גימטריות מעניינות על פרשיות התורה

 

בס"ד

גולשים יקרים!

אנחנו מביאים כאן מבחר גימטריות על פרשיות התורה מהספר: "דרך אברהם" פרפראות וגימטראות לתורה מאת ר' רפאל לוי יצחק מגיד.

כל המעוניין לרכוש את שני הכרכים של הספר (1224 עמודים) נא לפנות לר' רפאל לוי יצחק מגיד

 

פותחת התורה  (בראשית ו' ט'): "אלה תולדת נח, נח איש צדיק, תמים היה בדרתיו, את האלהים התהלך נח". וכדי להציל את נח ומשפחתו מצווה עליו הקב"ה לבנות תבה, באומרו (בראשית ו' י"ד): "עשה לך תבת עצי גפר". ועל כך דורש מדרש תנחומא לפרשה (פרק ו' סימן ה'): "אמר רבי הונא בשם רבי יוסי:  "ק"כ שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול, שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה, אמר לנח: עשה לך תיבת עצי גופר. עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים והיו אומרין לו: ארזים אלו למה? אמר להן: הקב"ה מבקש להביא מבול לעולם ואמר לי לעשות תיבה, כדי שאמלט בה אני וביתי, והיו משחקין ממנו ומלעיגין בדבריו, והיה משקה אותן ארזין והן גדילין, והיו אומרים לו: מה אתה עושה? ומשיב להן כענין הזה, והיו מלעיגין עליו. לסוף ימים קצצן והיה מנסרן והיו אומרים לו: מה אתה עושה? ואומר להן כך, והיה מתרה בהן, כיון שלא עשו תשובה, מיד הביא עליהן מבול, שנאמר (בראשית ז' כ"ג): וימח את כל היקום". רמז לכך שנח עשה תשובה: "אלה תולדת נח" שווה 713. "איש צדיק תמים היה בדרתיו" שווה 713. ההפרש 713. "תשובה" שווה 713. תולדותיהם של צדיקים הם מעשיהם הטובים (רש"י לתחילת הפרשה), כמו חזרתו בתשובה של נח.

אלה 36 איש 311
תולדת 840 צדיק 204
נח 58 תמים 490
934 היה 20
בדרתיו 622
ההפרש 713 1647
תשובה 713

מסיימת הפרשה (בראשית י"א ל"ב): "ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה, וימת תרח בחרן". ומסביר רש"י: "לאחר שיצא אברם מחרן, ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתיב (בראשית י"ב ד'): "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן", ותרח בן שבעים שנה כשנולד אברם, הרי 145 שנה לתרח, כשיצא אברם מחרן".

רמז לכך שתרח היה בן 145 כשיצא אברם לחרן, יש במילים "וימת תרח לחרן", שהרי לפי סדר הופעתן, הן עולות ל-145.

כאשר יוצא אברם ללכת לארץ כנען, היה תרח חי עדיין, וגילו 145, אלא שלא רצה הכתוב לפרסם שאברם לא קיים את כבוד אביו שהניחו זקן, והלך לו.

סדר הופעה
ו 6
י 10
מ 13
ת 22
ת 22
ר 20
ח 8
ב 2
ח 8
ר 20
נ 14
145

 

 

מספרת התורה (בראשית ה ל"ב): "ויהי נח בן חמש מאות שנה, ויולד נח את שם את חם ואת יפת". ומסביר ה"משך חכמה": "נח שחי 950 שנה, נמצא המחצה הזה 475, וכיוון שעברו רוב שנותיו, שוב לא יחטא עוד (על פי הנאמר ביומא לח א):כיוון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא, שוב אינו חוטא"). ולכן, ויהי נח בן חמש מאות שנה- ועברו רוב שנותיו – ויולד נח שם חם ויפת, כדי שיהיה זרעו צדיקים". עד כאן לשון ה"משך חכמה".
והתורה מעידה באמת בהמשך על נח (בראשית ו ט): "נח איש צדיק".
מילוי האותיות שם "שם חם ויפת" שווה 573.
"נח איש צדיק" 573.
נח רצה שצדיקותו תימשך לזרעו אחריו.
ש ינ 60
מ מ 40
ח ית 410
מ מ 40
ו ו    6
י וד 10
פ א  1
ת ו   6
573
נח  58
איש 311
צדיק 204
573

עם סיום מלאכת הבריאה נאמר (בראשית ב' ב'):  "ויכל אלהים ביום השביעי, מלאכתו אשר עשה, וישבת ביום השביעי, מכל מלאכתו אשר עשה".

ואומר רש"י: "רבי שמעון אומר: בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו, נכנס בו כחוט השערה, ונראה כאלו כלה בו ביום. דבר אחר: מה היה העולם חסר? מנוחה. באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה".

את קבלת השבת אנו מקבלים בהדלקת נרות. ואומר: "אורח חיים" (סימן רס"ג הלכה ג') שאין לאחר בהדלקת הנרות.

"ויכל אלהים ביום השביעי, מלאכתו אשר עשה" שווה 1980.

"וישבת ביום השביעי, מכל מלאכתו אשר עשה שווה 2636.

ההפרש הוא 656.

נרות שווה 656.

ואומר ילקוט שמעוני לפרשת בהעלותך (סימן תשי"ט)-"כבוד השבת נרותיה הן כבודה, אם שמרתם נרות של שבת – אני מראה לכם נרות של ציון"

ויכל 66 וישבת 718
אלהים 86 ביום 58
ביום 58 השביעי 397
השביעי 397 מכל 90
מלאכתו 497 מלאכתו 497
אשר 501 אשר 501
עשה 375 עשה 375
1980 2636
ההפרש 656
נרות 656

 

 

אומר רבי אלעזר במסכת "סוכה" (דף נ"ה עמ ב ) ש-70 פרי החג הם כנגד אומות העולם המתמעטים והולכים.

רמז ל-70 הפרים יש במילים  "חג הסכות" .סדר הופתען לפי הא"ב הוא.

ח-8

ג-3

ה-5

ס-15

כ-11

ו-6

ת-22

  ס"ה 70                                                    

ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתןן.

חג סוכות ושמיני עצרת חל

מט"ו תשרי עד כ"ב תשרי.

ט"ו -15

ט"ז-16

י"ז -17

י"ח-18

י"ט-19

כ -20

כ"א-21

כ"ב-22

אם נסכם הכל נקבל 148

פסח 148.

אומר ה"כלי יקר" – "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וגו'. אחר שנודע לו כי מקום זה יהיה בית אלהים, על כן לקח מן אבני המקום וישם אותם שומר לראשו, להראות חבת הקודש שעליהן כמו שנאמר (תהלים ק"ב ט"ו): כי רצו עבדיך את אבניה". ולקח י"ב אבנים כנגד י"ב שבטים, כדאיתא במדרש (בראשית רבה ס"ח י"א) והיו האבנים מריבות, כל אחד אמר: עלי יניח צדיק ראשו עד שנעשו לאבן אחת, רמז לעתיד על דרך שכתב הרב המורה שלכך העלים הקב"ה מקום זה שיהיה מקום מקדש והיכל מלך, כדי שלא יהיה מריבה בין השבטים, כי כל שבט ירצה במקום המקודש ההוא, ומפני השלום נאמר (דברים י"ב ה'): "אשר יבחר ה' מכל שבטיכם", וכתיב (שם י"ד): "כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך". הא כיצד? אלא שבשעה שקנה דוד את הגורן מן ארונה היבוסי גבה את הכסף מכל השבטים, וכן פירש רש"י שם, ואם כן מריבה זו שהיתה בין האבנים ונעשו לסוף אבן אחת, זה היה אות ומופת על העתיד, שככה תהיה מריבה בין אבני נזר י"ב שבטי י-ה, כי כל שבט יאמר: עלי יניח צדיקו של עולם ראשו, זה בית המקדש, שנאמר בו (ירמיהו י"ז י"ב): "מרום מראשון מקום מקדשנו", ולסוף נעשו לאבן אחת, על ידי שגבה דוד הזהב מן כולם". ורמז לכך שמקום המקדש עתיד להיות נחלה משותפת לשנים עשר השבטים. רמז יפה לכך: "ויקח מאבני המקום" (עם מילוי האותיות) שווה 3700.

מילוי אותיות
ויקח 124 512 ראובן 259
מאבני 103 626 שמעון 466
המקום 191 173 יהודה 30
וישם 356 116 יששכר 830
מראשתיו 957 542 זבלון 95
3700 1731 1969 גד 7
אשר 501
דן 54
נפתלי 570
בנימין 162
אפרים 331
מנשה 395
3700

חולם יעקב על הסולם המוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה (בראשית כ"ח י"ב):  "והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו", ועל כך נאמר במסכת "חולין" (דף צ"א עמ' ב'): "תנא, כמה רחבו של סולם? שמונת אלפים פרסאות, דכתיב (שם): "והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו", עולים שנים, ויורדים שנים". ובסוף הפרשה נאמר (בראשית ל"ב ב'): "ויעקב הלך לדרכו, ויפגעו בו מלאכי אלהים" – ואומר רש"י:

"מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו, ללוותו לארץ, ושל חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן. סך הכל 4 מלאכים. ואכן, "ויפגעו בו" שווה 183. "מלאכי אלהים" שווה 187. ההפרש הוא 4.

ויפגעו 175 מלאכי 101
בו 8 אלהים 86
183 187
ההפרש 4

ולא זו אף זו: מכפלת אותיות המילה "מלאכי" שווה 240,000. מכפלת אותיות המילה "אלהים" שווה 60,000. היחס הוא 4. ארבעה מלאכים נפגשו ליד הסולם.

מ 40 א 1
ל 30 ל 30
א 1 ה 5
כ 20 י 10
י 10 מ 40
מכפלה 240,000 מכפלה 60,000
היחס 4

אומרים לבן ובתואל לאליעזר (בראשית כ"ד נ'): "מה' יצא הדבר, לא נוכל דבר אליך טוב או רע". הזיווג בין רבקה ליצחק הוא מאת ה'. ואכן: בתחילת פרשת "תולדות" (בראשית כ"ה כ') נאמר: "ויהי יצחק בן ארבעים שנה, בקחתו את רבקה". "ויהי יצחק בן ארבעים שנה" (עם מילוי האותיות) שווה 3039. "בקחתו את רבקה" (עם מילוי האותיות) שווה 3065. ההפרש הוא 26. "הנה רבקה לפניך, קח ולך, ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ה'", (שם נ"א), אומרים לבן ובתואל.

ויהי 31 27 בקחתו 516
יצחק 208 520 את 401
בן 52 466 רבקה 307
ארבעים 323 940 ב ית 410
שנה 355 117 ק ופ 86
ו ו 6 2070 ח ית 410
י וד 10 ת ו 6
ה א 1 ו ו 6
י וד 10 א לפ 110
י וד 10 ת ו 6
צ די 14 ר יש 310
ח ית 410 ב ית 410
ק ופ 86 ק ופ 86
ב ית 410 ה א 1
נ ונ 56 3065
א לפ 110
ר יש 310 ההפרש 26
ב ית 410
ע ינ 60
י וד 10
מ מ 40
ש ינ 60
נ ונ 56
ה א 1
3039

אומר השל"ה בקדמה לסיפרו על התורה: ""קונטרס זה הנני מחבר בעזרת השם יתברך, מוצא שפתי אשמור, שתי הבטחות שהבטחתי לחבר. אחת במסכת שבת בענין גודל המצוה שציוו רז"ל להשלים פרשיותיו (מסכת "ברכות" דף ח' עמ' א'): "שנים מקרא ואחד תרגום", ובוודאי הכוונה היא ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, על כן צריך האדם לידע ולהתבונן בכל פרשה ופרשה ולהבין ענין המצוות הכתובות בזאת הפרשה, הן מצוות עשה הן מצוות לא תעשה עד תשלום כל התרי"ג". ובסיפרו על מסכת "שבת" (אות י"ז) הוא אומר: "וכשקורא שנים מקרא ואחד תרגום, ישים לבו ועינין להתבונן, במה שקורא, הן במצוות התורה, הן במידות, הן בדרגי המוסר, הן בכל תועלת אשר יוכל להוציא מכל עניין ועניין, ויקרא כדי ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים". ואכן, דברי השל"ה מולפאים: "שנים מקרא" (עם מילוי האותיות) שווה 1453. "ואחד תרגום" (עם מילוי האותיות) שווה 2066. ההפרש הוא 613, תרי"ג!

שנים 400 ואחד 19
מקרא 341 תרגום 649
ש ינ 60 ו ו 6
נ ונ 56 א לפ 110
י וד 10 ח ית 410
מ מ 40 ד לת 430
מ מ 40 ת ו 6
ק ופ 86 ר יש 310
ר יש 310 ג ימל 80
א לפ 110 ו ו 6
1453 מ מ 40
2066
ההפרש 613

אומר השל"ה בקדמה לסיפרו על התורה: ""קונטרס זה הנני מחבר בעזרת השם יתברך, מוצא שפתי אשמור, שתי הבטחות שהבטחתי לחבר. אחת במסכת שבת בענין גודל המצוה שציוו רז"ל להשלים פרשיותיו (מסכת "ברכות" דף ח' עמ' א'): "שנים מקרא ואחד תרגום", ובוודאי הכוונה היא ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, על כן צריך האדם לידע ולהתבונן בכל פרשה ופרשה ולהבין ענין המצוות הכתובות בזאת הפרשה, הן מצוות עשה הן מצוות לא תעשה עד תשלום כל התרי"ג". ובסיפרו על מסכת "שבת" (אות י"ז) הוא אומר: "וכשקורא שנים מקרא ואחד תרגום, ישים לבו ועינין להתבונן, במה שקורא, הן במצוות התורה, הן במידות, הן בדרגי המוסר, הן בכל תועלת אשר יוכל להוציא מכל עניין ועניין, ויקרא כדי ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים". ואכן, דברי השל"ה מולפאים: "שנים מקרא" (עם מילוי האותיות) שווה 1453. "ואחד תרגום" (עם מילוי האותיות) שווה 2066. ההפרש הוא 613, תרי"ג!

שנים 400 ואחד 19
מקרא 341 תרגום 649
ש ינ 60 ו ו 6
נ ונ 56 א לפ 110
י וד 10 ח ית 410
מ מ 40 ד לת 430
מ מ 40 ת ו 6
ק ופ 86 ר יש 310
ר יש 310 ג ימל 80
א לפ 110 ו ו 6
1453 מ מ 40
2066
ההפרש 613

בספר "קהלת משה" נאמר: "שלח לך אנשים"- כל מקום שנאמר "לך" להנאתך ולטובתך, וכאן מה טובה היה למשה המרגלים? אבל ניחא, אי לא שלחו מרגלים היה באים תיכף לארץ ישראל והיה מוכרח משה למות, ועל ידי  המרגלים חי משה עוד ארבעים שנה, וזהו להנאתך וטובתך".

זאת אומרת, משה הגיע לגיל 120, בגלל שעוד 40 שנה היו בני ישראל במדבר. ורמז לכך:

מכפלת אותיות המילה "שלח" – ש*ל*ח – 300*30*3 – שווה 72,000.

מכפלת אותיות המילה "לך" – ל*ך – שווה 30*20 – שווה 600.

היחס הוא 120!

ש 300 ל 30
ל 30 כ 20
ח 8
מכפלה 72,000 מכפלה 600
היחס 120

"שלח לך אנשים ויתרו". אומר מדרש רבה לפרשת "שלח" (פרשה ט"ז י') על הפסוק (במדבר י"ג ט"ז): "אלה שמות האנשים" – "שמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים – אלו המרגלים". ומי היה זה שהתחיל במעשה הרע? במסכת "סנהדרין" (דף ק"ט עמ' ב') אומר רב שמואל בר רב יצחק: "יעקב בקש רחמים על עצמו (רש"י: "שלא יהא נמנה עמהם"), שנאמר (בראשית מ"ט ו'): "בסודם אל תבא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי" –"בסודם אל תבא נפשי' – אלו מרגלים". ושואל המהרש"א: "מה ענין מרגלים לשבט לוי, שהרי לא היה עם המרגלים משבט לוי? ואולי קבלה היתה בידם שהמרגל משבט שמעון הוא היה בעל המעשה ביניהם". המרגל משבט שמעון הוא (במדבר י"ג ה') שפט בן חורי. "שלח לך אנשים" באתב"ש שווה 593. "ויתרו" באתב"ש שווה 204. ההפרש הוא 389. רומז התורה לכך ששפט בן חורי עתיד לגרור אחריו תשעה מחברה לדבר דבה על הארץ.

אתב"ש
ש ב 2 ו פ 80
ל כ 20 י מ 40
ח ס 60 ת א 1
ל כ 20 ר ג 3
כ ל 30 ו פ 80
א ת 400 204
נ ט 9
ש ב 2 ההפרש 389
י מ 40
מ י 10 שפט 389
593

אומר הרמב"ם (הלכות ברכת כהנים פרק ט"ו הלכה ט"ו): "וכל כהן המברך- מתברך, שנאמר "ואברכה, מברכיך" (בראשית י"ב ג'). רמז לכך: ברכת כהנים מתחילה "כה תברכו את בני ישראל, אמור להם" (במדבר ו' כ"ג) – במילה "כה", ומסתיימת "ישא ה' פניו אליך, וישם לך שלום" – במילה "שלום". המספר הראשון בסדרת העשרות, והמספר הראשון בסדרת המאות, שאם תכפיל אותם בעצמם, הספרות האחרונות שלהם יישארו אותו הדבר, הם 25 ו-376. והנה, הריבוע של "כה", של 25, הוא 625 – דהיינו: שתי הספרות האחרונות נותרו אותו דבר. והריבוע של "שלום", שווה 376, הוא 141,376 – גם כאן, שלוש הספרות האחרונות נותרו אותו דבר. כמו שמכפלת המספר מחזירה את המספר עצמו, כך הברכות חוזרות למברך.

המילה

כה

שלום

25

376

25

376

מכפלה

625

141,376

מספרת התורה על הגעת בני ישראל לקבלת התורה (שמות י"ט א' – ב'):  "בחדש השלישי, לצאת בני ישראל, מארץ מצרים, ביום הזה, באו מדבר סיני.  בני ישראל הגיעו להר סיני ב-1 בחודש השלישי   ויסעו מרפידים, ויבאו מדבר סיני, ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר". אומר רש"י: "ביום הזה – בראש חדש". ומוסיף רש"י: "ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד". א' בסיון הוא היום ה-45 לספירת העומר. "לב אחד" שווה 45! ביום א' בסיון, היום ה-45 לעומר, היו כל העם כאיש אחד בלב אחד, בניגוד לשאר החניות שהיו בתרעומות ובמחלוקת.

לב 32
אחד 13 45

אומר הקב"ה לאברהם (בראשית כ"ב י"ב): "אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה, ואומר  רש"י בסוף הפרשה (שם פס' כ'): "בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר, אילו היה בני שחוט כבר, היה הולך בלא בנים… בישרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו". "ואל תעש" שווה 807. מילוי האותיות של "רבקה" שווה 807.

ואל 37 ר יש 310
תעש 770 ב ית 410
807 ק ופ 86
ה א 1
807

"ואל תעש" באתב"ש שווה 510.

"לו מאומה" באתב"ש שווה 690.

ההפרש הוא 180.

רומזת התורה לכך שיצחק יזכה להגיע לגיל 180 שנה (בראשית ל"ה כ"ח).

אתב"ש
ו פ 80 ל כ 20
א ת 400 ו פ 80
ל כ 20 מ י 10
ת א 1 א ת 400
ע ז 7 ו פ 80
ש ב 2 מ י 10
510 ה צ 90
690
ההפרש 180

וגם מכפלת המילה "לו"  – "ל*ו"  -30*6 – שווה 180.

ואילו המילה "ואל" שווה 37. גילו של יצחק בעת העקידה.(רש"י ל"בראשית" כ"ה ב')

על הנאמר (במדבר כ"ד י"ז): "דרך כוכב מיעקב", אומר התלמוד הירושלמי, (מסכת "תענית" דף כ"ד עמ' א):"רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה, הוה אמר: דין הוא מלכא משיחא. ופירוש הדברים: רבי עקיבא כשהיה רואה את בר כוכבא, היה אומר: זה הוא מלך המשיח",  ואפשר לומר על הקשר בין השניים: מילוי האותיות של "רבי עקיבא" הוא 1406. מילוי האותיות של "בר כוכבא" הוא 1406.

ר

יש

310

ב

ית

410

ב

ית

410

ר

יש

310

י

וד

10

כ

פ

80

ע

ינ

60

ו

ו

6

ק

ופ

86

כ

פ

80

י

וד

10

ב

ית

410

ב

ית

410

א

לפ

110

א

לפ

110

1406

1406

מספרת התורה על חטאה של מרים (במדבר י"ג א'-ב'): "ותדבר מרים ואהרן במשה, על אדות האשה הכשית אשר לקח, כי אשה כשית לקח". וכנגד דברים אלו כועס עליהם הקב"ה, ואומר להם שמשה שונה משאר הנביאים (שם פס' ח'): "פה אל פה אדבר בו". "ותדבר" שווה 612. "פה אל פה" באתב"ש שווה 612.  כנגד דבריהם על משה, אשר פרש מאשתו, אומר להם הקב"ה שהוא זה שאמר למשה לעשות כן (ראו רש"י לפסוק).

אתב"ש

ותדבר

612

פ

ו

6

ה

צ

90

א

ת

400

ל

כ

20

פ

ו

6

ה

צ

90

612

ברוך שומר הבטחתו לישראל, הבטחתו בגימטריא 430, ואכן,
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת יְהוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

אומר מלאכי (ג' י'): "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת, אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים, והריקותי לכם ברכה, עד בלי די". מילוי האותיות של "ברכה" שווה 801. מילוי האותיות של "עד בלי די" שווה 1394. ההפרש הוא 593. "ובחנוני נא בזאת" שווה 593. ואומר "מצודת דוד" – "בחנו אותי במצוה הזאת אם אני משלם גמול המצוה".

ב

ית

410

ע

ינ

60

ר

יש

310

ד

לת

430

כ

פ

80

ב

ית

410

ה

א

1

ל

מד

44

801

י

וד

10

ד

לת

430

ההפרש

593

י

וד

10

1394

ובחנוני

132

נא

51

בזאת

410

593

אומרת התורה (שמות ט"ז ד'): "ויאמר ה' אל משה, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים; ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם לא". ומסביר רש"י: "למען אנסנו הילך בתורתי – אם ישמרו מצוות התלויות בו, שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט". מילוי האותיות של "למען אנסנו" שווה 488, מילוי האותיות של "הילך בתורתי" שווה883, ההפרש הוא 395,,"פרנסה" שווה 395. ואומר רבינו בחיי ז"ל (שמות ט"ז ט"ז): "וקבלה ביד חכמים כי כל האומר פרשת המן בכל יום, מובטח לו שלא יבוא לעולם לידי חסרון מזונות

ל

מד

44

ה

א

1

מ

מ

40

י

וד

10

ע

ינ

60

ל

מד

44

נ

ונ

56

כ

פ

80

א

לפ

110

ב

ית

410

נ

ונ

56

ת

ו

6

ס

מכ

60

ו

ו

6

נ

ונ

56

ר

יש

310

ו

ו

6

ת

ו

6

488

י

וד

10

883

ההפרש

395

פרנסה

395

בתשובה לשאלת משה (שמות ג' י"א): "מי אנכי, כי אלך אל פרעה, עונה לו הקב"ה (שם פס' י"ב): "כי אהיה עמך, וזה לך האות, כי אני שלחתיך". מילוי האותיות של "וזה לך האות" שווה 314. "שדי" שווה 314. בתחילת פרשת "וארא" אומר ה' למשה: (שמות ו' ג') "וארא אל האבות באל שדי, ושמי ה', לא נודעתי להם", ואומר רש"י: "וארא" – "הבטחים הבטחות, ובכולן אמרת להם "אני אל שדי". ואומר הרמב"ן (שם פס' י"ג): " ובשם אל שדי יוכל לבא בלב פרעה להצילם וגם לנצח העמים"

ו

ו

6

שדי

314

ז

ינ

60

ה

א

1

ל

מד

44

כ

פ

80

ה

א

1

א

לפ

110

ו

ו

6

ת

ו

6

314

 

 

כאשר יוצאים בני ישראל ממצרים, אומרת התורה (שמות י"ב מ'): "ומושב בני ישראל, אשר ישבו במצרים, שלשים שנה, וארבע מאות שנה". וכמה מתוך זמן זה נמשך השעבוד? מסביר רש"י על הנאמר ב"שיר השירים" (ב' י"א): "הגשם חלף עבר לו" –  הגשם, שהוא טרחותו של סתיו, חלף והלך לו, כלומר שמונים ושש שנה של קושי השעבוד נגזרו עליכם, והלכו להם. משנולדה מרים, הקשו המצריים שעבוד על ישראל, ולכך נקראת מרים על שמררום". בני ישראל ישבו במצרים 430 שנה, ומתוכם היה שעבוד קשה של 86 שנה. זאת אומרת: הקב"ה חסך מבני ישראל 344 שנות שעבוד קשה. ודבר זה נרמז במילים "וזה לך האות". "וזה לך" שווה 68. "האות" שווה 412. ההפרש הוא 344. במעמד הסנה, מבטיח הקב"ה למשה, ששעבוד בני ישראל עתיד להסתיים מהר.

וזה

18

האות

412

לך

50

68

ההפרש

344

 

 

אומר יהודה ליוסף את דברי יעקב אליו (בראשית מ"ד כ"ט): "ולקחתם גם את זה מעם  פני, וקרהו אסון, והורדתם את שיבתי ברעה שאלה". ומסביר רש"י: "עכשיו כשהוא אצלי, אני מתנחם בו על אמו ועל אחיו, ואם ימות זה, דומה עלי ששלושתן מתו ביום אחד".  וממשיך יהודה ואומר (שם פס' ל"א): "והיה כראותו, כי אין הנער, ומת, והורידו עבדיך את שיבת אבינו, ביגון שאלה". "רחל, יוסף ובנימין" שווה 562. מילוי האותיות של "ביגון" שווה 562.

410

ית

ב

238

רחל

10

וד

י

156

יוסף

80

ימל

ג

168

ובנימין

6

ו

ו

562

56

ונ

נ

562

 

 

יהודה אומר: "ברעה שאלה", אולם לשונו של יעקב היא (בראשית מ"ב ל"ח): "לא ירד בני עמכם, כי אחיו מת והוא לבדו נשאר, וקראהו אסון, בדרך אשר תלכו בה, והורדתם את שיבתי ביגון, שאולה". "יגון, רעה" שווה 344. "יעקב, בנימין" שווה 344. נפשו של יעקב קשורה בנפש בנימין (בראשית מ"ד ל'), ואם יקרה אסון לבנימין, גם יעקב ימות מצרתו (רש"י לפס' כ"ט שם).

יגון

69

יעקב

182

רעה

275

בנימין

162

344

344

 

 

רחל קראה לבנה שנולד לה בעת מיתתה "בן אוני", הוא בנימין אחי יוסף (בראשית ל"ה י"ח). "רעה" שווה 275. "יוסף, בן אוני" שווה 275. יעקב חשש שאם גם בנימין לא יחזור, לא יהיה לו ניחומים.

רעה

275

יוסף

156

בן

52

אוני

67

275

 

 

"ברעה" באתב"ש שווה 400. "רחל ויוסף" שווה 400. אם בנימין לא יחזור, שיבתו של יעקב תהיה רעה, לאחר שהוא אבד את רחל ואת יוסף. (גם "רחל, בנימין" שווה 400

אתב"ש

ב

ש

300

רחל

238

ר

ג

3

ויוסף

162

ע

ז

7

400

ה

צ

90

400

 

 

מספרת התורה (בראשית ל"ז כ"א): "וישמע ראובן, ויצלהו מידם, ויאמר: לא נכנו נפש".  ובשל כך, ניצל יוסף ונמכר לפוטיפר שר הטבחים, מוכנס לבית האסורים, ולאחר 12 שנה, נקרא לפתור את חלומותיו של פרעה, כאשר שר המשקים מזכיר את חטאיו, שבגינן הכניס אותו פרעה  יחד עם שר האופים, לבית הסוהר, ואז (בראשית מ"א י"ב): "ושם אתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים, ונספר לו, ויפתר לנו את חלמתינו". "וישמע ראובן, ויצלהו מידם" (עם מילוי האותיות) שווה 2595. מילוי האותיות של "עבד לשר הטבחים" שווה 2595. ראובן הציל את יוסף ממיתה, ובזה שהפך לעבד, זכה לשנות חיים, שבסופן ניצל, הורץ מן הבור, ונהיה המשנה למלך מצרים.

60

ינ

ע

426

וישמע

410

ית

ב

259

ראובן

430

לת

ד

147

ויצלהו

44

מד

ל

94

מידם

60

ינ

ש

6

ו

ו

310

יש

ר

10

וד

י

1

א

ה

60

ינ

ש

410

ית

ט

40

מ

מ

410

ית

ב

60

ינ

ע

410

ית

ח

310

יש

ר

10

וד

י

110

לפ

א

40

מ

מ

6

ו

ו

2595

410

ית

ב

56

ונ

נ

6

ו

ו

10

וד

י

14

די

צ

44

מד

ל

1

א

ה

6

ו

ו

40

מ

מ

10

וד

י

430

לת

ד

40

מ

מ

2595

 

 

יעקב מגיע להר המוריה, למקום המקדש (רש"י ל"בראשית" כ"ח י"ז , ד"ה "וזה שער השמים"), שם הוא נרדם, ואז (בראשית כ"ח י"ב): "ויחלם, והנה סלם מצב ארצה, וראשו מגיע השמימה". במסכת "פסחים" אומר רבי אלעזר (דף פ"ח עמ' א'): "מאי דכתיב (ישעיהו ב' ג'): "והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלהי יעקב וגו", אלהי יעקב, ולא אלהי אברהם ויצחק? אלא: לא כאברהם, שכתוב בו הר, שנאמר (בראשית כ"ב י"ד): "אשר יאמר היום, בהר ה' יראה", ולא כיצחק, שכתוב בו שדה, שנאמר (שם כ"ד ס"ז): "ויצא יצחק לשוח בשדה". אלא כיעקב, שקראו בית, שנאמר (שם כ"ח י"ט): "ויקרא את שם המקום ההוא, בית אל". ואכן, "והנה סלם מצב ארצה" שווה 624. "וראשו מגיע השמימה" שווה 1036. ההפרש הוא 412. "בית" שווה 412. יעקב קרא בית למקום שבו נתגלו אליו מלאכי אלהים, מקום בית המקדש.

513

וראשו

66

והנה

123

מגיע

130

סלם

400

השמימה

132

מצב

1036

296

ארצה

624

412

ההפרש

412

בית

 

פון: 0544740776 .

 

במסכת "יבמות" (דף ס' עמ' ב') דנה הגמרא בנאמר במלחמת מדין (במדבר ל"א י"ח):וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר, החיו לכם". ושואלת הגנרא כיצד ידעו את הדבר. עונה רב הונא בר ביזנא בשם רבי שמעון חסידא: העבירום לפני הציץ, כל שפניה מוריקות בידוע שהיא ראויה ליבעל, כל שאין פניה מוריקות בידוע שאינה ראויה ליבעל (ומסביר רש"י: "נס היה) ומוסיף שם רב נחמן: סימן לעבירה הדרוקן – ומסביר רש"י: "פניהן של עוברי עבירה מוריקין". "לפני הציץ" שווה 365. "הדרוקן" שווה 365. כל מדיניית שעברה לפני הציץ, ועברה את גיל שלוש, הוריקו פניה.

365

הדרוקן

170

לפני

195

הציץ

365

 

 

על פירות הנלקחים בכסף מעשר שני אומרת התורה (דברים י"ד כ"ו): "ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן, וביין ובשכר, ובכל אשר תשאלך נפשך, ואכלת שם לפני ה' אלהיך, ושמחת אתה וביתך". ועל כך אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי במסכת "יבמות" (דף ס"ב עמ' ב'): "כל אדם שאין לו אשה, שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא שמחה דכתיב (דברים כ"ו י"ד): "ושמחת אתה וביתך". ועל הקשר בין איש לאשתו דורש רבי עקיבא במסכת "סוטה" (דף ח"ז עמ' א'):  "איש ואשה, זכו  – שכינה ביניהן", ומסביר רש"י: "שכינה ביניהן, שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן, יוד באיש והי באשה". ואפשר לומר: "אתה" שווה 406. "ביתך" שווה 432. ההפרש הוא 26. שם ה'. בין האיש לבין ביתו ("ביתו זו אשתו", אומר רבי יהודה במסכת "יומא" דף מ"א עמ' א'), שורה השכינה.

406

אתה

432

ביתך

26

ההפרש

 

כאשר כורתים יעקב ולבן ברית, הם מקימים גל, ומספרת התורה (בראשית ל"א מ"ז): "ויקרא לו לבן יגר שהדותא, ויעקב קרא לו גלעד". בתחילת פרשת "וישלח" אומר יעקב למלאכיו (בראשית ל"ב ה'): "ויצו אתם לאמר: כה תאמרון לאדני לעשו, כה אמר עבדך יעקב: עם לבן גרתי, ואחר עד עתה". ומסביר רש"י: "גרתי" בגימטריא תרי"ג, כלומר, עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים". מילוי האותיות של "שהדותא" שווה 613, תרי"ג. אפשר לומר כדברי לבן (בראשית ל"א מ"ח): "הגל הזה עד ביני ובינך היום, על כן קרא שמו גלעד", והוא מעיד שיעקב אכן קיים את כל המצוות גם בעשרים שנות שהותו בבית לבן.

60

ינ

ש

1

א

ה

430

לת

ד

6

ו

ו

6

ו

ת

110

לפ

א

613

מברך יצחק את יעקב (בראשית כ"ז כ"ט): "ויתן לך האלהים מטל השמים ושמני הארץ, ורב דגן ותירש". מילוי האותיות של ברכה זו שווה 3384. שם המברך, יצחק, שווה 208. ההפרש הוא 3176. שמות 12 הנכדים שיהיו ליצחק, מיעקב בנו, שווים 3176. מברך יצחק את בנו, שהוא יזכה לשנים עשר בנים, שמהם ייצא עם ישראל.

מילוי אותיות

259

ראובן

78

ויתן

466

שמעון

124

לך

46

לוי

206

האלהים

30

יהודה

494

מטל

830

יששכר

151

השמים

95

זבלון

212

ושמני

7

גד

435

הארץ

570

נפתלי

726

ורב

54

דן

566

דגן

501

אשר

392

ותירש

156

יוסף

3384

162

בנימין

3176

208

יצחק

3176

ההפרש

 

 

פרשת "תולדות" פותחת (בראשית כ"ה י"ט): "ואלה תולדת יצחק בן אברהם". בתחילת פרשת "לך לך" מבקש הקב"ה מאברהם, ללכת מארצו, ואז (בראשית י"ב ב'): "ואעשך לגוי גדול". "יצחק" שווה 208. "בן אברהם" שווה 300. ההפרש הוא 92. "לגוי גדול". באומרה שיצחק הוא בן אברהם, רוצה התורה לומר שברכת ה' לאברהם, על הבנים (רש"י בראשית י"ב ב'), תתקיים ביצחק ובזרעו אחריו.

52

בן

208

יצחק

248

אברהם

300

92

ההפרש

49

לגוי

43

גדול

92

פרשת "תולדות" פותחת (בראשית כ"ה י"ט): "ואלה תולדת יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". ומסביר רש"י: "על ידי שכתב הכתוב "יצחק בן אברהם", הוזקק לומר: "אברהם הוליד את יצחק", לפי שהיו ליצני הדור אומרים: מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו. מה עשה הקב"ה? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל: אברהם הוליד את יצחק". "ליצני" שווה 190. "צר" שווה 290. ההפרש הוא 100. ליצני הדור לא האמינו שאברהם יכול היה להוליד את יצחק בגיל 100 (בראשית כ"א ה').

190

ליצני

290

צר

100

ההפרש

ועוד: מילוי האותיות של "ליצני" שווה 134. מילוי האותיות של "צר" שווה 324. ההפרש הוא 190. ליצני הדור היו צריכים לראות שלא רק שאברהם הוליד בגיל 100, אלא אף שרה ילדה בגיל 90 (בראשית י"ז י"ז). וגיל שני הורי יצחק בעת ילדם אותו הוא 190 שנה יחדיו.

14

די

צ

44

מד

ל

310

יש

ר

10

וד

י

324

14

די

צ

56

ונ

נ

190

ההפרש

10

וד

י

134

100

גיל אברהם

90

גיל שרה

190

"אברהם הוליד את" שווה 704. "יצחק" שווה 208. ההפרש הוא 496. בזמן העקידה נאמר על אברהם (בראשית כ"ב י'): "ויקח את המאכלת, לשחט את בנו". "המאכלת" שווה 496. אפשר לומר שיצחק נולד מחדש כבנו של אברהם כבנו של אברהם, כפי שנאמר בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"א), שכאשר הגיעה החרב על צווארו, פרחה נשמתו של יצחק. אולם כאשר השמיע הקב"ה את קולו ואמר "אל תשלח ידך אל הנער", חזרה נשמתו לגופו, ואביו התירו ונעמד יצחק על רגליו, וידע שכך המתים עתידים לחיות. פתח ואמר: "ברוך אתה ה', מחיה המתים".

208

יצחק

248

אברהם

55

הוליד

496

ההפרש

401

את

704

496

המאכלת

 

 

פרשת "תולדות" פותחת (בראשית כ"ה י"ט): "ואלה תולדת יצחק בן אברהם". בתחילת פרשת "לך לך" מבקש הקב"ה מאברהם, ללכת מארצו, ואז (בראשית י"ב ב'): "ואעשך לגוי גדול". "יצחק" שווה 208. "בן אברהם" שווה 300. ההפרש הוא 92. "לגוי גדול". באומרה שיצחק הוא בן אברהם, רוצה התורה לומר שברכת ה' לאברהם, על הבנים (רש"י בראשית י"ב ב'), תתקיים ביצחק ובזרעו אחריו.

52

בן

208

יצחק

248

אברהם

300

92

ההפרש

49

לגוי

43

גדול

92

 

 

אומר מדרש רבה לפרשת "חיי שרה" (נ"ח ז') על הפסוק (משלי כ"ח כ"ב): "נבהל להון איש רע עין, ולא ידע כי חסר יבואהו". נבהל להון איש רע עין, זה עפרון, שהכניס עין רע בממונו של צדיק. ולא ידע כי חסר יבואהו, שחסרתו התורה ו', הדא הוא דכתיב (בראשית כ"ג ט"ז): "וישמע אברהם אל עפרון, וישקל אברהם לעפרן", עפרן כתיב, חסר ו'".

אברהם אבינו משלם לעפרון ארבע מאות שקל, לא בשקלים פשוטים ורגילים, אלא בשקלים גדולים וקנטרים, כדברי רש"י על הפסוק: "עובר לסוחר, שמתקבלים בשקל בכל מקום ויש מקום ששקליהן גדולים שהן קנטרין". ומנין הגיעו לאברהם אבינו אותם שקלים? אלא אומרים חז"ל, בשעה שאבימלך נתן פיצויים לשרה, הוא שילם לה אלף כסף, ונתן לאברהם שק מלא מאותם שקלים, כמו שכתוב (בראשית כ' ט"ז): "ולשרה אמר: הנה נתתי אלף כסף לאחיך, הנה הוא לך כסות עינים, לכל אשר אתך, ואת כל ונכחת". ומסביר הגר"א, שמן הסתם אברהם אבינו לא רצה ליהנות מהכסף הזה, כמו שלא נגע מחוט ועד שרוך נעל, בממון חמשת המלכים (בראשית י"ד כ"ג), ולכן שמר את הממון הזה לקבורתה של שרה. ועל פי זה, אומר הגר"א, שאילו שתק עפרון, ולא היה נבהל להשיב ולהוציא רוחו בפחזותו, חשב אברהם לתת לו את כל אלף הכסף , שלשם כך הוא שמרם, ועתה שנבהל עפרון ואמר, ארבע מאות שקל כסף, נאמר: "וישקל אברהם לעפרן את הכסף, אשר דבר באזני בני חת, ארבע מאות שקל כסף", ועפרן שמח מאד על כך שהשיג מבוקשו, אך לא ידע כי חסר יבואהו, שהחסירו לו וו, שהם "השש מאות כסף" שהפסיד בפחזותו.

ורמז לכך: אברהם אבינו אומר לעפרון (בראשית כ"ג י"ג): "אך אם אתה לו שמעני, נתתי כסף השדה, קח ממני, ואקברה את מתי שמה".

מכפלת אותיות המילה "קח" – ק*ח – 100*8 – שווה 800.

מכפלת אותיות המילה "ממני" – מ*מ*נ*י – 40*40*50*10 – שווה 800,000.

היחס הוא 1,000!

אברהם תכנן לתת לעפרון 1,000 שקלים, אבל בגלל חשדנותו,

40

מ

100

ק

40

מ

8

ח

50

נ

10

י

800

מכפלה

800,000

מכפלה

1,000

היחס

 

 

על חששו של יעקב מספרת התורה (בראשית ל"ב ח'): "ויירא יעקב מאד, ויצר לו. ויחץ את העם אשר אתו, ואת הצאן ואת הבקר והגמלים, לשני מחנות". "ויחץ את העם אשר אתו" שווה 1538. "לשני מחנות" שווה 894. ההפרש הוא 644. "אברהם, יצחק ויעקב" שווה 644. יעקב חשש שאם ייהרג, לא יהיה המשך לשלושת האבות.

390

לשני

114

ויחץ

504

מחנות

401

את

894

 

115

העם

   

501

אשר

644

ההפרש

407

אתו

   

1538

 

248

אברהם

   

208

יצחק

   

188

ויעקב

   

644

     

 

 

מילוי האותיות של "ויחץ את העם אשר אתו" שווה 1257. מילוי האותיות של "לשני מחנות" שווה 688. ההפרש הוא 571. "קטנתי" שווה 569. ההפרש הנוסף הוא 2. אומר יעקב (בראשית ל"ב י"א): "קטנתי, מכל החסדים, ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לשני מחנות", ומסביר רש"י: "נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני, נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו". בגלל "קטנתי" פיצל יעקב את מחנהו ל-2.

44

מד

ל

6

ו

ו

60

ינ

ש

10

וד

י

56

ונ

נ

410

ית

ח

10

וד

י

14

די

צ

40

מ

מ

110

לפ

א

410

ית

ח

6

ו

ת

56

ונ

נ

1

א

ה

6

ו

ו

60

ינ

ע

6

ו

ת

40

מ

מ

688

110

לפ

א

60

ינ

ש

571

ההפרש

310

יש

ר

110

לפ

א

569

קטנתי

6

ו

ת

6

ו

ו

2

 ההפרש (מחנות)

1259

 

 

פותחת התורה (בראשית ו' ט'): "אלה תולדת נח, נח איש צדיק". נח עסק בבניית התבה 120 שנה כמו שמסביר רש"י על "עשה לך תבת עצי גפר" (בראשית ו' י"ד) – "למה הטריחו בבנין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה 120 שנה, ושואלין אותו: מה זאת לך? והוא אומר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו".

מכפלת אותיות המילה "איש" – א*י*ש – 1*10*300 – שווה 3,000.

מכפלת אותיות המילה "צדיק" – צ*ד*י*ק – 90*4*10*100 – שווה 360,000.

היחס הוא 120.

120 שנה עמד נח בצדיקותו, וניסה להחזיר את בני דורו בתשובה.

90

צ

1

א

4

ד

10

י

10

י

300

ש

100

ק

   
       

360,000

מכפלה

3,000

מכפלה

       

120

היחס

   

אומרת התורה (בראשית ב' ז'): "וייצר ה' אל-הים את האדם, עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה". מילוי האותיות של "ויהי האדם" שווה 608. מילוי האותיות של "לנפש חיה" שווה 582. ההפרש הוא 26, שם ה', ה' הפח באדם נשמת חיים, וכדברי הגמרא במסכת "תענית" (דף כ"ב עמ' ב'): "רבי יוסי אומר: אין היחיד רשאי לסגף (לענות) עצמו בתענית (בצום), שמא יצטרך לבריות (רש"י מסביר: כי אין בו כח להרויח ולהתפרנס מיגיעו) ואין הבריות מרחמות עליו. אמר רב יהודה אמר רב: מאי טעמא דרבי יוסי? (מהו הבסיס לקביעה של רבי יוסי?) דכתיב: "ויהי האדם לנפש חיה" – נשמה שנתתי בך – החייה".

44

מד

ל

6

ו

ו

56

ונ

נ

10

וד

י

1

א

פ

1

א

ה

60

ינ

ש

10

וד

י

410

ית

ח

1

א

ה

10

וד

י

110

לפ

א

1

א

ה

430

לת

ד

582

   

40

מ

מ

     

608

   

26

ההפרש

       

 

 

מילוי האותיות של "האדמה" שווה 582. מילוי האותיות של "לנפש חיה" שווה 582. מן העפר נוצר האדם, ולאחר שנפח הקב"ה באפיו נשמת חיים, הפך הוא לנפש חיה.

44

מד

ל

1

א

ה

56

ונ

נ

110

לפ

א

1

א

פ

430

לת

ד

60

ינ

ש

40

מ

מ

410

ית

ח

1

א

ה

10

וד

י

582

1

א

ה

582

"אלה אזכרה ונפשי עלי אשפכה. כי בלעונו זדים כעגה בלי הפוכה. כי בימי השר לא עלתה ארוכה. לעשרה הרוגי מלוכה

בלמדו ספר מפי משולי ערמת. והבין ודקדק בדת רשומת. ופתח בואלה המשפטים וחשב מזמת. וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת.

גבה לב בגדולים, וצוה למלאת פלטרו נעלים, וקרא לעשרה חכמים גדולים, מביני דת וטעמיה בפלפולים.

דינו משפט זה לאשורו, ואל תעותוהו בכזב לאמרו, כי אם הוציאוהו לאמתו ולאורו, כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו

הם כענו לו: ומת הגנב ההוא, נם איה אבותיכם אשר אחיהם מכרוהו, לארחת ישמעאלים סחרוהו, ובעד נעלים נתנוהו.

ואתם קבלו דין שמים עליכם, כי מימי אבותיכם לא נמצא ככם, ואם היו בחיים הייתי דנם לפניכם, ואתם תשאו עון אבותיכם"

 

מיהם עשרת הרוגי המלכות שבפיוט?

רבי ישמעאל כהן גדול, רבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא, רבי חנינא בן תרדיון, רבי חוצפית המתורגמן, רבי אלעזר בן שמוע, רבי חנינא בן חכינאי, רבי ישבב הסופר, רבי יהודה  בן דמה, רבי יהודה בן בבא.

 

אולם, לא כל עשרת השבטים השתתפו במכירה. ראובן לא נטל חלק בדבר. על הנאמר (בראשית ל"ז י"ח): "ויראו אתו מרחק, ובטרם יקרב אליהם, ויתנכלו אתו להמיתו", אומר מדרש "תנחומא" לפרשת "וישב" (סימן ב'): "אמרו: נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו, אמר להם יהודה: ראובן אינו כאן, ואין החרם מתקיים אלא בעשרה, מה עשו? שתפו להקדוש ברוך הוא באותו החרם שלא יגיד לאביהם, כיון שירד ראובן בלילה לאותו הבור להעלותו ולא מצאו, קרע את בגדיו ובכה, חזר לאחיו, אמר להם: הילד איננו, ואני אנה אני בא, הגידו לו את המעשה ואת החרם ושתק, ואף הקדוש ברוך הוא, אף על פי שכתוב בו (תהלים קמ"ז י"ט): "מגיד דברו ליעקב", דבר זה לא הגיד מפני החרם.

 

ואפשר לפרש את הסיפור כך: יעשרת הרוגי מלכות – ישמעאל, שמעון, עקיבא, חנינא, חוצפית, אלעזר,חנינא, ישבב, יהודה, יהודה – שווים 2614.  בני יעקב שהשתתפו במכירה – שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבלון, גד, אשר, דן, נפתלי – שווים 2599. ההפרש הוא 15. "יה" שווה 15. האחים שיתפו את השכינה עמהם במכירתו של יוסף

466

שמעון

451

ישמעאל

46

לוי

466

שמעון

30

יהודה

183

עקיבא

830

יששכר

119

חנינא

95

זבלון

594

חוצפית

7

גד

308

אלעזר

501

אשר

119

חנינא

54

דן

314

ישבב

570

נפתלי

30

יהודה

2599

 

30

יהודה

   

2614

 

15

ההפרש

   
       

15

יה

   

על הפסוק (דברים ל"ב ח'): "בהנחל עליון גוים, בהפרידו בני אדם, יצב גבלת עמים, למספר בני ישראל". מסביר רש"י: "בהנחל עליון גוים – כשהנחיל הקב"ה למכעיסיו את חלק נחלתם, הציפם ושטפם. בהפרידו בני אדם – כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן, אלא יצב גבולות עמים – קיימם ולא אבדם. למספר בני ישראל – בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם. ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים, הציב גבולות עמים שבעים לשון". "יצב גבלת עמים" שווה 697. מילוי האותיות של "שבעים נפש" שווה 697. גם כשהקב"ה הפריד בין  את הגויים, וחלק להם נחלות, הוא דאג לבני ישראל שירדו מצרימה.

60

ינ

ש

102

יצב

410

ית

ב

435

גבלת

60

ינ

ע

160

עמים

10

וד

י

697

 

40

מ

מ

   

56

ונ

נ

   

1

א

פ

   

60

ינ

ש

   

697

       

"למספר בני ישראל" באתב"ש שווה 861. "ראש השנה" שווה 861. בראש השנה אנחנו עוברים לפני הקב"ה, הקובע את מספרנו, מי חיחה ומי ימות.

     

אתב"ש

 

501

ראש

20

כ

ל

360

השנה

10

י

מ

861

 

8

ח

ס

   

6

ו

פ

   

3

ג

ר

   

300

ש

ב

   

9

ט

נ

   

40

מ

י

   

40

מ

י

   

2

ב

ש

   

3

ג

ר

   

400

ת

א

   

20

כ

ל

   

861

   

אומר יוסף לאחיו (בראשית נ' כ"ד): "אנכי מת, ואלהים פקד יפקד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת, אל הארץ אשר נשבע לאברהם, ליצחק וליעקב". ועל עליית בני ישראל מארץ מצרים, מספרת התורה (שמות י"ב מ"א): "ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאת שנה, ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים":  ואומר רש"י  – "מגיד, שכיוון שהגיע הקץ, לא עיכבן המקום כהרף עין". מילוי האותיות של "פקד יפקד אלהים אתכם" שווה 1491. מילוי האותיות של "והעלה אתכם מן הארץ הזאת" שווה 1056. ההפרש הוא 435. "כהרף עין". נתנבא יוסף, שהקב"ה יגאל את בני ישרל משיעבודם, ברגע שבו יגיע הזמן לכך.

6

ו

ו

6

ו

ו

1

א

ה

110

לפ

א

60

ינ

ע

44

מד

ל

44

מד

ל

1

א

ה

1

א

ה

10

וד

י

110

לפ

א

40

מ

מ

6

ו

ת

1

א

פ

80

פ

כ

86

ופ

ק

40

מ

מ

430

לת

ד

40

מ

מ

10

וד

י

56

ונ

נ

1

א

פ

1

א

ה

86

ופ

ק

110

לפ

א

430

לת

ד

310

יש

ר

110

לפ

א

14

די

צ

6

ו

ת

1

א

ה

80

פ

כ

60

ינ

ז

40

מ

מ

110

לפ

א

1491

   

6

ו

ת

     

1056

   

435

הפרש

 
           
     

305

כהרף

 
     

130

עין

 
     

435

   

הפרשה פותחת (דברים כ"ו א'): "והיה כי תבוא אל הארץ,  אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה, וירשתה וישבת בה". ורש"י פותח את פירושו לפרשה במילים: "מגיד, שלא נתחייבו בביכורים, עד שכבשו את הארץ, וחלקוה". "בה" שווה 7.  בסוף פרשת "ואתחנן" (דברים ז' א') מפורטים מיהם שבעת העמים שאותם ישליכו בני ישראל: "כי יביאך ה' אל-היך אל הארץ, אשר אתה בא שמה לרשתה, ונשל גוים רבים מפניך, החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי, שבעה גוים, רבים ועצומים ממך".

 

אולם לעתיד לבוא יכבשו ישראל עוד 3 עמים – בסיום ברית בין הבתרים (בראשית ט"ו י"ח-כ"א) נאמר: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר: לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים. ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי". ומפרש רש"י (פס' יט): "את הקיני — עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד, שנאמר (ישעיה י"א י"ד): "אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם".  ורמז לכך יש בנאמר "אשר ה' אלהיך, נתן לך נחלה". מילוי האותיות של "אשר ה' אלהיך" שווה 743. מילוי האותיות של "נתן לך נחלה" שווה 753. ההפרש הוא 10.  נחלת ישראל לעציד לבוא תכלול גם את עבר הירדן המזרחי.

56

ונ

נ

110

לפ

א

6

ו

ת

60

ינ

ש

56

ונ

נ

310

יש

ר

44

מד

ל

18

 

ה'

80

פ

כ

110

לפ

א

56

ונ

נ

44

מד

ל

410

ית

ח

1

א

ה

44

מד

ל

10

וד

י

1

א

ה

80

פ

כ

753

   

743

   
           

10

ההפרש

       

מסיימת התורה את פרשת הברכות והקללות (דברים כ"ח ס"ט): "אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב,  מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב". מילוי האותיות של "ברית" שווה 736. מילוי האותיות של "אשר צוה ה' את משה" שווה 736. אפשר לומר שמשה העביר את דברי התורה בצורה מדויקת כפי שנצטווה.

410

ית

ב

110

לפ

א

310

יש

ר

60

ינ

ש

10

וד

י

310

יש

ר

6

ו

ת

14

די

צ

736

   

6

ו

ו

     

1

א

ה

     

18

 

ה'

     

110

לפ

א

     

6

ו

ת

     

40

מ

מ

     

60

ינ

ש

     

1

א

ה

     

736

   

פרשת "כי תבוא" פותחת (דברים כ"ו א'): "והיה כי תבוא אל הארץ, אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה, וירשתה וישבת בה". וממשיכה התורה (שם פס' ב'): "ולקחת מראשית כל פרי האדמה, אשר תביא מארצך, אשר ה' אלהיך נתן לך, ושמת בטנא, והלכת אל המקום, אשר יבחר ה' אלהיך, לשכן שמו שם". ומביא הביכורים אומר במקרא הבכורים (דברים כ"ו ט'): "ויבאנו אל המקום הזה" – ואומר רש"י: "זה בית המקדש". מילוי האותיות של "אשר ה' אלהיך נתן" שווה 861. "בית המקדש" שווה 861. "מצוות ביכורים אינה נוהגת אלא בפני הבית", אומר הרמב"ם בספר המצצות (מצוות עשה קכ"ה), והבית עצמו קיים בזמן שבני ישראל נוחלים את הארץ.

412

בית

110

לפ

א

449

המקדש

60

ינ

ש

861

 

310

יש

ר

   

18

 

ה'

   

110

לפ

א

   

44

מד

ל

   

1

א

ה

   

10

וד

י

   

80

פ

כ

   

56

ונ

נ

   

6

ו

ת

   

56

ונ

נ

   

861

 

אומר ה"השפת אמת" (אמור תרמ"ג): "וכן המשכת פרנסה ושפע שזה ענין לחם הפנים, הרמז היה להודיע שבעבודת בני ישראל במקדש המשיכו חיים וברכה לעולם, שלכן המצוה י"ב חלות, שכל השפעות הצריכים בעולם הם י"ב מינים, שעל זה סדרו י"ב בקשות בתפילה נגד י"ב שבטים, כמו שאמרנו במקום אחר, שהם שערים הנפתחים בשמים להמשכת השפע… וכפי הכנה וסידור שסידרו בני ישראל, וכפי רוב התלהבות שלהם כך היה יורד באופן ובסדר הזה השפע מן השמים, וזה החיבה שהראו להם שכפי הסידור ואתערותא דלתתא שלהם כך בא אחר כך השפע בסדר זה, וזה שאמר ביום השבת יערכנו וגו', היא עריכה וסידור שבני ישראל מסדרין ובאופן זה מנהיג השי"ת את העולם". ועניין הקשר בין שנים עשר שבטי ישראל לבין לחם הפנים נרמז בכך שפתיחת פרשת לחם הפנים היא (ויקרא כ"ד ה'): "ולקחת סלת, ואפית אתה, שתים עשרה חלות". "ולקחת סלת, ואפית אתה, שתים עשרה חלות" שווה 3706. "ראובן, שמעון, יהודה, יששכר, זבלון, דן, נפתלי, גד, אשר, בנימין, אפרים ומנשה" שווה 3706.

259

ראובן

544

ולקחת

466

שמעון

490

סלת

30

יהודה

497

ואפית

830

יששכר

406

אתה

95

זבלון

750

שתים

54

דן

575

עשרה

570

נפתלי

444

חלות

7

גד

3706

 

501

אשר

   

162

בנימין

   

331

אפרים

   

401

ומנשה

   

3706

     

על הנאמר (דברים י' י'): "ואנכי עמדתי בהר, כימים הראשנים,  ארבעים יום וארבעים לילה", מסביר רש"י: "כימים הראשונים – של לוחות הראשונות, מה הם ברצון, אף אלו ברצון". "רצון" שווה 346. מילוי האותיות של "רצון" שווה 386. ההפרש הוא 40.  שתי הפעמים בהן עלה משה לקבל את הלוחות – 40 יום ללוחות הראשונים, ו-40 יום ללוחות השניים –  היו ברצון לפני ה', בניגוד לפעם האמצעית שהיתה בכעס.

346

רצון

310

יש

ר

   

14

די

צ

40

ההפרש

6

ו

ו

   

56

ונ

נ

   

386

   

מתאר איוב את נשמתו  (ל"א ב'): "חלק אלוה ממעל". אפשר לומר: "חלק אלוה" שווה 180. "ממעל" שווה 180.

בזכות הנשמה שבאדם, יש ביכולתו להתחבר ולתקשר עם האלוהות האינסופית והלא מוגבלת. ומסביר בעל "התניא" שנשמות ישראל שורשם בשם ה'.

180

ממעל

138

חלק

   

42

אלוה

   

180

 

אומרת הגמרא במסכת "ביצה" (דף ט"ו עמ' ב'): "אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי. ואני פורע". ומיד בהמשך נאמר: "תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה: כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת – פוחתין לו, ואם הוסיף – מוסיפין לו". ואפשר לקשר בין דברי רבי יוחנן לדברי רב תחליפא: "לוו עלי, ואני פורע" שווה 575. "כל מזונותיו" שווה 575. על האדם לדעת שגל מזונותיו קצובים לו, ואם אין לו לסעודות שבת ויום טוב, הוא יכול לללות ולסמוך כל הקב"ה, שיחזיר לו את שלווה, תוך הסתייגות בדברי רש"י: "ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה, שלא יוסיפו לו שכר למזונות, אלא מה שפסקו לו".

 

50

כל

42

לוו

525

מזונותיו

110

עלי

575

 

67

ואני

   

356

פורע

   

575

 

 

ושואל רבי אבהו בהמשך (מסכת ביצה" (דף ט"ז עמ' א):  "מאי קראה – מאיפה לנו דין זה, שבראש השנה נקבעים מזונותיו של האדם? – מהפסוק (תהלים פ"א ד'): "תקעו בחדש שופר, בכסה ליום חגנו" –  איזהו חג שהחדש מתכסה בו? הוי אומר, זה ראש השנה", וכתיב  (תהלים פ"א ה'): "כי חק לישראל הוא, משפט לאלהי יעקב", מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא? – מאיפה לנו ש"חוק" פירושו מזונות? –  דכתיב (בראשית מ"ז כ"ב): "ואכלו את חקם, אשר נתן להם פרעה" (רש"י על הפסוק: "לחם ליום"). מר זוטרא אמר מהכא (משלי ל' ח'): "הטריפני לחם חקי". ומסביר רש"י: "שהחדש מתכסה בו – שהלבנה מתכסה בו, שאינה נראית לכל אדם". ואכן: "בכסה" שווה 87. "לבנה" שווה 87. בתחילת החדש לא רואים את הלבנה.

רש"י מסביר: "כל מזונותיו של אדם – כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא נזון, משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו, ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות, אלא מה שפסקו לו". ואפשר להוסיף: מילוי האותיות של "כל מזונותיו" שווה 314. "בחדש" שווה 314. בראש השנה, שהוא גם ראש חדש (ראה תוספות "איזהו חג"), נקבעים כל מזונותיו של האדם.

314

בחדש

80

פ

כ

   

44

מד

ל

   

40

מ

מ

   

60

ינ

ז

   

6

ו

ו

   

56

ונ

נ

   

6

ו

ו

   

6

ו

ת

   

10

וד

י

   

6

ו

ו

   

314

   

פרשת "שופטים" פותחת (דברים ט"ז י"ח): "שפטים ושטרים, תתן לך בכל שעריך, אשר ה' אלהיך נתן לך, לשבטיך". סדר ההופעה של האותיות במילה "שפטים"  שווה 70. אפשר לומר שמשה נצטווה לצרף אליו שבעים "דיינים הפוסקים את הדין"  (רש"י על הפסוק), כדברי המשנה הראשונה במסכת "סנהדרין": "מנין לסנהדרין גדולה, שהיא של שבעים ואחד? שנאמר (במדבר י"א ט"ז): "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל", ומשה על גביהן – הרי שבעים ואחד".

 

מספרת התורה על הסכום ששילם אברהם עבור מערת המכפלה (בראשית כ"ג ט"ז): "וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת, ארבע מאות שקל כסף, עבר לסחר". ובזכות זה, נקברו שם 3 זוגות. אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. "ארבע מאות שקל כסף, עבר לסחר" שווה 1880. "אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה" שווה 1504. ההפרש הוא 376. מה זה אומר? מספרת הגמרא (מסכת "סוטה" דף י"ג עמ' א'): בשעה שבאו לקבור את יעקב במערת המכפלה, בא עשו וערער: יש מקום במערה לארבעה זוגות. אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה. נשאר מקום לזוג נוסף. יעקב קבר בחלקו את לאה והמקום שנשאר הוא שלי. אמרו לו יעקב קנה ממך את מקומך, שנאמר (בראשית ה' ה'): "בקברי אשר כריתי לי", כרה לשון מכירה. אמר להם הראו לי שטר מכירה, אמרו לו השטר במצרים, ילך נפתלי שהוא אילה שלוחה. רץ נפתלי למצרים, ובינתים התעכבה הלויה. חושים בן דן היה שם. כיון שהיו אזניו כבדות, לא שמע את כל המשא ומתן. שאל אותם מה זה? אמרו לו עשו מעכב עד שיבוא נפתלי ממצרים. אמר להם ועד שיבא נפתלי ממצרים, יהי אבי אבא מוטל בבזיון? לקח מקל והכה בראשו של עשיו, נשרו שתי עיניו למרגלות יעקב… ומת עשו. "עשו" שווה 376. גם עשו, או רק ראשו, קבורים במערת המכפלה.

במילים "ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר" נרמז שגם עשו יערער על מערת המכפלה.

248

אברהם

273

ארבע

511

ושרה

447

מאות

208

יצחק

430

שקל

313

ורבקה

160

כסף

182

יעקב

272

עבר

42

ולאה

298

לסחר

1504

 

1880

 
       

376

ההפרש

   
       

376

עשו

   

אוסרת התורה להעלות עולות בכל מקום אשר נרצה, אלא (דברים י"ב י"ד): "כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך, שם תעלה עלתיך", ומסביר רש"י: "באחד שבטיך – בחלקו של בנימין". ואכן, אפשר לומר: "יבחר" שווה 220. "ה' באחד שבטיך" שווה 382. ההפרש הוא 162. "בנימין" שווה 162. טמנם כשקנה דוד את הגורן מארונה היבוסי, גבה הזהב מכל השבטים, ומכל מקום הגורן בחלקו של בנימין היה, מסביר רש"י שם. רק בחלקו של בנימין מותר להעלות עולות וזבחים.

יבחר

220

ה'

26

   

באחד

15

ההפרש

162

שבטיך

341

     

382

בנימין

162

   

 

ספר "משנה תורה" פותח: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל". "אלה הדברים אשר דבר משה" באתב"ש שווה 1963. מילוי האותיות של "אברהם, יצחק ויעקב" שווה 1963. לאחר שמשה מוכיח את ישראל ברמז, ומבאר להם את דברי התורה באר היטב, הוא מבקש מבני ישראל (דברים א' ח'): "באו ורשו את הארץ, אשר נשבע ה' לאבתיכם, לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם, ולזרעם אחריהם".

 

       

אתב"ש

 

110

לפ

א

400

ת

א

410

ית

ב

20

כ

ל

310

יש

ר

90

צ

ה

1

א

ה

90

צ

ה

40

מ

מ

100

ק

ד

10

וד

י

300

ש

ב

14

דע

צ

3

ג

ר

410

ית

ח

40

מ

י

86

ופ

ק

10

י

מ

6

ו

ו

400

ת

א

10

וד

י

2

ב

ש

60

ינ

ע

3

ג

ר

86

ופ

ק

100

ק

ד

410

ית

ב

300

ש

ב

1963

   

3

ג

ר

     

10

י

מ

     

2

ב

ש

     

90

צ

ה

     

1963

   

אם נסכם בכל אות במילים "באו ורשו" את האותיות עד אליהן, נקבל 1957.

מילוי האותיות של "אברהם, יצחק, יעקב" שווה 1957.

אומר רש"י: "באו ורשו – אין מערער בדבר, ואינכם צריכים למלחמה, אילו לא שלחו מרגלים, לא היו צריכים לכלי זין". בני ישראל היו יורשים את הארץ, מכוח השבועה שנשבע ה' לאברהם, ליצחק וליעקב.

 

ערך של סכום האותיות

     

ב

3

א

לפ

110

א

1

ב

ית

410

ו

21

ר

יש

310

ו

21

ה

א

1

ר

795

מ

מ

40

ש

1095

י

וד

10

ו

21

צ

די

14

 

1957

ח

ית

410

   

ק

ופ

86

   

י

וד

10

   

ע

ינ

60

   

ק

ופ

86

   

ב

ית

410

       

1957

ובהמשך מדבר משה (דברים א' ל"ה): "הארץ הטובה, אשר נשבעתי, לתת לאבתיכם". "אשר נשבעתי" שווה 1333. "לתת לאבתיכם" שווה 1333. הקב"ה יקיים את שבועתו במלואה.

830

לתת

501

אשר

503

לאבתיכם

832

נשבעתי

1333

 

1333

 

אומרת הגמרא במסכת "סנהדרין"  (דף כ' עמ' א') על הפסוק במשלי (ל"א ל'): "'שקר החן' – זה דורו של משה ויהושע, 'והבל היפי' – זה דורו של חזקיהו". "שקר החן והבל היפי" שווה 811. מילוי האותיות של "משה, יהושע, חזקיהו" שווה 811. ואומר רש"י: "דורו של משה ויהושע עסקו בתורה הרבה, ודורו של חזקיהו יותר מהם". ומוסיף המהרש"א: "שקר החן – זה דורו של משה ויהושע שהיו נחשבין ךדור אחד בקבלת תורת משה, ומוסיף על דורו של חזקיהו שהיה מוסיף בלימוד התורה, ולא היה עוסק בכיבוש וחילוק ארץ ישראל".

40

מ

מ

600

שקר

60

ינ

ש

63

החן

1

א

ה

43

והבל

10

וד

י

105

היפי

1

א

ה

811

 

6

ו

ו

   

60

ינ

ש

   

60

ינ

ע

   

410

ית

ח

   

60

ינ

ז

   

86

ופ

ק

   

10

וד

י

   

1

א

ה

   

6

ו

ו

   

811

       

לאחר שפותר יוסף את חלומות פרעה, הוא מציע להעמיד איש נבון וחכם על ארץ מצרים שיחמש אותה שבע שני השבע. שואל פרעה את עבדיו (בראשית מ"א ל"ח): "הנמצא כזה איש אשר רוח אל-הים בו". אפשר לומר: "הנמצא" שווה 186. "יוסף" שווה 156. ההפרש הוא 30.

בגלל שפרעה מוצא את יוסף חכם ונבון מכולם, הוא נותן לו לשלוט על כל ארץ מצרים, ואז (שם פס' מ"ו): "ויוסף בן שלשים שנה, בעמדו, לפני פרעה מלך מצרים, ויצא יוסף מלפני פרעה, ויעבר בכל ארץ מצרים".

186

הנמצא

   

156

יוסף

   

30

ההפרש

נאמר בתחילת פרשת "ויחי" (בראשית מ"ז כ"ט-ל'): "ויקרבו ימי ישראל למות, ויקרא לבנו, ליוסף, ויאמר לו: אם נא מצאתי חן בעיניך, שים נא ידך תחת ירכי, ועשית עמדי חסד ואמת, אל נא תקברני במצרים". "ויקרא" שווה 317. "לבנו, ליוסף" שווה 274. ההפרש הוא 43. ומיד אחרי זה נאמר ליוסף (בראשית מ"ח א'): "הנה אביך חלה". "חלה" שווה 43.

88

לבנו

317

ויקרא

186

ליוסף

   

274

 

43

ההפרש

       
   

43

חלה

ואפשר לומר: מהיכן ידע יעקב את יום מותו? אפשר לומר זאת לפי ילקוט שמעוני לספר דברים (פרק ג' רמז תתכ"א): "שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום, שנאמר (שמות כ"ג כ"ו): "את מספר ימיך אמלא". והואיל, ויעקב נולד בפסח, כדברי רבי יהושע במסכת "ראש השנה" (דף י"א עמ' א'): "בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות", הגיע זמנו של יעקב למות. ורמז לשיטת רבי יהושע ניתן למצוא במילים הפותחות את הפרשה (בראשית מ"ז כ"ח): "ויחי יעקב". "ויחי" שווה 34. "יעקב" שווה 182. ההפרש הוא 148. "פסח" שווה 148. יעקב חי מפסח עד פסח, 147 שנה בדיוק.

ויחי

34

   

יעקב

182

   

ההפרש

148

   

פסח

148

אומר רש"י: השבע השביע – השביעם שישביעו לבניהם, ולמה לא השביע בניו שישאוהו לארץ כנען מיד, כמו שהשביע יעקב? אמר יוסף: אני שליט הייתי במצרים והיה סיפק בידי לעשות. אבל בני לא יניחום מצריים לעשות. לכך השביעם, לכשיגאלו ויצאו משם שישאוהו". "לכשיגאלו" שווה 400. לשונו של רש"י רומזת לכך שיוסף הצדיק ידע שתתקיים הבטחת הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו י"ג): "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך, בארץ לא להם, ועבדום, וענו אתם, ארבע מאות שנה".

כאשר יוצאים בני ישראל ממצרים מקיים משה את בקשתו של יוסף (שמות י"ג  י"ט): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו, כי השבע השביע את בני ישראל לאמר: פקד יפקד אל-הים אתכם, והעליתם את עצמתי מזה אתכם". ועל כך אומר רש"י: "והעליתם את עצמתי מזה אתכם – לאחיו השביע כן, למדנו שאף כל עצמות השבטים העלו עמהם, שנאמר: "אתכם". ואכן, "פקד יפקד אל-הים אתכם, והעליתם את עצמתי מזה אתכם" שווה 3010. שמות 11 אחיו של יוסף, שאף עצמותיהם הועלו ממצרים – ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר,זבלון, גד, אשר, דן, נפתלי, בנימן – גם שווים 3010!.

פקד

184

ראובן

259

יפקד

194

שמעון

466

אל-הים

86

לוי

46

אתכם

461

יהודה

30

והעליתם

561

יששכר

830

את

401

זבלון

95

עצמתי

610

גד

7

מזה

52

אשר

501

אתכם

461

דן

54

 

3010

נפתלי

570

 

 

בנימן

152

 

   

3010

מספרת התורה על הגעת בני ישראל לקבלת התורה (שמות י"ט א' – ב'):  "בחדש השלישי, לצאת בני ישראל, מארץ מצרים, ביום הזה, באו מדבר סיני.  בני ישראל הגיעו להר סיני ב-1 בחודש השלישי   ויסעו מרפידים, ויבאו מדבר סיני, ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר". אומר רש"י: "ביום הזה – בראש חדש". ומוסיף רש"י: "ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד". א' בסיון הוא היום ה-45 לספירת העומר. "לב אחד" שווה 45! ביום א' בסיון, היום ה-45 לעומר, היו כל העם כאיש אחד בלב אחד, בניגוד לשאר החניות שהיו בתרעומות ובמחלוקת.

לב

32

אחד

13

 

45

מתי מתחילת שנת הערלה? מסביר הרמב"ם (הלכות נטע רבעי ומעשר שני, פרק ט' הלכה ח'): "באחד בתשרי ראש השנה לערלה". וממשיך הרמב"ם שם: "ומאימתי מונין לערלה ורבעי? משעת נטיעה. ואינו מונה מראש השנה לראש השנה, אלא שלושים יום בשנה חשובין שנה, והוא שתקלוט הנטיעה, קודם השלושים יום; וכמה הוא סתם קליטה, לכל האילנות שתי שבתות". ולפיכך בהלכה ט' קובע הרמב"ם: "נמצאת למד, שהנוטע ארבעה וארבעים יום קודם ראש השנה, עלתה לו שנה; ואף על פי כן, אין פירות הנטיעה הזאת מותרין בערלה או ברבעי, עד חמישה עשר יום בשבט, שהוא ראש השנה לאילן". ומביא הרמב"ם דוגמא להלכה זו (שם בהלכה י'): "כיצד: הנוטע אילן מאכל בחמישה עשר באב משנה עשירית ביובל, הרי הוא בתוך שני ערלה, עד חמישה עשר בשבט משנת שלוש עשרה". זאת אומרת: רק לאחר חודש וחצי לפני חודש תשרי, ועוד 12 חדשים של השנה השניה, ועוד 12 חודשים של שנה שלישית, ועוד 4 וחצי חודשים עד לט"ו בשבט, יוצאים הפירות מהגדרת ערלה. וסיכום של תקופה זו הוא 30 חודשים. "יהיה" שווה 30!  "יהיה לכם ערלים", לאו דווקא בתום שלש שנים, אלא מספיקים לנו 30 חודשים.

 

חודשי ערלה

שנה ראשונה

1.5

שנה שניה

12

שנה שלישית

12

שנה רביעית

4.5

 

30

העבד אמור לעבוד שש שנים, ואם הוא רוצה להישאר עבד, מספרת התורה (שמות כ"א ו'): "והגישו אדניו אל האל-הים, והגישו אל הדלת או אל המזוזה, ורצע אדניו את אזנו במרצע, ועבדו לעלם". ומסביר רש"י: "ואם מוכר עצמו, אזן ששמעה על הר סיני, כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו – תרצע". ואפשר לומר: בני ישראל שמעו את דברי הקב"ה (שמות כ' ב'): "אנכי ה' אל-היך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". "מבית עבדים" שווה 578. "אל הדלת או אל המזוזה" שווה 578. ואומרת הגמרא במסכת "קידושין" (דף כ"ב עמ' ב'): "מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף? אמר הקב"ה: אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי (ויקרא כ"ה נ"ה): "כי לי בני ישראל עבדים", ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו – ירצע". מי שיצא מבית עבדים, ומחליט להישאר עבד – אוזנו תרצע ליד הדלת, או ליד המזוזה.

452

מבית

31

אל

126

עבדים

439

הדלת

578

 

7

או

   

31

אל

   

70

המזוזה

   

578

 

על הנאמר (דברים ד' כ"ה-כ"ו): "כי תוליד בנים ובני בנים, ונושנתם בארץ, והשחתם, ועשיתם פסל תמונת כל, ועשיתם הרע בעיני ה' אל-היך להכעיסו. העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ, כי אבד תאבדון מהר, מעל הארץ", אומר רש"י על פי הגמרא במסכת "גיטין" (דף פ"ח עמ' א'): "ונושנתם – רמז להם שיגלו ממנה לסוף שמונה מאות וחמשים ושתים שנה, כמנין "ונושנתם", והוא הקדים, והגלם לסוף שמונה מאות וחמשים, והקדים שתי שנים ל"ונושנתם", כדי שלא יתקיים בהם "כי אבד תאבדון", וזהו שנאמר (דניאל ט' י"ד): "וישקד ה' על הרעה, ויביאה עלינו, כי צדיק ה' אל-הינו", צדקה עשה עמנו שמהר להביאה שתי שנים לפני זמנה". ואכן, בתחילת דבריו, אומר יחזקאל על הבית השלישי (מ' א'): "בעשרים וחמש שנה לגלותנו, בראש השנה בעשור לחדש,  בארבע עשרה שנה, אחר אשר הכתה העיר, בעצם היום הזה היתה עלי יד ה', ויבא אתי שמה". "בעצם היום הזה היתה עלי יד ה'" שווה 850. בגלל שהקדים הקב"ה את הגלות, בשנתיים, נזכה גם לבנין הבית השלישי, במהרה בימינו, אמן.

202

בעצם

61

היום

17

הזה

420

היתה

110

עלי

14

יד

26

ה'

850

 

פרשת "משפטים" פותחת (שמות כ"א א'): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". ומסביר רש"י: "למה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח – לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח". ואכן, דברי רש"י מכוונים:  "ואלה המשפטים אשר" שווה 1027. "תשים לפניהם" שווה 965. ההפרש הוא 62. "המזבח" שווה 62.

750

תשים

42

ואלה

215

לפניהם

484

המשפטים

965

 

501

אשר

   

1027

 

62

ההפרש

   
       

62

המזבח

   

אומר הנביא יחזקאל (מ"ד ל'): "וראשית עריסותיכם תתנו לכהן, להניח ברכה אל ביתך" , ומוסיף ה"ספורנו" (במדבר ט"ו כ"א): "חלה – חייב בה המרגלים, שיהיו ראויים לברכה בבתיהם, וכן באליהו בכד הקמח", ומוסיף "ספר החינוך" (מצווה שפ"ה): "משרשי המצוה, לפי שחיותו של אדם במזונות, ורוב העולם יחיו בלחם, רצה המקום לזכותנו במצוה תמידית בלחמנו כדי שתנוח ברכה בו על ידי המצוה ונקבל בה זכות בנפשנו, ונמצאת העיסה מזון לגוף ומזון לנפש". ואכן, אחת הברכות הראשונות בפרשת "בחקתי" היא (ויקרא כ"ו ה'): "ואכלתם לחמכם לשבע". "ואכלתם" שווה 497. "לחמכם לשבע" שווה 540. ההפרש הוא 43. "חלה" שווה 43. את לחמנו נאכל לאכול לשבע אם גם נפריש קודם חלה.

ואכלתם

497

לחמכם

138

   

לשבע

402

ההפרש

43

 

540

       

חלה

43

   

ועוד:

אותיות המילים "ואכלתם"  – לפי סדר הופעתן – שוות 65.

אותיות המילים "לחמכם לשבע"  – לפי סדר הופעתן – שוות 108.

ההפרש הוא 43. "חלה" שווה 43.

 

סדר הופעה

סדר הופעה

 

ו

6

ל

12

א

1

ח

8

כ

11

מ

13

ל

12

כ

11

ת

22

מ

13

מ

13

ל

12

 

65

ש

21

   

ב

2

ההפרש

43

ע

16

     

108

חלה

43

   

 

 

על הנאמר בפרשת "בחקתי" (ויקרא כ"ו מ"ב): "וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכר, והארץ אזכר" אומר רש"י: "בחמשה מקומות נכתב מלא ואליהו חסר בחמשה מקומות יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון, שיבוא ויבשר גאולת בניו". ודברי רש"י ממש מכוונים: "ערבון" (עם מילוי האותיות) שווה 1170. 5 פעמים המילה "יעקוב" ו-5 פעמים המילה "אליה" שווים ל-1170!!!

ערבון

 

328

יעקוב

188

ע

ינ

60

יעקוב

188

ר

יש

310

יעקוב

188

ב

ית

410

יעקוב

188

ו

ו

6

יעקוב

188

נ

ונ

56

אליה

46

   

1170

אליה

46

     

אליה

46

     

אליה

46

     

אליה

46

       

1170

 

"וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק" שווה 3172. שמות 12 בני יעקב שווים 3172. אליהו יהיה חייב לגאול את בני יעקב ואת נכדיו של יצחק.

וזכרתי

643

ראובן

259

את

401

שמעון

466

בריתי

622

לוי

46

יעקוב

188

יהודה

30

ואף

87

יששכר

830

את

401

זבלון

95

בריתי

622

דן

54

יצחק

208

נפתלי

570

 

3172

גד

7

   

אשר

501

   

יוסף

156

   

ובנימן

158

     

3172

 

"ואף את בריתי אברהם אזכר" שווה 1586 – ואם נכפיל זאת – גם נקבל 3172.

ואף

87

ראובן

259

את

401

שמעון

466

בריתי

622

לוי

46

אברהם

248

יהודה

30

אזכר

228

יששכר

830

 

1586

זבלון

95

 

2

דן

54

מכפלה

3172

נפתלי

570

   

גד

7

   

אשר

501

   

יוסף

156

   

ובנימן

158

     

3172

 

הפרשה האחרונה בספר "ויקרא" פותחת (ויקרא כ"ו ג'): "אם בחקתי תלכו, ואת מצותי תשמרו, ועשיתם אתם". רוצה התורה לרמוז לנו שנלך בדרכי האבות. "תלכו" שווה 456. "אברהם, יצחק" שווה 456.

תלכו

456

אברהם

248

   

יצחק

208

     

456

ןהיכן נרמז יעקב? מילוי האותיות של "ועשיתם" שווה 182. "יעקב" שווה 182.

ו

ו

6

יעקב

ע

ינ

60

 

ש

ינ

60

 

י

וד

10

 

ת

ו

6

 

מ

מ

40

 
   

182

 

 

כאשר בא יעקב להיפרד מחותנו, אומר לו לבן (בראשית ל' כ"ז): "אם נא מצאתי חן בעיניך, נחשתי, ויברכני ה' בגללך", ומסביר רש"י: "נחשתי – מנחש הייתי נסיתי בנחוש שלי שעל ידך באה לי ברכה, כשבאת לכאן לא היו לי בנים, שנאמר (בראשית כ"ט ו'): "והנה רחל בתו באה עם הצאן", אפשר יש לו בנים, והוא שולח בתו אצל הרועים? ועכשיו היו לו בנים, שנאמר (בראשית ל"א א'): "וישמע את דברי בני לבן" .ויעקב היה אצל לבן עשרים שנה והוא יודע שלבן אכן נתברך בגללו, כמו שהוא אומר (בראשית ל"א ל"ח): "זה עשרים שנה, אנכי עמך, רחליך ועזיך לא שכלו". רמז לכך, שלבן נתברך בזמן שהייתו של יעקב, כל 20 השנים, יש בהמשך דבריו ליעקב (בראשית ל' כ"ח): "נקבה שכרה עלי, ואתנה". "נחשתי, ויברכני ה' בגללך" שווה 1177. מילוי האותיות של "נקבה שכרך עלי" שווה 1197. ההפרש הוא 20. לבן יודע שיש לשלם ליעקב על 20 שנות עבודה

נחשתי

768

נ

ונ

56

ויברכני

298

ק

ופ

86

ה'

26

ב

ית

410

בגללך

85

ה

א

1

 

1177

ש

ינ

60

   

כ

פ

80

ההפרש

20

ר

יש

310

   

כ

פ

80

   

ע

ינ

60

   

ל

מד

44

   

י

וד

10

       

1197

 

ואיך ידע לבן, שניחושו הוא נכון? "אם נא מצאתי חן בעיניך" שווה 853. "נחשתי" שווה 758. ההפרש הוא 85. "בגללך" שווה 85. על ידך באה לי ברכה, אומר לבן ליעקב.

אם

41

נחשתי

768

נא

51

   

מצאתי

541

ההפרש

85

חן

58

   

בעיניך

162

בגללך

85

 

853

   

 

כאשר בא יעקב להיפרד מחותנו, אומר לו לבן (בראשית ל' כ"ז): "אם נא מצאתי חן בעיניך, נחשתי, ויברכני ה' בגללך", ומיד (שם פס' כ"ח): "ויאמר, נקבה שכרך עלי, ואתנה", ואולם, לבן לא ימהר לשלם ליעקב, כפי שהוא מספר לרחל וללאה (בראשית ל"א ז'): "ואביכן התל בי, והחלף את משכרתי עשרת מנים", ומסביר רש"י: "שהחליף תנאו מאה פעמים". ורמז לכך אפשר למצוא בזה: "ויאמר" שווה 257. "נקבה" שווה 157. ההפרש הוא 100.

ויאמר

257

   

נקבה

157

   

ההפרש

100

 

ורמז לכך שלבן שינה את תנאיו ליעקב: "עשרת מנים" באתב"ש שווה 82. "לבן" שווה 82.

 

אתב"ש

 

ע

ז

7

ש

ב

2

ר

ג

3

ת

א

1

מ

י

10

נ

ט

9

י

מ

40

מ

י

10

   

82

 

עשרת הדברות פותחות (שמות כ' א'): "וידבר אל-הים את כל הדברים האלה לאמר". ואותם דברים פותחים במילה "אנכי". "כל הדברים האלה" שווה 352. "לאמר" שווה 271. ההפרש הוא 81. "אנכי" שווה 81. ואומרת הגמרא במסכת "מכות" (דף כ"ד א'): "אנכי ולא יהיה לך – מפי הגבורה שמענום".

כל

50

לאמר

271

הדברים

261

   

האלה

41

ההפרש

81

 

352

   
   

אנכי

81

 

במסכת "ראש השנה" (דף ט"ז עמ' ב') אומרים בית שמאי: "שלש כתות הן ליום הדין, אחת של צדיקים גמורין ואחת של רשעים גמורין, ואחת של בינונים". ומסבירים רש"י ותוספות: "ליום הדין – כשיחיו המתים". בתפילת העמידה אנו אומרים בסוף הברכה השניה: "מחיה המתים". מילוי האותיות של "יום הדין" שווה 553. "מחיה מתים" שווה 553.

י

ו

6

מחיה

63

ו

וד

10

מתים

490

מ

מ

40

 

553

ה

א

1

   

ד

לת

430

   

י

וד

10

   

נ

ונ

56

   
   

553

   

"שלש כתות הן ליום הדין" שווה 1666. "צדיקים גמורין, רשעים גמורין ובינונים" שווה 1666. ,אף על פי שהכתות האלו כבר נדונו אחר מיתתן בגן עדן או בגיהנם, מפני הנפש עדיין יהיה דין אחר אם יזכהו לחיי העולם הבא שהוא קיים לעולם, ויש שכבר קיבלו דינם בגיהנום, ומתוך כך שמא יזכו", מסבירים התוספות.

שלש

630

צדיקים

254

כתות

826

גמורים

309

הן

55

רשעים

620

ליום

86

גמורים

309

הדין

69

ובינונים

174

 

1666

 

1666

 

פרשת נזיר פותחת (במדבר ו' ב'): "איש או אשה, כי יפלא לנדר נדר נזיר, להזיר לה'". ומהי תקופת הנזירות? אומרת המשנה בתחילת "מסכת "נזיר" (דף ה' עמ' א'): "סתם נזירות – שלושים יום". ומסביר לנו רב מתנא שדין זה נלמד מהנאמר  (שם פס' ה'): "קדוש יהיה" – יהיה בגימטריא תלתין". ואפשר לומר שתחילת פרשת נזיר עצמה רומזת לכך: "איש או אשה כי יפלא" שווה 775. "לנדר נדר נזיר" שווה 805. ההפרש הוא 30!

איש

311

לנדר

284

או

7

נדר

254

אשה

306

נזיר

267

כי

30

 

805

יפלא

121

   
 

775

ההפרש

30

 

במסכת "עבודה זרה" (דף י"ט עמ' א') אומר רבי אבדימי בר חמא: "כל העוסק בתורה, הקב"ה עושה לו חפציו". ואכן, "תורה" שווה 611. "עושה לו חפציו" שווה 611. הקב"ה משלם לאדם מדה כנגד מדה.

תורה

611

עושה

381

   

לו

36

   

חפציו

194

     

611

רב אבדימי למד זאת מהנאמר בתהלים (א' ב'): "כי אם בתורת ה' חפצו". והמשך הפסוק עוסק: "ובתורתו יהגה יומם ולילה". מילוי האותיות של "עושה לו" שווה 177. "יום ולילה" שווה 177.

ע

ינ

60

יומם

96

ו

ו

6

ולילה

81

ש

ינ

60

 

177

ה

א

1

   

ל

מד

44

   

ו

ו

6

   
   

177

   

מילוי האותיות של "חפציו" שווה 441. "אמת" שווה 441. העוסק בתורת האמת, הקב"ה עושה לו את רצונו.

ח

ית

410

אמת

441

פ

א

1

   

צ

די

14

   

י

וד

10

   

ו

ו

6

   
   

441

   

 

סדר ההופעה אותיות המילים "ובתורתו יהגה יומם ולילה" שווה 194. "חפציו" שווה 194.

 

סדר הופעה

   

ו

6

חפציו

194

ב

2

   

ת

22

   

ו

6

   

ר

20

   

ת

22

   

ו

6

   

י

10

   

ה

5

   

ג

3

   

ה

5

   

י

10

   

ו

6

   

מ

13

   

מ

13

   

ו

6

   

ל

12

   

י

10

   

ל

12

   

ה

5

   
 

194

   

מילוי האותיות "ובתורתו" שווה 750. מכפלת אותיות המילה "יהגה" –י*ה*ג*ה – 10*5*3*10 – שווה 750. בתחילת מסכת "פאה" שבתלמוד הירושלמי מסופר: "שאלו את רבי יהושע: מהו שילמד אדם את בנו יוונית? ענה להם: ילמדנו, בשעה שהוא לא יום ולא לילה. דכתיב (יהושע א' ט'): "והגית בו יומם ולילה". "בתחילה היא נקראת תורת ה', ומשעמל בה היא נקראת תורתו", מסביר רש"י.

ו

ו

6

י

10

ב

ית

410

ה

5

ת

ו

6

ג

3

ו

ו

6

ה

5

ר

יש

310

   

ת

ו

6

מכפלה

750

ו

ו

6

   
   

750

   

מספרת התורה (שמות כ"ד י"ז): "ומראה כבוד ה' כאש אכלת". מילוי האותיות של "כאש" שווה 250. מילוי האותיות של "אכלת" שווה 240. ההפרש הוא 10 הדברות (או אולי נרמזים כאן דברי הגמרא במסכת "סוכה" דף ה' עמ' א', שמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים.
כ
פ
80
א
לפ
110
א
לפ
110
כ
פ
80
ש
ינ
60
ל
מד
44

250
ת
ו
6

240

ההפרש
10

אומרות בנות צלפחד למשה (במדבר כ"ז ג'): "אבינו מת במדבר, והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה', בעדת קרח".   וההוכחה לדבריהן הן מהפסוק עצמו. "לא היה בתוך העדה" שווה 563. "הנועדים על ה'" שווה 311. ההפרש הוא 252.  על פתיחת המחלוקת מספרת התורה (במדבר ט"ז א'-ב'): "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, ודתן ואבירם בני אליאב, ואון בן פלת, בני ראובן. ויקמו לפני משה, ואנשים מבני ישראל, חמשים ומאתים נשיאי עדה, קראי מועד, אנשי שם". אולם על און בן פלת נאמר  הגמרא במסכת "סנהדרין" (דף ק"ט עמ' ב'): "אמר רב: און בן פלת – אשתו הצילתו". כך שעם קרח היו 252 איש – 250 נשיאי העדה ודתן ואבירם. אומרת בנות צלפחד שאביהן לא היה בין 252 האנשים שקמו נגדו מתוך עדת קרח.

185

הנועדים

31

לא

100

על

20

היה

26

ה'

428

בתוך

311

 

84

העדה

   

563

 

252

ההפרש

 

על הנאמר (במדבר כ"ה י"ג): "והיתה לו ולזרעו אחריו, ברית כהנת עולם, תחת אשר קנא לאל-היו, ויכפר על בני ישראל". אומר המדרש (במדבר רבה כ"א א'): "בדין הוא שיטול שכרו". ומסביר רש"י על הפסוק שבפרשה: "שאף על פי שכבר ניתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא ניתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו, ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחן. אבל פינחס שנולד קודם לכן, ולא נמשח, לא בא לכלל כהונה עד כאן. וכן שנינו ב"זבחים" (דף ק"א עמ' ב'): "לא נתכהן פינחס, עד שהרגו לזמרי".  אומר מיכה (ו' ה'): "זכר נא, מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אתו בלעם בן בעור, מן השטים עד הגלגל, למען דעת צדקות ה'". ומסביר "מצודת דוד" : "הלא עצתו היה לכלותך מן העולם, על ידי בלעם לקללך בעת הזעם". אפשר לומר: ההפרש בין "פינחס" (שווה 208) לבין "בלעם" (שווה 142) הוא 66. "בדין" שווה 66.  פינחס שהפר עצת בלעם זכה בדין לקבל את שכרו.

208

פינחס

   

142

בלעם

   

66

ההפרש

   

66

בדין

 

ועוד – מסביר רש"י על הפסוק במיכה: "מן השטים  עד הגלגל – שחטאתם לי שם, דעו צדקותי שלא מנעתי טובתי ועזרתי מכם, עד הבאתי אתכם לגלגל, וכבשתי לפניכם שם את הארץ". ההפרש בין "פינחס" (שווה 208) לבין "בלעם" (שווה 142) הוא 66. "גלגל" שווה 66. עצת בלעם נכשלה בזכות פינחס, ובני ישראל זכו להגיע לגלגל, ומשם להיכנס לארץ ישראל.

208

פינחס

   

142

בלעם

   

66

ההפרש

   

66

גלגל

 

פרשת "פינחס" פותחת (במדבר כ"ה י"א): "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, השיב את חמתי מעל בני ישראל, בקנאו את קנאתי, בתוכם, ולא כליתי את בני ישראל, בקנאתי". "השיב את" שווה 718. "חמתי" שווה 458. ההפרש הוא 260.  אומר ריש לקיש בתחילת ילקוט שמעוני לפרשה: "פינחס זה אליהו".  "פינחס, אליהו" שווה 260. ממשיך שם המדרש: "אמר לו הקב"ה: אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר (מלאכי ג' כ"ג-כ"ד): "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים". רבי אליעזר אומר: הסב הקב"ה שמו של פינחס בשמו של אליהו ז"ל מתושבי גלעד, מלמד שעשה תשובת ישראל בהר הגלעד שנאמר (במדבר כ"ה י"ב): "הנני נותן לו את בריתי", בריתי היתה אתו החיים והשלום, ונתן לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, ונתן לו שכר טוב  (במדבר כ"ה י"ג): "והיתה לו ולזרעו אחריו, ברית כהנת עולם". גם פינחס וגם אליהו ישיבו את חמתו של הקב"ה מעל בני ישראל.

458

חמתי

317

השיב

   

401

את

260

ההפרש

718

 
       

208

פינחס

   

52

אליהו

   

260

     

 

סדר ההופעה של האותיות במילים "פינחס בן אליעזר בן אהרן הכהן" שווה 227. "ברכה" שווה 227. אומר ילקוט שמעוני לפרשה (רמז תשע"ב): "פינחס פרסמו לשבח, עליו נאמר (משלי י' ז'): "זכר צדיק לברכה".

   

סדר הופעה

 

227

ברכה

17

פ

   

10

י

   

14

נ

   

8

ח

   

15

ס

   

2

ב

   

14

נ

   

1

א

   

12

ל

   

16

ע

   

7

ז

   

20

ר

   

2

ב

   

14

נ

   

1

א

   

5

ה

   

20

ר

   

14

נ

   

5

ה

   

11

כ

   

5

ה

   

14

נ

   

227

 

 

במסכת "ברכות"(דף ו' עמ' א") אומר רבין בר רב אדא בשם רבי יצחק: מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת? שנאמר (תהלים פ"ב א'):"אלהים נצב בעדת אל", ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם? שנאמר:"אלהים נצב בעדת אל". ואפשר לקשר בין המאמרים: "אלהים נצב בעדת אל" שווה 735. "בית  כנסת" שווה 942. ההפרש הוא 207. מילוי האותיות של "שכינה" שווה 207. הקב"ה משרה שכינתו, בבית הכנסת בו יש מניין אנשים.

אלהים

86

בית

412

נצב

142

כנסת

530

בעדת

476

 

942

אל

31

   
 

735

ההפרש

207

       
 

ש

ינ

60

 

כ

פ

80

 

י

וד

10

 

נ

ונ

56

 

ה

א

1

     

207

Share Button

4 תגובות על הפוסט “גימטריות מעניינות על פרשיות התורה

  1. ב"ה
    ישר כוח לאתר המופלא !
    לענ"ד יש להעלות מדי שבוע שחלה בוא הפרשה בשבת את הגימטריות הרלוונטיות בלבד לאותה פרשה, כך שהגולש יוכל ללמוד ולעקוב בצורה רציפה אחר החידושים. ואוסף הגימטריות האחרות יהיה ניתן לאגור ב"לינק" אחר .
    תודה וישר כח לאתר.
    יורם.

  2. ב"ה
    השלום לך חיים סלמן היקר איש האשכולות !
    מן הסתם שמך היקר ושם משפחתך עולים למניין 248 (רמ"ח) השבת הקרובה אנו נקרא בע"ה על פינחס ע"ה שלקח רמ"ח בכדי לנקום ניקמת השם .
    ראתי לנכון לקשר בן שמך לפרשה ששניהם מדברים על קנאה ושלום. מה קינא פינחס ע"ה לאל" אף אתה דרך אתר נפלא זה קנאי למורשת העיראקית ומוסר ממש נפש על כול פרט ופרט שברבדיה ובכך משמר ע"י אתר זה המנוהל בידך בטוב טעם והשכל את המורשת של מאות בשנים שלא תשכך ואף גורמת להחסיר פעימה ומעוררת געגועים עזים ומקרב רחוקים כקרובים לאש"ב ויותר מכל התייחסותך לכול אדם ואדם ואהבתך לבריות תוך האזנה והקשבה לצרכיו של כול אחד ואחד(מצרך בסיסי מאוד שחסר בדור הזה) על פי מעלתו דרגתו וכבודו שדבר זה מביא ללא ספק שלום בעולם .
    אמרו חז"ל: ,,איזהו חכם הרואה את הנולד": ובכן חכם חיים סלמן יקר שלנו , ברמז נמצא כי חכם" עולה מנין 68(חיים): "הנולד" הכוונה עתיד" מחר" וכן אמרנו חכם ,,חיים סלמן" עולה 248 = רמח בהיפוך אתון, נקבל מחר(עתיד), היינו ,,איזהו חכם" זה חיים(סלמן),
    …הנולד" קריא "מחר" שאמרנו כבר, מחר מניין 248 בדיוק מתאים ורומז לחכם ,,חיים סלמן" שלנו היקר שתמיד רואה את המחר(רמ"ח=עתיד) מחַדֶש ומתקן ובכך מחיה את האתר הנפלא הזה ואת כול דורשי שלומו עם מבט תמיד קדימה ל"מחר" .
    אשריך חכם חיים חזק וברוך וישר כוח תבורך מפי עליון.
    בכבוד רב :יורם .

    • בס"ד
      תודה לך חכם יורם על דבריך ומחמאותיך לאתר ולמנהל אותו.
      קטונתי מכל התשבחות אשר הרעפת עלי. כל אשר אני עושה הוא לשם שמים ולאקמא שכינתא מארעא ולקרב הגאולה אשר בה נשוב ונראה את חכמינו הדגולים ובראשם רכבה"ג רבנו יוסף חיים ע"ה זכר צדיק וקדוש לברכה זכותו תגן עלינו ועליכם אמן.
      חן חן לך ולכל מי שגולש באתר הקדוש הזה ומעביר את מורשתנו לבנים לנכדים ולנינים שימשיכו במסורת נפלאה זו עד בא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
      חיים סלמן
      מנהל האתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים