ברצונו לפגוש את הרב, שלום הכהן הכניסו לבית ואמר לאביו ר' אפרים כי חייל מבקש לראות את רבינו. ר' אפרים אישר ודודי נעים נכנס לחדרו נישק את ידו ושאל את ר' אפרים אם הוא יודע מי הוא? ר' אפרים העיף בו מבט קצר הנהן בראשו ואמר לו: "כן, אתה הבן של אחי יוסף". דודי נעים בשעה שמספר זאת כיום, גם עכשיו אוחזת בו תדהמה והערצה לר' אפרים, כמו אז לפני למעלה מחמישים שנה.

דודתי הייתה ילדה בת שנתיים שחלתה פתאום ואושפזה בירושלים. סבתי ביקשה מדודה ר' אפרים הכהן שיבוא לברך את הילדה. ר' אפרים נאות לבקשתה וכשהגיע למיטתה נעץ בה מבט אחד, פנה לסבתי ואמר לה שהקב"ה ישמור על שאר ילדיה. סבתי פרצה בבכי ואכן כעבור יומיים נפטרה הילדה סילביה בת נזהת גלדיס זילכה הכהן. ת.נ.צ.ב.ה.

דודי שמואל סמי זילכה הכהן ז"ל סיפר לי שבצעירותו בהיותו כבן 19 הגיע בלילה לירושלים, כאשר הוא חש תשוקה עזה ללמוד מתורת הקבלה הוא ניגש לישיבה (איני זוכר אם הייתה זו "פורת – יוסף" או "בית אל") פתח את דלת אחד מחדרי הלימוד וישב ללמוד. מבלי שחש בכך הזמן חלף ובעלות השחר נכנס אדם זקן לחדר, משראה את דודי יושב על הכיסא ולומד, צעק הזקן בעיראקית על דודי "מה אתה עושה" קום מהכיסא מייד ועזוב את הספר הזה שלא תינזק". דודי שמואל ניסה להרגיעו והסביר לו שהוא לומד כאן מהלילה ושום דבר לא קרה. השמש הזקן התקשה להאמין שאכן החייל שלפניו יושב במקום זה מהלילה ולומד סתרי תורה מבלי שיוזק, לכן ביקש ממנו שיספר לו מי הוא. כששמע ששמו שמואל זילכה הכהן שאלו אם יש לו קשר לר' אפרים הכהן זצ"ל. משהשיב לו שרבי אפרים הוא דודו, ספק השמש הזקן כפיו ובחיוך ניגש לדודי ונשקו וחבקו. אח"כ שאל אותו מדוע התיישב בכיסא זה ולא אחר, ודודי השיב שבלי סיבה מיוחדת. אם כך אמר לו השמש הזקן דע לך שהכיסא הזה היה מקום מושבו של רבי אפרים הכהן זצ"ל, ומי יודע אם לא זכותו גלגלה שתשב דווקא כאן ותלמד. שכן בני תדע שבמקום זה לימד ר' אפרים סתרי תורה לגדולים וקדושים והמקום עטוף בקדושתם הנוראה, ואדם שישהה כאן לבדו בלילה וילמד עלול להינזק. אז בבקשה ממך אל תעשה זאת שוב. אלא כאשר תזדמן לכאן ויהיו כאן הזקנים הלומדים במשחה ניתן לך לשבת על כיסאו של דודך. ועכשיו נשמח אם תצטרף למניין שלנו לשחרית.

מי יודע תעלומות בינינו, אך סבי יוסף זילכה הכהן ז"ל בכל פעם שהיה שב מבית ר' אפרים הכהן היה אומר לסבתי נזהת ז"ל שר' אפרים היה שואלו לשלום כל הילדים ואחר כך היה שב לשאול אודות שמואל, מה שלומו? ומה הוא עושה? ומה הוא מתכוון לעשות? ועוד. ותמיד היה סבי ז"ל תמה על כך שר' אפרים מתעניין כ"כ בשמואל. ת.נ.צ.ב.ה.

לרבי אפרים הכהן הייתה דודה בשם אסתר אשר התגוררה בפרדס – חנה. מידי פעם הייתה מבקרת בבית סבי יוסף זילכה ובבית רבי אפרים. פעם כאשר עשתה שבת בבית רבי אפרים, כפעם בפעם, קרא לה רבי אפרים בצאת השבת ואמר לה שמאחר והיא נותרה ערירית מוטב שתעשה משהו לתועלת עצמה. לבקשתה הסביר לה רבי אפרים שאין איש יודע את קצבת חייו, ולכן כדאי הדבר שתיתן לאחת הישיבות כהעדפתה איזה סכום כסף, ושבת מורה ובטיחו לה שלאחר 120 יקראו קדיש לזיכרה, שכן מעלת הקדיש גדולה עד מאוד. הדודה אסתר לא התלבטה ומיהרה להפריש סכום כסף לצורך זה. למחרת, יום א' בשבוע, בדרכה חזרה מבית רבי אפרים בירושלים, בקרה הדודה אסתר אצל סבי יוסף, וסיפרה לו בבכי על השיחה עם רבי אפרים. האם ראה רבי אפרים משהו שאלה את סבי. סבי הרגיע את דודתו אסתר ואמר לה שאל לה לדאוג בשל כך, שכן רבי אפרים דואג גם לרוחניות של האדם, ואין בהצעתו דבר חריג. הדודה אסתר נרגעה ואף החלה להתעודד, וכאשר מצב רוחה טוב ומרומם נפרדה מסבי ומשפחתו ונסעה חזרה לביתה בפרדס – חנה. כאשר נסעה שאלה סבתי נזהת את סבי מה דעתו על מה שאמר רבי אפרים לדודה אסתר, ולמה דווקא כעת? הרי היא הייתה פעמים רבות קודם אצל רבי אפרים, ומעולם קודם לכן לא דיבר איתה רבי אפרים בנושא זה? סבי אמר לה כי נראה לו שרבי אפרים יודע ששעתה הגיעה ולכן אמר לה זאת, אעפ"י שממראה הדודה אסתר לא נראה שום דבר חריג, שכן בריאה וחזקה הייתה ללא ספק. כעבור שלושה ימים, ביום ד' בשבוע, הגיע מברך לבית סבי המודיע כי הדודה אסתר בת דינה ושמואל זילכה הכהן נפטרה לבית עולמה. ת.נ.צ.ב.ה.

בהקשר זה ראוי לציין כי הדודה אסתר הותירה אחריה עזבון רב. בין היתר הייתה תיבה ובה יהלומים יקרי ערך. מאחר ולדודה אסתר לא היו ילדים, הרי שיורשיה החוקיים והיחידים היו רבי אפרים הכהן ואחיו, סבי, יוסף הכהן. את רבי אפרים ירושה זו לא עניינה כלל, כשפנו השלטונות אל סבי עו"ד יוסף זילכה הכהן שישבע שהוא היורש ויזכה בירושה . אלו היו שנות החמישים המוקדמות שהתאפיינו בקשיים כלכליים ומצוקות, מה עוד שסבי ומשפחתו הגיעו כמו רבים אחרים מעיראק ללא רכוש שכולאם ע"י השלטונות העיראקיים.

למרות כל זאת, ואעפ"כ שסבי כעו"ד ידע שהוא יורשה היחיד עפ"י חוק, סירב סבי ללא היסוס להישבע על כך והרכוש כולו עבר לרשויות המדינה. כך ראוי להנציח אדם ישר והגון שאנשים מסוגו מתמעטים והולכים והופכים להיות בחזקת זן נדיר. יהא זכרו של סבי, יוסף – ברוך בן מנשה ושמחה הכהן ברוך. ת.נ.צ.ב.ה.

לרבי אפרים הכהן היה צער גדול בנים כמשמעו. שני בנים נפטרו לו בהיותם ילדים קטנים (שלוש או ארבע שנים) ויבדלו לחיים ארוכים בתו שולה ובניו הרה"ג שלום זילכה הכהן שמאות רבות של רבנים המכהנים כיום הם תלמידיו או תלמידיהם, ורבי רפאל זילכה הכהן, ידוע לנו כיצד היה טורח רבי אפרים ולוקח את ילדיו הקטנים לטייל בגינות העיר לעיתים שעות ארוכות ואף מרחקים לא קצרים בכדי שיאכלו דבר מה, שכן לא הילדים רוצים לאכול, ורק כאשר השתובבו ועייפו נאותו לאכול מעט. ורבי אפרים באהבה ובסבלנות רבה טרח עימהם רבות.

פעם אחת הגיע רבי אפרים הכהן לבית חבירו הרב הצדיק והמקובל סלמן מוצפי, במפתיע. ידידו הרב ובני ביתו קידמו פניו בשמחה כהרגלם ואף הפצירו בו שיאות להסב עימם, אלא שרבי אפרים אמר לידידו רבי סלמן מוצפי שהוא בא כדי לבקש ממנו משהו ולכן הוא טרח לבוא, אך זמנו דוחק ולכן הוא מתנצל על שאין הוא יכול להסב עימם. אך בקשתו מרבי סלמן מוצפי שיבטיח למלא את בקשתו. רבי סלמן ביקש מרבי אפרים שישאל את בקשתו כשהוא מבטיח לעשות ככל האפשר לקיים בקשתו. ורבי אפרים אמר לרבי סלמן מוצפי כי בקשתו שטוחה שיבטיח לו שאת בתו של הרב, לאה, ישדך עם בנו ר' רפאל. רבי סלמן מוצפי תהה על בקשתו זו של רבי אפרים ואמר לו כי בתו עדיין קטנה (בת – 16) ואחותה הגדולה עוד טרם נשאה. ורבי אפרים השיבו שהוא יודע והוא אינו מבקש שינשאו כעת אלא בזמן היאה לאחר שתגדל מעט ואחותה הגדולה תנשא בקרוב. ומדוע שלא נדבר אז לכשיגיע הזמן שאלו רבי סלמן, ורבי אפרים השיבו שעל כל פנים הוא מבקש את הבטחתו של רבי סלמן לשקול זאת כשיגיע הזמן, ולאחר שיתייעץ עם רעייתו וישאל לדעתה של בתו. רבי סלמן הבטיחו על כך ורבי אפרים הלך לדרכו. כשהשאלה שנותרה עומדת באוויר היא מה אצה דרכו של רבי אפרים, שאלה שהתשובה עליה ניתנה זמן לא רב אח"כ.

כשבועיים לאחר מכן במוצש"ק ג' תשרי התשי"ז נפטר רבי אפרים בן מנשה ושמחה זילכה הכהן, ונתבקש לישיבה של מעלה. אז הבינו כולם מדוע אצה דרכו של רבי אפרים. כעבור שנה נישאו ר' רפאל בן רבי אפרים, ולאה בת רבי סלמן מוצפי, בחופה אמר לה רבי סלמן מוצפי לבתו לאה שתזה בכבוד בעלה שכן רבי רפאל הכהן בן רבי אפרים הינו ארי בן ארי, בעוד היא, בתו לאה, הינה בת שועל. ומדבריו אלו ניתן ללמוד על גודל צדוקותו וענוותנותו של רבי סלמן מוצפי ז"ל, זכותו תגן עלינו.

לאחר שראיתי שנכתב כי השופט נעים בן שמחה ומנשה זילכה הכהן עמד בראש התנועה החילונית בבגדד, ואנשים תוהים כיצד זה אחיו הבכור של רבי אפרים הכהן היה חילוני, מן הראוי לעשות סקר בדברים, וצדק עם דמות של נעים זילכה הכהן.

ובכן, נעים זילכה נולד ב – 1878 (ולא 1870*. היה נאמן לעמו היהודי ולארצו עיראק. כל ימיו הגן על האינטרסים של אחיו היהודים אך יחד עם זאת דרש סדר מוחלט בהנהגה. אי לכך פעל להדיח כל מי שנראה היה לו שאינו נוהג לפי הסטנדרטים הגבוהים שלו ובשל כך לא נשא פנים לאיש יהא אשר יהא. בהתנהגותו התקיפה קומם עליו את אחד משרי הפרלמנט העיראקי שלימים עמד בראש ממשלחה, השר עבד אל – מוחסן פק אל – סעדון, שהיה גנרל בעדרו וסדר למשפחה של גנרלים ושרים. למרות זאת עמד נעים זילכה בתקיפות מול השר המוסלמי והדברים נראו חמורים ביותר. אך לאחר מספר ימים הגיע אותו שר אל ביתו של נעים זילכה חיבקו וביקש את סליחתו והודה בטעותו. נעים זילכה תרם הון רב מכספו לצדקה בסתר ואף דאג שיוקם קונסרבטריון ללמד עיוורים נגינה כדי שיוכלו להתפרנס בכבוד, ושלא יצטרכו לקבץ נדבות. ולשם כך תרם סכום נכבד מכספו ודאג לתקציבים למקום. ואם נבוא לספר גודל מעשיו אין אנו מספיקים. אך זאת נאמר שמסורת בידינו שאליהו הנביא נגלה אליו ובירכו, ואף העניק לו סכום כסף ומאז ועד יומו האחרון לא ידע מהי מצוקה. אך כאמור לא הפנה עורף למצוקותיהם של אחרים. להיפך, תמיד הייתה ידו פתוחה לעזור לכל פונה באשר הוא וביותר הקפיד לתמוך בסתר בנצרכים מבלי שיוכלו לדעת שהוא התומך.

ועל מנהגו זה בענייני צדקה וחסד והקפדתו ומסירות נפשו על כך תעיד העובדה שנעים זילכה ביקש מאמו והורה לעובדיו שאפילו אם יבוא אדם הדור ונראה עשיר אל הבית ויבקש צדקה, לא להפעיל שום שיקול דעת בנושא ולומר שמגיע לו מעט כי הוא נראה מבוסס, אלא להעניק לו ביד רחבה ובמאור פנים וכל שכן לעני.

ועל גודל יושרו וצדקתו תעיד העובדה הבאה: בשנת 1954 שהו סבי יוסף זילכה הכהן וסבתי נזהת זילכה הכהן, אצל אחי סבי רבי אפרים זילכה הכהן זקן המקובלים וקדוש. עליון. תוך דיבור עימם נראה לפתע רבי אפרים כאילו הוא נתנמנם. אלא שמראה פניו שהחלו ללהוט באש קודש, הבהיל את סבתי שכמעט רצתה לברוח, אך סבי אחז בה ולחש לה שלא תבהל שכן לעיתים צופה רבי אפרים הכהן בדברים עמוקים ורחוקים שאנו לא יכולים לראות ולהבין, ולכן ביקש סבי שימשיכו לשבת בשקט לבל יפריעו לו ברעיונותיו. עד שיפנה אליהם.

וכך סיפרה לי סבתי ז"ל שישבה דקות שנדמו בעיניה כנצח כשהיא אחוזת אימה ורעדה למראה פניו של רבי אפרים. לפתע כמו התעורר רבי אפרים מרעיונותיו וכאילו זה עתה סיים לצפות במחזה, אמר רבי אפרים הכהן: "נעים אחי צדיק"! וסבי אמר לסבתי כי מי יודע מה ראה רבי אפרים ברוח קודשו, ובאיזה מקום ראה את אחיו נעים זילכה, אך דבריו אינם מילים בעלמא ונעים זילכה צדיק.

נעים זילכה נפטר בז' אדר א' תרפ"ט (17.2.1929).

יום הולדתו ופטירתו של משה רבינו, והוא בן 52 שנים.

יהא זכרו ברוך.

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים