הלכות חודש אלול

בס"ד

הלכות ערב ראש חודש אלול

מאת מרן הראשל"צ הגאון המקובל מרדכי אליהו ע"ה.
הלכות ערב ראש חודש אלול
הלכות נדרים
הגאון הרב מרדכי אליהו
<http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?orderby=20>

נערך על ידי הרב

חודש אלול הוא הכנה לראש השנה שהוא יום הדין, כדברי המשנה "בראש השנה כל באי
עולם עוברין לפניו כבני מרון." (ר"ה טז, א).
בברייתא מובאות דעות נוספות בשאלה מתי אדם נידון. רבי יוסי אומר אדם נידון בכל
יום ורבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה. מדברי רבותינו הראשונים עולה שכל הדעות
אמת, ולכן אנו מתפללים לגזירות טובות בראש השנה וביום הכיפורים, שבהם נכתב
ונחתם גזר דינו של אדם.
כמו כן אנו מתפללים בכל יום (על פרנסה) כיון שאדם נידון בכל יום. ואפילו על אדם
שחלה ונראה שנגזרה עליו חס וחלילה גזירה רעה אנו מתפללים, כי אפשר לבטל גזירה
רעה בתפילה בציבור או בכוונה מיוחדת. כפי שאמר רבי יצחק: יפה צעקה לאדם, בין
קודם גזר דין בין לאחר גזר דין (עיין שם בתוס ד"ה כמאן).

א. יש נוהגים לצום בערב ראש חודש אלול ולעשות "סדר יום כיפור קטן" כדי להתכונן
לתשובה. ואם חל ראש חודש בשבת, מקדימים לצום ביום ה' שלפניו (עיין כה"ח סימן
תקסא ס"ק כג וכתב המשנ"ב ס"ק טו שנוהגים להתענות ביום א' של סליחות ביום ראשון
שלפני ראש השנה).

ב. יש נוהגים לילך בערב ראש חודש אלול להתפלל ליד קברי צדיקים. ויש להזהר שלא
להתפלל אל הצדיק, אלא מתפללים אל ה' שישמע בקשותינו בזכות הצדיק, או שמתפללים
ליד הקבר ומבקשים מהצדיק שיתפלל עלינו. (ועיין לקמן הלכות הקשורות לקברי צדיקים
בדיני ערב ראש השנה).

התרת נדרים
ג. נוהגים לעשות "התרת נדרים" בערב ראש חודש אלול שהוא ארבעים יום לפני יום
כיפור כדי להתיר את הנדרים, שכל מי שאינו מקיים את נדריו הוא בנידוי, וכל מי
שהוא בנידוי אין תפילתו מקובלת עד ארבעים יום. ולכן נוהגים לעשות התרת נדרים גם
בי"ט באב שהוא ארבעים יום קודם ראש השנה. וגם בערב ראש השנה ובערב יום כיפור
(עיין כה"ח תקפא ס"ק יב, יט, צט ועיין לקצש"ע קכח ס"ע טז שנוהגים רק בערב ראש
השנה).

ד. יש רמז ל"התרת נדרים" בחודש אלול מהפסוק "לא יחל דברו, ככל" שסופי התיבות
שלו הם "אלול" ומשמעות הפסוק היא שמירת מוצא פיו של האדם ונדריו (עיין כה"ח שם
ס"ק יט).

ה. אם איחר אדם לקיים נדרו, נפתח הפנקס שעונותיו של אדם סודרים שם, ומדקדקים
במעשיו אם כדאים הם להגן עליו, ועל כן טוב שלא להרבות בנדרים (שו"ע ר"ג סעי'
ב', באה"ג שם, בא"ח ראה א').

ו. הנודר כאילו בונה "במה" בשעת איסור במות, והמקימו כאילו הקריב עליה קרבן. על
כן טוב יותר ש"ישאל" אדם על נדרו ויבקש להתירו. וכל זה דוקא בשאר נדרים אבל
בנדרי הקדש, מצוה לקיימן ולא ישאל עליהם אלא מדוחק (שו"ע יו"ד ר"ג סעי' א').

צורת התרת הנדרים
ז. למנהג הספרדים מושיבים שלושה או עשרה אנשים, כל הקהל עומד בפניהם, והחזן
קורא בקול רם את נוסח "בקשת ההתרה", הקהל קורא עמו בלחש, ואחר כך היושבים
מתירים להם.

ח. למנהג האשכנזים מתחלקים הציבור לקבוצות של ארבעה ארבעה. שלושה יושבים, אחד
עומד ואומר בפניהם את נוסח "בקשת ההתרה" והשלשה מתירים לו. אחר כך מתחלפים עד
שמתירים לכולם.

ט. ההתרה דלעיל מועילה דוקא לנדר או למנהג טוב שאדם נהג ואינו זוכר מהו, אך נדר
שזוכרו, צריך להושיב לו שלושה להתרה מיוחדת שבה הנודר יפרט את הנדר והם ימצאו
לו "פתח" ו"חרטה".

שליח להתרת נדרים
י. אין עושים שליח להתרת נדרים אפילו אם הנודר שולח את בקשתו להתרה בכתב.

יא. אף על פי שאין עושים שליח להתרת נדרים אם מישהו אינו יודע את שפת הדיינים,
יעמוד הנודר לפני בי"ד והמתורגמן ידבר בשמו (רמ"א רכח ס"ע טז. בא"ח ש"ש ראה).

יב. בעל נעשה שליח לחרטת אשתו וזה בארבעה תנאים:
1. האשה תבקש מבעלה שיהיה שליחה להתרת נדרים.
2. האשה תפרט בפניו את הנדר.
3. האשה תאמר שהיא מתחרטת על נדרה ואינה יכולה להמשיך בו או לקימו וכן כל "פתח"
אחר או "פתח מתוך חרטה".
4. צריך שילך בפני ג' רבנים שכבר יושבים ולא שיזמן שלושה על מנת להתיר הנדר.
ואפילו השלשה עומדים, אינו יכול לומר להם שישבו (עיין שו"ע רל"ד סעי' נ"ו),
ויאמר להם: "כך נדרה אשתי והיא מתחרטת ויש לה פתח וחרטה". (עיין רמב"ם הלכ'
שבועות פ"ו הלכ' ד' ועיין ר"ן שם ובא"ח שם).

יג. יש נוסחאות של "התרת נדרים" שכתוב בהם "לנו ולנשותינו". וטוב שהמתירים
יאמרו לקהל שההתרה היא גם לנשים של אלה שמבקשים שלא יכלו להגיע (ועיין ר"פ ח"ד
סי' ל"ד שאלה חמישית).

התנאים להתרת נדרים
יד. צריך האדם להבין את המילים ב"התרת הנדרים", ואם אינו מבין את הלשון הנאמרת,
יאמר בלשון שמבין.

טו. אפילו אם המתירים הם הדיוטות יכולים להתיר ובלבד שלא יהיו עמי הארצות כלומר
שלכל הפחות אם מלמדים אותם הלכות, הם מבינים (בא"ח ש"ש ראה סעי' כ"ד).

טז. יכולים קרובים לישב יחד להתיר נדרים, אך לא נשים וקטנים. (שם סעי' כ"ו).

סוגי נדרים
יז. אם אמר לשון "נדר" על דבר השייך בו "שבועה" דוקא, או לשון "שבועה" על דבר
השייך בו "נדר" דוקא, אין להקל בזה, כיון שכיום אין אנשים מדקדקים בלשונם בזה.
(בא"ח ראה י"ג שו"ע יו"ד רט"ו א' רל"ט ד' ר"ו ס"ק ה').

יח. מותר לידור "בעת צרה" על דרך שעשה יעקב כשברח מעשו. נדר כזה אין להתירו אם
לא לצורך מצוה או לצורך גדול מאוד, או היכן שאנו יודעים בבירור שאינו יכול
לקיים נדרו (שו"ע שם).

יט. יזהר לכתחילה שלא ידור אפילו נדרי צדקה, ואם רוצה לעשות איזה מצוה או ליתן
צדקה, יעשה המצוה ויתן הצדקה בלי קבלת שום נדר. ומותר לידור לכתחילה בדבר צדקה
אם כונתו בזה לגרום לאחרים שגם הם יתנו (אך אסור לרמות בזה, רק אם כונתו ליתן
באמת – בא"ח ראה ב').
כ. אף על פי שנהגו רבים לידור לזכות ר' מאיר בעל הנס או שאר צדיקים, טוב יותר
ליתן הצדקה במזומן ולא לידור כדלעיל.

כא. דעת מרן שאם רק חשב לתת צדקה אך לא להוציא בשפתיו אין לזה דין נדר, ודעת
הרמ"א שיש לזה דין נדר. (שו"ע חו"מ רי"ב, רמ"א סי' רנ"ח סעי' ג').

כב. נשבע לבטל מצווה הרי זה לוקה ויעשה המצוה, שכבר מושבע ועומד מהר סיני לקיים
המצוה. במה דברים אמורים בנשבע על המצוה בלבד, אך אם כלל בשבועתו גם דברים
המותרים כגון שנשבע שלא יאכל מצה כלל. מתוך שחלה שבועתו על שאר ימות השנה חלה
גם על ליל פסח. (בא"ח ראה י"ט).

כג. נדר לעלות לארץ ישראל, אפשר להתיר את נדרו, אך נדר לגור בארץ ישראל אין
התרה לנדרו (עיין יו"ד רכ"ח סעי' ל"ו, פ"ת ס"ק ל"ב, רמב"ן עה"ת מסעי ל"ג
ובהגהותיו לספר המצוות, רשב"ץ בזוהר הרקיע סי' ע"ו, תשב"ץ ח"ג סי' רפ"ח).

הנוהג במצווה שלוש פעמים
כד. מי שנהג במצוה או חסידות מסוימת ג' פעמים ולא פירש שעושה כן בלי נדר, אם
ידע שאינו מחויב בזה מהדין, הרי זה נדר. ועל כן בפעם הראשונה שמתחיל במנהג טוב,
יאמר שעושה כן בלי נדר. (שו"ע יו"ד רי"ד, ועיין בא"ח שם אות י"ז).

כה. מי שרגיל במנהג טוב, ולא אמר שעושה כן "בלי נדר" ופעם אחת אינו יכול
לעשותו, אין צריך התרה. אבל אם חושב לבטל מנהגו באופן קבוע, צריך התרה (אחרונים
ועיין לפ"ת סימן ריד ס"ק א).

כו. אשה האוכלת בסוכה עם בעלה מקבלת שכר כ"מי שאינו מצוה ועושה", אומנם אפילו
נהגה כן ג' פעמים, אינו מחייבה בנדר. כיון שלא גילתה דעתה שעושה כן משום מצוה,
ואפשר שעושה כן כיון שרוצה לאכול עם בעלה. אך אם פעם אחת אמרה שעשה כן משום
מצוה ורוצה לנהוג כך תמיד, ואפילו חשבה זאת או שעשתה ג"פ וחשבה לשם מצוה, הוי
כנדר.

כז. מי שקם ג' פעמים לסליחות שקודם הנץ החמה ולא חשב שעושה כן בלי נדר, אם רוצה
לקום אחר כך לסליחות שאחרי הנץ, צריך התרה.

אמירות הנחשבות כנדר
כח. מי שאבותיו קבלו על עצמם ועל זרעם מנהג מסוים משום גדר וסיג, אינו יכול
להתירו אלא במקרים מיוחדים (עיין סימן ריד).

כט. מי שאמר שיברך "המוציא" על חלה אחת, יכול לשנות ולברך על חלה אחרת בתנאי
שאינה פחות טובה מהראשונה.

ל. מי שהבטיח או תקע כף כדרך הסוחרים שתוקעים כף זה לזה לקיים המקח ולא הזכיר
לשון "שבועה" או "הרימותי ידי" וכד', חייב לקיים דבריו מדין הסכם, אך אין לזה
דין נדר או שבועה. וההבדל ביניהם הוא שעל "הסכם" חבירו יכול למחול. (עיין שו"ע
רלט סעי' ב', בא"ח ש"ש ראה ל"ג).

לא. נדר שנדר אדם בחלום, או שאחרים חלמו עליו שנדר – ראוי לחוש לו. ואם רוצה
להתירו יקח לכתחילה עשרה בני אדם שיודעים לפחות לקרוא בתורה שיתירו לו. (עיין
ר"ן על גמ' נדרים ח' ע"א, שו"ת הרשב"א תרס"ח, שו"ע יו"ד ר"י בא"ח ראה ש"ש טו).

לב. אם חוזר בו מנדרו תוך כדי דיבור שהוא זמן אמירת שלוש מילים "שלום עליך רבי"
– אינו נדר, ואפילו חוזר בו בלחש. ובלבד שיוציא זאת בשפתיו (עיין שו"ע סי' ר"י
סעי' ג', ובא"ח שם אות ט"ז).

הלכות חודש אלול
הגאון הרב מרדכי אליהו
<http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?orderby=20>

נערך על ידי הרב
מוקדש לעלוי נשמת
פרחה בת אסתר
ימי רצון
לג. ארבעים יום שמראש חודש אלול עד יום הכיפורים מסוגלים לתשובה יותר מכל ימות
השנה כי הם ימי רחמים וימי רצון. ואף על פי שבכל השנה הקב"ה מקבל את בניו
בתשובה, מכל מקום ימים אלו מובחרים ביותר, כי בראש חודש אלול עלה משה אל הר
סיני לקבל לוחות שניות, וקבלת הלוחות היא אות והוכחה לכך כי ה' קיבל את תשובת
ישראל ומחל להם על חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונות. ונשתהה משה בהר ארבעים יום
שבהם התפלל לה' שיסלח לעם ישראל. וביום הכיפורים אמר לו ה': "סלחתי כדברך" ונתן
לו את הלוחות השניות, ומאז נקבעו ימים אלו כימי רצון, ונקבע יום י' בתשרי כיום
סליחה ומחילה לישראל.

לד. האר"י ז"ל כתב על הפסוק "ואשר לא צדה והאלהים א נה ל ידו ו שמתי ל ך", ר"ת
אלול, לומר כי חודש זה הוא עת רצון לקבל תשובה על החטאים שעשה בכל השנה, ורמז
יש בפסוק שגם על השגגות צריך האדם לחזור בתשובה בחודש זה, כיוון שאדם נכשל בחטא
בשוגג בגלל חטאים אחרים שעשה במזיד. (עיין לקשו"ע סי' קכ"ח).

לה. דורשי רשומות אמרו: "ומל ה' אלהיך א ת ל בבך ו את ל בב זרעך" ר"ת אלול.
(תשובה) , וכן "א ני ל דודי ו דודי ל י", ר"ת אלול (תפילה), וכן "א יש ל רעהו ו
מתנות ל אביונים", ר"ת אלול (צדקה). רמז ל"תשובה תפילה וצדקה" שצריכין להרבות
בהם בחודש זה.

לו. "וידעת היום והשיבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" מסביר ר' אלעזר בזוה"ק, אם
"ידעת היום" דהינו שתלמד תורה ותדע את הקב"ה, אז "והשבות אל לבבך" תוכל לשוב
בתשובה באמת.

סליחות ושופר
לז. נהגו הספרדים להתחיל בסליחות מב' אלול עד יום הכיפורים. ואשכנזים מתחילים
לפני ראש השנה ועיין לקמן הלכות סליחות (עיין רמב"ם, הל' תשובה פ"ב ה"ו, ז).

לח. בשעת אמירת הסליחות יש מהספרדים שנוהגים לתקוע תשר"ת בעת אמירת י"ג מידות.
ויש נוהגים לתקוע בקדיש לפני "תענו ותעתרו" ויש שאין תוקעים כלל.

לט. האשכנזים נהגו לתקוע בשופר מר"ח אלול עד יום הכיפורים. ותוקעים אחרי תפילת
שחרית. יש תוקעים מיום א' דר"ח ויש מיום ב'. אם לא שמעו תקיעה בשחרית ישמעו
בערבית (עיין טור תקפ"א. משנ"ב ס"ק ג). ולכל הדעות אין תוקעים בערב ראש השנה
כלל (כה"ח שם ס"ק יג).

מ. תוקעים בשופר בחודש זה כדי לעורר את העם לתשובה, כי כן הוא טבע השופר לעורר
ולהחריד, כמו שנאמר: "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג ו). ותוקעים גם
כדי לערבב השטן. טעם נוסף לתקיעות הוא שבר"ח אלול עלה משה לקבל לוחות אחרונות
והעבירו שופר במחנה לאמר: "משה עלה להר". כל זה כדי שבני ישראל לא יטעו שוב
במספר הימים כמו שטעו בתחילה ועשו עגל. והקב"ה נתעלה באותו שופר שנא': "עלה
אלקים בתרועה" (פרד"א הובא בטור תקפ"א ועיין למשנ"ב ס"ק ג).

מא. האשכנזים נוהגים החל מר"ח אלול לומר מזמור "לדוד ה' אורי וישעי" (ראה מד"ר
ויקרא כ"א, ועיין מ"ב תקפ"א ס"ק ב' ה). יש אומרים בשחרית בלבד ויש אומרים גם
במנחה ויש אומרים אותו גם בערבית. הנוהגים כגאון (במעשה רב נג) לא אומרים כן.
אלה שאינם אומרים מזמור זה כדאי שיאמרו פרקי תהילים אחרים. הספרדים אומרים
מזמור זה אחרי התפילה במשך כל השנה (מורה באצבע אות ל"ז).

צדקה
מב. "צדקה תציל ממות", ובודאי מצילה מהרבה דברים רעים אחרים על כן טוב ליתן
צדקה בכל עת ובמיוחד בחודש אלול.

מג. הנותן צדקה בכל השנה כולה לא יתן יותר מחומש מנכסיו. אך הנותן צדקה על מנת
לכפר על חטאיו יכול לתת יותר מחומש.

תיקונים בחודש אלול
מד. יש נוהגין לומר תהלים בצבור או ביחיד בימים אלו, כיוון שיש בכוחם של מזמורי
תהלים להכניס בלב האדם אהבת ה' ויראת שמים. ונוהגים לומר עשרה מזמורים בכל יום,
כדי שיוכלו לגמור את כל ספר תהלים פעמיים עד ראש השנה, שיש בהם מזמורים כמנין
"כפר" (מטה אפרים סי' תקפא סע' ח מ"ב ס"ק ג).

מה. נהגו חכמי ירושלים ללמוד "ספר תיקוני זוהר" כל יום כפי יכולתם. העיקר בזה
להתחיל בראש חודש אלול ולסיים ביום כיפור את שבעים התיקונים. יש נוהגין לסיים
את הספר לפי החלוקה בספרים המודפסים לפי ימי החודש אך אין חלוקה זו מחייבת.
(כה"ח תקפא ס"ק ז).

מו. יש נוהגים לכתוב מכתבי ברכה בחודש אלול שבהם מברכים איש את רעהו להכתב
ולהחתם בספר חיים טובים. ויש המוסיפים ברכה זו בכל מכתב שכותבים בימים אלו.
ותכלית עניין זה לקבוע בליבנו את התפילה על חברינו ולא רק על עצמנו, ולהרבות
אהבה ואחוה שלום ורעות (מטה אפרים סי' תקפא סע' ט. עיין כה"ח שם ס"ק חי ובאר
היטב שם ס"ק י).

מז. אנשי מעשה נוהגין לבדוק בחודש זה תפילין ומזוזות שלהם ולתקן את הטעון תיקון
(מט"א י).

מח. טוב וישר בכל לילה ולילה מראש חודש אלול עד יום הכיפורים לפני השינה שיפשפש
אדם בדרכיו ובמעשיו לראות אם טובים הם אם לאו. ואם מעשיו טובים, יחשב במה אפשר
לשפר אותם. ואם לאו – "יעזוב רשע דרכו", יאמר "וידוי" וישוב אל ה'. ובאמת שצריך
האדם לעשות כן בכל לילה ולילה מלילות השנה כמעשה הצדיקים שנקראו "מארי
דחושבנא", ולפחות ישתדל לעשות כן בארבעים יום אלו (דברי החיד"א במורה באצבע
רמג, הובאו בכה"ח תקפא ס"ק כד).

מט. בכ"ה אלול החלה בריאת העולם, ובראש השנה נברא אדם הראשון. בו ביום חטא
ונידון ונמחל לו. לכן טוב לקרוא מכ"ה אלול עד ראש השנה את פרשת הבריאה, בכ"ה
באלול יקרא מ"בראשית" עד "יום אחד", ובכל יום יקרא פרשת הבריאה השייכת לאותו
יום עד ראש השנה שבו יקרא פרשת יום השישי (כה"ח שם ס"ק כא. ברכי יוסף סי' תקפא
סע' יט).

נ. ראוי שילמדו התוקע והמקריא קודם ראש השנה את הלכות התקיעה והשופר שידעו
לבדוק את השופר אם כשר הוא. וגם אם תהיה טעות בתקיעות – ידעו כיצד לתקן, מתי יש
לחזור ומתי לא, ואם צריך לחזור, מהיכן צריך לחזור וכדו' (ועיין משנ"ב תקפא ס"ק
יא וכה"ח טל).

תעניות
נא. רבים נוהגין להתענות בעשרת ימי תשובה (רמ"א ס"ע ב), ויש המקפידים להתענות
עשרה ימים שלמים. מכיוון שבעשרת ימי תשובה יש רק ששה ימים שמותר להתענות בהם,
שהרי אין מתענים בשני ימי ראש השנה, לא בשבת שובה ולא בערב יום הכיפורים, על כן
מתענין ארבעה ימים בתקופה שלפני ראש השנה, ועדיף להתענות בימים ב' וה' אך אפשר
להתענות בכל יום מימות השבוע חוץ מיום שישי (שו"ע שם סע' ב. כה"ח שם ס"ק הן.
כה"ח תקסב ס"ק יד משנ"ב תקפא ס"ק ו).

נב. ראוי להתענות בערב ראש השנה עצמו (ועיין לקמן בדיני ערב ראש השנה).

נג. בתעניות אלו כשצריך להשתתף בסעודת מצווה, יכול לאכול באותו יום ולהתענות
ביום אחר במקומו. וכן אם יודע שתהיה לו סעודת מצווה, יתענה לפני כן במקום יום
זה (עיין לרמ"א שם ולחונים עליו).

נד. תעניות אלו אינן חובה על האדם, ועל כן מי שעל ידי התענית ימנע מלימוד תורה,
עדיף שילמד תורה ולא יתענה. וכן מי שגופו חלש, אין לו להתענות, כדי שיוכל לצוּם
בצוֹם גדליה וביום כיפור (אחרונים).

נה. הרוצה להתענות "תענית יחיד" צריך שיקבל התענית בסוף תפילת מנחה יום לפני
הצום, לפני "יהיו לרצון" האחרון. וטוב לומר את הנוסח המודפס בסידורים (שו"ע
תקסב סע' ו). ואם שכח לקבל את התענית, יכול לקבלה אחר כך אפילו בין השמשות כל
זמן שלא התפלל ערבית (עיין לעיל דיני תענית יחיד).

נו. יש אומרים שאם רגיל לצום בעשרת ימי תשובה, אין צריך לקבל הצום במנחה שלפניו
(עיין לשו"ע תקסב ס"ע ב ולחונים עליו).
דיני חודש אלול
הגאון הרב מרדכי אליהו
<http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?orderby=20>
סליחות ותקיעת שופר
מנהג הספרדים להתחיל לומר סליחות מליל ב' באלול עד יום הכיפורים כי הם ימי רצון
(שו"ע תקפא, א). מנהג האשכנזים להתחיל את הסליחות כמה ימים לפני ראש השנה. ועל
כל פנים כולם מתחילים לתקוע בשופר כל יום אחרי התפלה החל מראש חודש.

אין חיוב לתקוע בשופר ב"ויעבור" שבסליחות, אבל מנהג הוא, ועל כן אין להעיר
לתוקע אם תקע תקיעות שאינם כשרות מכיון שאין זה אלא מנהג, ויכולים לומר לו אחרי
התפלה בדרכי נועם שאורך התקיעות שחייבים לצאת בהם ידי חובה שונה מאלו שעשה.
ובאופן עקרוני, שיעור התקיעה בר"ה הוא חמש שניות (ועיין במחזור 'קול אליהו'
עמוד 442).

וכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ה"ד): "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת
הכתוב רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו
במעשיכם, וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים
כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם
ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".

תשובה על השגגות
הבא"ח מביא בשם האר"י ז"ל שכתב על הפסוק "ואשר לא צדה והאלוקים א נה ל ידו ו
שמתי ל ך", ר"ת אלול, לומר כי חודש זה הוא עת רצון לקבל תשובה על החטאים שעשה
בכל השנה, ורמז יש בפסוק כי גם על השגגות צריך האדם לחזור בתשובה בחודש הזה,
כיון שאדם נכשל בשוגג בגלל דברים אחרים שעשה במזיד.

דודי הרה"ג יהודה צדקה זצוק"ל – ראש ישיבת 'פורת יוסף', דרש פעם שיש עונש על
השגגות. היה אדם ששמע את הדברים וטען שאין זה נכון כי לא יכול להיות שייענש אדם
על השגגות. והנה אותו אדם הלך לבית הכנסת להתפלל, ופתאום כבה החשמל, והוא מעד
ונפל ונשברה רגלו. ראה דודי ראש הישיבה זצ"ל שאותו אדם לא הגיע לתפילות ודרש
בשלומו כפי שכתוב בהלכה, ואמרו לו שהוא נמצא בבית חולים. הוא הלך לבית החולים
לקיים מצות ביקור חולים ומצאו שרגלו מגובסת ותלויה עם חוט המחובר לתקרה, ושאל
אותו כיצד קרה לו הדבר הזה, והלה סיפר לו שמעד וכו'. אמר לו הרב ומדוע נענשת
והרי אינך אשם כלל במה שנכבה החשמל ולא ראית את המהמורה בדרך, אלא מכאן תראה
שגם על שוגג מענישים, וחובה עלינו לחזור בתשובה גם על השגגות.

אחרי אב ולא אחרי אלול
הגמרא אומרת (עירובין יח ע"ב) "אחרי ארי ולא אחרי אשה", ורמזו שחודש אב הוא מזל
אריה, וחודש אלול הוא מזל בתולה. ומכאן שאדם צריך לחזור בתשובה מייד אחרי חודש
אב ולא ימתין עד אחרי חודש אלול שאז יאחר את הזמן בו הוא יכול לנצלו כדי להנצל
מיום הדין.

פעם הוזמנתי לראות ממצאים של חפירה ארכיאולוגית בה מצאו שרידי בית כנסת ועל
רצפתו פסיפס מפואר ובו צורת טלה ומאזניים. שאלתי את המדריכים מה לדעתם מסמלים
הטלה והמאזניים והם אמרו שאין זה אלא פרי דמיונו של אומן כל שהוא שהיה בתקופתם.
הסברתי להם שטעות היא בידם אלא יש כאן את היסודות הגורמים לתשובה שלמה של כל
אדם מישראל. הטלה מסמל את קרבן פסח ללמדנו כשהפסח קרֵב צריך לבער את החמץ מהלב,
וע"כ בתחילת האביב צורת הכוכבים בשמים כמו טלה. והמאזניים מסמלים את ימי הדין
של חודש תשרי שבהם שוקלים את מצוותיו של כל אדם כנגד עוונותיו וזה תמיד בתחילת
החורף (תשרי). וסימנים אלו נבחרו לקשט בהם בית כנסת כדי לקרב את לב העם לשוב
בתשובה שלמה תמיד.

מאזני צדק
כל השנה אדם צריך לשקול את מצוותיו ואת עוונותיו במאזני הצדק, אבל בימים אלו
ישקול אותם ביתר שאת ובדקדוק רב. גם מאזניים של יושר צריכים איזון וחומרא,
למשל, אם מוכר ירקות או בשר, יוסיף מעט בסחורה שהוא מוכר כדי שהמשקל לא יחסר
חלילה, ויוסיפו לו בשמים במידה כנגד מידה במשקל זכויותיו.

ואני תמיד מזכיר לטובה את חכם אברהם בגדדי שכינו אותו "רבי אברהם רפואה שלמה",
משום שהוא היה בקי בכל העשבים ובכל מיני סוגי התבלינים שהם לרפואה והיה לו חנות
בשוק 'מחנה יהודה'. וכיון שאת העשבים הרפואיים היה מוכר ביוקר, ומשקלו היה משקל
מאזניים רגיל (של פעם) הוא היה מנקה כל כמה דקות את המשקל, וגם כשהשתמש במשקולת
של חמש גרם, הוא היה מניח במשקולת שקית נייר, והיה מסביר כיון שסחורתו עולה
ביוקר גם השקית חשובה, ולמעשה היה עושה כן כדי לדייק במשקל לטובת הלקוחות.

אין ברכה בפרנסה על חשבון תפלה ותורה
והוא היה רגיל להתפלל אתנו בהנץ החמה בבית הכנסת 'טוויג', ולאחר התפלה היה קורא
בקביעות 'חוק לישראל', ואני הייתי אומר מדי יום כמה הלכות, וזה היה מעכב אותו
מעט מלפתוח את חנותו מוקדם. וכיון שהיו עוד כמה חנויות שמוכרים עלים לתרופה,
היתה אשתו אומרת לו שיזדרז לפתוח את חנותו, ולא יפסיד מזמנו.

אמר לה חכם אברהם: הפרנסה מאתו יתברך. וכך מדי בוקר היה פותח את החנות לאחר סדר
הלימוד הקבוע לו, והיה תמיד אומר שאין ברכה בכסף של החנויות המתחרות כיון שזה
בא על חשבון תפלה ולימוד תורה. והיו פעמים שהיינו מאריכים בהסבר חוק לישראל
והייתי רומז לו שיכול ללכת, והוא היה עונה עד שנגמור ללמוד, ואשריו בעולם הזה
ובעולם הבא.

וכשראתה אשתו שאינה מצליחה להניאו ממנהגו באה אליי ורמזה לי לסיים מוקדם כדי
לשחרר את בעלה מוקדם, ואני אמרתי לה שהפרנסה מן השמים. אמרה לי איך גם אתה אומר
את אותה התשובה של בעלי, וכי למדת ממנו? או אתה למדת אותו?

מאויבי תחכמני
ליצר הרע יש תחבולות ותכסיסים כדי לדאוג שהאדם לא יעשה את רצון ה', ויש לו וותק
של 5765 שנים, ואם אין הקב"ה עוזר לאדם אינו יכול לו (ועיין קידושין דף ל'
ע"ב).

שמעתי מחכם מנשה שלו ע"ה ששמע משם הבא"ח, מעשה ברב אחד שהיה רגיל לקום לפני
עמוד השחר, והיה מברך ברכות השחר וברכות התורה ובא לבית הכנסת. יום אחד הוא קם
בבוקר ושומע רעמים, ושלג יורד בחוץ, והנה בא יצה"ר ואומר לו רחמנות עליך איך
תצא בקור הזה. אמר לו אותו רב כתוב "בבית אלוקים נהלך ברגש" – ר"ת ברד, רוח,
גשם, שלג. אמר לו היצה"ר זה רק ראשי תיבות, אבל כעת שלג יורד בחוץ בפועל. והרב
לובש כבר את מעיל החורף, ואומר לו היצה"ר אין אף אחד בדרך, והביכ"נ בודאי נעול.
ענה לו הרב: ואיך אתה הגעת אלי הרי יש גשם ושלג?! וכמו שאתה באת גם אני יכול
ללכת בגשם ובשלג ! מכל מלמדי השכלתי, ומאויבי תחכמני.

ר"ת אלול – רמז לתשובה ותפלה וצדקה
דורשי רשומות אמרו: "ומל ה' אלוקיך א ת ל בבך ו את ל בב זרעך", ר"ת אלול
(תשובה). וכן "א ני ל דודי ו דודי ל י", ר"ת אלול (תפילה), וכן "א יש ל רעהו ו
מתנות ל אביונים", ר"ת אלול (צדקה) . רמז ל"תשובה ותפלה וצדקה" שצריכים להזדרז
בהם בחודש זה.

"לדוד ה' אורי וישעי"
מנהג הספרדים לומר כל השנה לאחר תפילת שחרית את פרק כ"ז בתהלים "לדוד ה' אורי
וישעי" (עיין למנהגי החיד"א עמוד צ"ח). והאשכנזים נוהגים לאומרו רק מר"ח אלול
ועד הוש"ר (עיין מורה באצבע אות לז).

בדיקת תפילין ומזוזות
אנשי מעשה נוהגין לבדוק בחדש זה תפילין ומזוזות שלהם ולתקן את הטעון תיקון.
ובכלל, טוב לבדוק את המזוזות פעם בשלש שנים לפחות. ותלוי גם היכן נמצאת המזוזה,
שאם היא במקום החשוף לפגעי מזג אויר יש לבודקה לעיתים תכופות יותר. גם את
התפילין יבדוק פעם בשלש שנים כדי להיות בטוח שמניח תפילין כדין וכדת, אע"פ
שמהדין לא חייב (עיין בשו"ע יו"ד סי' רצ"א, ואעפ"כ נהגו להחמיר כאמור).

לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים
אנו אומרים בסליחות "בן אדם מה לך נרדם וכו' לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים".
כל שנה אנחנו מבקשים מחילה מהקב"ה ואנחנו מתביישים כי שוב אנו עושים מעשים לא
טובים "ככלב שב על קיאו כסיל שונה באיולתו" (משלי כו, יא), ואנו מבקשים מהקב"ה
שיעשה עמנו צדקה וחסד ויקבל את תשובתנו – "כי ימינך פשוטה לקבל שבים". ובימים
אלו הקב"ה קורא לנו לבא ולהתקרב אליו ולחזור בתשובה.

בתחנון בימי שני וחמישי אנו אומרים "צעקנו בפינו חטאנו" אבל שקרנים אנחנו כי
"פתלתול ועקש לבנו".

וכתוב בתהלים (מזמור ע"ח) "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו" (היינו שמשקרים)
ולבם לא נכון עימו ולא נאמנו בבריתו (היינו משנים ומשקרים במצח נחושה). ואעפ"כ
אח"כ כתוב בפסוק ל"ח "והוא רחום יכפר עוון" וכו' שאע"פ שאינו מכוון כראוי, כיון
שגילה שרצונו לחזור בתשובה, זו כבר מעלה חשובה (ועיין מסכת תענית דף ח' ע"א).

אנו אומרים בכל יום את המזמור (תהלים פד, ה) "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה".
אומרים חז"ל, אם אדם בא ויושב בבית כנסת ולא עושה כלום – "אשרי יושבי ביתך", זו
גם מעלה כי הוא יושב במקום קדושה וטהרה ומטבעו הוא יתעורר לתשובה ויתחיל ללמוד
ולקיים מצוות.
אבל יותר טוב שיבא לבית הכנסת וילמד איזה דבר.

הקב"ה מלמד סנגוריא על ישראל
כתוב במדרש, כשיש קטרוג על עם ישראל, אומר הקב"ה למקטרגים, בואו וראו את אותם
יהודים שמקדשים את ה' בחייהם, מתפללים ומקיימים מצוות ולומדים תורה (יש שבאים
להתפלל בבית הכנסת למרות שהם חולים – וגם זה מסירות נפש, ויש אנשים שיש להם כסף
רב ונותנים צדקה), ואז הקב"ה "כובש עוונות ולובש צדקות" – הוא לובש מעיל של
צדקות ומרחם על ישראל.

ובמחזור "אהלי יעקב" (ליום כיפור דף מ"ו ע"ב) מביא שיש לקב"ה מעיל שנקרא
"פורפיה דיליה" שבו כתובים כל השמות של האנשים שנהרגו על ידי הגויים על קידוש
ה', וכשבאים לקטרג על ישראל, הקב"ה "לובש צדקות" – מסתכל במעיל זה שמזכיר את
צדקות עם ישראל.

נעשה ונשמע יציל את ישראל לעתיד לבוא
הגמרא בשבת (דף פ"ט ע"ב) מבארת כיצד "נעשה ונשמע" יציל את עם ישראל לעתיד לבוא,
וז"ל: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב כי אתה אבינו כי אברהם
לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך – לעתיד לבא יאמר לו
הקדוש ברוך הוא לאברהם בניך חטאו לי. אמר לפניו, רבונו של עולם ימחו על קדושת
שמך. אמר, אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר
ליה בניך חטאו – אמר לפניו רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. אמר, לא בסבי
טעמא, ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק בניך חטאו לי – אמר לפניו רבונו של עולם,
בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם בני בכורי, עכשיו בני
ולא בניך? (מבאר רש"י בשעה שעם ישראל היו במצרים אמר הקב"ה "בני בכורי ישראל",
ואם כן כיצד אומר שנקראו כך בשעה שאמרו נעשה ונשמע, אלא שקרא להם כך על שם
שעתידים לומר נעשה ונשמע).

אם כבנים אם כעבדים
יצחק אבינו הוא מידת הגבורה, וכשהקב"ה אומר לו "בניך חטאו" – אומר יצחק אבינו
כלומר הם בני ולא בניך?! משמע שכלפי הקב"ה הם עבדים ולא כבנים, ועל זה התרעם
יצחק אבינו. ויש הבדל בין עבד לבן וכדלקמן.

בסליחות אנו אומרים "מחי ומסי, ממית ומחי, מסיק מן שאול לחיי עלמא. ברא כד חטי
אבוהי לקיה, אבוהי דחיס אסי לכאבה. עבדא דמריד ונפיק בקולר למאריה תאיב יתבר
קולרה"

"מחי ומסי" – ה' מכה ומרפא . יש הכאה שאדם מכה את חברו בשעת כעסו, ויש מכה שאבא
נותן לבנו או רב לתלמידו, וכוונתם בזה היא כדי לייסרו ולחנכו שילך בדרך הישרה.

וכאשר הבן מתנהג לא כשורה ואביו מכה אותו, מיד לאחר מכן האב מרחם עליו ומפייסו.
אבל עבד שמקבל עונש, צריך להתחנן זמן רב עד שהאדון ימחל לו.

בראש השנה אנו אומרים "היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים
אם כעבדים". מה הפירוש "אם כבנים אם כעבדים" והרי אנחנו לא עבדים אלא בנים
שנאמר "בנים אתם לה' אלוקיכם" וכן "בני בכורי ישראל"?

אלא אנחנו אומרים "אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים עינינו לך
תלויות עד שתחוננו ותוציא לאור משפטנו קדוש". אדון שיש לו עבד עברי ויש לאדון
למשל רק כרית אחת או רק כוס מים אחת, הוא צריך להקדים ולתת לעבד – ואם אנו
כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחוננו. אבל אנחנו לא רוצים להיות עבדים אלא בנים,
"בנים אתם לה' אלוקיכם".

ועוד אנו אומרים בסליחות "ברך בוכרך אנן וחטינן קמך הא רויא נפשין בגידין
ומרדין, הא עבדך אנן ומרידנא קמך, הא בבזתא ושביא והא במלקיותא, בבעו מנך במטו
מנך ברחמך דנפישין אסי לכאבין" וכו' – לכל אחד יש צרות, אם בחולאים ואם בפרנסה,
ויש מי שיש לו כל טוב שבעולם אבל יש לו קנאה וגם זו מחלה, ואנו אומרים לקב"ה
שגם את המחלות האלה שאנו אשמים בהם, שירפא אותם.

ימי רצון
אע"פ שבכל השנה ניתן לחזור בתשובה, אבל ארבעים יום שמראש השנה עד יום הכיפורים
מסוגלים לתשובה יותר מכל השנה כי הם ימי רחמים וימי רצון, שהם אותם ארבעים יום
אחרונים שמשה רבנו התפלל על עם ישראל ותפילתו נתקבלה (עיין לטור או"ח סי'
תקפ"א).

ואומר הרב חיד"א (בספרו 'פתח עיניים'), במיוחד בחדש זה האדם צריך לשים לב על כל
פעולה שעושה אם עשה כדין וכהלכה.

והתשובה צריכה להיות שלימה, וכפי שאנו מבקשים בתפילה "השיבנו אבינו לתורתך
וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך". ולא עם הארץ חסיד – אדם
שלא למד תורה, אינו יודע על מה הוא צריך לחזור בתשובה ועל מה לא, והתשובה אינה
שלימה. אבל אם לומד תורה הוא יודע על מה לחזור בתשובה וכיצד לחזור.

קריאת תיקוני הזוהר
יש נוהגים לסיים את ספר "תיקוני הזוהר" מראש חדש אלול עד יום כיפור, וזה מועיל
לתיקון הנפש. בספרים המודפסים יש חלוקה לפי ימי החודש, ויוצא שיום אחד קוראים
מעט ויום אחר הרבה, אך אין חלוקה זו מחייבת דוקא וכל אחד ילמד כפי כוחו, והעיקר
– להתחיל בראש חדש אלול ולסיים ביום כיפור את שבעים התיקונים (כה"ח סי' תקפ"א
ס"ק ז').

תענית
יש צדיקים שמתענים בכל יום בחודש אלול, ויש שמתענין בעשרת ימי תשובה, ובלילה
אוכלים.

ואני רגיל לספר מעשה שאירע לפני כמה שנים, מו"ר אבי זצוק"ל קבור בהר הזיתים
סמוך לקברו של הרש"ש ועל יד מהר"י אלגזי זצ"ל, והוא נהג להתפלל בסידור הרש"ש
וכן חיבר חיבור על הספר "עץ חיים" בשם 'כרם שלמה' שהיום אומרים המקובלים שא"א
ללמוד על החיים בלי הספר 'כרם שלמה' שהוא ממש כמו פירוש רש"י . ופעם אחת בא אדם
אחד ורצה לקנות קבר על יד מו"ר אבי זצוק"ל. וכשבאתי לשם אני רואה את אנשי החברה
קדישא דנים עם הקונה על סכום המכירה. ואמרתי לעצמי, קונה זה שבא מחו"ל מי יודע
אם הוא שומר שבת ואוכל כשר, ואמרתי לו "אתה קם לתיקון חצות"? אך הלה לא הבין
בכלל מה זה. שאלתי אותו "אתה צם באלול"? והוא אמר מדוע צריכים לצום באלול? ועוד
הוספתי ואמרתי לו "ובעשרת ימי תשובה אתה צם"? אך הוא לא הבין על מה אני מדבר.
ואמרתי "מסכן מי שיקבר בקבר הזה" ומיד עליתי ונסעתי משם. הלכו הקונים ואנשי ח"ק
לרב גדול וחשוב שהיה מנהל ת"ת 'מגן דוד' והיה חסידא קדישא ופרישא הרה"ג ר' נתן
סלם זצ"ל, וספרו לו את המעשה שבא אחד וצעק עליהם ותיארו לו אותי, אמר להם חכם
נתן היה זה הרב מרדכי אליהו. והוא התקשר אלי ושאל אותי: היית היום בבית הקברות?
אמרתי לו הן, האם צעקת שם כך וכך? אמרתי לו הן. וכששאל לפשר הענין אמרתי לו האם
אותו קונה יודע מה זה תיקון חצות, ותענית ארבעים יום מאלול עד יוה"כ, או יודע
מה זה קבלה?! וכי אדם כזה יקבר ליד מו"ר אבי, הרי אם הוא יקבר לידו יבואו אליו
בשמים בטענות. אותו אדם היה בביתו של הרב הנ"ל ואמר 'וכי נמות ולא נגמור', ואני
עניתי לו הוא ימות ורק יתחילו לעשות איתו חשבון. אמר חכם נתן לקונה: לך ותמצא
לך מקום אחר.

אמירת סליחות לאחר חצות
אומר הרב חיד"א ע"ה, שאין לומר סליחות לפני חצות לילה, והעושה כן גורם נזק ולא
תועלת, אלא אומרים סליחות רק לאחר חצות לילה כי זה זמן של עת רצון שבו נפתחים
שערי רחמים.

היה מנהג אצל הספרדים שהיו באים לסליחות בשעה מוקדמת והיה המשרת בקדש מעורר
אותם.

הרה"ג חכם יעקב מוצפי זצ"ל פעם שאל אותי 'כמה זמן לוקח לכם הסליחות'? אמרתי לו:
שעה. והוא א"ל: אתם אומרים את כל הסליחות או רק חלק מהם? אמרתי לו שאנו אומרים
את כל הסליחות, והוא אמר שלהם לוקח שלש שעות לומר את כל הסליחות, ובבכי
ובדמעות.

ובאמת אמירת הסליחות צריכה לקחת זמן רב. ומה טוב שבכל יום יכוון בחלק אחר של
הסליחות, ויחלק את זה לשלושים יום.

תיקון חצות
ראוי לכל אדם שיהא מיצר על החורבן וגלות השכינה ויאמר בכל לילה תיקון חצות. ואם
בכל השנה אינו אומרו, לפחות בימים אלו יקום ויאמר תיקון חצות לפני הסליחות.
אבל חצי שעה לפני עמוד השחר יש אומרים שלא יאמר תיקון חצות, ולכתחילה יש לחוש
לזה (עיין בא"ח וישלח, ור"פ ח"ב סי' ג').

מדוע לא בא בן ישי?
הרה"ג הצדיק והחסיד חכם יעקב מוצפי זצ"ל היה כל שנה אומר בדמעות שליש "מדוע לא
בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם" (שמואל א' כ, כז). אנחנו כל הזמן מבקשים
שיבא המשיח, אבל מדוע הוא לא בא גם תמול גם היום? "אל הלחם". כי כשמבקשים פרנסה
כולם צועקים "אמן", אבל כשמבקשים שהמשיח יבא, עונים בשפה רפה ובקול חלוש.

וכשהוא היה אומר תיקון חצות בכותל המערבי היו עיניו זולגות דמעות מרוב דבקותו,
אבל לא כל אחד ואחד יכול הגיע לדרגה כזו. ואומר האר"י הקדוש כתוב (תהלים ו, ט)
"כי שמע ה' קול בכיי", אם אדם אינו יכול לבכות, לפחות יאמר בקול של בכי.

אבֵל
אחינו האשכנזים נוהגים שאבֵל אינו עולה להיות שליח ציבור בר"ה וכיפור. אנו
נוהגים שאבֵל תוך י"ב חודש יכול להיות שליח ציבור, ורק תוך שבעה אינו יכול
להיות ש"צ. ועיין לשו"ע (יו"ד סי' שפ"ד סעי' ג') שכתב וז"ל: "אם אין שם מי
שיתפלל להוציא את הרבים ידי חובתן יכול האבל להתפלל להוציאם", עכ"ל. היינו רק
באופן יוצא מן הכלל. אולם כיום לא רק שהאבֵל נהיה לש"צ אלא בבית האבלים מחלקים
את המנין כדי שכל אבל יהיה ש"צ. וכל המתפללים בבית האבל יאמרו סליחות אך לא
יאמרו "וידוי", "י"ג מידות", ו"נפילת אפיים".

וכן נהגנו כשנפטר אחיו של הרה"ג המקובל חכם עובדיה הדאיה זצ"ל בעשרת ימי תשובה
והוא ישב שבעה, ובאנו לבית האבלים בבקר לסליחות ותפלת שחרית ולא אמרנו וידוי,
י"ג מידות ונפילת אפיים.

יש שנהגו שהשמש מדליק את החנוכיה בבית הכנסת. ויש אומרים שאבֵל תוך שנתו לא
ידליק את החנוכיה בבית הכנסת, ואין אנו נוהגים כן.

אני הייתי רגיל להתפלל בבית כנסת 'טוויג' והיה שם שמש שעוד זכר את הבא"ח,
וכשבאתי לגור באיזור אמר לי תדליק נרות חנוכה, והוא ראה שאני מהסס ואמר לי 'תדע
לך שחכם בבגדד (כוונתו להרב הבא"ח זיע"א) היה מדליק נרות חנוכה בבית כנסת והיה
אומר שזו זכות גדולה'.

אני פעם אחת הדלקתי נרות חנוכה בכותל המערבי בחצות לילה כדי שהאדמו"ר מחב"ד
יראה זאת, וכיון שהאדמו"ר הפיץ את הענין שיניחו חנוכיות בכל מקום ומקום כדי
לפרסם הנס, וכוונתו היתה שבכל מקום בעולם ידליקו נרות חנוכה ברחובה של עיר,
אמרתי כשיבא המשיח יתנו לאדמו"ר להדליק את החנוכיה בבית המקדש שהרי לדעת הרמב"ם
הדלקה כשרה בזר. וכשאמרו לאדמו"ר את דברי ביקש לראות בעיניו את הוידאו של אותו
אירוע ולשמוע את הדברים.

מעלת חזרת הש"צ
לפי הקבלה מעלת החזרה יותר מהלחש, ואין לבטלה או לקצר כמו שאומרים אנשים שאפשר
לקצר עד אחרי קדושה ואתה קדוש.

הרמב"ם שואל, מה הדין אם יש מנין שבו כולם רבנים וראשי ישיבות, האם יעשו חזרה
או לא? הרי כל ענין החזרה הוא בשביל מי שלא יודע להתפלל (לפי הפשט)? ועונה: מ"מ
כיון שתקנו לעשות חזרה בשביל עמי ארצות, עושים חזרה גם במנין שבו כולם תלמידי
חכמים.

ועיין לשו"ע בשם תשובת הרמב"ם בסי' קכ"ד סעי' ג', וז"ל: "קהל שהתפללו וכולם
בקיאים בתפלה, אעפ"כ ירד ש"צ וחוזר להתפלל, כדי לקיים תקנת חכמים".

תפלה למשה – תפלה לדוד – תפלה לעני
חכם מנשה שלו זצ"ל היה אומר משם הבא"ח זיע"א, מעשה בעם הארץ שבא לגבאים וביקש
מהם להיות שליח ציבור בראש השנה. אמרו לו הגבאים הרי כבר הזמנו חזן בתשלום. אמר
להם אותו עם הארץ לשם מה לכם לשלם אני אהיה החזן שלכם. וכיון שהוא היה תקיף וגם
עשיר גדול לא ידעו כיצד לסרב להצעתו, והלכו לרב לשאול כדת מה לעשות. קרא הרב
לאותו אדם ואמר לו יש "תפלה למשה" – האם אתה לומד תורה כמשה רבנו? ענה הלה: לא.
ועוד אמר לו הרב, יש "תפלה לדוד" – האם אתה יודע לשורר כמו דוד המלך ע"ה? אמר
לו הלה: לא. ועוד אמר לו הרב, יש "תפלה לעני" – האם אתה עני? אמר לו הלה: לא.
אמר לו הרב לפחות בזה אנו יכולים לסייע ולהתפלל שתהיה עני ואז תוכל להיות חזן.
הבין אותו אדם את הרמז והלך לו.

תפלה לעני כי יעטוף
הרה"ג הרב שלום משאש זצ"ל (רבה הראשי של ירושלים וראש אבות ביה"ד) היה אומר על
הפסוק "תפלה לעני כי יעטוף", שהעני עוטף בתפלתו גם את תפלות העשירים. והביאור
הוא, אם עשיר שיש לו למשל מליון דולר עומד ומתפלל, והוא מבקש שיהיה לו עוד
מליון דולר, באים המקטרגים וטוענים מה פתאום שיקבל, והרי זה בכלל לא מגיע לו!!
מאידך, כשהעני עומד להתפלל ומבקש רק מעט לחם כדי מחייתו, כי זה מה שחסר לו,
והוא מרגיש שהוא מקבל הכל, תפלתו הצנועה מתקבלת ללא עוררין. ואם העשיר נותן כסף
לעני, אז תפילתו נכנסת בעטיפתה של תפלת העני, וכשהיא עולה לשמים, פותחים את
תפילתו של העני ומקבלים אותה מיד, ומגלים גם את תפלתו של העשיר, ונענים לו.

בקשות בלשון ארמי שבסליחות
בסליחות ישנם כמה קטעים בלשון ארמי וטעם הדבר הוא לפי הסוד. ישתדל לומר במנין
עשרה את הבקשות שהן בלשון ארמי כגון "מחי ומסי" וכו', "מרנא דבשמיא" וכו', ואם
אי אפשר יאמרן גם ביחידות (עיין "תורה לשמה" ולכה"ח סי' תקפ"א ס"ק כ"ו).

י"ג מידות
הש"ץ אומר "ויעבור ה' על פניו ויקרא" בקול רם ואח"כ כולם אומרים בקול רם "ה' ה'
וכו'. וישחה מעט כשאומר "ויעבור" ויזקוף כשאומר "ויקרא", וכשאומר "ה' ה' יטעים
את ההפסק שבין ה', ה'. ויאמר י"ג מידות במתינות וטוב למנותן באצבעותיו.

לך ה' הצדקה
אנחנו אומרים "לך ה' הצדקה", ומתפללים לקב"ה שיעשה עמנו צדקה. משל לעשיר שבא
אליו עני ומבקש צדקה, והעשיר נתן לו. למחר בא שוב אותו עני וביקש צדקה ושוב
העשיר נתן לו. וביום השלישי שוב בא אותו עני וביקש צדקה והעשיר שוב נתן לו.
והנה אומר לו העני אמש נתת לי כך וכך והיום פחות. ובודאי במקרה כזה העשיר מיד
יגרשנו מפניו. ואנו הרי מבקשים כל יום מהקב"ה שיעשה עמנו צדקה וחסד והוא משפיע
עליו טובה וברכה בכל יום – "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים", ובמקום שנאמר תודה
אנו עושים מעשים לא טובים, ואעפ"כ הקב"ה אומר לנו כיון שבקשתם, אני אתן לכם.

השיבנו אבינו לתורתך
בכל יום אנו אומרים בתפלה "השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו
בתשובה שלמה לפניך". ידע האדם שתשובה ללא תורה אין בה מעלה גבוהה, כי רק התורה
מטהרת ומקדשת את האדם, והיא כלי הקיבול של התשובה, ולולי התורה אין ערך לתשובה.
ועל כן יקבע לו האדם עיתים ללימוד תורה, ואין מעלה יותר גדולה מלימוד תורה,
וכתוב שהקב"ה חדי (שמח) שאנו יושבים ועוסקים בתורה. וידוע המשל על אותו שועל
שאמר לדגים בואו ועלו ליבשה, ואמרו לו הדגים ומה במקום חיותנו אנו פוחדים
מרשתות הדייגים, במקום שבו אנו מתים על אחת כמה וכמה (עיין ברכות ס"א ע"ב).
והתורה היא החיות של האדם בעולם הזה ובעולם הבא.

הטוב ביותר לקבוע עיתים תורה בבית כנסת או בישיבה, אבל גם בלימוד של יחיד יש
מעלה גדולה. וכיום שיש קלטות של שיעורים יכול אדם לקיים "בשבתך בבתיך ובלכתך
בדרך" בקלות.
פעם כשהייתי רואה אנשים עם אוזניות על אוזניהם חשבתי ששומעים שירים וכו', אבל
כיום אני מלמד זכות עליהם שבודאי הם שומעים שיעורי תורה, ומעלה גדולה יש בלימוד
זכות על אחרים.

גומל נפשו איש חסד
וכתוב בזהר הקדוש שיש מעלה גדולה למי שמזכה לחייביא – שרואה אדם ומקרב אותו
ללימוד התורה וקיום המצוות. ואומרים חז"ל על הפסוק "גומל נפשו איש חסד" (משלי
יא, יז) – האדם יכול לעשות חסד עם נשמתו על ידי שלומד תורה ומקיים מצוות, וזה
החסד החשוב ביותר.

אנחנו נמצאים במצב קשה מאד, מבחינה דתית, ציבורית, בטחונית וכלכלית, ועל זה
צריכים להרבות בתפילה. וכן צריך לומר לחבר כבר בחדש אלול "תכתב ותחתם בספר
החיים והשלום", ואנו צריכים לבקש את הגאולה השלמה וביאת המשיח ונזכה לראות
בבנין בית המקדש על תפארתו, ונקריב מן הזבחים ומן הפסחים.

מוסף יום ר"ח הזה
אנו אומרים בתפילת מוסף של ר"ח "את מוסף יום ראש חדש הזה נעשה ונקריב לפניך
באהבה" וכו'. וזאת על פי מדרש רז"ל דלעתיד נקריב מוספין של כל ר"ח ויו"ט ושבתות
שעברו בגלות" (עיין לבא"ח ש"ש ויקרא יט).

ונשלמה פרים שפתינו
כתוב (הושע יד, ג) "ונשלמה פרים שפתינו" – אם אדם לומד את פרשת הקרבנות מעלה
עליו כאילו הקריבם. והרב חיד"א שואל, מה הדין אם עשה עבירה ולמד את פרשת קרבן
חטאת, האם כשיבא המשיח צריך להביא קרבן או לא? וענה הרב, שאמירת פרשת הקרבנות
זה רק כאילו הקריב, ולכן כשיבא המשיח יהיה חייב להביא קרבן (ועיין למסכת שבת דף
י"ב ע"ב).

זאת ועוד, כיום אנו יודעים ששיעור כזית הוא 28 גרם, וכביצה 60 גרם, ואם אכל
פחות מכזית אינו חייב בברכה אחרונה מדאורייתא. אבל מ"מ יכתוב בפתק שאכל פחות
מכזית, כי אם יבא המשיח ויאמר ששיעור כזית הוא כפי שאכל הרי שהתחייב בברכה
אחרונה, וכיון שלא בירך יצטרך לעשות תיקון על זה.

והגמרא בברכות אומרת (דף ל"ה ע"ב) "אמר רבי חנינא בר פפא, כל הנהנה מן העולם
הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל".

ב"ה יש היום הרבה בתי כנסיות ובתי מדרשות ולומדים תורה, והקב"ה יראה את הלומדים
ואת התפילות והסליחות שאנו עושים, וישלח לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

 

בס"ד

ענייני חודש אלול מאת רבנו כמוה"ר חכם יוסף חיים ע"ה זיע"א.
הזהירות מחטא בימי הרחמים הוא עזר לכל השנה (מספר "אדרת אליהו פר' לך לך):

 

"הפרד נא מעלי, אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה" (בראשית י"ג ט') – יובן בס"ד רמז לנ"א יום שיש מן ר"ח אלול עד הושענא רבא, שהם ימים נוראים וקדושים ימי סליחה וכפרה, והם סימן ועזר לכל ימי השנה. שאם האדם יזהר וישמר באלו הימים מכל חטא, בטוח הוא שיתגבר על יצרו כל ימי השנה כולה ולא ילכד ברשת היצר הרע. ואם באלו הימים לא ישמר כראוי, אזי ילכד ברשת היצר הרע וקרוב הוא לחטוא הרבה בכל השנה, כי אלו הימים דוגמת הלב והמוח שבאדם, שאם נזוקו, הוא היזק לכל הגוף, ואם הם בריאים אזי יהיה כל הגוף בריא. וזה שכתוב: הפרד נ"א מעלי, שלפחות הפרד ממני נ"א ימים הנזכרים ולא תחטיאני. ומה שאנכי שואל על נ"א ימים דוקא, יען שהימים האלו הם עיקר ימי השנה. שאם הימין, ר"ל שאם אלך לצד הטוב שהוא בימין, אזי ואשמאילה אותך, שאכניע אותך ואניחך בשמאל נכנע ולא שתהיה מיומן בימין. ואם אשמאילה חס ושלום, לחטוא בימים האלו, אזי ואימינה אותך, שיש חשש פן תתגבר בימות השנה, כי נ"א ימים אלו הם המבחן.

 

טעמים לקדימת חודש אלול לעשרת ימי תשובה:

 

יש לחקור אם עשרה ימים אלו שהם מראש השנה עד יום הכפורים מספיקין לקבל ישראל בתשובה, וכאשר גילה הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה. למה הוצרכו להקדים חודש אלול גם כן לעסוק בו בדרכי התשובה. ופירשתי בס"ד בהקדים ענין אחד אשר הובא בספרים על עיר ווילנא קודם שנוסדה ע"י הנסיך. והוא, כי ראה הנסיך מקום יפה ונאה ליסד בו עיר מושב, ונכספה וגם כלתהה נפשו לבנות העיר. אך בתחילה שלח לקרוא לכהנים ולחוזים לשאול את פיהם עתידות העיר אשר הוא אומר לבנותה, אם מאושרה ומוצלחת תהיה העיר אשר יבנה במקום הזה. ויגידו לו החוזים רצון אלוהיהם ואמרו: העיר תהיה מהוללה ומאושרה אם תיווסד ותיכונן על בן יחיד אשר יקבר שם בעודו חי, ובתנאי שתתנהו אימו לקרבן למטרה הזאת ברצון טוב ובנפש חפצה.

ויצו הנסיך להעביר קול בכל המדינות שלו מי היא זאת המתנדבת לעשות הדבר הזה, ועברו ימים רבים ולא נמצאה אם שתהיה מוכנה לעשות כדבר הזה. פתאום באה אם אחת מקצה הגבול אשה עם בנה יחידה אשר הואילה לעשות רצון המלך. והילד היה בן 12 שנים. ואז הכריזו על יום חג לביצוע הדבר הזה עם כל גדולי המדינה ושריה לראות המראה של הקרבת הקרבן הזה של בן יחיד לאימו.

באותו רגע אשר הוכן הנער להיות לקרבן, פנה הנער אל הנסיך ואמר: אדוני הנסיך אינני מאמין שבדבר רע כזה יהיה רצון האלוה. אמנם החוזים שלך אמרו לך שכך אמר האלוה שלכם, אני אומר כי חוזיך לא הבינו את מאמר האלוה וטעו ושגו בו. ואתה אדוני הנסיך הרשני נא לשאול מפי הכהנים החוזים שלש שאלות. והיה אם יהיו חכמים מספיק למצוא פתרונות לשאלות אלו, הגם שאני רק נער, אז ידעתי כי הבינו דברי האלוה ואמלא את רצונם בלב שקט ושאנן. ויען הנסיך ויאמר: לו יהי כדבריך. והנער פנה אל הכהנים ושאל אותם שאלות אלו: א) מה הוא הקל ביותר בארץ? ב) מה הוא המתוק ביותר אשר בתבל ארצה? ג) מה הוא הקשה ביותר מכל?.

הכהנים חשבו והתווכחו זה עם זה ולבסוף אמרו: הקל ביותר בארץ הוא הנוצה. המתוק ביותר הוא הדבש. והקשה מכל הוא הסלע. כשסיימו את דבריהם, הביטו מסביב והיו שמחים שהצליחו לענות על שאלות הנער. וישאל הנסיך את הנער: מה אתה אומר על תשובותיהם של הכהנים? ויען הנער בשחוק: כהניך לא הבינו את שאלותי ולא מצאו פתרונות הגם שאני רק נער ואיך יבינו את דברי אלוהים ורצונו? הנה אנכי אינני כסיל ובער לשאול מאיש חכם על דבר המצוי מצד טבעו ונראה הוא לכל אדם, שהרי ודאי הכל יודעים שהנוצה היא קלה מאוד, והכל יודעים שהדבש מתוק, והכל יודעים שהסלע קשה. כי אלו דברים הניכרים ונרגשים בחוש הראות, שכך נבראו מתחילתם ואין לשאול על זה את החכמים. אך אני שואל על דברים שאינם מסוג זה. יש דבר שבאמת כבד הוא בתכונתו למראה עין הרואים ועם כל זה הוא קל מאוד לפי השערת השכל. וכן יש דבר למראה העין אין הוא מסוג המתוק, אך הוא מתוק מאוד כפי השערת השכל. וכן גם יש דבר למראה עיניים הוא רך אך באמת הוא קשה לפי מראה השכל.

והנה הפתרונות הנכונים: הנה הקל בארץ הוא ילד יחיד אשר תשאנו אימו על זרועותיה, שאפילו שהוא כבד בודאי למראה עיניים, הנה מרוב אהבתה בו לא תרגיש בכובדו כלל, וכאילו איננה נושאת אותו אלא הוא נושא אותה, כך ידמה לה מרוב חוזק אהבת אם עם בנה יחידה. ודבר זה נראה לנו בראיה השכלית.

והמתוק מכל דבר הוא חלב האם לבנה היונק, שאפילו שבאמת טעמו מלוח קצת ותפל, אך אל היונק עצמו לא ישווה לו שום מתוק בעולם כחלב אימו, וזה דבר הנראה לנו בראיה השכלית.

והקשה ביותר מכל, הוא לב האם העומדת ונכונה להקריב את פרי בטנה בנה יחידה.

ויתפלאו כל השומעים על דברי הנער וחכמתו אשר השכיל למצוא שאלות כאלו והפתרונות לשאלות אלו. ומאלו השאלות נתאמת שדברי החוזים הם הבל וריק והוא דבר השנאוי בעיני אלוהים ואדם. ויענו כל הנאספים ויאמרו קול אחד יחדיו ששגו החוזים בפתרון השאלות של הנער, ודברי הנער הם יציבים ונכונים. וגם הנסיך הודה כי שגו חוזיו ויפטור את הנער לשלום.

ואני הצעיר הרחבתי עניינים אלו ואעש להם מטעמים. כי באמת דברי הנער הם נכונים ומוכרחים ומיושבים על פי השכל. תחלה וראש הנה בודאי הכובד והקלות תלויים באהבה. ואמרתי בזה טעם נכון בס"ד על אשר היה ארון הקודש שבו לוחות העדות נושא את נושאיו (כאשר חצו בני ישראל את הירדן נשא הארון את כל הכהנים הנושאים אותו והטיס אום מעל לירדן לעיני בני ישראל). והיינו, כי היה רצונו יתברך בנס זה להעיר את לבם של ישראל בדבר זה שלא יכבד עליהם עסק התורה ולא ירגישו בכובד ויגיעה שיהיה להם בה, אלא תדמה בעיניהם כל היגיעה לטיול שאין האדם מרגיש בו יגיעה אפילו אם ילך משך שעה אחת או יותר ברגליו. אלא אדרבה, ימצא בו נחת ושלוה ומנוחה, וזהו בענין הארון שהיה נושא את נושאיו, שאין האדם מרגיש יגיעה אלא מנוחה כיון שהארון נושא אותו בהליכה זו. ועשה הקב"ה נס זה בארון שבו הלוחות של התורה לרמוז לישראל שככה יתנהגו בעסק התורה.

 

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים